23 יולי 2015

1. המערער, מר אבישי דותן, הגיש ערעור זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.12.13, אשר התכנסה לפי פסק דין של בית דין זה מיום 4.8.13 בתיק בל 30872-12-12 (להלן: "פסק הדין"), וקבעה כי נכותו של המערער תישאר כפי שנקבעה בוועדה מיום 10.10.12, בסך 18.78%.

הרקע העובדתי

1. המערער, יליד 1970, נפגע בתאונת עבודה ביום 19.5.11 מנפילה מסולם.
2. ועדה רפואית קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 14.5% החל מ-1.6.12 בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה ובגין שבר בחוליה L2. ועדה רפואית לעררים מיום 10.10.12 קבעה למערער 5% נכות נוספים שיתוק חלקי בעצבי הגפיים התחתונים.
3. בפסק הדין קבע בית דין זה כי טעתה הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.10.12 בכך שלא התייחסה לפגיעה בזיזים בחוליות עמוד השדרה, והורה כדלהלן:

"עניינו של המערער מוחזר לועדה על מנת שתקבע מהם הסעיפים בגינם יש להעניק לו נכות בגין שברי הזיזים והתוצאה שנגרמה מהם, ותנמק קביעתה. בנוסף תנמק קביעתה ביחס לקביעת הוועדה קמא במידה ותקבע את אותם הסעיפים או תאבחנם".

1. ביום 21.10.13 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים על פי פסק הדין. הוועדה קבעה שכדי "לענות" לפסק הדין עליה לקבל בדיקת CT עדכנית כדי לבדוק אם השברים בזיזים התאחו.
2. ביום 9.12.13 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה:

"... ב-CT ע"ש 10.11.13 – שבר דחוס L2 באופן ברור, עם שינויים בזוית הקדמית שמאלית העליונה (שמאלית) בלבד חוליה L4 כפי הנראה על רקע אפוספיטיס ישן. בדיקת זיזים רוחביים ... מ-10.11.13 – מראה זיזים תקינים ללא שברים.

סיכום: הוועדה בדקה את הCT העדכני. לא מצאה שברים בזיזים הרוחביים, ולפיכך לא מוצדק לקבוע נכות בגינם. הוועדה חזרה ובדקה גוף החוליות L2 ב-2 השלבים AD + LATALER – ומציינת כי אין תזוזה של החוליה השבורה, הגם שהיא דחוסה, בחלק קדמי שמאלי של חוליה L2 ולפיכך מצב זה תואם בסעיף 37(8)(א) 5%.

הוועדה מציינת כי אין שינויים ארטרוטיים בחוליה שנפגע והממצא בחוליה L4 אקראי התפתחות מולדת.

הוועדה פסקה נכות בגין הגבלה קלה בתנועה ..בנוסף ממצא רדיולוגי של שבר".

1. בערעור מעלה המערער שלוש טענות:
2. הוועדה הרפואית לעררים טעתה בציינה כי בחוליה L2 בה נצפה שבר דחוס היו שינויים בזוית הקדמית העליונה השמאלית בלבד, והיה עליה לציין איזה שינוי מופיע בשבר הדחיסה בחוליה, או למצער לציין כי עת נמצאו שינויים בזווית קדמית הדבר מעיד על תזוזה בחוליות ולכן הנכות המתאימה היא נכות לפי סעיף 37(8)(ב) למבחנים ולא לפי סעיף 37(8)(א). לטענת המערער, הוועדה סתרה עמה כשציינה שאין שינויים ארטרוטיים בחוליה, ומכל מקום הנמקתה אינה מאפשרת למי שאינו משפטן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
3. בעניין חוליה L4 טעתה הוועדה הרפואית לעררים משקבעה כי השבר הוא עניין ישן, וקביעתה כי מדובר בעניין מולד הייתה בגדר השערה בלבד, כפי שעולה מהאופן בו ניסחה זאת הוועדה: "כפי הנראה". על פי פסק הדין היה על הוועדה לבדוק האם היה איחוי בשברים בזיזים, שכן שבר בזיז ללא איחוי מקנה נכות לפי סעיף 37(9) למבחנים. לפיכך, טעתה הוועדה הרפואית לעררים משלא קבעה למערער 5% נכות נוספים בגין שבר בזיז רוחבי שלא התאחה לפי סעיף 37(9) למבחנים.
4. הוועדה לא קיימה את הוראת פסק הדין לנמק קביעתה ביחס לקביעת הוועדה קמא, ועל כן כאשר קבעה כי "נכותו כפי שנקבע בישיבת הוועדה מיום 10.10.12 – תואמת את מצבו", היה עליה לנמק מדוע קובעת הוועדה כי למערער הגבלת תנועה קלה בלבד לסעיף סעיף 37(7)(א). לעניין זה הוועדה הסתפקה באמירה לא מנומקת כי "הוועדה פסקה נכות בגין הגבלה קלה בתנועה.
5. המשיב טוען כי המערער מושתק לטעון כל טענה שאינה מתייחסת לשברים בזיזים, וזאת בהתאם לאמירת ב"כ המערער לפני הוועדה כי הדיון נוגע לעניין השבר בזיזים הרוחביים וכי אין מחלוקת בעניין יתר הנכויות. לטענת המשיב, הוועדה הרפואית לעררים עיינה ב-CT וקבעה כי אין שברים בזיזים, ודי בכך לדחות הערעור. מוסיף המשיב וטוען כי אין ממש בטענת המערער הנסמכת על המילים "כפי הנראה", שכן מילים אלה שקולות ל"עינינו הרואות" ולא מבטאות השערה. לפיכך הוועדה קיימה את פסק הדין ודין הערעור להידחות.
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות, מאחר שהוועדה הרפואית לעררים קיימה את הוראות פסק הדין, ובכך יצאה ידי חובתה על פי הלכת פרנקל.
7. בפסק הדין נצטוותה הוועדה הרפואית לעררים לקבוע מהם הסעיפים בגינם יש להעניק למערער נכות בגין שברי הזיזים והתוצאה שנגרמה מהם, ולנמק קביעתה ביחס לקביעת הוועדה קמא. הוועדה הרפואית לעררים קבעה שאין ליתן כל נכות בגין שברי הזיזים שכן על פי קביעתה ממצאי בדיקת ה-CT לא העלו שברים בזיזים הרוחביים.
8. הודעת ב"כ המערער בפני הוועדה כי הדיון בפניה בעקבות פסק הדין הינו בעניין השבר בזיזים, מתיישבת עם הלכת פרנקל, לפיה וועדה רפואית לעררים שמתכנסת על פי פסק דין של בית הדין חייבת לבצע את הוראות פסק הדין, ותו לא. לפיכך, מקובלת עליי טענת המשיב כי אין להיזקק לטענות המערער בערעור מעבר לנושא השבר בזיזים.
9. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
10. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, (23 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.