<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיבה:

מגישה לעיון בית המשפט את תיק החקירה.

ב"כ העורר:

חוזר על האמור בהודעת הערר ומבקש להוסיף כי הטענה הראשונה שלנו היא העדר ראיות לכאורה לעבירת ניסיון ההתפרצות המיוחסת למשיב.

על פני הדברים, הדברים פשוטים. המשיב נתפס במקום, כתם דם שלו נמצא על קיר של לבני זכוכית. במקום נמצא מברג שאין עליו טביעות אצבע בכלל. המשיב הכחיש קשר למברג, טען ששהה בחצר מפני שרצה לעשות את צרכיו. מדובר במקום שהוא מרכז ייעוץ לבני נוער.

שעת האירוע היא 23:36.

טענתנו היא, לענין ניסיון ההתפרצות, בבוא היום התביעה תצטרך להוכיח שהוא אכן שבר את לבנת הזכוכית אבל תצטרך להוכיח שהיה בכוונתו להיכנס למקום, לגנוב משם משהוא או לבצע עבירה אחרת מסוג פשע. אין בתיק בדל ראיה שהוא התכוון לגנוב משם משהוא או לבצע פשע אחר. יכול להיות שזה היה יום חורף והוא התכוון לישון שם.

בית המשפט קמא מציין, שעצם שהותו במקום בתוספת לכך שהוא מוכר כנרקומן הם הוכחה לכך שהוא עמד להיכנס לשם ולגנוב משהו. אנו אומרים שבית המשפט לא ידע שהוא נרקומן. זה גם לא נוגע לענין מה הוא התכוון לעשות בפנים. יכול להיות שזה מקבל תיאוריה אחרת שהוא התכוון לישון שם.

לענין עילת המעצר – חל כרסום בראיות התביעה. גם אם יש ראיות לכאורה ונניח שיש ראיות לכאורה בהיקף מוחלט ואפילו הודעה, אי אפשר להתעלם שמדובר בעבירת רכוש שהיא לא מהחמורות. לא מדובר בבית מגורים אלא במרכז לנוער. גם אם התכוון להיכנס לא היה נזק נפשי ואם היה נזק כלכלי הוא נמוך מאוד.

באשר לחלופת המעצר, סברנו שלאור נסיבות המקרה, ולאור חומרת העבירה ובדידותה, סברנו שאפשר לשחררו בערבות צד ג' של אדם מסוים. העורר תמיד התייצב למשפטים שהיו לו.

אנחנו מנסים לשלבו בהוסטל שמתאים לגילו.

ב"כ המשיבה:

כפי שבית המשפט עיין בתיק ניתן לראות שיש ראיות לכאורה. ישנו את אותו דוח של השוטר ישראל בן גיאת שמפרט את הנסיבות וכן את האמרה שנגבתה ממנו ובה הוא מתייחס לגירסת העורר.

העורר נמצא במקום, ישנו די.אן.איי שלו. הוא מסר שתי גירסאות שבוודאי לא עולות בקנה אחד עם גירסת חברי ועל כן ראיות לכאורה בוודאי קיימות.

באשר לעילת המעצר, מדובר בעורר שעברו הפלילי עשיר ביותר וכולל גם עבירות רכוש רבות.

ישנן גם מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית. גם ישנן עבירות סמים.

תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים. הוא ישב תקופות מאסר די ארוכות. הוא השתחרר ממאסרו האחרון ביולי 2013.

המסוכנות שלו עולה גם מהאמור בתסקיר שירות המבחן, שאף הוא אינו ממליץ על שחרורו. למרות שעלו מספר אפיקים לנסות ולטפל בו. ההצעה שהוא ישהה לבד בבית בערבות צד ג', בוודאי שהיא אינה הצעה ריאלית שאפשר ליישם אותה.

בהעדר כל חלופת מעצר, ההחלטה של בית משפט קמא בדין.

ב"כ העורר:

זה נכון שיש מאסר על תנאי ונכון שעל פניו נוח לראות את המעט הזה מופעל אבל זה לא צריך להיות הלך המחשבה שצריך לרצות עכשיו על חשבון מה שיש אחר כך. בסופו של דבר מדובר בעבירת רכוש לא חמורה ואפשר לשחררו בתנאים האלה. ישנם הרבה פסקי דין שניתנו בענין זה.

<#2#>

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וגרימת היזק בזדון. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובית משפט קמא, לאחר שבחן את הראיות שבתיק החקירה, קבע כי ישנם ראיות לכאורה. לאחר קבלת תסקיר גם קבע בית המשפט כי לא ניתן לשחרר את העורר אך בערבות צד ג' כפי שהוצע, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן הערר שבפניי.

לטענת ב"כ העורר אין בתיק החקירה ראיות לכאורה לכך שהעורר ניסה להתפרץ למקום הנטען בכתב האישום; אין ראיות לכאורה לכל הנוגע לכוונתו של העורר בכל הנוגע לשהייתו במקום הנטען; ובכל מקרה, מדובר בעבירת רכוש שאינה מן החמורות ואינה מקימה עילת מעצר.

מהאמור בכתב האישום עולה כי בתאריך 24.01.14, בסביבות השעה 23:46, ניסה העורר להתפרץ למרכז ייעוץ לנוער באשדוד על ידי כך שניפץ שני חלונות בקיר הבנין וזאת בכוונה לבצע שם גניבה או פשע. נטען עוד כי במעשיו אלה פגע הנאשם במזיד ברכוש ואף עבר עבירה של ניסיון להתפרצות לבנין שאינו בית דירה.

עיון בתיק החקירה מלמד כי בצדק נקבע על ידי בית המשפט שישנן ראיות לכאורה המבססות את החשדות שבכתב האישום. העורר נעצר במקום האירוע על ידי שוטרי סיור שעברו במקום; שני לבני זכוכית נופצו ובמקום נמצא די.אן.איי של העורר; נתפס מברג במקום הגם שלא נמצאו עליו טביעות אצבע; העורר טען כי היה במקום כדי לעשות את צרכיו ועל כן גם נתפס בין השיחים, אולם על פי האמרה של השוטר שנגבתה ממנו לאחר מסירת גירסת העורר עולה כי העורר נתפס שלא בין השיחים וכאשר מכנסיו אינם מופשלים.

בית המשפט היה ער לכך שיהיה צורך להוכיח את כוונתו של העורר להתפרץ לתוך המבנה על מנת לבצע עבירה, אולם בצדק קבע כי בשלב הזה, כאשר גירסתו של העורר על פניה נסתרה, יש די ראיות לבסס את האמור בכתב האישום. אכן, על המברג שנתפס במקום האירוע לא נמצאו טביעות אצבע, אולם העדר ראיה זו אין בה כדי לסתור את הראיות הקיימות. יתרה מכך, הימצאותו של די.אן.איי של העורר על לבני זכוכית דרכם ככל הנראה היתה כוונה להתפרץ לתוך הבנין, די בה לצורך הוכחת הראיות לכאורה בשלב זה.

אשר לעילת המעצר, גם בית משפט קמא היה ער לכך שמדובר בעבירת רכוש אחת, אולם בהעדר חלופה כלשהי אשר תתאים לנסיבותיו של העורר הספציפי שבפנינו, בצדק הסיק בית המשפט כי עילת המעצר העיקרית מבוססת על עושה העבירה אם לא על מעשה העבירה.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש על העורר, עולה כי מדובר במישהו כבן 55 אשר מנהל אורח חיים עברייני והתמכרותי שנים רבות. הוא נכנס ויוצא בין כתלי הכלא בגין עבירות רבות שביצע בעברו, ורק ביוני 2013, שוחרר ממאסרו האחרון. שירות המבחן ציין באשר להערכת רמת הסיכון לכך שהעורר ישוב ויבצע עבירות במידה וישוחרר כי מדובר בסיכון גבוה שכן העורר מתקשה להימנע משימוש בסמי רחוב, הגם שהיה מטופל בטרם נעצר בתחליף סם.

בנסיבות אלה, בקשר גם שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר בהיעדר חלופה, הרי שמסקנת בית המשפט כי לא ניתן להיעתר לבקשת העורר לשחררו ללא חלופה וללא ערב שייפקח עליו, ראויה.

אשר על כן הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר ב תשע"ד, 26/03/2014 במעמד הנוכחים.