בפני שתי בקשות:

1. בפ"מ 4348-03-14 בקשה לביטול אסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.

2. בפ"מ 4592-03-14 בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, לביטול צו פסילה מנהלית שהושת על המבקש ביום 16.3.14 16.2.13 על ידי קצין משטרה, על פיו נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג בשכרות כאשר סרב לדרישת השוטר לתת דגימת שתן לאיתור סמים.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

ב"כ המבקש טוענת כנגד הראיות. לשיטתה, בטופס השימוע לא מצוין מספר תיק משטרה. על כן, לא ברור מדוע סבר הקצין כי יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש סרב לתת דגימת שתן לאחר שביקש לדעת סיבת הדרישה כאשר לאחר מכן החלה מסכת התעללות והשפלה במבקש, מצד השוטרים.

עוד מציינת ב"כ המבקש, כי לאחר שהמבקש עזב את תחנת המשטרה, בעצת עורך דין, חזר וביקש לבצע את בדיקת השתן אך נתקל בסירובם של השוטרים. המבקש, פנה באופן עצמאי לבית החולים, ביצע בדיקת שתן כאשר תוצאותיה "בדיקה איכותית".

ב"כ המבקש ממשיכה ומצינת כי לא קם החשד הסביר שבבסיסו היה באפשרות השוטרים לדרוש מהנאשם לבצע את בדיקת השתן. לשיטתה, מדו"ח הפעולה שבתיק החקירה עולה כי המבקש יצא מרכבו, ניגש לשער או גדר וחזר אל הרכב. בחיפוש שנעשה ברכבו ועל גופו, לא נמצא דבר. כמו כן, טוענת ב"כ המבקש כי לא ברור מה היתה דרישת השוטר מהמבקש שכן עולה מסעיף 8 לדוח הפעולה

כי נדרשה בדיקת נשיפה.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

המבקש נצפה במהלך פעילות אכיפת עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, במקום הידוע למשטרה כמקום לממכר סמים. המבקש הגיע למקום בנהיגה, יצא מרכבו, התקרב לשער דרכו מתבצעת מכירת סמים ולאחר מספר דקות שב לרכב ונסע מהמקום.

פקד יוחאי נהרי מציין כי עיני המבקש היו אדומות, אישוניו רחבים והתנהגותו היתה "עליזה".

די באמור בכדי לבסס את החשד הדרוש לדרישה לבצע בדיקת שתן.

בחקירתו המשטרה סרב המבקש לתת דגימת שתן, סרב לשתף פעולה וסרב לענות על השאלות שהוצגו בפניו בדו"ח אכיפת איסור נהיגה בשכרות.

לעניין טענת ב"כ המבקש לפיה לא צוין מספר תיק המשטרה על גבי טופס השימוע ועל כן לא ברור מדוע בסר קצין המשטרה כי יוגש כנגד המבקש כתב אישום, אציין כי קצין המשטרה מפרט על גבי טופס השימוע את העבירה המיוחסת למבקש.

בצדק סרבו השוטרים לבצע למבקש בדיקת שתן לאחר שעזב את תחנת המשטרה ושב אליה. לאחר שסרב לבצע את הבדיקה, שוחרר על ידי השוטרים, אין הם מחייבים לדרישות המבקש ולערוך לו את הבדיקה מתי שהוא יחפוץ בכך. המבקש, הוא המחויב לעמוד בדרישתם של השוטרים.

טענותיו של המבקש בעניין מסכת ההתעללות שעבר בוודאי תתבררנה במסגרת התיק העיקרי. כמו גם טענתו בדבר בדיקת השתן העצמאית שערך. לא ברורה התוצאה "בדיקה איכותית" שנרשמה בטופס "דוח תוצאות מעבדה" שהוגש לבית המשפט. לא ברור מי שמר על המבקש וכיצד ניתן לוודא כי מדובר בשתן של המבקש ולא של אחר. אף טענת המבקש לפיה לא ניתנה לו זכות ההיוועצות עם עו"ד, תתברר במסגרת ההליך העיקרי.

לשלב זה של הדיון מספיקה דרישת השוטרים לבצע בדיקת השתן והמשקל לעובדה כי סומן בסעיף 8 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגת בשכרות כי נדרשה בדיקת נשיפה, יינתן אף הוא במסגרת התיק העיקרי.

לאור כך, הרי שקיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1990 וצבר לחובתו 171 הרשעות קודמות. מדובר בעבר מכביד מאוד המעיד על מסוכנותו של המבקש.

למבקש הרשעות פליליות בעבירות של היזק לרכוש במזיד, הפרעה לעובד ציבור, הסעה ברכב תושב זר השוהה שלא כדין, הונאה בכרטיס חיוב, גניבת כרטיס חיוב, שוד, כייסות, זיוף, שימוש במסמך מזויף, גניבה, קבלת דבר במרמה, הצתת רכב מנועי במזיד, ניסיון להצתה והסגת גבול פלילית.

לעניין צו השבתת הרכב המנהלי-

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג)

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המקרה אינו עומד בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים.

הפגיעה בהקשר זה המוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

לאור האמור, מצאתי את החלטות הקצין סבירות.

הבקשות נדחות.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

תיק החקירה יוחזר למשיבה.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה