השופט א' אליקים:

מבוא

1. בפנינו ערעורו של המערער, הנאשם בבית משפט השלום בעכו (להלן- בית משפט קמא), על גזר דין מיום 24.2.2014 שניתן במסגרת ת.פ. 57259-07-13 (כב' השופט וויליאם חאמד). המערער הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-חוק העונשין) ובשלוש עבירות של תיווך בעיסקת סם מסוכן, לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, (להלן-פקודת הסמים).
2. בית משפט קמא דן את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 23.7.2013 ולמאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים.
3. יובהר כי על פי כתב האישום יוחסו לנאשם בנוסף לשלוש עבירות של קשירת קשר לפשע כאמור לעיל, שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום במלואן, טען כי אינו חולק על ראיות התביעה, אך מבחינה משפטית ביקש לקבוע כי ביצע פעולות של תיווך ולא של סחר בסמים. בהתאם לכך ביקשו הצדדים כי בטרם הכרעת הדין יעיין בית המשפט קמא בתיק מוצגים שהוגש בהסכמה.

בית משפט קמא קבע בהכרעת דין מנומקת ולאחר ניתוח הראיות כי מעשיו של המערער שתוארו בשלושת האישומים בכתב האישום משמעם ביצוע עבירות של תיווך בעסקת סם ובהתאם לכך הורשע המערער, על קביעה זו לא חולקים שני הצדדים.

העובדות לפי כתב האישום והכרעת הדין.

-בתאריכים 27.5.13 - 20.6.13 המערער וסוכן משטרתי קשרו קשר לביצוע עסקת סמים, במסגרתה ירכוש הסוכן סמים מסוג חשיש תמורת סכום של 900 ₪. השניים נפגשו, לאחר תיאום מראש, ביום 20.6.13, נסעו יחד ברכבו של הסוכן כאשר המערער הוביל את הסוכן עד למקום מפגש עם רמזי סמד (להלן-רמזי), אשר מסר למערער את הסמים והמערער מסר אותם לסוכן וקיבל מידיו סך של 900 ₪, אותם העביר לרמזי.

-בתאריכים 23.6.13 – 25.6.13 קשרו המערער והסוכן פשע לביצוע עסקה דומה, והמערער תיווך בביצוע העסקה בין הסוכן המשטרתי לבין רמזי, ובמפגש בין השלושה, שהתקיים ביום 25.6.13, לאחר תיאום טלפוני בין המערער לסוכן ולאחר שהמערער הוביל את הסוכן למקום, מסר רמזי סמים למערער, וזה מסר אותם לסוכן וקיבל מידיו של זה סך של 2,000 ₪.

-מעשה תיווך דומה ביצע המערער ביום 7.7.13, שעה שנפגש עם הסוכן, לאחר תיאום טלפוני מראש, והוביל אותו בנסיעה עד הגיעו למקום בו המתין רמזי, שמסר למערער את הסמים וזה מסר אותם לסוכן וקיבל מידיו של זה סך של 2,000 ₪.

1. בהכרעת הדין נקבע כנימוק להרשעת המערער בתיווך ולא בסחר כי המערער לא היה מקור זמין לאספקת סמים, רמזי היה הסוחר בסם וכי הסמים היו בחזקתו ובשליטתו הבלעדית של רמזי.
2. עוד יובהר כי רמזי שהועמד לדין בהליך מקביל (ת"פ 56910-07-13), הורשע במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות סחר בסמים (ללא עבירות של קשירת קשר לפשע), לאחר מחיקת האישום השני. רמזי נדון ל-10 חודשי מאסר בפועל עוד בטרם נגזר דינו של המערער.

בגזר הדין עליו הוגש הערעור שבפנינו, התייחס בית משפט קמא להבחנה שבין המערער לבין רמזי וקבע כי בהתאם לחומר הראיות שהוגש בהסכמה גילה המערער מעורבות רבה ועמוקה:

"שליוותה את כל שלבי ביצוע העסקה, החל מקשירת הקשר והסיכום לביצוע העסקאות ועד למימושן של אלה. מעשי התיווך של הנאשם, שבוצעו במספר הזדמנויות, כאמור, לא היו מזעריים ולא הסתכמו בהפגשת הסוכן והסוחר".

תמצית טיעוני הצדדים

1. ב"כ המערער בטיעוניו בכתב ובע"פ הדגיש כי המערער אינו טוען כי עונש של 15 חודשי מאסר מהווה חריגה מרמת הענישה המקובלת המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, אלא מאחר והענישה בעבירות של תיווך בסמים צריכה להיות מקלה יותר מעבירות סחר בסמים ובשל עקרון אחידות הענישה, יש להקל בצורה משמעותית בעונשו של המערער, מאחר ורמזי שהורשע בעבירות של סחר בסמים נדון ל-10 חודשי מאסר בפועל בלבד.

עוד הוסיף הסנגור ואיבחן בין השניים, למערער אין עבר פלילי ולרמזי 3 הרשעות קודמות, המערער, בגיר צעיר כבן 21 וחצי, בעוד שרמזי היה כבן 28 במועד ביצוע העבירות.

1. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הערעור, אין לטענתה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור במקרה זה. בטיעוניה הדגישה כי אין להקל בענישת מתווך בעסקות סמים ביחס לסוחר בהם, שניהם מהווים חוליה בשרשרת הפצת הסם. במקרה זה הגיע לטענתה בית משפט לאיזון הנכון, תוך התייחסות למעורבותו האקטיבית של המערער, הרשעתו בשלושה אישומים וגם בעבירות של קשירת קשר לפשע, להבדיל מרמזי.

דיון והכרעה

לאחר ניתוח טענות הצדדים אני סבור כי דין הערעור להידחות.

1. בהתייחס לעבירת תיווך בסמים לעומת סחר בסמים, לא מקובלת עליי ההבחנה שעושה הסנגור. בראש ובראשונה אזכיר כי המחוקק קבע עונש מקסימאלי זהה- 20 שנה, לשתי העבירות ללא כל אבחנה ביניהן ובצדק קבע בית משפט קמא כי החומרה שיש לייחס לכל אחת מהעבירות תיווך לעומת סחר, תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה.

אפנה בענין זה לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן:

"...אין לקבל את הטענה שלפיה מעורבותו של המערער בעסקאות הסם הייתה דלה יחסית. מנוסח כתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער, עולה כי המערער היה גורם פעיל ובולט בקידום עסקאות הסם, כך שביחס לעבירת התיווך, פעולותיו מצויות ברף העליון מבחינת חומרתן. לא למותר לציין כי העבירה של תיווך היא עבירה חמורה שהעונש המקסימאלי בגינה  הוא 20 שנות מאסר, וזאת לא בכדי, שכן במעשה שביסוד העבירה כרוכה פגיעה בציבור רחב, במיוחד כאשר המדובר הוא בכמות גדולה של סם, כבמקרה שלפנינו. באשר למדיניות העונשית בעבירות סמים, יפים דברים שנכתבו בע"פ 4484/05 גונן שגב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.8.2006): "נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר", ע"פ 3578/12 עזמה נ' מדינת ישראל (17.1.2013).

בית משפט קמא שעיין בחומר הראיות לבקשת המערער, קבע כי מעורבותו של המערער היתה רבה ועמוקה, הוא היה חפץ מאוד במימוש עסקאות הסם, היה בקשר טלפוני ממושך עם הסוכן, בכל שלבי ביצוע העסקאות, ולא הסתפק רק בהפגשת הסוכן עם רמזי. בנסיבות אלו איני סבור כי יש להקל עם המערער בשל העובדה שהורשע בתיווך ולא בסחר בסמים.

1. באשר לענין אחידות הענישה אזכיר כי:

"עקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין 'סרגל מכאני' שממנו אין לסטות ... אין לבצע פעולת 'העתק-הדבק' מנאשם בתיק אחד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית המשפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו", ע"פ 5195/11 קריניאן נ' מדינת ישראל (28.3.2012).

בנושא זה לא מצאתי כי נפל פגם באבחנה שעשה בית משפט קמא בין המערער לבין רמזי, שניהם הורשעו על פי הודאתם בעבירות חמורות מאד, תיווך או סחר בסמים, אלא שרמזי הורשע רק בשני אישומים לעומת שלושת האישומים בהם הודה והורשע הנאשם, רמזי גם לא הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע. בנסיבות אלו האיזון שערך בית משפט קמא אינו מצדיק לטעמי התערבותה של ערכאת הערעור.

סיכום

1. ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את עונשו של נאשם אלא בוחנת את סבירות העונש שגזרה הערכאה הדיונית. ההתערבות בעונש תעשה רק במקרים בהם מצאה ערכאת הערעור כי נפלה בגזר הדין טעות מהותית המביאה לעיוות דין או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה והמקובלת. במקרה זה גם שמביאים בחשבון את האבחנה שעשה בית משפט קמא בין שני הנאשמים לא ניתן לומר כי עונשו של המערער סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה ולכן אני מציע לחבריי לדחות את הערעור.

השופט ר' שפירא [אב"ד]:

אני מסכים.

השופטת ב' טאובר:

אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אליקים.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, במעמד הצדדים ובאי כוחם.