התובעת והנתבע 1 מכרו דירתם לכיסוי חובות הנתבע 1. לאחר מכירת הדירה הוגשה בקשה לביטול עיקולים שרבצו על הדירה, ובהתאם להוראות בית המשפט נוסף הסך 120,000 ₪ לתמורה. התובעת טוענת שמחצית מסכום זה שייך לה, ומכאן התביעה.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת הינה בת זוגו של נתבע 1.
2. נתבע 2 מונה לשמש כמנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל של נתבע 1 (להלן - "המנהל המיוחד").

רקע עובדתי:

1. התובעת ונתבע 1 נישאו ביום 15.6.2003. ביום 10.6.2003 הם רכשו דירה במשותף, שגם נרשמה במשותף על שם שניהם (להלן - "הדירה").
2. ביום 3.5.2012 נמכרה הדירה למר יצחק שמואל הלפרין (להלן - "הלפרין"), תמורת תשלום על סך 800,000 ₪. כעבור שבוע, ביום 10.5.2012, נרשמה על שם הלפרין הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.
3. בסמוך למכירת הדירה, קרס עסקו של הנתבע 1. דבר זה הוביל להטלת עיקולים על הדירה מצדם של נושים שהיו לעסק, מאחר ונתבע 1 היה ערב אישית לעסקו. כפועל יוצא, החלו הליכי פשיטת רגל של נתבע 1 (פש"ר 49372-09-12 גריטנק מדיה שיווק (2003) בע"מ נ' ורטהיימר בבית המשפט המחוזי-מרכז (לוד)).
4. הלפרין הגיש המרצת פתיחה (ה"פ 20984-06-12 הלפרין נ' ורטהיימר), על מנת לבטל העיקולים, ועל מנת שיוכר כי הבעלות על הדירה נמצאת בידיו.
5. בהסכמת הצדדים ובית המשפט, העריך שמאי מקרקעין את שווי הדירה והעמיד אותה על 920,000 ₪. לפיכך, קבע בית המשפט בהמרצת הפתיחה, כי על הלפרין להשלים הסכום, בסך 120,000 ₪, לקופת הכינוס שנפתחה במסגרת הליך פשיטת הרגל, וזאת בלי לפגוע בטענות התובעת אודות חלקה בכספים אלו.
6. ביום 15.10.2013 העביר הלפרין את התוספת הנדרשת. ביום 19.11.2013 הוכרז נתבע 1 כפושט רגל.
7. מוקד המחלוקת - האם זכאית התובעת למחצית מהסכום שהוסיף הלפרין למכר הדירה, או שמא יש להעביר סכום זה במלואו לקופת הכינוס?

טענות הצדדים:

1. טוענת התובעת כי זכאית היא למחצית מהסך 120,000 ₪, ועל המנהל המיוחד להעביר לה את הסך 60,000 ₪ מהסיבות כדלקמן:
   1. זכויות התובעת בדירה הן זכויות קנייניות;
   2. הסכמת הצדדים - אשר קיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט - כללה הסכמה כי אין בתוספת תשלום זו של 120,000 ₪ כדי להכריע גם בדרך חלוקת הכסף ובזכויות אחרים, בהם הנושים והתובעת עצמה. משמע, הן בית המשפט והן הצדדים, ובהם המנהל המיוחד, הסכימו לכך כי התובעת לא ויתרה על זכויותיה בכספים שנתקבלו ממכר הדירה.

בנוסף, טענה תבעה התובעת למתן פסק דין הצהרתי שהיא זכאית לקבל מחצית מכל סכום עתידי שיינתן כתמורה לדירה.

1. המנהל המיוחד טען שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:
   1. כלל העובדות אכן נכונות, למעט זו המתארת את ניסיון מכירת הדירה ככזו שהביאה עימה לקוחות פוטנציאליים רבים;
   2. התובעת הייתה שותפה מלאה למכירת הדירה, מעולם לא התלוננה כי המכר נעשה תחת אילוץ; הייתה גמירות דעת מצידה למכר זה;
   3. אלמלא הליכי פשיטת הרגל, לא הייתה מעלה התובעת טענות בדבר סכום המכר. גם במהלך הליך המרצת הפתיחה, כמו גם בהליך פשיטת הרגל, לא העלתה התובעת כל טענה;
   4. על התובעת יהא לקזז תביעתה לאור העובדה כי במסגרת המכירה המקורית להלפרין, היא קיבלה מידי עורך הדין שביצע את עסקת המכר, עו"ד שינפלד, סכום כסף על סך 17,765 ₪, אולם לא העבירה מחציתו לידי קופת הכינוס.
   5. המנהל המיוחד הוסיף בסיכומיו, כי יש לקזז גם את שווי שכר הטרחה בגין פעולותיו, בעקבות פסק הדין ותשלום התוספת מידי הלפרין, לצורך השלמת העסקה;
   6. התובעת מנסה להתעשר שלא כדין והתנהלותה נגועה בחוסר תום לב; נתבע 1 - המנהל תא משפחתי בצוותא עם התובעת - גילה דעתו כי הוא שעומד מאחורי תביעה זו: קבלת התביעה תשיב את הכסף לידי החייב ותעשיר אותו ורק תפגע בנושים.
2. נתבע 3 לא התייחס לכתב התביעה שנשלח אליו ומשכך, קבע בית המשפט כי אין לו כל עניין בתביעה.
3. לאור היעדר נקודות מחלוקת ברמה העובדתית, החליטו הצדדים לוותר על הגשת תצהירי עדות ראשית והסתפקו במתן סיכומים.

דיון ומסקנות:

1. בני זוג הנישאים לאחר 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון בני זוג התשל"ג-1973 (להלן - "חוק יחסי ממון") ועימו ההסדר לאיזון משאבים.
2. ס' 4 לחוק יחסי ממון מציין:

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני."

ס' 5(א) לחוק יחסי ממון דן בהסדר איזון משאבים:

"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט -

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם."

1. בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 26.12.2012), נדון מקרה בו אחד מבני הזוג הביא דירה לחיי הנישואים ואשר נרשמה על שמו. על פי חוק יחסי ממון, לכאורה המדובר בחריג שאינו נכלל במסגרת הסדר איזון משאבים. לשאלה האם קמו זכויות לבן הזוג השני בדירה זו, עונה בית המשפט בחיוב. הוא אינו חורג ממגמת הפסיקה בהקשר זה ומצריך "דבר מה נוסף" להוכחת זכויותיו בנכס המשותף, מעבר לקיומם של חיים משותפים, דוגמת השקעות כספיות בנכס או כוונה למכירת הדירה ומעבר לדירה אחרת.

כך, ב-רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי נו(6) 175 (2002) גם כן נקבע כי יש צורך באינדיקציה פוזיטיבית ספציפית לקיומה של כוונת שיתוף:

"על מנת שתוקננה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן הזוג האחד לבן הזוג השני, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות בנוסף לעצם קיום הנישואין מהן ניתן להסיק - מכוח הדין הכללי - הקניית זכויות בדירת המגורים."

לפיכך, בין אם נרשמה הדירה במהלך חי הנישואים או טרם להם, ניתן לראותה נכללת - בתנאים מסויימים - במסגרת הנכסים המשותפים לבני הזוג.

1. במקרה דנן, המדובר בנכס אשר נרכש על ידי בני הזוג - בטרם נישאו, אך בסמוך למועד נישואיהם - ואשר נרשם על שם שניהם באופן שווה. הגם שכך, אין המדובר בנכס אשר אינו נכלל במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג. הוא אינו מחוצה לו. מעידה המציאות כי הדירה הינה חלק מנכסיהם המשותפים במסגרת חיי הנישואים.
2. מכל מקום, בין אם נכללת הדירה במסגרת איזון המשאבים - כי אז, שייכת הדירה לנכסים המשותפים של בני הזוג - ובין אם המדובר בנכס שהוא מחוץ לחיי הנישואים, הרי שמחצית הדירה אכן שייכת לתובעת. כפועל יוצא, במידה ויועבר תשלום בתמורה למכר הדירה, הוא יחולק שווה בשווה בין השניים.
3. על התובעת נטל ההוכחה להציג לבית המשפט כי עודנה אוחזת במחצית הדירה. להבנתי, יש בידיה זכות קניינית זו.
4. מחוזה המכר עולה שהזכויות בדירה נרשמו מחצית על שם התובעת ומחצית על שם הנתבע 1. מי שפתח את ההליך בבית המשפט המחוזי מרכז להסרת העיקולים, הליך שהביא להעלאת התמורה עבור הדירה, היה מר הלפרין, והתובעת הייתה אחת מבעלות הדין בהליך הנ"ל. מעיון בהעתק ההליך בבית המשפט המחוזי עולה שהמנהל המיוחד לא הי צד להליך זה.
5. תוספת התמורה שהתקבלה עבור הדירה לא הייתה תוספת עבור מחצית הזכויות בדירה, אלא תוספת עבור כל הזכויות שבדירה. לתובעת יש זכות קניינית במחצית הזכויות בדירה, ולכן מחצית מהסך 120,000 ₪, דהיינו הסך 60,000 ₪, שייכת לתובעת.
6. במקביל, הנתבע טען לקיזוז סכומים שקיבלה התובעת ואשר מפורטים במכתבו של עו"ד שיינפלד. להלן פירוט הסכומים וההתייחסות אליהם:

• הסך 9,656 הועבר למשפחת ורטהיימר ביום 20.5.12. מאחר והסכום הועבר למשפחה, אין מקום לדרוש מהתובעת השבת מחצית סכום זה;
• ביום 29.5.12 הועבר לתובעת הסך 4,300ש"ח עבור משכנתא. משהועבר הסכום לתשלום משכנתא, היה זה עבור שני הצדדים, ואין מקום להורות לתובעת להשיב מחצית מסכום זה;
• ביום 5.6.12 הועבר לתובעת הסך 3,900 ₪. מסכום זה יש להפחית מחצית, דהיינו את הסך 1,950 ₪, ואת סכום זה יש לקזז מהסך 60,000 ₪.

1. טענת הנתבע בדבר קיזוז שווי שכר הטרחה מסכום התביעה, לא מתקבלת בעיניי, מאחר ולא טרח להעלותה אלא בסיכומיו בלבד. להבנתי, הנתבע הרחיב חזית באופן שאינו מאפשר להתייחס לטענה זו.
2. באשר לטענת התובעת בדבר תשלומים עתידיים, בית המשפט אינו נותן סעדים לתביעות עתידיות. אם וכאשר יהיו תשלומים בעתיד על חשבון הדירה, תוכל התובעת להגיש תביעה חדשה. יחד עם זאת בית המשפט מצפה שהצדדים יפעלו בהתאם לעקרונות עליהם מושתת פסק דין זה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 2 לשלם לתובעת כדלקמן:

1. את הסך 58,050 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.3.14) ועד ליום התשלום בפועל;
2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.