לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה שהתרחשה ביום 17.8.2013.

אין מחלוקת לגבי התרחשות התאונה, ואף לא לגבי העובדה שרכב הנתבעים (אוטובוס) פגע ברכב התובעת מאחור. אולם, בעוד שגרסת התובעת היא שרכב התובעת בלם אחרי רכב שבלם לפניו ואז פגע בו האוטובוס מאחור, הרי שגרסת הנתבעים היא שרכב התובעת סטה מנתיב ימני לנתיב שמאלי לכיוון המעקה, נהג האוטובוס צפצף לו, ואז בלם רכב התובעת והאוטובוס – שלא הספיק לבלום אחריו – פגע בו.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדים ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.

מדובר בתאונה שבה רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור. לאחר שבחנתי את עדותו של נהג התובעת (ועדות הנוסעת שלצדו), אני מקבל את גרסתו כי הוא בלם את רכבו לאחר שהבחין באורות בלימה של רכב לפניו, ואז נפגע מאחור על-ידי האוטובוס (יצוין, כי גרסה דומה מסר הנהג בטופס ההודעה שנחתם למחרת האירוע, והגרסה מופיעה גם בהודעה למשטרה שהוגשה וסומנה נ/1).

יתרה מכך, אף אילו סברתי כי רכב התובעת אכן עבר מנתיב ימני לנתיב שמאלי, הרי שבנסיבות המקרה לא היה בכך כדי לשלול את המסקנה שרכב הנתבעים לא נהג בזהירות מספקת ולא שמר מרחק כדין. לעניין זה אציין כי גם לפי גרסתו של נהג האוטובוס, הוא הבחין מבעוד מועד ברכב התובעת שעבר – לדבריו – מנתיב לנתיב. נהג האוטובוס טען כי צפר לו "שיחזור לנתיב שלו" (לשון טופס ההודעה) – אך לא טען כי האט את נסיעתו. נהג האוטובוס מאשר כי לאחר מכן רכב התובעת בלם והוא – נהג האוטובוס – לא הספיק לבלום. עוד יש לציין, כי אין מחלוקת שהפגיעה היא במוקד האחורי המרכזי של רכב התובעת (להבדיל, למשל, מנזק בצד, שעשוי ללמד על פגיעה-במהלך-סטייה). כל אלה תומכים במסקנה המסתברת כי האחריות מוטלת בעיקרה על נהג האוטובוס, שלא שמר מרחק.

עם זאת, לאחר שמיעת העדויות, לא שוכנעתי כי הנסיבות הצריכו בלימת פתע חזקה של רכב התובעת, ואציין בהקשר זה כי נהג התובעת לא ידע להסביר מדוע הרכב שלפניו בלם, לא זכר בוודאות את מהירות נסיעתו-שלו, והעריך – אמנם באופן מסויג – כי נסע במהירות של כ- 80 קמ"ש (בה בעת טען שהייתה "צפיפות על הכביש"). במכלול הנסיבות, ראיתי לייחס לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

לאור האמור, ומשלא מצאתי בסיס מספק לנזק הנטען של ימי השבתה, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הסכום של 23,468 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום חוות-דעת השמאי. כמו כן יישאו הנתבעים בשכר טרחת השמאי (517 ₪), אגרת משפט (מלאה), שכר העדים (900 ₪) ושכר טרחת עורך-דין בסך של 3500 ₪.

המזכירות תגבה את החלק השני של האגרה.

ניתן היום, א' טבת תשע"ו, 13 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.