בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 22.12.13 בכביש 4 מצפון לדרום (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי 73-131-65 נהוג על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת" ורכב מספר רישוי 48-180-79 נהוג על ידי נתבע 3 (להלן: "רכב נתבע 3"), שבבעלות נתבעת 2 ומבוטח בנתבעת 1 ורכב מספר רישוי 17-355-11 נהוג על ידי נתבע 6 (להלן: "רכב נתבע 6") שבבעלות נתבעת 5 ומבוטח בנתבעת 4.

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 6,546 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של - 600 ₪

3. ירידת ערך הרכב בסך - של 1,088 ₪.

4. אבדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך - של 900 ₪.

להוכחת נזקיה הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה כדלקמן:

"ביום 22.12.13 נהגתי ברכב שמספרו 73131-65 בכביש 4 מכוון דרום לצפון. נהגתי בנתיב השמאלי שבכביש 4, כשלמיטב זכרוני בכביש2 נתיבי נסיעה. היה פקק תנועה בדרך, והתנועה התנהלה באיטיות באופן יחסי. נסעתי, ונאלצתי לעצור כתוצאה מהתנועה שנעצרה לפני בשל פקק התנועה שהיה בכביש, אחרי כמה שניות שרכבי היה בעצירה מוחלטת, הרכב שנסע מאחרי שהוברר שמספרו 4818079 פגע בחלק האחורי של הרכב שלי, פגיעה חזקה וזאת מאחר והוא לא שמר מרחק והמשיך בנסיעה ופגע ברכב שלי כאמור. אחרי כמה שניות ולאחר התאונה וכשעדין לא הספקתי לצאת מהרכב, הרגשתי עוד מכה קטנה בחלק האחורי של הרכב שלי באופן ששוב הרכב שמספרו 4818079 פגע ברכב שלי פעם נוספת בחלק האחורי שלו. אחרי הפגיעה הזו יצאתי מהרכב וגם הנהג שפגע ברכב שלי מאחור יצא מהרכב שלו ואז גילינו עוד נהג שהיה מאחורי הרכב שפגע ברכב שלי מאחור, רכב שמספרו 1735511 שגם הוא יצא מהרכב והסתבר שהוא גם פגע ברכב שמספרו 4818079 מאחור ודחף אותו לעבר הרכב שלי אשר כפי שציינתי קיבל שוב מכה קטנה יותר בחלק האחורי של הרכב שלי מאחור. הוברר שרכב שמספרו 4818079 היה נהוג על ידי בירנבוים איתי ובבעלות נתבעת 2 ומבוטח בנתבעת 1. הרכב שמספרו 1735511 הוברר שהוא בבעלותה של כלמוביל נתבעת 5 מבוטח בנתבעת 4 והיה נהוג על ידי סימן טוב אבן שוהם . החלפנו פרטים אחרי התאונה. נתבע 3 אחרי התאונה לא מצא את המסמכים ברכב שלו, ולקח לו זמן עד שאבא שלו הגיע אחרי הרבה זמן אבא שלו הגיע ואני לא זוכרת אם אבא שלו מצא את המסמכים או לא, אבל בסופו של דבר נמסרו פרטים על ידי כל אחד מהמעורבים. לרכב שלי נגרמו נזקים ואני מפנה למסמכים שצורפו לתביעה. הנזק לרכב שלי על פי דוח שמאי מסתכם בסך של 6546 ₪. שכ"ט שמאי 600 ₪. ירידת ערך 1088 ₪ ואני תובעת הוצאות משפט ועגמת נפש".

בחקירתה הנגדית ע"י נציג נתבעות 1 ו-2 לשאלה "כמה זמן עבר בין המכה הראשונה לשניה שהרגשת בחלק האחורי של הרכב שלך?" השיבה "2 שניות בערך.הייתי עדין בתוך הרכב אחרי המכה הראשונה שהרגשתי בחלק האחורי של הרכב ועוד לא הספקתי לרדת ממנו כשאז היתה המכה השניה ברכב". לשאלה "האם לאחר התאונה מר סימן טוב או אדם אחר אמר לך להגיד שקיבלת 2 מכות בחלק האחורי של הרכב שלך" השיבה "לא. בכלל לא הבנתי בהתחלה אחרי המכה הראשונה בחלק האחורי של הרכב שלי שתגיע מכה שניה ואחרי המכה השניה רק שיצאתי מהרכב הבנתי שמעורב עוד רכב שלישי". לשאלה "מי כתב את טופס ההודעה שאני מראה לך ושצרפת לתביעה?"

השיבה "זה לא הכתב שלי. אני חושבת שאלה דברים שאמרתי לסוכן הביטוח והוא אולי זה שרשם את הדברים. לא זכור לי". לשאלה "יש לך תמונות של הרכב ממקום האירוע?" השיבה "למיטב זכרוני צילמתי במכשיר טלפון נייד את הרכב שלי וצרפתי את זה לתביעה". לשאלה "היו לרכב שלך תאונות קודמות שהרכב שלך נפגע מאחור בתאונות קודמות" השיבה "לא".

התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית ע"י נתבע 3.

בחקירתה הנגדית ע"י נציג נתבעים 4, 5 לשאלה "את בעצם למעשה הרגשת מכה אחת גדולה אחת בחלק האחורי של הרכב שלך מאחור, ואחרי כמה שניות הרגשת מכה שניה קלה יותר בחלק האחורי של הרכב שלך מאחור" השיבה "כן".

התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית ע"י נתבע 6.

נתבע 3 תאר בעדותו את השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:

"ביום 22.12.13 נהגתי ברכב שמספרו 4818079 שהוא בבעלות נתבעת 2, ומבוטח בנתבעת 1. נסעתי בכביש מספר 4 מדרום לצפון בנתיב השמאלי מאחורי הרכב של התובעת. היה פקק תנועה והתנועה התנהלה באיטיות באופן שכלי הרכב נעו ועצרו חליפות וזה השתנה כל הזמן לפי קצב התנועה בכביש. בשלב מסוים רכב התובעת נעצר לפני הרכב שלי כתוצאה מפקק התנועה שהיה בכביש, אני הגעתי לכמעט עצירה מוחלטת כי רציתי לעצור את הרכב שלי, אבל עדין לא עצרתי עצירה מוחלטת, אלא כמעט הגעתי לעצירה מוחלטת קיבלתי מכה בחלק האחורי של הרכב שלי ,וכתוצאה מכך הרכב שלי נדחף קדימה ופגע עם חזית הרכב שלי בחלק האחורי של רכב התובעת . ירדתי מהרכב וראיתי שרכב שהיה מאחורי שמספרו 1735511 שהוברר שהוא בבעלות נתבעת 5 ומבוטח בנתבעת 4 ונהוג על ידי סימן טוב אבן שוהם פגע ברכב שלי מאחור והוא זה שדחף את הרכב שלי קדימה לעבר הרכב של התובעת. בהתחלה חיפשתי את הרישיונות שלי ברכב כדי להחליף פרטים, בסוף בערב החלפנו פרטים. לא הפסיקו להלחיץ אותי כדי שאני אשא בנזק. אני טוען שאני לא אחראי לתאונה".

בחקירתו הנגדית ע"י התובעת לשאלה "מי הלחיץ אותך?" השיב "הנהג השלישי כלומר נתבע 6 סימן טוב אבן שוהם הוא זה שכל הזמן פנה אלי והלחיץ אותי הוא לא הפסיק כל הזמן להגיד לי אין לי כח לחייל הזה, אין לי זמן לזה".

בחקירתו הנגדית ע"י נציג נתבעים 4, 5 לשאלה "בדוח השמאי של הרכב שלכם לא מוזכר נזק לחלק האחורי של הרכב שלך, איך אתה מסביר את זה?" השיב "אני זוכר מה אני הרגשתי ,אני הרגשתי מכה ברכב שלי מאחור וכתוצאה מהמכה הזו נדחפתי קדימה לעבר רכב התובעת ופגעתי בו. אני לא אחראי לחוות הדעת של השמאי". לשאלה "איך יכול להיות שלרכב שלנו לא נגרם נזק ולרכב שלך לא נגרם נזק ולרכב של התובעת נגרם נזק רב ולחלק הקידמי של הרכב שלך גם נגרם נזק". השיב "אני לא יכול להסביר לך .אני יכול להסביר מה הרגשתי. מבחינת חלק קידמי ואחורי אז אני לא יכול להסביר מבחינה טכנית".

נתבע 3 לא נחקר בחקירה נגדית ע"י נתבע 6.

נתבע 6 תאר בעדותו את השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:

"בתאריך 22.12.13 נהגתי ברכב שמספרו 1735511 רכב שבבעלות נתבעת 5 ומבוטח בנתבעת 4 ונסעתי בכביש מספר 4 מדרום לצפון. התנועה התנהלה באיטיות שכן היה פקק תנועה וכלי הרכב נעו ועצרו חליפות בהתאם לתנועה המתנהלת .נסעתי בנתיב השמאלי בכביש 4 כשבכביש 2 נתיבי נסיעה כשאני נוסע אחרי רכב שמספרו כפי שלמדתי אחרי התאונה 4818079. ראיתי תאונה לפני לצערי לא הספקתי גם אני לעצור את הרכב שלי, למרות שאני רק בלשון עם "נישקתי את הרכב שלפני" כלומר פגעתי עם חזית הרכב שלי בחלק האחורי של הרכב שלפני אולם הפגיעה היתה קלה ביותר , מגע או כפי שציינתי בלשון עם "נשיקה בלבד" של הרכב שלי באותו רכב שהיה לפני. בניגוד לדברי נתבע 3 אני רוצה לומר שכשיצאו הנהגים מהרכב הכל התנהל ברוח טובה, עזרנו לתובעת שרכבה נפגע בתאונה, נאלצנו להמתין לאבא של החייל שהוא נתבע 3, כי הוא לא מצא את מסמכי הרכב. אני צילמתי בטלפון נייד את הרכב שלי ואת הרכב של נתבע 3 אחרי התאונה ולפי הצילומים שלי לא היו נזקים בחלק הקידמי של הרכב שלי ולא היו נזקים בחלק האחורי של הרכב של נתבע 3. אני לא שמאי במקצועי. צר לי שכולנו צריכים לבזבז את זמננו ואת זמנו של בית המשפט על דברים שלמעשה בשטח היו ברורים לכל מי שהיה מעורב שם. אני מציין שכל דברי אמת".

בחקירתו הנגדית ע"י נציג נתבעים 1, 2 לשאלה "מה היתה מהירות נסיעתך עובר לתאונה" השיב

"קשה לי להעריך, אבל נסעתי במהירות איטית שכן התנועה התנהלה בפקק תנועה כשנסענו ועצרנו חליפות". לשאלה "אתה אומר שרכבך "נישק" את הרכב שלפניו" השיב "נכון". לשאלה "איך אתה מסביר שאתה בכל זאת הדפת עם הרכב שלך את הרכב שלפניך והוא פגע פעם שניה ברכב התובעת שהרי היא העידה שקיבלה מכה שניה אם כי בחלק האחורי של הרכב שלה אם כי המכה היתה קלה יותר" השיב "אני לא מכחיש שפגעתי עם חזית הרכב שלי בחלק האחורי של הרכב של נתבע 3 ואני לא מכחיש שאולי הוא נהדף פעם שניה אבל בצורה קלה מאוד לרכב של התובעת, שהרי הוא כבר עמד קרוב אליה, אחרי שהוא פגע בה בפעם הראשונה".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת. עדותה היתה כנה, רצינית אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות ארוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה, הנתמכת בחוות דעת שמאי, מסמכים ותמונות שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים ו/או מי מהם.

באשר לעדות נתבע 3 - עדותו היתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי מנסה הוא להרחיק עצמו מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה ולהטיל האחריות על נתבע 6.

הנתבעים 1, 2, 3 בסיכומיהם עתרו להטיל אשם תורם בלבד על נתבע 6 ועל הנתבעים 4, 5.

באשר לעדות נתבע 6 - הרי שעדותו עולה בקנה אחד עם עדות התובעת. מעדות נתבע 6 עולה כי אף שחזית רכבו פגעה בחלק אחורי של רכב נתבע 3, זאת מאחר ונתבע 6 לא שמר מרחק מרכב נתבע 3, הרי שפגיעתו של רכב נתבע 6 ברכב נתבע 3 היתה פגיעה קלה בלבד, המכה היתה "מכה קטנה" אשר גרמה להדיפת רכב נתבע 3, שעמד סמוך מאוד לרכב התובעת לאחר שכבר פגע ברכב התובעת בעוצמה שעה שלא שמר מרחק מספיק מרכב התובעת, לעבר רכב התובעת וכתוצאה מכך חשה התובעת את אותה "מכה קטנה" נוספת כפי שהעידה, בחלק אחורי של רכבה. עוד יצויין כי לא נגרם נזק לחלק אחורי של רכב נתבע 3 וכך גם לא נגרם נזק לחלק קדמי של רכב נתבע 6 ועל כך אין חולק.

קובעת אני כי ביום 22.12.13 נהגה התובעת ברכב התובעת בכביש 4 מדרום לצפון, כשבכביש שני נתיבי נסיעה כיוון נסיעתה והיא נוהגת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה אלו. אותה עת, התנהלה תנועת כלי הרכב באיטיות באופן שכלי הרכב נסעו ועצרו חליפות זאת, בשל פקק תנועה שהיה בכביש כיוון נסיעתה. בשלב מסויים, עצרה התובעת את רכב התובעת בו נהגה בשל כלי הרכב שנעצרו לפניה. שעה שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת כאמור, נתבע 3 שנהג ברכב נתבע 3 ושנסע מאחורי רכב התובעת, לא שמר מרחק מרכב התובעת, לא הבחין בעוד מועד בעצירת רכב התובעת, לא בלם רכבו במועד, המשיך בנסיעה ופגע עם חזית רכב נתבע 3 בו נהג בחלק אחורי של רכב התובעת כשפגיעתו זו ברכב התובעת היתה חזקה ביותר. מספר שניות לאחר שרכב נתבע 3 פגע עם חזית רכבו בחלק אחורי של רכב התובעת כשפגיעתו היתה כדברי התובעת "פגיעה חזקה", ושעה שהתובעת עדיין לא הספיקה לצאת מרכבה, הרגישה התובעת שרכבה מקבל מכה נוספת והפעם "מכה קטנה" בחלק אחורי שלו וכדבריה "הרגשתי עוד מכה קטנה בחלק האחורי של הרכב שלי" באופן ששוב רכב נתבע 3 פגע עם חזיתו בחלק אחורי של רכב התובעת. כשיצאה התובעת לאחר התאונה מהרכב בו נהגה לבחון את שארע הוברר כי נתבע 6 שנהג ברכב נתבע 6 שנסע מאחורי רכב נתבע 3, לא שמר מרחק מספיק מרכב נתבע 3 אחריו נסע, לא בלם רכבו מבעוד מועד, המשיך בנסיעה ופגע עם חלקו הקדמי בחלק אחורי של רכב נתבע 3 וכתוצאה ממכה זו נהדף רכב נתבע 3 לעבר רכב התובעת שכבר נפגע בחוזקה קודם לכן בתאונה ע"י רכב נתבע 3, ורכב התובעת קיבל מכה נוספת בחלקו האחורי ע"י חזית רכב נתבע 3 אלא שהפעם המכה בחלק האחורי של רכב התובעת היתה "מכה קטנה" בלבד.

"המכה הקטנה" שקיבל רכב נתבע 3 מרכב נתבע 6 שעה שזה פגע בו מאחור ושהדפו לעבר לרכב התובעת לא גרמה כל נזק לחלק אחורי של רכב נתבע 3 (זאת עפ"י חוות דעת שמאי שניתנה לגבי נזקי רכב נתבע 3) ולא גרמה כל נזק לחלק קדמי של רכב נתבע 6 – ועל כך אין חולק.

העולה מהמקובץ כי האחריות לקרות התאונה מוטלת הן על נתבע 3 והן על נתבע 6 אשר כל אחד מהם לא שמר מרחק מהרכב הנוסע לפניו, וכל אחד מהם אצה לו הדרך, ובנהיגתם חסרת הזהירות גרמו לתאונה בה נפגע רכב התובעת.

עם זאת, כפי שהוכח בפני - אחראי נתבע 3 למרבית נזקי התאונה שנגרמו לרכב התובעת שכן רכב נתבע 3 פגע בו בחוזקה, ואילו לנתבע 6 כך קובעת אני אשם תורם בשיעור של 15% בלבד, שכן אותה מכה נוספת שנגרמה בתאונה לרכב התובעת כתוצאה מנהיגתו חסרת הזהירות של נתבע 6 היתה "מכה קטנה בלבד" , מכה שלא הותירה נזקים לרכב נתבע 3 ולרכב נתבע 6.

נזקי התאונה שנגרמו לתובעת ושהוכחו שהוכחו בפני הינם כדלקמן:

1. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 6,546 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של - 600 ₪.

3. ירידת ערך הרכב בסך של - 1,088 ₪.

עתירת התובעת לפיצוי בגין אבדן ימי עבודה לא הוכחה, דינה להידחות וכך אני מורה.

עתירת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים) "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים", כך בענייננו.

נזקי התובעת מסתכמים לכן בסך כולל של 8,234 ₪.

לסיכום, אני מחייבת הנתבעים 1, 2, ו-3 (הכשרה חברה לבטוח בע"מ, פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ, איתי בירנבוים) ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מתוך סכום הנזקים שהוכח בפני בסך של 8,234 ₪, סך של 6,999 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 22.12.13 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים 4, 5, ו-6 (מנורה חברה לביטוח בע"מ, כלמוביל בע"מ סימן טוב אבן שוהם) , ביחד ולחוד , לשלם לתובעת מתוך סכום הנזקים שהוכח בפני בסך של 8,234 ₪ את הסך של 1,235 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 22.12.13 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים 1, 2, ו-3 לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים 4, 5, 6 לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 250 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בית משפט מחוזי מרז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין ישלח ע"י המזכירות לצדדים בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.