1. בפניי תביעה שהגיש התובע, דב בר, כנגד הנתבעת למתן פיצוי בסך של

33,800 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מרכישת טרקטור מהנתבעת ואשר לטענתו, הטרקטור אינו עומד בציפיותיו.

לאחר העיון בכל טענות הצדדים, אני סבור כי יש לדחות את התביעה.

2. התובע ואשתו הינם זוג, בעל ואשה פנסיונרים ואשר בעברם עבדו – התובע בחקלאות ואשתו כמורה בשירות משרד החינוך.

לבני הזוג יש משק חקלאי אך טיבו והיקפו לא הוברר.

לבני הזוג יש בן שהוא איש משטרה אך גם פעיל במשק של הוריו, ומאחר והתובע אינו יכול לעשות את כל העבודות במשק לבדו, הם בקשו להיעזר בבנם.

מאחר ולבני הזוג יש טרקטור משנות ה-90 שעושה חלק מהפעולות, הם רצו טרקטור נוסף –

"...עם כף כי לקודם לא הייתה כף".

(לשון אשת התובע בפרו', עמ' 2, ש' 18-19)

3. לפיכך, פנה מי מבני הזוג לנתבעת בשלהי שנת 2012 במטרה לקנות טרקטור מתאים.

הנתבעת הינה חברה העוסקת מזה כ-40 שנה במכירת טרקטורים לגופים ציבוריים ולפרטיים.

4. את המו"מ מול הנתבעת ניהל התובע מול נציג הנתבעת, מר דב אבנר שהינו איש מכירות של הנתבעת.

5. טענת התובע בתמצית בכתב התביעה ובפרוטוקול:

במפגשים עם מר דב אבנר הוא הציג בפניו את דרישותיו מהטרקטור, אך הסתבר כי מה שנמכר להם, אינו מסוגל לבצע עבודות אלו.

בכתב התביעה מצויין באופן כללי ותמציתי ביותר:-

"...לא מסוגל לעשות עבודות חקלאות..."

מבלי שיפורט אילו עבודות חקלאות הוא היה אמור לבצע ואינו מבצע.

בדיון הוסיף התובע, כי הטרקטור אינו מסוגל לעשות חריש, ואינו מסוגל להרים דברים קצת יותר כבדים מעבר למשקל של 200 ק"ג, כך הוא אמור להרים משקל של 400 ק"ג – זה מה שאמר הסוכן לתובע.

אשתו של התובע ציינה בעדותה כי, בעת שביקר הסוכן דב בביתם, פרסו בעלה ובנה בפניו מהן דרישותיהם מהטרקטור, ועל פי דרישות אלו הם קבלו ממנו המלצה לטרקטור יקר יותר ממה שנרכש, טרקטור שלא היה כלול בתחום ההוצאות שלהם, ובנוסף בגלל שהמשק שלהם יחסית קטן, הם לא היו צריכים טרקטור יקר כל כך (ר' טענותיה בעמ' 2 לפרו' מול ש' 20-24).

6. בפי הנתבעת יש מספר טענות כנגד התביעה ואני סבור כי יש לקבלן ולפיכך לדחות את התביעה:

א. הטרקטור נרכש ע"י אשת התובע, הגב' שרה בר, כמצויין בטופס ההזמנה, נספח "1" לכתב ההגנה, שנחתם ע"י הצדדים ביום 10.12.12, אך הגב' בר אינה התובעת, אלא התובע הוא בעלה, דב בר.

לפיכך, צודקת הנתבעת בטענתה שיש חוסר יריבות בינה לבין התובע באשר העסקה לא נעשתה עמו, ולפיכך יש לדחות את התביעה רק מטעם זה, ר' תקנה 101(א)(3) לתקסד"א.

אך גם אם אזום תיקון כתב התביעה ואצרף את אשת התובע כ"בעלת דין דרושה ונכונה", ובכך יירפא הפגם הנ"ל, הרי עדיין נכון לפסוק כי יש לדחות את התביעה וזאת מנימוקים נוספים:

ב. בכתב התביעה הועמדה התביעה על סך של 33,800 ₪, אך אין הסבר בתביעה – מהו סכום זה, ממה הוא מורכב, ואיך הוא נוגע לענייננו.

גם בדיון לא יכול היה התובע להסביר כיצד סכום זה תואם את נזקיו, אלא רק אמר כי הטרקטור הוא לא לפי מה שהבטיחו לו.

סכום התביעה צריך להצביע, לפחות לכאורה, על נזק מוערך ע"י התובע אך כזה לא הוסבר לא בתביעה ולא בדיון.

ג. הנקודה המרכזית שבעטיה יש לדחות את התביעה – הינה טיב ההסכם שנכרת בין הצדדים.

ד. נטען כי הובטח לתובע כי הטרקטור יעמוד בדרישות מסויימות שהוצגו לסוכן הנתבעת, אך הוא לא עומד בדרישות אלו.

אין בפניי שום תכתובת שנעשתה בין הצדדים לפני חתימת החוזה.

כשם שהתובע טוען כי הציג דרישות מסויימות בפני הסוכן והובטח לו כי אלו יקויימו, כך הנתבעת טוענת כי לא הבטיחה לתובע מאומה מעבר – ליכולות הרשומות של הטרקטור שרכש. ובנוסף לכך, נסע התובע יחד עם הסוכן לקיבוץ גזית לשם צפייה "בהצגת תכלית" של טרקטור מסוג זה - מהן יכולותיו, והתובע שוחח עם בעל הטרקטור על ביצועיו.

ר' האמור בסע' 2 למכתב התשובה ששלחה הנתבעת לתובע ביום 18.2.14 נספח "4" לכתב ההגנה.

ה. בסופו של מו"מ, שיחות והצגת תכלית, ביקש התובע לרכוש את הטרקטור הנדון מדגם מסויים במחיר שהתאים לתקציבו.

בשום אופן לא הוכח בפני כי מאן דהוא מטעם הנתבעת הבטיח לתובע כי הטרקטור יבצע דברים החורגים מיכולותיו לפי המפרט הרשום.

וזהו העיקר בתביעה מסוג זה, כאשר התובע מבקש כי ביהמ"ש יבטל את תוקפו של חוזה שנחתם כדין.

על התובע להוכיח כי קיים פער בין מה שהובטח לו "ברחל בתך הקטנה", דהיינו, פרטים שונים הנוגעים לביצועי הטרקטור ואשר הובטחו לו, לבין מה שנמצא בפועל.

ומשלא הוכיח התובע כל פער בין חוזה הרכישה לבין המציאות – דין התביעה להידחות.

ו. להפסת דעתו של התובע, צירפה הנתבעת למפרט הטרקטור, גם תמונות בהן נראית מחרשה רתומה לטרקטור, כך שלכאורה הטרקטור מסוגל לבצע גם פעולות חריש – וזאת בניגוד לטענות התובע.

ז. בנוסף ולחילופין לאמור לעיל:

הטרקטור נרכש ביום 10.12.12 וסופק לתובע ביום 27.3.13.

טענות התובע הועלו בכתב ונשלחו לנתבעת רק בחלוף כשנה ביום 10.2.14.

ונשאלת השאלה – מדוע השתהה התובע זמן כה רב כדי לגלות שהטרקטור אינו עומד בהבטחות שהובטחו לו כביכול ע"י הנתבעת?

יש בשיהוי זה כדי לפגוע בזכותו של התובע להעלות טענות כנגד העסקה – זמן רב לאחר שאילו היו אמורות להתגבש.

ח. נוסף לאמור לעיל, אני מקבל את טענות הנתבעת כפי שפורטו בכתב ההגנה וכדלהלן:

ט. סע' 25 לכתב ההגנה – יש בחוזה סעיף כי הסכם זה מבטל כל הבטחה או התחייבות, אם ניתנו קודם לכן, ואשר אינה מפורטת בהסכם שבכתב.

י. סע' 26 לכתב ההגנה – קבלת החזקה בטרקטור מהווה ראיה כי אין למזמין טענה בדבר אי התאמה.

סע' זה מתקשר עם האמור לעיל בס"ק (ז), וגם אם נכפוף סעיף זה ונפרשו כי עומד למזמין "זמן סביר" להצביע על אי התאמה, הרי תקופה של שנה – בוודאי הינה תקופה חריגה לאפשרות להצביע על אי התאמה.

יא. סע' 35 לכתב ההגנה – גם בדברי אשת התובע מצויין כי הנתבעת הציעה להם לרכוש טרקטור גדול יותר אך הם סרבו.

משמעות הדבר היא, כי אכן התובע העלה דרישות מסויימות בפני הנתבעת – אך קיבל מענה והפנייה לטרקטור מסוג אחר, ואם הוא לא יכול היה לרכוש כזה – אין לו להלין עתה על אי התאמה בין מה שרכש לבין מה שהיה צריך לרכוש.

יב. סע' 39 לכתב ההגנה – התובע אינו טוען כי הטרקטור שקבל אינו תואם את הטרקטור שהוזמן כי אז היה מקום לדון בטענותיו.

יג. ההלכה המרכזית בעניין זה בדיני החוזים, הינה הלכת ביהמ"ש העליון דלהלן:

ע"א 2731/07, אסעד יוסף חמוד נגד סעיד חטאר חאג' שם נקבע כך:

"אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב, שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא (וראו: ע"א 467/64 שוייץ נ' סנדור, פ"ד יט, 113, 117 (1965); ע"א 413/79 אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4), 29, 38 (1980); ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.8.2007)"

ולכן, מנוע התובע לטעון טענות הסותרות את המשתמע מטופס ההזמנה עליו חתמה אשתו.

8. סוף דבר:

אני מחליט לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך של 750 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית, החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

להודיע לצדדים.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.