1. בפני בקשת המבקש [להלן: "הנתבע" ו/או "המבקש" ו/או "הבנק"] לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (הן השתק עילה והן השתק פלוגתא), היעדר עילת תביעה ומחמת היות התביעה קנטרנית וטרדנית.

טענות הצדדים

1. המבקש הסביר בבקשתו על הליך קודם, אשר התקיים בינו לבין התובעת ולבין צדדים נוספים. לטענת המבקש, הנתבעת ערבה לחברה בבעלותו של יצחק מלאך [להלן: "יצחק"], אשר בעת החתימה על הערבות היה בעלה. הערבות ניתנה כביטחון לפירעון הלוואה שנטלה החברה של יצחק בגובה 500,000 ₪. משלא נפרעה ההלוואה, תבע הבנק ביום 13.4.11 בתא"ק 21979-04-11 את יצחק מלאך, את החברה ואת התובעת בגין ערבותה. לטענת הבנק, על אף שהם היו מיוצגים וידעו על ההליך שנפתח נגדם הגישו יצחק, החברה והתובעת [להלן: "הנתבעים"] בקשה להארכת מועד להגשת רשות להתגונן, ברם לא הגישו בקשת רשות להגן מטעמם מעולם. ביום 17.7.11 ניתן פסק דין, בהיעדר הגנתם של הנתבעים לטובת הבנק, המבקש.
2. לטענת הבנק, הוא אף פנה ביום 3.10.11 לעו"ד טלמון, אשר ייצג את התובעת, במטרה לנסות ולהגיע עם הנתבעים באותה תביעה להסדר, ברם ניסיון זה כשל. יחד עם זאת, טוען המבקש, ניתן ללמוד מההתנהלות שהייתה אל מול עו"ד טלמון, כי הנתבעים, לרבות התובעת בתיק דנן, היו מודעים לפסק הדין שניתן כנגדם.
3. המבקש טוען, כי הנתבעים מעולם לא כפרו בפסק הדין ולא הוגשה מטעמם כל בקשה לביטול פסק הדין ומעולם לא הוגש ערעור עליו ולכן מדובר בפסק-דין חלוט.
4. לטענת הבנק, יש לסלק את התביעה דנן על הסף מחמת מעשה בית דין; הן מכוח השתק עילה והן מכוח השתק פלוגתא. לטענת הבנק, על התובעת היה להעלות טענותיה בעניין ערבותה, כפי שמועלות בכתב התביעה נשוא ההליך דנן, כטענות הגנה במסגרת ההליך הקודם ומשלא עשתה כן, חל עליה השתק. לטענת הבנק, ככל שיש לבעל דין טענות הגנה פוטנציאליות, עליו להעלותן ובעל דין מושתק מלהעלות טענה שיכל להעלותה עת שניתן לו יומו והוא לא עשה כן.
5. עוד המבקש טוען, כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, אשר הוגשה בשיהוי רב, בחלוף למעלה משנתיים וחצי, לאחר מתן פסק הדין. התובעת כלל לא טורחת להסביר מדוע לא העלתה את טענותיה במסגרת ההליך הקודם, כפי שנדרש ממנה.
6. זאת ועוד טוען המבקש, כי לתובעת אין מה להפסיד וכי המצב כיום הוא שקיימים נגד התובעת תיקי הוצאה לפועל מאוחדים וחובה, העומד על סך של 76,601 ₪ תופח, בעוד התובעת מחזירה בכל חודש 27 ₪ בלבד ומכאן שגם אם התובעת תחויב בהוצאות, ממילא לא תשלמן בפועל.
7. מנגד, התובעת טוענת, כי לא חלים במקרה דנן לא השתק עילה ולא השתק פלוגתא. לטענתה, לא חל השתק עילה מן הטעם של חילופי עמדות בעלי הדין, כאשר התובעת בתיק דנן הייתה בכלל נתבעת בתיק הקודם. יתר על כן, טוענת התובעת, כי העילה שעומדת בבסיס תביעה זו הינה נזיקית, בגין פעולת המבקש שנהג בניגוד לנהלי הקרן להלוואות בערבות מדינה ובניגוד לדין. בעוד העילה שעמדה בתביעה של הבנק הייתה חוזית, להשבה של יתרת הלוואה. לטענתה, מבחינה חוזית הוכרע, בתיק הקודם, כי על התובעת לשלם למבקש סכום כסף, ברם מבחינה נזיקית, הנתבע גרם נזקים עצומים לתובעת, הפר כלפיה חובות המוטלות עליו ואף הטעה אותה. טענותיה אלה הנזיקיות של התובעת מעולם לא התבררו לגופן.
8. כן, לטענתה של התובעת, לא חל השתק פלוגתא, מהטעם שפסק הדין, עליו מתבסס המבקש, ניתן בהיעדר הגנה. התובעת טוענת, כי הלכה פסוקה היא שפסק-דין הניתן בהיעדר הגנה לא יוצר מעשה בית דין.
9. לטענתה, גם אילו חל מעשה בית דין במקרה דנן, הרי המקרה שבפני מהווה חריג מן הצדק וגם אם מתקיים מעשה בית דין, אין לסלק את התביעה על הסף שכן הדבר נוגד את האינטרס הציבורי או הצדק. הבנק פעל באופן לא צודק, לטענתה, הוא ניצל את כוחו על חשבון התובעת והן שיקולי צדק והאינטרס הציבורי מחייבים את בירור התביעה לגופה.
10. התובעת גורסת, כי יש לברר טענותיה בדבר ניצולה, הטעייתה על-ידי המבקש, פעולות הבנק בניגוד לנהלים, לרבות בניגוד לנהלי הקרן להלוואות בערבות המדינה – כל אלו יש לברר באופן ענייני ואין לסלק את התביעה על הסף רק משום שהמבקש טוען כי אלו הן טענות חסרות בסיס – טענות אלו ראויות ליבון משפטי. כמו כן, נטען על ידי התובעת, כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות על-חוקתית בעלת מעמד מיוחד וחשוב מאין כמותו וכי בפיה טענות כבדות משקל שיש לבררן.
11. בתשובתו, המבקש טען כי אין זה רלבנטי האם העילה היא נזיקית או חוזית, כיוון שהשאלה היחידה שעל הפרק היא, האם יכול היה הנתבע בהליך הראשון להתגונן באותן טענות שעל בסיסן מבקש הוא לבסס את תגובתו כעת. לטענת המבקש, התשובה לשאלה זו היא חיובית, שהרי מדובר באותו כתב ערבות ואותן נסיבות חתימה על כתב הערבות והפלוגתא היחידה היא סביב תוקף הערבות ולגביה ניתן פסק-דין.
12. עוד טען המבקש בתשובתו, כי אין כל מקום להתערבות משיקולי צדק בטח ובטח כשהתובעת בעצמה ניזונה היא ובני ביתה מהכנסות החברה אשר בבעלות הבעל של התובעת, לו היא נשואה ומקיימת עימו משק בית משותף. ודווקא לבנק לא הושבו כספים - לא על ידי החברה, לא על-ידי בעלה של התובעת ולא על-ידי התובעת עצמה, אשר ערבה לכספים. לטענת הבנק, לא ייתכן כי התובעת מציירת את הבנק כמי שהרוויח כספים, בעוד הוא זה שנתן כספים לתובעת, אשר כלל לא הושבו לו.
13. המבקש גם טען, כי התובעת אינה משלמת את חובה הפסוק כלפיו וכל כוונתה היא להפעיל לחץ על המבקש, כאשר אף אין בכוונתה לשלם את הוצאותיו.

דיון והכרעה

1. מעשה בית דין הוא כלל דיוני שנועד לחסום התדיינות נוספת בין בעלי דין בעניינים שכבר נדונו והוכרעו קודם לכן. הרציונאל העומד מאחורי כלל זה נוגע לסופיות הדיון ומניעת הטרדה של בעלי דין. תקנה 101 מהווה את המסגרת הנורמטיבית לדחיית תביעה על הסף עקב מעשה בית דין והיא קובעת כך:

" 101. (א)  בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)   מעשה בית דין;

(2)   חוסר סמכות;

(3)   כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות  מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. "

1. תורת מעשה-בית-דין מכירה בשתי מערכות נפרדות של נתונים ונסיבות בהן יכול שתיטען טענת מעשה בית דין, ואלה כללי הסיווג לעניין זה כפי שהותוו על-ידי הנשיא (אגרנט) בע"א 246/66 שמואל ו-רחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני:

"הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם ,נבלעה' (MERGED) בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד..... וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אז אומרים שקם מחסום (BAR) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת לאותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת..... הכלל העיקרי האחר הוא, אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות." (בע' 583, 584).

הכלל הראשון עליו מדבר השופט אגרנט הוא "השתק עילה" והכלל האחר הוא "השתק פלוגתא".

1. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי על התובעת חל הן השתק עילה והן השתק פלוגתא וכי היה עליה להעלות טענותיה, אשר מועלות בתביעה דנן, כטענות הגנה, עוד בתביעה הקודמת אשר התנהלה כנגדה. לטענתו, ניתן פסק-דין עוד בתביעה הקודמת, אשר הינו חלוט ולכן חל מעשה בית-דין ומכאן שהתובעת מנועה מלהעלות טענות אלו כעת בתביעה דנן.
2. הצדק הוא עם המבקש, שכן בהתאם להלכה הפסוקה, התובעת מושתקת מלהעלות טענות אשר היה עליה להעלותן בהליך קודם, לגבי אותה פלוגתא. יפים הדברים שנאמרו ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך:
3. "בנוסף על האמור, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נמנע מכך. הלכה מבוססת היא כי מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון טענה אשר חייב היה לטעון להגנתו ולא טען [ראו: ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 (1959); ע"א 822/77 בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד לב(3) 21, 27-26 (1978); עניין וינשטיין, בפסקה ג' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין]. לכן, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר חייב להעלות בבקשת הרשות להתגונן אותה הוא מגיש את מלוא הטענות המשפטיות הרלבנטיות המבוססות על התשתית העובדתית שלפניו, ככל שאלה נוגעות לפלוגתאות העיקריות שבמחלוקת במסגרת התביעה שהוגשה נגדו ו"אם לא עשה כן - נסחפה שדהו" (ראו והשוו: עניין וינשטיין, בפסקה 26 לפסק דינה של השופטת מ' נאור). נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי "לשמור" טענות על מנת לנקוט הליכים נוספים לאחר שההליך הראשון כבר הוכרע, ובכך לשוב ולהטריד את התובע באותו עניין, לאחר שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט [ראו והשוו: ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 742, 744 (1992)]".
4. התובעת טוענת בתביעה דנן, כי הבנק החתים אותה על ערבות בניגוד לנהלים, תוך שהטעה אותה ותוך שהפר את חובת הזהירות והנאמנות כלפיה. טענות אלו הינן טענות שהיה ראוי לו נשמעו כטענות הגנה בתביעה הקודמת של הבנק כנגד התובעת. התובעת, על אף שידעה על תביעת הבנק ואף הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן, לא הגישה בקשת רשות להגן בהליך הקודם ולא התגוננה בשום צורה מפני התביעה שנפתחה נגדה. משהתובעת לא הגישה בקשת רשות להגן ניתן נגדה פסק-דין בהיעדר הגנה. מעבר לכך, התובעת אף לא טרחה להגיש בקשה לביטול פסק-דין או להגיש ערעור ומשכך פסק הדין הינו חלוט וניתן לראות באי-הגשת כתב טענות מטעמה כהודאה בטענות המבקש. בחלוף שנתיים וחצי, זמן רב מאוד לאחר שניתן פסק-דין, מבקשת התובעת, רק עתה, להעלות טענות, שכבר היה עליה להעלותן במסגרת הליך קודם, אולם כעת היא חסומה מלעשות כן וחל עליה השתק.
5. לגבי טענת התובעת, לפיה פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה ולכן לא חל לגביה השתק פלוגתא. דין טענה זו להידחות. בהתאם להלכה הפסוקה, גם אילו פסק-דין ניתן בהיעדר הגנה יכול שיחול השתק פלוגתא. טענותיה של התובעת בדבר רשלנות הבנק והטעייתה על-ידי הבנק עת חתמה על הערבות, מהוות חתירה תחת פסק הדין, אשר ניתן לפני למעלה משנתיים וחצי, וקובע מפורשות כי עליה לשלם לבנק מכוח אותה ערבות. יפים דבריה של השופטת מ. נאור ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין:
6. "גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי."
7. דין טענת התובעת לפיה לא מתקיים במקרה דנן השתק עילה מאחר שבתביעה הקודמת היא הייתה הנתבעת ואילו כאן היא התובעת, להידחות, שכן נקבע בפסיקה כי השתק עילה יחול בין צדדים, גם אם הצד המבקש היה נתבע בהליך קודם, שכן מדובר באותו עניין, ראו בעניין זה רע"א 6498/05 מרגלית צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ – סניף עפולה עלית.
8. סוף דבר
9. לאור כל האמור לעיל ומשקבעתי על התביעה חל מעשה בית דין, הנני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף. בנסיבות המקרה ולאור מצבה הכלכלי של התובעת והשלב המוקדם שבו נדחתה התביעה, אעשה צו מתון להוצאות, התובעת תישא בהוצאות התביעה בסך 1,500 ₪ בלבד.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים.