בפניי בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב פינוי דירת מגורים אשר מושכרת על ידי התובעת לנתבע 3.

1. ביום 9.3.14 הגישה התובעת כתב תביעה למתן צו מניעה קבוע, וכן בקשה דחופה במעמד צד אחד למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע פינוי דירת המגורים אותה היא משכירה לנתבע 3.

2. במסגרת כתב התביעה והבקשה טענה התובעת כדלקמן:

3. התובעת רכשה את דירת המגורים ברחוב יוספטל 23/3 בקרית ים, הידועה כחלקה 1832/23 בגוש 10444 (להלן: "הדירה"), יחד עם מי שהיה בעלה הראשון, מר לב סטניק, לצורך השכרתה, אגב תשלום המשכנתא מתוך כספי השכירות והכנסתם השוטפת של בני הזוג. התובעת ומר לב סטניק רכשו את הדירה לאחר הגעתם ארצה, בעודם נשואים, בעלות של כ-142,500 ₪.

4. לאור גירושיה של התובעת, בריחתו של מר לב סטניק מהארץ והימנעותו מקיום התחייבויותיו, ועל רקע מצבה הכלכלי ופיטוריה של התובעת, אין היא מצליחה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ובכוונתה לפנות לוועדה הבין-משרדית העליונה על מנת שייפרש חובה באופן שתוכל לעמוד בהחזריו.

5. התובעת מגדלת לבדה שני ילדים קטינים, ואילו הבת הגדולה, מרים סטניק, עובדת במשרה חלקית ומממנת את לימודיה באופן עצמאי, ועיקר פרנסת הבית מוטלת על כתפיה.

6. עובר לגירושיהם, ביום 11.11.93 נחתם הסכם בין התובעת לבין מר לב סטניק, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, לפיו זכויותיו בדירה יועברו לבת – הקטינה (דאז) – ללא תמורה. העברת הזכויות לא בוצעה, ורק לאחרונה התוודעה התובעת לכל העיקולים הרובצים על זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין.

7. התובעת נותרה עם חוב משכנתא ובמשך למעלה מ-17 שנים שילמה את תשלומי המשכנתא כסדרם, וכאשר החלו נגדה הליכי גבייה בהוצאה לפועל, לא נותרו לה כספים להמשיך ולשלם את תשלומי המשכנתא.

8. לאור הפיגורים אשר נצברו ע"ח החוב לבנק למשכנתאות נפתח תיק הוצל"פ למימוש המשכון וזאת במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02-22863-07-0 (להלן: "תיק המימוש"). במסגרת תיק המימוש מונה עו"ד רון אברמוב, ככונס הנכסים בדירה (להלן: "הכונס"), וכאשר קיבלה התובעת בכתובתה הנוכחית את צו הפינוי, ארבעה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לביצועו, צו אשר נמסר לבתה הקטינה, נבהלה שכן לא רצתה לאבד את הדירה.

9. על מנת למנוע הפינוי ותפיסת החזקה על ידי הכונס, פנתה התובעת בתחנונים לכל מכריה וקרוביה הרחוקים והצליחה לגייס סך בלתי מבוטל של 15,000 ₪, אותו שילמה לכונס.

10. כיום בשל העיקולים הרובצים על משכורתה של התובעת, נאלצה התובעת לעזוב את מקום עבודתה. התובעת לא יכלה לעמוד בתשלומי המשכנתא והליכי הכינוס חודשו, אגב שהתובעת משכירה את הדירה בלי לדעת שהזכויות של מר לב סטניק עדיין רשומות בטאבו, וכי רובצים שמונה (!) עיקולים על זכויותיו והדבר ממילא לא יאפשר את העברת הזכויות בדירה.

11. לאחר הסדר עם נושי התובעת באמצעות תיק האיחוד שנפתח לה קיוותה התובעת למצוא את הכוחות והאמצעים על מנת לרשום את זכויותיו של מר לב סטניק על שם בתה, בהתאם להסכם ולפי הדין, תוך הסרת כל העיקולים אשר הוטלו. תיק האיחוד נסגר, וכעת פונה התובעת ומבקשת פתיחתו מחדש.

12. דמי השכירות מהדירה מסתכמים 1,250 ₪, ואף יחד עם ההכנסה הנ"ל אין ידה של התובעת משגת לשלם את כל חובותיה, והיא משלמת רק חשבון מים ורוכשת מזון על מנת שלא להיוותר ללא מים ואוכל לשלושת ילדיה.

13. התובעת נישאה למר בוריס גיינטה, אך ביום 11.5.11 התגרשה גם ממנו. מקשר זה נולדו שני ילדיה הקטינים שהם במשמורתה.

14. כב' רשמת ההוצאה לפועל בחיפה בהחלטתה מיום 11.2.14 בתיק הוצל"פ מס' 02-22863-07-0, קבעה כי על התובעת לפנות את הדירה, וזאת עד ליום 12.3.14. החלטה זו ניתנה בעוד הכונס פעל לפינוי, כאשר בכוונת התובעת להגיש בקשת המשך לוועדה הבין-משרדית העליונה בעניין פרישת חובה.

15. הכונס היה חייב להעמיד לרשות התובעת אחת מהחלופות לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), בטרם הפינוי, קרי: פיצוי בשווי דיור דומה באזור קרוב, שכן דמי השכירות משמשים לה למימון מגוריה, ונושא זה טרם לובן וטרם הוכרע ע"י ראש ההוצאה לפועל.

16. פינוי הדירה הווה גרם הפרת חוזה ע"י הכונס כלפי הדייר בדירה, לו זכויות מכוח חוזה שכירות מקרקעין תקף – שאיש לא יידע אותו עד היום על הליכי הפינוי, והוא צריך להיות צד להם.

17. התובעת טענה כי לאור דחיפות העניין יהיה זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה לדחיית מועד פינוי לצורך השלמת ההליכים בפני הוועדה הבין-משרדית העליונה והמצאת דיור חלופי, והכל בהתאם לחוק וזאת נוכח מאזן הנוחות הנוטה לטובת התובעת וילדיה. אם לא יקבלו תקבולי דמי השכירות – לתובעת ולילדיה לא יהיה מהיכן לממן את מגוריהם והוצאותיהם שכן אין די בתמיכת המל"ל.

18. בהחלטתי מיום 11.3.14 הוריתי על עיכוב ביצוע הליך פינוי הדירה למשך חודש ימים. קבעתי כי הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 19.3.14, כי המשיבים ישיבו לטענות המבקשת, וכי על השוכר להתייצב לישיבה האמורה.

19. ביום 17.3.14 הגישו הנתבע 1 (להלן: "הבנק") והכונס, תגובה לבקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתה טענו כדלקמן:

20. בקשת התובעת הינה בקשת סרק, ריקה מתוכן, והיא הוגשה על ידי התובעת בחוסר תום לב מוחלט וקיצוני, על מנת שתוכל להתחמק מחובותיה כלפי הבנק וגם כלפי נושים אחרים. בבקשת התובעת אין ולו טענה אחת המצדיקה מתן צו מניעה זמני או קבוע.

21. התובעת אינה מתגוררת בדירה שאת פינויה היא מבקשת למנוע יחד עם בני משפחתה, אלא היא משכירה את הדירה לצד ג'. התובעת שוכרת דירה נוספת המצויה ברח' יגאל אלון 9/62 בקרית מוצקין.

22. כל מטרתו של חוק הלוואות לדיור, תשנ"ב-1992, היא הגנה על זכותם של מחוסרי דיור להתגורר בדירתם, וזהו אינו המקרה שבפנינו. עצם קיומה של דירה נוספת לתובעת מלמדת שיש בידיה אמצעים לדיור חלוף.

23. מועד הפינוי אשר היה קבוע ליום 12.3.14 נקבע לאחר מאמצים רבים ולאחר מספר ביקורים בלשכת ההוצאה לפועל במסגרתם ווידא הבנק, באמצעות בא כוחו, כי הן התובעת והן השוכר קיבלו את הודעות הפינוי כדין ובזמן. טענת החייבת כי מספר ימים לפני מועד הפינוי היא קיבלה את הודעת/צו הפינוי הינה טענה שקרית.

24. תיק המימוש נפתח נגד התובעת ביום 3.7.07 כאשר מאותו מועד, מעבר לתשלום חד פעמי בסך של 15,000 ₪, החייבת לא שילמה מאומה על חשבון חוב הפיגורים בהלוואת המשכנתא ולא המשיכה לשלם את תשלומי הלוואת המשכנתא השוטפים בעוד שהנכס מושכר לצדדי ג' ומניב רווחים.

25. בניגוד לרושם המוטעה שמנסה התובעת ליצור, המצב איננו כזה שלאחרונה התובעת מצאה עבודה והיא יכולה להגיע להסדר שאותו היא מציעה לבנק והוא מסרב בחוסר תום לב.

26. התובעת אינה משלמת מאז שנת 2007 את תשלומי המשכנתא השוטפים והיא הפרה הסדר קודם שנחתם עמה. אין זה נכון שקר 4 ימים לפני המועד קיבלה את ההודעה על צו הפינוי.

27. חובה של התובעת נכון ליום 16.3.14 עמד ע"ס 71,945 ₪ לא כולל הוצאות ושכ"ט. יתרת ההלוואה עומדת ע"ס 122,411 ₪ לא כולל הוצאות ושכ"ט.

28. לתובעת יש נושים נוספים אשר הטילו אף הם עיקולים על הדירה. על זכויות התובעת בדירה מונתה כונסת נכסים נוספת – עו"ד עדינה וייל, אשר ביקשה אף היא מרשם ההוצל"פ לפעול למימוש הדירה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 13-05433-03-2 (לשכת קריות). במסגרת תיק הוצל"פ 16-16540-01-2 הטיל הנושה י.מ.י הפעלה וניהול בע"מ, עיקול על זכויותיו של לב סטניק בדירה.

29. שווי הדירה הממושכנת עולה על יתרת הלוואת המשכנתא ואם הדירה תימכר בהליך כינוס נכסים סביר להניח כי לתובעת תיוותר יתרה שלאחר המכר, אשר תחולק בהתאם להוראות רשם ההוצל"פ, ובשים לב לנושים הנוספים של החייבת ולעיקולים שהוטלו על הדירה.

30. התובעת פנתה לוועדה הבין משרדית במהלך חודש ספטמבר 2012, אולם היא לא שיתפה פעולה עם החוקר מטעם משרד השיכון, כאשר לא ניתן היה להשיגה לצורך עריכת חקירה כלכלית, ולפיכך ההליכים נגדה חודשו. לתובעת ניתנו מס' הזדמנויות לסלק את חוב הפיגורים בהלוואה ולחלופין לפנות לוועדה הבין משרדית ולשתף פעולה אולם היא לא עשתה כן.

31. פנייה לוועדה הבין משרדית, או יותר נכון הודעה לפיה בכוונת התובעת לפנות לוועדה הבין משרדית, אין בה כדי לעכב את הליכי פינוי הדירה. ככל שבכוונת התובעת היה לפנות לוועדה הבין משרדית בבקשה להקלה בהחזרים, היה עליה לעשות כן מבעוד מועד, ומשלא עשתה כן עד היום אין לה להלין אלא על עצמה.

32. אפילו אם התובעת פנתה לוועדה הבין משרדית בבקשה לפריסת חוב הפיגורים, סביר מאד להניח כי בקשתה תידחה, וזאת בשים לב להתנהלות התובעת, לעובדה כי מונה כונס נכסים חיצוני על הדירה ולעיקולים שהוטלו, וכן לגובה חוב הפיגורים של התובעת.

33. ביחס לטענה בדבר דיור חלוף, בסעיף 22א' להסכם ההלוואה אותה נטלה התובעת מהבנק נקבע כי התובעת מוותרת במפורש ובאופן בלתי חוזר על כל הגנה שהיא לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, וכן לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972. במעמד החתימה על הסכם ההלוואה הבנק הסביר לתובעת את הזכות המוקנית לה בחוק ואת משמעות הוויתור עליה במקרה של מימוש.

34. ביום 19.3.14 וביום 20.3.14 התקיימו ישיבות בהן נחקרו התובעת והכונס, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. השוכר לא התייצב לדיון.

35. בנוסף לנטען בכתבי הטענות, טענה התובעת כי אין זה נכון שלא שיתפה פעולה עם החוקר מטעם הוועדה הבין משרדית – איש לא פנה אליה. עוד טענה כי הדירה הנדונה היא בת 46 מ', מעופשת ומוזנחת, ולשמאות שהוציא הבנק אין כל אחיזה במציאות.

התובעת הציעה לפרוע את החוב, כאשר תקבל את ביטוח המנהלים של בעלה השני, כמוסכם ביניהם בהסכם הגירושין, מה שיתרחש בעוד כשנתיים.

36. הבנק הוסיף וטען כי גם אם עומדת לתובעת הגנת דיור חלוף, מה שהבנק מכחיש, הרי היא כבר ניצלה אותה מאז 2007 מספר פעמים. כך, לתובעת קורת גג וסה"כ הכנסות המשפחה מאפשרות זאת.

לעניין ביטוח המנהלים, אין כל מעשיות בדבר והמתנה לעוד שנתיים תאפשר לנושים אחרים לפעול במסגרת העיקולים שכבר הוטלו.

אין כל טעם בפניה לוועדה הבין משרדית שכן אין ברשות התובעת על הצעה ממשית.

לעניין השוכר – זה האחרון בחר לא להתייצב לדיון ובכך הביע דעתו כי אין הנושא מעניין אותו.

לא נמצאה כל סיבה ליתן הסעד הזמני ובוודאי לא הסעד הקבוע ויש לבטל את עיכוב הפינוי.

כל יום גורם לבנק נזק ולמעשה גם לתובעת שכן, מכירת הדירה תאפשר גם לה ליהנות מהיתרה ולסלק חובותיה גם לשאר הנושים.

בשולי דבריו ביקש ב"כ הבנק ליתן צו המורה כי עם ביטול העיכוב, יש להמשיך הצו אשר ניתן, ללא צורך בפתיחת הליך מחדש.

דיון והכרעה

37. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות ובטענות הצדדים בסיכומיהם, אני קובעת כי דין הבקשה למתן סעד זמני לעיכוב פינוי הדירה – להידחות.

38. איני מפקפקת במצבה הכלכלי הקשה של התובעת. התובעת העידה כי אינה עובדת, כי היא מתפרנסת ממזונות, משכר הדירה, מקצבת ילדים זעומה ומסיוע של בתה שעובדת (עמ' 3, ש' 23-32). התובעת העידה כי היא משתכרת בסביבות 5,000 ₪ ובתה 3,500 ₪ (עמ' 4, ש' 1-2).

39. יחד עם זאת, התובעת וילדיה אינם מתגוררים בדירה ועל כן הטעמים כבדי המשקל התומכים באי פינוי חייב מדירת מגוריו, על אחת כמה וכמה כאשר על שולחנו סמוכים ילדיו הקטינים – אינם מתקיימים בענייננו. במקרה דנן, התובעת משכירה את הדירה ומקבלת עבורה דמי שכירות. לעניין גובה שכר הדירה, התובעת הצהירה בסעיף 13 לתצהירה כי היא מקבלת דמי שכירות בסך 1,250 ₪, ואילו בחקירתה הנגדית העידה כי היא משכירה הדירה עבור 1,600 ₪ (עמ' 5, ש' 25-26).

40. מאחר והתובעת אינה מתגוררת בדירה כאמור, אלא מתגוררת יחד עם ילדיה בדירה אחרת, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, וככל שגם ב"כ התובעת לא חזר על טענה זו בסיכומיו, אין מקום לדון עתה בטענת הדיור החלוף. לעניין זה, איני רואה מקום לדון בשאלה האם התובעת הבינה את המשמעות של החתימה על וויתור הזכות בדבר דיור חלוף בהסכם ההלוואה. לא למותר לציין בעניין זה כי התובעת העידה כי חתמה על הסכם ההלוואה בהיותה חודש בארץ (עמ' 4, ש' 26-27).

41. כפי שטען הכונס בסיכומיו, אין מדובר במקרה חברתי סוציאלי בו עומדים לפנות אדם מביתו, אלא במצב בו מבקשים לפנות שוכר, אשר כלל לא טרח להתייצב לדיון למרות שהוזמן (עמ' 16, ש' 16-17).

42. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הכונס האם הכלי היחידי אשר עומד לרשותו הוא פינוי, והשיב:

"לא, זה לא עובד ככה. אין לנו נטייה להוציא אנשים מביתם, גם הבנק באופן כללי לא נוהג לפעול לשם פינוי אלא בנסיבות בהם החייב אינו גר בביתו, כמו כאן. החייב מקבל אזהרה ומצופה לפעול, לאחר מכן מקבל בקשה למינוי כונס נכסים ומצופה לפעול, הוא מוזמן אלינו באמצעות פניות טלפוניות, מוסברות לו זכויותיו, נותנים לו אפשרות לפנות לוועדה הבין משרדית – שזו וועדה שמורכבת מנציגי אוצר והבנק והיא מכונסת רק כאשר הלווים מקבלים הלוואה שממומנת בחלקה מכספי המדינה.

כאשר כלים כל הקיצים אנחנו פועלים לפינוי ואני יכול לומר כי במשרדינו הדבר נדיר."

(עמ' 9, ש' 3-9).

התרשמתי כי בנסיבות העניין הבנק והכונס נהגו כשורה ופעלו לפינוי הדירה רק כאשר "כלו כל הקיצין". לעניין מכתבו של עו"ד סיסו (ת/2) מיום 6.9.12, לטענת התובעת היא לא קיבלה על המכתב כל תשובה, אלא שאין בכך לפטור את התובעת מלהמשיך לנסות להגיע לידי הסדר, כאשר מעל ראשה מתנוסס חרב הפינוי כבר משנת 2007 , ונעשה כבר הסדר בזמנו בו לא עמדה.

43. לאור כל האמור, הסעד הזמני מיום 11.3.14 מבוטל והנני מורה על המשך הליכי פינוי הדירה. פינוי הדירה יבוצע ביום 24.4.14, באמצעות הצו אשר ניתן ע"כ כב' רשמת ההוצל"פ גב' יונת הברפלד אברהם מיום 10.2.14, ואין צורך לנקוט בכל ההליכים בשנית.

44. היות והסעד הזמני הוא גם הסעד המבוקש בתביעה העיקרית, והסעד הזמני מבוטל, יודיעו הצדדים לעניין עמדתם להפיכת החלטה זו לפסק דין בתביעה העיקרית, וזאת בתוך 14 יום מהיום. בהיעדר הודעה ,החלטה זו תהפוך לפסק הדין בתביעה העיקרית.

תזכורת פנימית ביום 13.4.14.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.