1. לפני בקשה לצו עשה זמני המורה למשיבה לבטל לאלתר את מלוא עסקאות האשראי שהועברו לידיה כמפורט בנספח ג' לבקשה, ולהשיב את שוברי האשראי לידי המבקשת.

2. המבקשת הינה חברה העוסקת במתן שרותי רפואת שיניים.

המשיבה הינה חברה העוסקת במתן אשראי.

3. בין הצדדים נחתם ביום 7.10.13 הסכם לניכיון שוברים של כרטיסי אשראי (נספח א' לבקשה, נספח 1 לתגובה, להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם התחייבה המשיבה לבצע נכיון וניהול של שוברים של כרטיסי אשראי שנמסרו למבקשת על ידי לקוחות אשר שילמו בגין השירותים בכרטיס אשראי תקף, הכל לפי תנאי ההסכם.

4. לטענת המבקשת, המשיבה התחייבה להעביר לה את סכומי השוברים בניכוי עלות הנכיון תוך 7 ימים מקבלת השוברים לידיה, אלא שביום 17.2.14 הודיעה המשיבה חד צדדית ובניגוד להסכם כי החל מאותו מועד תנכה שוברים שבוצעו ו/או לא בוצעו עד 12 תשלומים בלבד וכי תעכב את כל סכומי העסקאות שביצעה המבקשת מעל 12 תשלומים ואשר הטיפול בהם טרם הסתיים (נספח ב' לבקשה).

5. לטענת המבקשת, נכון ליום 17.02.14 היו בידי המשיבה שוברים חדשים לנכיון בגובה 635,000 ₪ והמשיבה לא העבירה למבקשת כל סכום בגינם.

6. ביום 18.2.14 הודיעה המשיבה למבקשת כי ביטלה את ההתקשרות עמה וכי תשלם את הסכומים המעוכבים בהתאם למועדים שהיו משולמים על ידי חברות כרטיסי אשראי ללא נכיון (נספח ד' לכתב התביעה).

לטענת המבקשת, בהתנהלותה זו פעלה המשיבה באופן חד צדדי תוך גרימת נזק כספי אדיר למבקשת אשר זקוקה לכספים לצורך התנהלותה השוטפת. לטענת המבקשת הפרה הפרה את ההסכם ועושה שימוש בזכות עכבון שמעולם לא עמדה לה ומכאן הבקשה שבפני.

7. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה.

לטענתה, עובר להפסקת ההתקשרות, הגיעה לידיעתה מידע לפיו נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת בסך של כ- 800,000 ₪. המשיבה פנתה למבקשת וביקשה פרטים על ההליך שנפתח אלא שהמבקשת התחמקה ממתן מענה.

8. המשיבה טוענת כי מתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקשת, עולה תמונה מדאיגה ביחס להתנהלותה ומצבה של המבקשת, אשר הוסתר מהמשיבה עובר לחתימת ההסכם ואשר אילו היה ידוע לה, לא היתה מתקשרת עם המבקשת בהסכם זאת לאור החשיפה הכספית אליה נחשפה מול המבקשת כתוצאה מניכיון השוברים. עד מועד הפסקת ההתקשרות, הקדימה המשיבה למבקשת תשלומים בהיקף של כ- 2 מליון ₪ (נספח 4 לתגובה) וקיימת למשיבה חשיפה בהיקף התשלומים שהוקדמו.

10. במקרה של חוסר שקיפות מצד המבקשת ביחס למצבה הכלכלי במועד ההתקשרות, ובמקרה של אי דיווח בזמן אמת על ההליך שנפתח כנגדה כמתחייב מההסכם, נותרה המשיבה ללא כל בטחון נזיל להבטחת התשלומים שהוקדמו על ידה למבקשת.

11. הפסקת ההתקשרות והפעולות שנקטה המשיבה לצורך הבטחת התחייבויותיה הפתוחות של המבקשת נעשו בהתאם לזכויות המוקנות למשיבה בהסכם (סעיפים 13.1, 13.2, 5.3).

12. במועד הפסקת ההתקשרות הצטברו בידי המשיבה שוברים חדשים בסכום של כ- 600,000 ₪ אשר תשלומם טרם הוקדם ואשר נפרסים ל- 18 תשלומים עתידיים. לפנים משורת הדין, הסכימה המשיבה בסוף חודש פברואר לבטל שוברים בסכום של כ- 150,000 ₪. עובדה אותה הסתירה המבקשת בבקשתה.

13. המשיבה הציעה למבקשת כי תעמיד חלופה בדמות בטוחות ראויות כנגד ביטול השוברים החדשים, לצורך הבטחת תשלומים שהוקדמו על ידי המשיבה למבקשת ואשר בגינם אין למשיבה בטחונות (נספחים 5-6 לתגובה), אלא שהמבקשת סירבה בתוקף לכל הסדר ועמדה על ביטול העסקאות. יתר על כן המבקשת אף פנתה ללקוחות ודרשה מהם לבטל את העסקאות אשר השוברים בגינם נמצאים אצל המשיבה.

14. המבקשת בתשובתה לתגובה טוענת כי חשבונה הוגבל לאור התנהלות המשיבה אשר הפסיקה באופן חד צדדי לבצע את הוראות ההסכם ולא העבירה את הכספים המגיעים לה. המבקשת מאשרת כי הוטלו עיקולים במעמד צד אחד על כלל נכסיה, אך אין המדובר בחובות אמתיים אלא בניסיון ליצור לחץ על המבקשת. המבקשת לא ידעה לטענתה על פתיחת תיקי הוצל"פ כנגדה עובר לחתימתה על ההסכם עם המשיבה.

15. המבקשת טוענת כי המשיבה מטעה את בית המשפט ביודעין מאחר ולמבקשת ולמטופליה אין כל יכולת לבצע עסקאות לגבי שוברים שהועברו לידי המשיבה וכי הגורם היחיד שבאפשרותו לבטל עסקאות היא המשיבה והמשיבה בלבד. המבקשת מסתמכת בטענתה זו על הנספחים לתגובת המשיבה.

16. המבקשת טוענת כי לאור סעיף 5.3 להסכם ההתקשרות, המשיבה אינה יכולה לאחוז את המקל משתי קצותיו, לא לנכות את השוברים מחד ולהותיר את השוברים כבני ערובה בידיה מאידך. לטענת המבקשת, הרשות לעכב כספים בידי המשיבה הוא אך ורק לגבי שוברים של עסקאות בגינן בוצע נכיון. המבקשת טוענת כי סעיף 13.4 להסכם מאפשר למשיבה לעכב כספים ולא שוברים לגבי עסקאות שטרם בוצע להם נכיון.

דיון

18. בידי המשיבה שוברים בהיקף של כ- 450,000 ₪ (לאחר ששוברים בסך 150,000 ₪ בוטלו) בקשר עם עסקאות של המבקשת לגביהן טרם ביצעה המשיבה נכיון.

19. המשיבה הודיעה למבקשת על ביטול הסכם ומעכבת בידה את השוברים כבטוחה לתשלומים שהעבירה למבקשת בגין עסקאות לגביהן ביצעה נכיון שוברים.

20. המבקשת לא סתרה בתשובתה את טענת המשיבה לפיה ניכתה המשיבה שוברים בסך של כ- 2 מליון ₪ כאשר בגין החלק הארי של הסכום עדיין לא הועברו התשלומים ע"י חברות האשראי. לטענת המבקשת, אין למשיבה כל חשיפה מול שוברים שניכתה מאחר ולא עומדת לקוחות כל אפשרות לבטל את העסקאות.

21. סיכויי התביעה-

סעיף 13.1 להסכם קובע כי המשיבה רשאית לבטל את ההסכם לאלתר ככל שהמבקשת תפר הפרה יסודית של הוראה מהוראותיו;

סעיף 2.2 להסכם קובע כי מסירת פרטים ומצגים שאינם נכונים הינה הפרה יסודית;

סעיף 13.2 להסכם קובע כי כל צד רשאי לבטל את ההסכם בהודעה בכתב של 15 יום מראש ובלבד שסיום ההסכם לא יגרע מזכויות ו/או התחייבות הצדדים על לפיו קודם לסיומו; למשיבה שמורה הזכות להפסיק בכל עת ביצוע נכיון שוברים של המבקשת באופן מיידי ולפי שיקול דעתה המוחלט;

סעיף 13.3 להסכם קובע כי במועד סיום ההסכם או ביטולו מכל סיבה, תפסיק המבקשת לאלתר להעביר למשיבה שוברים אולם כל הוראות ההסכם ימשיכו לחול לגבי שוברים שנמסרו למשיבה טרם סיום ההסכם ואשר עדיין לא נפרעו עד לפרעון מלא של כל הסכומים בגין שוברים אלה.

22. השאלה האם הופר ההסכם על ידי המבקשת, קרי, האם נמסרו מצגים מטעים במעשה או במחדל על ידי המבקשת, תידון בתיק העיקרי. יחד עם זאת, במנותק משאלה זו, עומדת למשיבה זכות ברורה ומפורשת להפסיק בכל עת ביצוע נכיון שוברים לפי שיקול דעתה המוחלט (סעיף 13.2 להסכם). למותר לציין כי השימוש בזכות צריך להעשות בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גם זאת יש לבחון בתיק העיקרי.

23. בסעיף 13.4 להסכם מקנה למשיבה זכות העכבון הסעיף קובע כי במקרה של סיום ההסכם תהא למשיבה זכות עכבון (LINE) על כל הכספים העומדים לזכות המבקשת בקשר עם כל עסקה שהיא וכי המשיבה תהא זכאית לעכב את העברת הכספים הנ"ל וזאת עד לאחר פרעון כל התשלומים ו/או גביית כל החיובים והחובות המגיעים לה בגין עסקאות שביצע הספק ו/או להתנות שחרור הכספים הנ"ל במתן חשבונות לפי שיקול דעתה הבלעדי.

24. נוכח הוראות ההסכם, לא ניתן לומר שסיכויי התביעה גבוהים בצורה יוצאת דופן עד כדי כך שתקום הצדקה למתן צו כמבוקש, שהינו למעשה צו עשה זמני המורה למשיבה להחזיר את השוברים בגינם לא ביצעה ניכיון למבקשת או לבטל את העסקאות בגינם.

אמנם, אין המדובר בצו עשה זמני שמשמעותו אכיפת ההסכם, שהרי המבקשת אינה עותרת להורות למשיבה לבצע הלכה למעשה ניכיון של השוברים, עם זאת השוברים הגיעו לידי המשיבה מכוח ההתקשרות בין הצדדים ואיני סבורה כי המבקשת הראתה, כי בשלב זה עומדת לה הזכות לקבלת השוברים וכי זכות העכבון בהסכם אינה חלה עליהם.

25. טענת המבקשת לפיה זכות זו נתונה למשיבה רק בגין שוברים שנוכו ולא בגין עסקאות חדשות, אינה עולה מפשט הלשון. על פניו חלה הזכות על כל עסקה עד לפרעון כל התשלומים ו/או גביית כל החיובים והחובות המגיעים למשיבה בגין עסקאות שביצעה המבקשת. למשיבה אף עומדת הזכות להתנות שחרור הכספים במתן בטחונות והיא אף הציעה למבקשת לעשות כן. טענת המבקשת לפיה הסעיף עוסק בכספים להבדיל משוברים, אינה מתיישבת גם עם ההגיון המסחרי של העסקה שהרי לפי טענה זו, המשיבה אינה זכאית להחזיק שוברים (להבדיל מכספים) גם בגין עסקאות שנוכו על ידה ואשר התמורה בגינם טרם התקבלה.

26. לעניין מאזן הנוחות, תביעתה של המבקשת במהותה הינה כספית. נזקה הנטען של המבקשת הינו בעיקרו כספי ויכול לבוא על תיקונו בפיצוי. בנסיבות בהן הנזק הוא בר תיקון בפיצוי כספי, אין בתי המשפט נוהגים ליתן סעדים זמניים (ראו: רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי, לא פורסם, 64 (1998)).

27. נוכח האמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עו"ד המשיבה בקשר הבקשה לסעד זמני בסכום של 10,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.