1. בפני בקשה להורות על מינוי מומחים בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה או לחילופין על בדיקה חוזרת על ידי האורתופד שמונה בתיק זה.
2. התובע, ז.א.נ., יליד 3/1/93 נפגע ביום 10/2/14 בתאונת דרכים עת נהג על אופנוע השייך לנתבע 1, בעת התאונה לא היה ביטוח לאופנוע.

טענת התובע הינה כי התאונה ארעה במהלך עבודתו כשליח אצל הנתבע 1 ועל כן לא ידע ולא היה עליו לדעת כי אין ביטוח לאופנוע, משכך ובהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 זכאי התובע (לטענתו) לפיצוי מקרנית, היא הנתבעת 2.

1. הנתבעים מכחישים את עצם הזכאות של התובע לפיצוי. הנתבע 1 מכחיש כי התאונה ארעה במהלך העבודה של התובע אצלו, גרסתו (בכתב ההגנה) הינה לשימוש בלא רשות, טענתו הינה כי התובע עבד באותה העת במספר מקומות, ביום התאונה הוא הגיע וביקש ארגז אותו יוכל להתקין על האופנוע שברשותו, הנתבע טוען כי הפנה את התובע לאופנוע מושבת על מנת שייקח את הארגז אולם התובע לקח את האופנוע עצמו.

הנתבעת 2 מכחישה את עצם הזכאות לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולחילופין הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 1.

1. כתב התביעה הוגש חודש לאחר התאונה ביחד עם בקשה למינוי מומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, ביום 9/9/14 מינה בית המשפט את ד"ר ישראל דודקביץ' כמומחה בתחום האורתופדיה בכל הקשור לתחום הפסיכיאטריה קבע בית המשפט כי:-

"באשר לבקשה למינוי מומחה בתמחום הפסיכיאטרי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה דחייה, ואלו נימוקי:-

א. עיון במסמכים הרפואיים, שנערכו סמוך לאחר התאונה, מעלה כי אין כל ממצא אובייקטיבי המעלה חשש לנכות. יתירה מכך, לא הוצג כל מסמך רפואי בנוגע לנכות פסיכיאטרית.

 ב. לא הוצג רצף טיפולי מיום התאונה ועד ליום הדיון הבקשה.

 ג. אין די בתלונות סובייקטיביות של התובע לצורך מינוי מומחה רפואי, יש צורך בממצאים פוזיטיביים אובייקטיביים, המעידים לכאורה, על "ראשית ראייה", לעניין נכות והכל כעולה מהמסמכים הרפואיים." (השיבוש במקור – י.ב.)

1. ביום 30/11/15 שלח המומחה לבית המשפט את חוות דעתו ובה קבע את הנכויות הבאות:-
   1. 20% לפי סעיף 35 (1) (ג) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 בגין השבר באצטבלום וכן שבר תת ראשי בירך ימין.
   2. 2% לפי סעיף 41 (10) (ה) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 בגין הקיבוע של השבר ברדיוס הדיסטאלי ביד שמאל.
   3. 5% לפי סעיף 48 (2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 בגין החבלה בברך ימין.

סה"כ:- 25.5% משוקללים וכן נכויות זמניות.

1. במקביל ניהל התובע הליכים אל מול המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר לבסוף בתאונה כתאונת עבודה, נכותו הצמיתה של התובע נקבעה ביום 14/8/17 והיא בשיעור 43.14% כדלקמן:-
   1. 30% בגין ירך ימין לפי סעיף 48 (1) (ז) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.
   2. 10% בגין צלקות לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.
   3. 5% בגין תסמונת התעלה הקרפלית לפי סעיף 31 (4)(א)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956
   4. 5% נפשי לפי סעיף 34 (ב) (1)-(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956

התובע אינו חולק כי בנסיבות העניין משהחלה הבאת הראיות הרי שקביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

1. במקביל פנה התובע גם לוועדות רפואית לקבלת גמלת נכות כללית, וזאת עד להכרה בתאונה כתאונת עבודה, הועדה קבעה לתובע 52% נכות לצמיתות כדלקמן:-
   1. 40% בגין מצב לאחר שבר באגן, צוואר הירך ושורש כף יד שמאל לפי סעיף 35 (1) (ד)-(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984
   2. 20% בגין קשיי הסתגלות לפי סעיף 34 (ב)(3) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984.
2. יצוין כי התובע טוען שהנתבע בחר לדווח על שכר נמוך מהשכר בפועל ועל כן גמלת הנכות מעבודה הינה נמוכה. משכך בחר התובע בגמלת הנכות הכללית כאשר בבית המשפט הוא טוען לבסיס שכר גבוהה יותר. הנתבעת 2 טוענת כי ככל שיקבע שאכן בסיס השכר האמיתי היה גבוהה מהמוצהר הרי שיש לבצע ניכוי תאורטי של גמלאות הנכות מעבודה שהיו משולמות אלמלא היה הנתבע מדווח על שכר נמוך (כטענת התובע).
3. התובע טוען כי יש מקום למינוי מומחים לאור הגישה הליברלית הקיימת, לאור העובדה כי מצבו הוחמר ולאור הטענה של הנתבעת כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי גם בגין הנכויות הנוירולוגית והנפשית. מדובר בתאונה קשה והתובע עבר שיקום ממושך בגינה לפיכך מבוקש למנות מומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה או לחילופין רק מומחה בתחום הפסיכיאטריה כאשר האורתופד יידרש לבדיקה חוזרת לגבי תסמונת התעלה הקרפלית והחמרת מצב קיימת.
4. הנתבע 1 מציין כי לבקשה לא צירף התובע כל מסמך רפואי תומך, כי היא הוגשה לאחר זמן רב כאשר למעשה כבר הוגשו כל הראיות בתיק והיה מקום לקבוע אותו לשמיעת הוכחות וכן טוען לקיומו של עבר בתחום הפסיכיאטרי.
5. הנתבעת 2 מפנה ראשית לפרוטוקול מיום 29/1/18 שם נדחה הדיון לבקשת התובע להגשת בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי בלבד ולא בתחום הנוירולוגי, לכך שלמעשה אין כל מסמך בדבר טיפול נפשי לאחר שהבקשה נדחתה בשנת 2014 וכן לעובדה שכאשר התובע פנה למסלול של "מומחה בית משפט" הרי שכעת הוא אינו יכול לבקש בדיקה חוזרת רק מאחר והנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי גבוהה יותר.
6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובנספחים מצאתי לנכון לקבל את הבקשה רק באשר למינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי ואפרט.
7. כאמור התובע מקבל גמלאות נכות כללית, גמלאות אלו משולמות בגין בעיה נפשית ובעיה אורתופדית. בעוד שישנה חוות דעת אורתופדית הרי שבתחום הנפשי אין כל חוות דעת בתיק. מנגד הנתבעים טוענים לניכוי מלוא גמלאות המוסד לביטוח לאומי.
8. כפי שנקבע ברע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת הישוב ואח' (19/8/10) לאחר שהנתבעת הוכיחה את עצם תשלומי המוסד לביטוח לאומי, מוטל על התובע להראות כי לא כל התגמול נובע מהתאונה (וזאת כאשר אין מדובר בקביעה על פי דין), ועל כן כאשר הביטוח הלאומי משלם גמלת נכות, בענף נכות כללית, בגין נכות נפשית יש צורך במינוי מומחה שיוכל לקבוע האם הנכות הנפשית נובעת במלואה (או בחלקה) מהתאונה.
9. עניין זה מתחדד במקרה שלפני, כאשר הנכות הנפשית שנקבעה על ידי ועדה רפואית כנובעת מהתאונה הינה 5% (וזאת בענף נפגעי עבודה) בעוד בענף נכות כללית נקבעה נכות של 20% וכאשר הנתבע 1 בעצמו טוען לקיומו של מצב קודם שאינו תאונתי. לקביעה זו יש גם חשיבות בשאלת כושר ההשתכרות של התובע ומה הפגיעה הנובעת מהתאונה אל מול מצב קודם.
10. מכל האמור לעיל יש מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אין הדבר כך בתחום הנוירולוגי, כאשר אין בפני כל מסמך רפואי על פגיעה נוירולוגית וגם לא נקבעה נכות נוירולוגית כמזכה בגמלת נכות כללית.
11. לפיכך הבקשה מתקבלת כך שמצאתי לנכון להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בהתחשב בעובדה שכבר נקבעה נכות אורתופדית (כאשר הנתבע 1 נשא בעלות חוות הדעת) ובהתחשב בראיות שלפני בדבר היות התאונה תאונת עבודה, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בשאלת עצם הזכאות לפיצוי מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת 2 לשאת בעלות חוות הדעת.
12. החלטת מינוי תשלח בנפרד.
13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.