1. לפניי תביעה כספית ע"ס 6,500 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.10.2013, בין כלי רכב, מ"ר 53-397-68 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 92-212-18 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי האחריות בגין הנזקים שאירעו לרכבה, מוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר בזמן נסיעת רכב התובעת יצא רכב הנתבעים ממוסך מצד שמאל של הכביש ופגע ברכב התובעת.

3. הנתבע טוען כי הוא לא נהג ברכב אלא אמו, שהרכב היה בבעלותה, וכי הוא היה רק נוכח בזירת האירוע, אלא שמשום שאמו הלכה לבית עולמה מבקשת התובעת להטיל את האחריות עליו כדי שיהיה סיפק בידה לקבל כספים בגין נזקיה.

4. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ובאשר למעורבותו של הנתבע בתאונה.

5. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו עדים מטעם הצדדים.

בגמר חקירתם של העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה ועתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים:

6.1. עדותו של הנתבע הייתה עדות עקבית וקוהרנטית, לפיה הוא לא נהג ברכב אלא אמו. ולכן היא מהימנה בעיניי ולא מצאתי מקום לפקפק בה.

בנסיבות העניין עולה כי מי שנהג ברכב הייתה אמו של הנתבע ולא בכדי כאשר הוגשה התביעה לראשונה, לפני תיקונה, היא הוגשה כנגד אמו של הנתבע ולא כנגד הנתבע. אם נכונה טענת התובעת כי הנתבע הוא שנהג ברכב מדוע לא הוגשה התביעה נגדו, במיוחד לאור ההודעה על התאונה שהגיש מבוטח התובעת בו ציין לכאורה כי נהג רכב הפוגע היה הנתבע?

לטעמי מדובר בניסיון של התובעת לשפר את יכולתה לגבות כספים בגין נזקיה לאור הודעתו של הנתבע, שנכתבה בכתב ידו, לפיה אמו נפטרה ו"לא ניתן לקבל את עמדתה" מיום 02.07.14.

לצורך העניין הבאתי בחשבון גם את ניסיונו של ב"כ התובעת להטעות את הנתבע שאינו מיוצג בקשר עם עמדתו כפי שהועלתה בכתב הגנתו מיום 19.11.14 (עמ' 5, שורות 28-19 לפרוטוקול).

6.2. באשר לנסיבות התאונה הרי שאני מאמין לגרסתו של הנתבע שהיה גם עד לנסיבות התרחשות התאונה . משכך, אני משוכנע כי רכב התובעת הוא שסטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבע.

לטעמי נהג רכב התובעת לא שם ליבו לרכב הנתבע, מקום שהיה עליו לשים ליבו למצב הרכבים בכביש, וראיה לכך שנהג רכב התובעת מודה כי הוא הבחין ברכב הנתבע עוד לפני ההתנגשות (עמ' 4, שורה 16 לפרוטוקול) ובחוסר זהירות פגע בו.

7. לנוכח כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ה, 28 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.