1. בפני תביעה בסכום קצוב על סך 40,150₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום היטל שמירה והוצאות גבייה.

טענות התובעת

1. התובעת הינה רשות מקומית הפועלת על פי דין.
2. הנתבעת החזיקה בנכס בתחומי שיפוטה של התובעת.
3. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת חייבת לתובעת בגין היטל שמירה והוצאות גבייה סך של 40,150₪ מכוח פקודת העיריות.
4. בסיכומי התובעת נטען כי הסמכות לגביית היטל שמירה נגזרת מסעיפים 90, 132 ו-63א לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958.
5. סעיף 22 לפקודות המועצות המקומיות מקנה למועצה המקומית את הסמכות החוקית לאשר חוקי עזר, ומתוקף סמכות זו הותקן חוק העזר לחבל מודיעין (הסדרת השמירה), התשס"ז-2007 (להלן: "חוק העזר"), אשר אינו סותר הוראות חקיקה קודמות ונועד להתאים את צרכי השמירה או את אופייה בהתאם לנסיבות הקיימות.
6. החלטת התובעת באשר לגביית דמי השמירה נתקבלה כדין ובהתאם לחוק, שכן התובעת הוסמכה במפורש על ידי המועצה לגביית אגרת שמירה. עותק מאישור ההסמכה צורף כנספח ב' לסיכומים.
7. בסעיף 19 לחוק העזר נקבע: "החל ביום ה' בטבת התשס"ט (01/01/09) הטלת היטל לפי חוק עזר זה תהה טעונה אישור של מליאת המועצה ושל שר הפנים". לסיכומים צורף אישור המועצה כנספח ג'.
8. התובעת טוענת כי מאחר שחוק העזר תקף מיום 01/01/09, הרי בעניין שנת 2008 אין מחלוקת כי על הנתבעת לשאת במלוא התשלום.
9. התובעת צירפה מכתב מאת המועצה המקומית חבל מודיעין מיום 29/07/07, לפיו הוחלט להחיל על כלל יישובי המועצה את חלופת השמירה בשכר אשר תתבצע באמצעות גורם חיצוני (חברת שמירה).
10. כן צירפה התובעת אישור שר הפנים להמשך גביית היטל שמירה על פי חוק העזר וזאת מיום 09/10/11 ובו ניתן אישור להמשך גבייה עד יום 31/12/11. תוקפו של אישור זה הינו לגביית דמי שמירה מיום 31/12/10 ועד 31/12/11.

טענות הנתבעת

1. טענות הנתבעת פורטו בתצהיר מנהלה, מר רייך הערשי (להלן: "רייך").
2. הנתבעת הינה חברה ששכרה שטח מחסן במושב טירת יהודה.
3. בחודש יולי 2011 הועבר לרייך מכתב דרישה הנושא תאריך 30/05/11 ובו דרישה בגין חיוב עבר המתייחס להיטלי שמירה.
4. הנתבעת פנתה לתובעת במכתב, ובו דרשה לקבל אסמכתאות למקור החוקי לגביית היטל השמירה, לרבות גובהו ודרכי חישובו.
5. לאחר סדרת התכתבויות בין הצדדים, לא נענתה דרישת הנתבעת להמציא לה אסמכתאות לחיוב בהיטל השמירה.
6. לטענת הנתבעת, דרישת הועד המקומי לתשלום היטל שמירה נעשית ללא הסכמה ו/או בחוסר סמכות ו/או בחריגה מסמכות, ללא כל זכות בדין.
7. אין כל הצדקה לגביית היטל שמירה, שכן לאורך כל התקופה לא הפעיל ועד המושב כל מערך שמירה בשטח המושב, בין בתשלום ובין שלא בתשלום, והנתבעת היא אשר נדרשה להפעיל מוקד שמירה עצמאי שבעלותו היא נשאה.
8. לטענת הנתבעת, מעולם לא ניתנה לה הודעה על כך שבמושב מתקיים מערך שמירה, ונציגיה לא ראו כל פעילות שמירה מטעם התובעת.

הסכמה דיונית של הצדדים

1. הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה בית המשפט יפסוק בתיק בהסתמך על כתבי הטענות, על המסמכים שהוצגו בפני הנתבעת ואשר הוגשו לתיק בית המשפט ועל סיכומי הצדדים.

דיון והכרעה

1. התובעת הגישה כתב תביעה לאקוני ובו תבעה את היטל השמירה, כאשר את תביעתה ביססה על הסמכויות המוקנות לה בפקודת העיריות. בתביעתה טענה התובעת כי הנתבעת פנתה אליה במכתבים שזכו לתגובה ראויה וכי הנתבעת מתחכמת ושולחת מכתבי סרק בניסיון להתחמק מתשלום חובה.
2. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בהסתמך על המסמכים שהוצגו בפני הנתבעת ועל סיכומים שיגישו הצדדים.
3. בסיכומי התובעת היא זנחה את טענתה לפיה בסיס הסמכות לגביית ההיטל הינו בפקודת העיריות כנטען בכתב התביעה, והיא טענה כי התביעה נסמכת על חוק העזר.
4. הנתבעת טענה כי טענתה של התובעת בסיכומיה לפיה מקור הסמכות לגביית ההיטל הינו בחוק העזר מהווה שינוי חזית אסורה, אשר לה היא מתנגדת.
5. אקדים ואומר כי אכן טענתה של התובעת מהווה שינוי חזית אסורה וכי די היה בכך כדי לדחות את התביעה, אולם לא אעשה את מלאכתי קלה ואדון בטענות הצדדים לגופן.
6. השאלות שבהן עלי להכריע בפסק דין זה הן:
   1. האם התקיימו כל ההליכים הקבועים בחוק העזר לצורך גביית היטל השמירה.
   2. האם הוכח כי התובעת נתנה שירותי שמירה בפועל בתקופה נשוא התביעה.

האם התקיימו כל התנאים הקבועים בחוק העזר לצורך גביית היטל השמירה

1. התובעת טענה בסיכומיה כי הוסמכה כדין על ידי המועצה לגביית אגרת שמירה בהתאם לסעיף 15 לחוק העזר.
2. לטענת התובעת, הסמכות לגביית אגרת השמירה נגזרת מסעיפים 90, 132 ו-63א לצו המועצות המקומיות (מועצות איזוריות) תשי"ח-1958, כאשר חוק העזר אינו סותר צו זה.
3. בסעיף 19 לחוק העזר נקבע: "החל ביום ה' בטבת, התשס"ט (01/01/09) הטלת היטל לפי חוק עזר זה תהא טעונה אישור של מליאת המועצה ושל שר הפנים".
4. התובעת המציאה אישור שר הפנים לגביית היטל שמירה לתקופה שמיום 30/12/10 ועד 31/12/11 ולדבריה לא עלה בידיה לאתר אישורים לתקופות נוספות מאת שר הפנים.
5. די בעובדה לפיה התובעת לא המציאה אישורי שר הפנים ביחס לכל תקופת התביעה, כדי לדחות את התביעה באשר לתקופה המתחילה ביום 1.1.09, המועד ממנו נדרש אישור שר הפנים ועד 30.12.10, תחילת התקופה אליה מתייחס אישור שר הפנים שהוצג ע"י התובעת וכן את התקופה שמיום 31.12.11, סיום התקופה אליה מתייחס אישור שר הפנים ואילך, מאחר וביחס לתקופות אלו אין אישור שר הפנים לגביה, ובהעדר אישור זה אין כל תוקף לגבייה.
6. התקופות היחידות שבגינן רשאית התובעת לתבוע היטל שמירה, בכפוף להוכחת מתן שירותי שמירה בפועל, הינן התקופה שקדמה ליום 1.1.09, דהיינו בטרם נכנסה לתוקפה ההוראה הדורשת את אישור השר, והתקופה ביחס אליה המציאה התובעת את אישור שר הפנים מיום 30.12.10 ועד ליום 31.12.11.
7. כדי להוכיח את טענתה בעניין מתן שירותי השמירה, צירפה התובעת דף המתייחס לחברת "מוקד אמון" מתוך כרטסת הנהח"ש שנת 2008, חוזה מיום 16/08/09 בין התובעת לבין חברת השמירה "מוקד אמון סביון 2006 ש.מ". ארבע חשבוניות מס של חברת השמירה משנת 2009, חשבונית מחודש אוקטובר 2010, ינואר 2011 וקבלה מחודש אפריל 2012, דף שכותרתו "תקציב שמירה" ושמהותו אינה ברורה.
8. אציין, כי הנתבעת התנגדה גם להגשת מסמכים אלו אשר לא הועברו אליה קודם להגשת התביעה המשפטית בנימוק לפיו צירופם לסיכומים מנוגד להסכמה הדיונית, לפיה הכרעת בית המשפט תתבסס רק על המסמכים שהועברו לנתבעת קודם להגשת התביעה.
9. גם בעניין זה הצדק עם הנתבעת, והנני רואה בחומרה את הסתמכות התובעת על מסמכים שלא הוצגו לנתבעת, בניגוד להסכמה הדיונית. חרף האמור לעיל, גם במסמכים שצורפו ע"י הנתבעת לסיכומים בניגוד למוסכם אין כדי לסייע לה.
10. החוזה שצורף אין בו כדי ללמד על התקשרות בין התובעת לחברת השמירה ביחס לתקופה שלפני יום 16.8.09, דהיינו תקופה שקדמה לצורך להציג אישור שר הפנים, בעוד שביחס לתקופה שמיום תחילת ההתקשרות עם חברת השמירה, 16.8.09 ועד 30.12.10 אין אישור שר הפנים.
11. גם בכרטסת הנהלת החשבונות לשנת 2008 שאינה מאומתת ע"י רו"ח, כמו מהדף הנושא את הכותרת "תקציב שמירה", אין כדי להוות הוכחה על מתן שירותי שמירה בשנת 2008 ולפיכך התובעת לא הוכיחה כי העניקה שירותי שמירה בתקופה שקדמה ליום 1.1.09.
12. במסמכים שהוצגו ע"י התובעת אין ראיות למתן שירותי שמירה לתקופה שבין יום 30.12.10 ובין יום 31.12.11, (התקופה שביחס אליה הוצג אישור שר הפנים). הקבלה מיום 9.1.11 אין בה כדי ללמד על שירותי שמירה בשנת 2011 שכן היא מתייחסת לחשבוניות שהוצאו בשנת 2010 והמתייחסות לשירותי שמירה בשנת 2010. חשבונית 62058 מתייחסת לשירותי שמירה בחודש אוקטובר 2010 בעוד חשבונית מס' 61592, שמספרה הסידורי נמוך יותר, מתייחסת מן הסתם לתקופת שמירה מוקדמת יותר בשנת 2010.
13. העולה מהמקובץ הוא כי התובעת לא השכילה להוכיח כי נתנה שירותי שמירה בפועל בתקופות הרלוונטיות.
14. אציין, כי הייתי מצפה שרשות מקומית המבקשת לגבות היטלים מאזרחיה, תתנהל על פי החוק, ותקפיד בדווקנות על קיום התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך גביית ההיטל. כן יש לצפות כי הרשות תשמור בידיה על תיעוד מלא ועל כל האסמכתאות הרלוונטיות כפי שהיא מצווה לעשות על פי החוק, וכי יהיו בידיה בעת הגשת התביעה מלוא המסמכים ותיעוד המצדיקים את גביית ההיטל.
15. יובהר, כי בניגוד לטענת התובעת, הנתבעת דרשה כל העת אסמכתאות חוקיות לגביית ההיטל, תוך ציון כי אם יומצאו לה כאלה היא תשלם אותו, דא עקא שהתובעת נמנעה מלהמציא לה את מבוקשה, וזאת מן הסתם לא בכדי, שכן בדיעבד מסתבר כי בידי התובעת אין אסמכתאות המצדיקות את הגביה.
16. ביום 17.10.14 קבעתי בהחלטתי "ב"כ התובעת יודיע לבית המשפט בתוך 14 יום האם הוא סבור כי בהעדר המסמכים שהוריתי לתובעת להמציא ואשר לטענת הנתבעת לא הומצאו, תוכל להוכיח את תביעתה. יובהר כי באם יקבע בסופו של יום כי דין התביעה להידחות בהעדר מסמכים אלו תיפסקנה הוצאות ממשיות".
17. למרות שברשות התובעת לא היו המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה, וחרף החלטתי האמורה, המשיכה התובעת להתעקש על התביעה בלא יסוד ובלא שיהיו בידיה המסמכים הנדרשים להוכחתה ובכך גרמה להמשך קיומו של הליך סרק שלא לצורך ואגב כך להגדלת הוצאותיה של הנתבעת.
18. אשר על כן ומאחר והתובעת לא הוכיחה את תביעתה, החלטתי לדחות את התביעה ולחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.