בפני התנגדות לביצוע תביעה ובקשה למתן אורכה להגשת ההתנגדות.

המבקשים מעלים מתצהירם כי מעולם לא היה ברשותם מקלט טלוויזיה ואין בכוונתם לרכוש אחד. כמו כן מעלים כי ביום 06.01.13 שלחו למשיבה ולכל הנוגעים בדבר, מכתב בו הבהירו כי אין ברשותם מקלט טלוויזיה, ומשלא קיבלו מכתב תגובה, הניחו לתומם שהעניין הובהר ובא על סיומו. ביום 10.02.14 גילו המבקשים אודות ההליך עקב עיקול שהוטל על רכבם.

בשאלת הארכת מועד נכתב רבות, ועל אף שהבקשה הוגשה באיחור ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בנכונות טענות המבקש, עליו להניח שיש אמת בדברים, ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן, בית המשפט לא בודק את טיב ראיותיהם של הנתבעים בשלב זה, שכן אין למנוע מהם להעלות טענה מטעמים של הוכחה בלבד.

לנוכח האמור, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), והואיל וטענות המבקשים עשויות להקנות להם הגנה לכאורה מפני התביעה, אני מורה על קבלת ההתנגדות. כמו כן מצאתי לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 210 לתקנות ולהתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 500 ₪. לא יופקד הסכום האמור בתוך 30 ימים, תדחה התנגדות. יופקד הסכום, תינתן למבקשת רשות להתגונן והתביעה תועבר לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.