לפני תביעה בגין נזקים שאירעו לרכב התובעים עקב תאונה מיום 16.3.13.

הנתבעים הכחישו מעורבות רכבם בתאונה הנטענת.

לאחר ששמעתי את עדות התובע 2 ואת עדות עד הנתבעים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, אני קובעת כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת מעורבות ואחריות רכב הנתבעים לתאונה הנטענת.

להלן נימוקי:

1. התובע 2 (להלן: "התובע") טען כי רכבו עמד לאור מופע אור אדום ברמזור. משהתחלף האור לירוק, החל בנסיעה, כאשר מכונית הנתבעים "חתכה" את רכב התובע משמאל במהלך פנייתו שמאלה. התובע הצהיר כי הנהג מטעם הנתבעים ניבל את פיו וטען בפניו כי עקף את רכבו. התובע ביקשו לנסוע לאחור על מנת להראות לנהג הנתבעים כי הפניה שמאלה מותרת גם מהנתיב בו נסע התובע. לטענת התובע, נהג הנתבעים נכנס לרכב ונסע. התובע רשם את מספר הרישוי של רכב הנתבעים והצהיר כי מדובר ברכב מסוג שברולט אופטרה, למיטב זכרונו, בצבע לבן. התובע ניגש למשטרת ישראל על מנת לדווח על התאונה.

2. העד מטעם הנתבעים הצהיר כי במועד הרלוונטי לתאונה הנטענת היה הרכב הנטען ע"י התובעים בחזקתו. הרכב סופק לו מטעם מקום עבודתו. העד הצהיר כי הוא ואשתו היו מורשים לנהוג ברכב, כאשר יכול שגם אדם אחר מטעם מעסיקתו נהג אותה עת ברכב. לעיתים גם גורם אחר מטעם מעסיקתו הוביל את הרכב לביצוע טיפולים שונים במוסך. כן הצהיר כי הוא מניח קיומו של רישום אצל מעסיקתו בדבר זהות הנוהג ברכב במועד התאונה.

3. התובע הצהיר בעדות סדורה ועקבית על אופן התרחשות התאונה. הוא הצהיר כי רשם מיד את מספר הרישוי של הרכב המעורב בתאונה וכי הינו מסוג שברולט. התובע הגיש תלונה במשטרת ישראל אודות התאונה דנן, מסר את פרטי הרכב המעורב ובהתאם לכך אכן איתרה משטרת ישראל רכב מסוג שברולט (ראה ת/2). גרסת התובע עלתה בקנה אחד גם עם טופס ההודעה על מקרה הביטוח מטעמו, ת/1.

4. מנגד, הנתבעים אמנם הביאו לעדות מטעמם את הנהג, אשר החזיק ברכב בתקופה הרלוונטית למועד בו נטען להתרחשות התאונה. ברם, גם עפ"י עדותו עלה כי יכול שבמועד התאונה ממש נהג אדם אחר ברכב. כך גם עפ"י עדותו, ניתן היה להתחקות אחר זהות הנוהג ברכב השברולט באופן ודאי, כשפרטים אלה מצויים בידי מעסיקתו של הנהג. הנה כי כן, אין די בעובדה שעד הנתבעים שלל את אירוע התאונה הנטען, שכן הנתבעים נמנעו מלהביא עדות באשר לזהות הנהג שהחזיק ברכב בשעת התאונה או באשר לאפשרותם להתחקות אחר זהותו של זה בהתאם לרישומים המצויים בידיהם.

5. לפיכך אני קובעת כי, בהינתן עדותו הפוזיטיבית של התובע אודות אופן התרחשות התאונה, פרטי הרכב שהיה מעורב בה, אל מול החסר בראיות הנתבעים באשר לזהות הנוהג ברכב בעת התאונה ובהעדר גרסה אחרת באשר לאופן התרחשות התאונה, הרי התובעים עמדו בנטל להוכיח כי רכב הנתבעים היה מעורב בתאונה הנטענת ואחראי להתרחשותה.

6. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת 1 סך 14,058 ₪ ולתובע 2 סך 3,350 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה מיום 13.11.13, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7% מהסכום האמור.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

ככל שתוצג אסמכתא להפסד הנחת העדר תביעות שנגרם בפועל לתובע 2 בתוך 30 יום, תישא הנתבעת 2 בסכום שיוכח, נוסף על הסכומים כפי שנפסקו לעיל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.