25 מרץ 2014

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן

נציגת ציבור (עובדים), גב' ברכה זיגלמן

נציג ציבור (מעבידים), מר צבי שווייגר

החלטה

1. לפנינו בקשה "לצו מניעה זמני ולקביעת דיון בהול", במסגרתה התבקש בית הדין להורות למשיבים להמנע מכל פגיעה בתנאי עבודתו של המבקש, המשמש כגזבר המשיבה מס' 3 (להלן – המועצה המקומית), מאז נובמבר 2012.

2. כרקע לדברים נבהיר כי בין הצדדים מחלוקת ביחס להערכת פעולותיו המקצועיות של המבקש בתפקידו כגזבר המועצה המקומית ובעניין זה לצדדים טענות הדדיות קשות.

עוד נבהיר כי מאז יוני 2013 מונה למועצה המקומית חשב מלווה מטעם משרד הפנים.

3. האירוע שהוא הסיבה והמקור לפניה לבית הדין הוא החלטה להוציא את המבקש לחופשה כפויה החל מיום 12.3.14, כאשר יום קודם לכן (ביום 11.3.14) המבקש זומן לשימוע בפני המועצה וזה נקבע ליום 26.3.14, היינו מחר.

4. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ואת עדיהם, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ועל המשיבים לאפשר למבקש לשוב לעבודתו הסדירה כגזבר המועצה.

5. להחלטה זו הגענו לאחר שהמשיבה מס' 2, המשמשת כמנכ"ל המועצה, העידה כי ההחלטה על הוצאתו של המבקש לחופשה התקבלה על ידה יחד עם ראש המועצה וכי הרחקתו של המבקש נדרשת מאחר שבחדרו יושבים כלכלנים ורואי חשבון העמלים על הכנת הדו"חות הכספיים של המועצה, אשר אמורים להיות מוגשים עד יום 31.3.14. גב' נתן אף הבהירה שמבחינתה אין סיבה נוספת שבגינה על המבקש להיות מורחק מהמועצה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמוד 9, שורה 11).

6. נזכיר כי על פי הוראת סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח משולב], הוחלו על המועצה המקומית, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיף 171 לפקודת העיריות. בסעיף 171 הנ"ל נקבע כי פיטורי גזבר ייעשו על ידי המועצה (סעיף 171(ב)(1)) ואף החלטה על השעיית הגזבר יכולה להתקבל רק על ידי המועצה (סעיף 171(ד)).

7. כאמור, מהבקשה ומהתגובה עולה כי ההחלטה על הוצאתו של המבקש לחופשה עד לשימוע בפני המועצה, התקבלה על ידי מנכ"ל המועצה ועל ידי ראש המועצה. לדעתנו, נוכח חומרת הטענות שנטענו ביחס למבקש, מדובר הלכה למעשה בהשעייה ולא בחופשה. זאת נלמד הן מסמיכות הזמנים בין ההזמנה לשימוע בפני המועצה ובין ההחלטה להוציא את המבקש לחופשה והן מהעובדה שלא ניתן כל הסבר שיכול להצדיק הוצאתו של המבקש לחופשה בניגוד לרצונו. הדברים מתיישבים עם השכל הישר ולא מצאנו לנכון להוסיף על כך.

8. זאת ועוד, חרף חומרת הטענות ביחס לאופן תפקודו של המבקש, התברר בדיון היום כי אין זו הסיבה להשעייתו של המבקש, אלא העובדה שאין במשרדי המועצה המקומית מקום, מבחינה פיזית, להושיב את הגזבר.

9. נראה לנו כי הנימוק האחרון אינו יכול לשמש הסבר להשעייתו של גזבר מועצה, הזוכה למעמד מיוחד במארג תפקידי הניהול של הרשות המקומית.

לעניין מעמדו של הגזבר ברשות המקומית ולשאלת סמכות השעייתו של הגזבר, נפנה לנפסק בעא"ח 39/06 עיריית פתח תקווה – גולדשטיין, ניתן 18.10.06, הנזכר בטיעוני המבקש.

10. משאלה הם פני הדברים, ומששוכנענו כי מבחינה מהותית, הוצאתו של המבקש לחופשה כמוה כהשעייה בפועל, נוכח ההגנה הניתנת לגזבר הרשות המקומית ובשים לב לעובדה כי ההחלטה על השעייתו התקבלה שלא כדין ובניגוד למנגנון שנקבע בסעיף 171 (ד) לפקודת העיריות, יש להורות על השבתו של המבקש לעבודה בפועל.

11. נוכח מסקנתנו זו, אנו סבורים כי הדיון בשאלה אם יש לראות את המבקש כזכאי לסעדים לפי סעיף 3 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במניהל התקין), תשנ"ז – 1997, הפך לתיאורטי, באשר הסעד בגין הפגם שבהשעייתו של המבקש בניגוד לפרוצדורה שנקבעה בדין הוא זהה לסעד שהתבקש על פי חוק זה - ביטול החלטת ההשעייה ואכיפת יחסי עובד - מעביד.

12. עוד נוסיף כי על פי הדין, סעד של אכיפה הוא הסעד המתאים מקום בו הרשות הציבורית פעלה בניגוד לדין, למשל ביחס לעובדים הנושאים בתפקידים סטטוטוריים ברשויות המקומיות (השוו: ע"ע (ארצי) 2146-04-12 איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל – עירית אילת, 30.6.13).

13. סוף דבר – ההחלטה על השעיית המבקש מבוטלת ועל המשיבים לפעול להחזרתו של המבקש לעבודה במועצה המקומית.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד המבקש בסך 6,500 ₪. אם סכומים אלה לא ישולמו תוך 30 ימים, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

14. משלא הוגש כתב תביעה, המזכירות תסגור את התיק.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב תשע"ד, (25 מרץ 2014), בהעדר הצדדים.