1. לפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פסק דין שניתן ביום 26.03.2014.

2. על פי כתב האישום עת נהג המבקש ברכב מ.ר. 4733510, והתקרב למעבר חציה, לא איפשר להולכי רגל שחצו במעבר החציה להשלים את החציה בבטחה, תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולך הרגל, עבירה בניגוד לתקנה 67 א לתקנות התעבורה.

3. בתאריך 3.05.2014 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. המבקש טען, כי לא קיבל כל זימון לדיון. לטענתו, אחר התחזה בשמו, והוא אף הגיש תלונה במשטרה בגין כך (נספח לבקשה). במועד ביצוע העבירה הנטענת, הוא שהה במקום עבודתו באילת. בנסיבות אלו, טוען המבקש כי יש לתת לו את יומו בבית המשפט, ולמנוע עיוות דין.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש זומן כדין עת קיבל לידיו את כתב האישום. המבקש זוהה על פי תעודת זהות ותמונה. הנאשם לא התייצב לשימוע שנערך בפני קצין והוא אף בחר שלא להתייצב לדיון ולכן נשפט בהעדרו. המבקש לא צירף לבקשה תצהיר ממעסיקו, והגיש את התלונה במשטרה רק לאחר שנשפט כדין בהעדרו. משכך, אין להעתר לבקשה.

דיון והכרעה:

5. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת המשיבה החלטתי להיעתר לבקשה.

6. סעיף 229 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב -1982 (להלן: "החוק") קובע, כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי להגיש למשטרת ישראל, תוך 90 יום מיום ההמצאה, הודעה לפיה ברצונו להישפט על העבירה.

7. סעיף 230 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, או מנימוקים אחרים שיפרט בית המשפט בהחלטתו.

8. התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, הינם: שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד וכי הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

9. הלכה היא, כי בית המשפט הנדרש להארכת מועד להישפט, שוקל אם נתקיימו העילות לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. על המבקש להראות לפחות אחד משני טעמים: האחד, סיבה מוצדקת לאי הודעתו במועד על בקשתו להישפט. השני, גרימת עיוות דין באם לא התקיים דיון בבית המשפט (ראה: ע"פ (ב"ש) 7436/06 דן כהן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 27.12.2006); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (להלן: "איטליא"); ע"פ 40395/07 גרין נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 05.08.2007).

10. המבקש טען, כי לא ידע על מועד הדיון שכן לא קיבל זימון. עיון בהמצאות שבוצעו על ידי המזכירות מעלה, כי ביום 7.05.2014, נשלח למבקש בדואר רשום זימון לדיון, אולם אין אישור מסירה.

המבקש מכחיש כי ביצע את העבירה המיוחסת לו, וטען, כי אחר שביצע את העבירה, התחזה בשמו, וצירף, כאמור, אישור על הגשת תלונה במשטרה.

המבקש אומנם לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בטענתו, כי במועד האירוע היה במקום עבודתו באילת, אולם ב"כ המשיבה ויתרה על חקירתו.

11. לאור כפירת המבקש בעבירה המיוחסת לו, טענות ההגנה שהעלה, והתלונה שהגיש במשטרה, ובשל החשש כי יגרם לו עיוות דין באם בקשתו תידחה, מצאתי, בנסיבות העניין, להיענות לבקשה.

12. הנני מקבלת את הבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס מספר90-2-1004992-1.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.