1. עתירה מנהלית שעניינה בקשה לעיכוב פינוי העותר מדירת עמידר בה מתגורר ברחוב ארבע ארצות 24/3 בחולון (להלן: "הדירה"), עד למתן החלטה בערעור שהוגש על ידי העותר לוועדה העליונה במשרד השיכון (להלן: "הוועדה העליונה").
2. המשיבה השכירה בשנת 1965 את הדירה שבנדון למר חי עטיה ז"ל וגב' רנה עטיה ז"ל (להלן: "המנוחה"), סבו וסבתו של העותר. לאחר פטירתו של מר עטיה המשיכה המנוחה להתגורר בדירה עד לפטירתה ביום 5.5.11.
3. לטענת העותר, הוא ומשפחתו עברו לדירה להתגורר עם המנוחה כבר בשנת 2008, כ- 4 שנים טרם פטירתה וסעדו אותה בתקופה זו. לאחר פטירתה, המשיכו העותר ומשפחתו להתגורר בדירה ולנהוג בו מנהג בעלים, כאשר העותר דאג לשלם את כל הוצאות הדירה, לרבות דמי שכירות למשיבה.
4. מנגד, טוענת המשיבה, כי העותר ומשפחתו עברו לדירת המנוחה בשנת 2012, ולאחר שדודו של העותר סולק מהדירה בעקבות הליכים משפטיים שננקטו נגדו.
5. לחילופין טוענת המשיבה כי גם אם נכונה גרסתו של העותר לפיה הוא עבר לדירה כבר בשנת 2008, הרי שהוא אינו ממלא את שני התנאים המצטברים לקבלת זכאות לדירה מאחר ואף לפי טענתו שלו, הוא התגורר עם המנוחה 3 שנים בלבד טרם פטירתה וכן מאחר והעותר נבדק ונמצא שהוא לא עומד בקריטריונים לקבלת דירה בשיכון ציבורי.
6. בשנים האחרונות לחייה של המנוחה ערכה המשיבה מספר דו"חות מעגל בביתה ובכולם נמצא כי היא גרה בגפה.
7. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.
8. התערבות בית המשפט במעשה המנהלי הנה מצומצמת והנטייה היא, אפוא, שלא להתערב אלא מקום שנפל בו פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד נ (3) 441). במקרה דנן, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי במעשיה של המשיבה המחייב את קבלת העתירה. להלן אבאר מסקנתי זו.
9. כאמור, העותר מבקש בעתירתו לעכב את פינויו מהדירה עד למתן החלטה בערעור שהוגש על ידו לוועדה העליונה, אלא שבקשתו נדחתה על ידה כבר ביום 25.4.13. לפיכך, תיקן העותר את עתירתו וטען בתשובה לתגובת המשיבה מיום 3.4.14 כי למעשה התכוון לערעור שהוגש על ידו על החלטת הוועדה העליונה למשרד השיכון. העותר לא מצא לנכון להציג בפני בית המשפט מסמכים המעידים על הגשת ערעור ודי בכך כדי לדחות את העתירה.
10. העתירה נדחית גם לגופו של עניין בשל אי עמידתו של העותר בתנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי המגדיר מיהו "דייר ממשיך" וקובע את התנאים לזכאותו להתגורר בדירת הזכאי במקרה פטירתו או מעברו למוסד סיעודי באופן הבא:

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;

1. בית המשפט העליון עמד על תכליתו של חוק זה ועל הצורך בפרשנות דווקנית של המונח "דייר ממשיך" בעע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ ואח' [פורסם בנבו] מיום 4.12.13:

"בבוא בית המשפט לפרש את התנאים הקבועים בהגדרות אלה ואת סבירות יישומם, עליו ליתן את הדעת לתכלית שביסוד החוק המיועד להבטיח ככל הניתן את זכויותיהם של כלל הנזקקים לדיור הציבורי. על כן פרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים עלולה לסכל את זכאותם של מי שעונים לתנאים גם בלעדיה ובכך לפגוע בעקרון השוויון ובחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים הללו, שהינם לכתחילה מצומצמים ומוגבלים. עמד על כך לאחרונה בית משפט זה, בעע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון (פורסם בנבו, 8.8.2013) באומרו:

'מושכל יסוד: דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות... מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה'."

1. סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), עוסק גם הוא בתנאי זכאותו של "דייר ממשיך":
2. הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד מהמנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.
3. הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה ציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות.
4. המחלוקת העיקרית בתיק זה נסובה על המועד בו עברו העותר ומשפחתו להתגורר בדירה.
5. טרם פטירת המנוחה נערכו מספר דו'"חות מעגל מהימים: 26.4.07, 10.8.08, 25.8.09, 24.3.10. בכל הדו"חות נכתב כי המנוחה גרה בגפה. מר מוריס אינצ'י, עורך דו"חות המעגל, ציין בדו"חות שערך, כי ביקר בכתובת זו עוד מספר פעמים אולם המנוחה סירבה לפתוח את הדלת. לעניין זה טען העותר, כי המנוחה הייתה מעורערת בנפשה ולא פתחה את דלת ביתה לאיש ומכאן כי רישומי המשיבה אינם משקפים את המציאות.
6. אין בידי לקבל טענה זו. לטענת העותר, הוא התגורר עם המנוחה החל משנת 2008, ולכן לא סבירה בעיני האפשרות שבכל אותן הפעמים שהגיעו נציגי המשיבה לערוך דו"חות, העותר או אשתו לא היו בבית ולא פתחו את הדלת.
7. העותר ציין בתצהירו כי עבר להתגורר עם המנוחה 4 שנים לפני פטירתה. בד בבד הצהיר העותר שעבר לדירה אך בשנת 2008, קרי 3 שנים טרם פטירתה של המנוחה. העותר צירף לעתירתו שני תצהירים לתמיכה בטענתו בדבר מגוריו בדירה עם המנוחה; האחד של אמו, גב' הדסה כהן, שהצהירה כי עבר לדירה כבר בשנת 2006, גרסה שגם העותר אינו טוען לה. גב' מירב תשובה, שכנתה של המנוחה, הצהירה כי העותר עבר לדירה בשנת 2007, גם נתו זה אינו תואם את תצהיר העותר.
8. עוד טען העותר, כי טיפולו השוטף בהוצאות הדירה מהווים ראיה לבעלותו על הדירה. העותר צירף לעתירתו העתקים המעידים לכאורה על תשלומי חשמל, מים ושכ"ד לשנים 2012 – 2013 הרשומים על שמו. אין בכך כדי לסייע בידו של העותר. לא זו בלבד שהעתקי התשלומים אינם מעידים על "בעלותו" של העותר, הם אף מחזקים את טענת המשיבה, לפיה העותר עבר אל הדירה בשנת 2012, לאחר שדודו פונה מהדירה בשל הליכים משפטיים שננקטו נגדו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל נמצא כי אין להיעתר לבקשת העותר לעיכוב הפינוי.
2. העתירה, איפוא, נדחית.

העותר ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ה, 28 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.