התובע הגיש כנגד המבקש ושני נתבעים נוספים תביעה כספית בת כ-103,000₪.

הנתבעים 2 ו-3, עפ"י עובדות כתב התביעה, הינם ערבים לחוב המיוחס לנתבע 1.

הואיל ולא התגוננו, ניתן כנגדם פס"ד ביום 8/5/2014.

התובענה הוגשה לאחר מימוש בטוחה (רכב משועבד) של הנתבע 1.

לנתבע 1 (להלן: "המבקש") נפתח עפ"י בקשתו חשבון בנק אצל התובע (להלן: "המשיב") .

חשבון הבנק הנ"ל הפך לדביטורי כתוצאה מהפרת תנאי התשלום וחיובים אחרים, כמתחייב מנספחי כתב התביעה.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהירו מיום 21/4/2014.

חלק נכבד מן המוצהר בתצהיר כלל אינו בגדר עובדה עליה יכול המבקש להצהיר, כגון: "ה. הנני לציין כי תביעתו של הבנק מנוסחת באופן כללי,...".

תחת הכותרת "לגופו של עניין" בסעיף ז' לתצהיר, מאשר המבקש, כי אכן המדובר בחשבון הבנק שלו מצהיר, כי תחילה פתח חשבון בלא מסגרת אשראי ובהמשך קיבל הלוואה בת 30,000 ₪ אותה פרע ולימים אושרה לו מסגרת אשראי "דומני ע"ס של 15,000 ₪..." וכן מוצהר כי אושרה למבקש מסגרת ניכיונות ע"ס 70,000 ₪, כרטיס אשראי ובהמשך אף קיבל הלוואה לרכישת רכב והלוואה נוספת.

במהלך 2011 מצהיר המבקש, כי נקלע למצב כלכלי קשה, חשבונו הוגבל ובסוף אוקטובר 2012 קיבל הלוואה בת 125,000 ₪.

באמצעות הלוואה זו כיסה את כל חובותיו ועפ"י המוצהר "...נותרו לי עוד חסכונות לבטחון ההלוואה שאינני יודע מה עלה בגורלם".

ההלוואה האמורה צריכה הייתה להיפרע ב-80 תשלומים וחרף עמידה בתשלומי ההלוואה עוקל רכב המבקש ע"י המשיב (גי'פ שברולט, שנמכר ב-48,000₪).

בין יתר הלא עובדות המוצהרות זכור למבקש גם מחיר המחירון של אותו רכב באותה עת כעומד על 110,000₪.

מכאן, מצהיר המבקש, כי סבור הוא שמחיר הרכב היה מכסה את מלוא החוב לבנק ולכן מבקש כהוא לקזז מכל סכום שיפסק, אם יפסק, 110,000₪, המחיר שנמכר ברשלנות התובע.

כאמור לעיל, כל אלו בגדר "עובדות" מוצהרות.

ביום 22/6/2014 עמד המצהיר לחקירה נגדית אישר, כי קיבל הלוואה מן המשיב, אישר, כי יזמים וקבלנים לא שילמו לו ובעתיים לא עמד בתשלומי ההלוואה שקיבל מן המשיב וכשנשאל בעניין טענותיו למימוש הרכב המשועבד במחיר נמוך מדי אישר, כי אכן המימוש היה במחיר נמוך, אולם כאשר נשאל, האם זה נכון, כי הרכב לא נמכר אלא נפדה על ידו ענה, "הוא לא נפדה, אחי לקח את הכסף".

סיכומי המבקש מיום 30/09/2014 מציינים, כי הנתבע הן בבקשתו והן בתצהירו, הכחיש את החוב הנתבע והתובע לא מצא לנכון לאמתו עם המוכחש.

טענות הקיזוז שהעלה המבקש לא הופרכו ע"י המשיב וכן, כי נבצר מן המבקש להגיש חוות דעת חשבונאית, הואיל ולא קיבל מהתובע דפי חשבון.

עוד בסיכומים טענות בעמלות גבוהות ובריבית גבוהה מן המוסכם וסקירת הפסיקה בנושא חובת הבנק למסור מידע לערבים.

סיכומי התובע, כי כל טענות המבקש בעניינם של הערבים צריך שתדחנה, כיון שניתן כנגדם פס"ד זה מכבר בהעדר הגנה.

עוד מציע המשיב בסיכומיו למחוק 6 מסעיפי הסיכומים של המבקש, כיון שלראשונה בה זכרם בסיכומים.

בבקשה לא פירט המבקש הגנה כלשהי ואף לא לכאורה.

המבקש אישר, כי פתח חשבון בנק, כי נקלע לקשיים כלכליים ולא עמד בהתחייבויותיו, אין מחלוקת כלל, כי לא עמד בהתחייבויותיו, אישר, כי רכבו המשועבד נפדה ע"י אחיו (בשונה ממכירתו ע"י הבנק) וכן, כי מושתק הוא מלטעון טענה כלשהי כנגד העמדת חובו לפירעון מידי או כנגד הליכי המימוש, כל זאת לאחר שהרכב נפדה ולא נמכר.

תשובת המבקש לסיכומי המשיב לא הוגשה, כעולה מבקשת המשיב למתן החלטה המציינת בין היתר, כי עוד ביום 30/10/2014 נמסרו הסיכומים לב"כ המבקש.

בחנתי את מכלול הכתבים, לרבות, הנסקר לעיל בתמצית ולא עלה בידי למצוא מה הגנה בפי המבקש: המבקש אינו מכחיש את חובו, אלא אך מציף אל מול החוב הנתבע ממנו טענה בעלמא לעניין מכירת רכב במחיר אחר מזה שסבור המבקש שניתן היה למוכרו.

כל זאת בהתעלם מן העובדה שעלתה אך בחקירתו, כי הרכב המשועבד כלל לא נמכר אלא נפדה ע"י אחיו.

בנסיבות אלו, אין מקום ליתן רשות להתגונן ובקשת המבקש, נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד בסך 1,770.00₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

סכום זה יבוא לידי ביטוי בפסה"ד אשר יינתן בנפרד מהחלטה זו.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשע"ה, 11 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.