טוען...

פסק דין שניתנה ע"י אדי לכנר

אדי לכנר22/07/2015

בפני

כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

תובעת/נתבעת שכנגד

מנורה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים/תובעים שכנגד

1.דינה חזן

2.ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית, שיבוב, בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 13/5/2013 בנתיב איילון צפון, וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב התובעת.

רקע כללי וטענות הצדדים:

טענות התובעת/הנתבעת שכנגד:

  1. התובעת הינה חברת לביטוח הרשומה כדין בישראל, העוסקת בין היתר בהנפקת פוליסות ביטוח מקיף, כך שהיא ביטחה רכב מסוג יונדאי מ.ר. 55-828-66 (להלן: "הרכב הנפגע").
  2. התובעת טוענת שבזמן נסיעה בנתיב השמאלי של נתיב איילון, כך בנתיב הימני המקביל נהג רכב הנתבעים אשר סטה מנתיבו אל תוך נתיב רכב הנפגע וגרם לתאונה ולנזקים.
  3. כאמור, התובעת טוענת שאין לה את האפשרות לדעת את הנסיבות אשר גרמו לתאונה. יתר על כן התובעת פיצתה את מבוטחה בהתאם לחוזה הביטוח בניהם, ולפיכך טוענת שקמה לה זכות השיבוב.
  4. עקב הנזק, התובעת צירפה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזק ע"ס 4,369.63 ₪, כך שהתשלום ששילמה התובעת סך של 2,939 ₪ לאחר ניכוי שרידים.
  5. בעיון בטופס הודעת המבוטח מיום 16/5/2013 אצטט "שעת נסיעה באיילון צפון, בנתיב השמאלי, ולידי נוסע רכב אחר שרצה לעבור אל מסלול נסיעתי ופגע ברכב ודחף אותו לעבר השוליים".
  6. טענות הנתבעת שכנגד, בזמן נסיעה בנתיב השמאלי של נתיבי איילון, ובמקביל לה בצד הימני נמצא רכב התובעים אשר סטה מנתיבו אל תוך נתיב רכב הנתבעים וגרם לתאונה ולנזקים.
  7. אשר על כן, הנתבעת טוענת שמדובר בקשר סיבתי מנותק מאחר ורכב התובעים נבדק לאחר שישה ימים מיום האירוע הנטען המוכחש כלל.

טענות הנתבעים/התובעים שכנגד:

הנתבעת מס' 2 טוענת בכתב הגנתה, מאחר והנתבעת מס' 1 לא זומנה לדין, הוגש כתב הגנה בלבד מטעמה.

  1. הנתבעת מכחישה את הנאמר בכתב התביעה, וטוענת לחילופין שהתאונה ארעה בזמן שרכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי ביותר, ובחלק מסוים מהכביש ניסה רכב התובעת לעקוף מהשוליים השמאליים ובחזרה מרושלת, פגע ברכב הנתבעים בדופן שמאל.
  2. זאת ועוד, טוענת הנתבעת שהתאונה ארעה ברשלנות רכב התובעת שנהג ברשלנות ועקף מהשול.
  3. בטופס ההודעה של מבוטח הנתבעת מס' 2 מיום 14/5/2013 אצטט "נסעתי על כביש 1 בנתיב השלישי האחרון, לפתע הרכב השני החלטי לעקוף מהשול ונכנס ברכבי בצד האמצעי והרכב הפוגע נפגע בחלקו האמצעי בצד השני".
  4. התובעת שכנגד, חברת ביטוח אשר במהלך עסקיה הוציאה פוליסת ביטוח בגין רכב מ.ר. 78-471-78 (להלן: "הרכב").
  5. ביום 13/5/2013, טוענת התובעת שכנגד שבזמן עקיפה מהשול וחזרה לנתיב השמאלי של הכביש, פגע בה רכב הנתבעים שכנגד בדופן שמאל.
  6. כאמור, התובעת הגישה תביעתה מכוח זכות התחלוף העומדת לה בהתאם לתנאי הפוליסה. זאת ועוד התובעת צירפה לתיק חוות דעת שמאי אשר העריך את נזק הרכב ע"ס 14,514 ₪ ששולם מטעם התובעת למבוטח, נזק ישיר 950 ₪, השתתפות עצמית ע"ס 5,023 ₪, ירידת ערך ע"ס 1,370 ₪ ושכ"ט שמאי 406 ₪.
  7. כלומר סה"כ התשלומים ששולמו ע"י התובעת 20,050 ₪.

בדיון שהתקיים ביום 8/6/2015 נחקרו העדים לפניי,

עדויות מטעם התובעת:

  1. הגב' נועה קפלן, טוענת שבזמן נסיעתה בנתיב השמאלי באיילון לכיוון הרצליה, היה פקק, ולפתע רכב הנתבעת אשר היה בנתיב האמצעי, סטה לנתיב נסיעתה ופגע בה בצד ימין.
  2. כמו כן טוענת שלאחר הפגיעה הודף רכב התובעת לעבר השוליים, כך שרכב הנתבעת המשיך בעקיפתו ועצר על השוליים הקטנים לפני רכב התובעת.
  3. נוסף על כך טוענת נועה, שהשוליים היו מאוד צרים כך בזמן עצירת שני הרכבים על מנת להחליף פרטים נחסם חלק מן הכביש, ובכלל לא הייתה אפשרות לעקוף מהשוליים.
  4. בחקירתה טוענת גב' נועה, שלמיטב זיכרונה, רכב הנתבעת היה בצדו הימני של רכב התובעת מקדימה.

עדויות מטעם הנתבעת:

  1. הגב' דינה חזן, טוענת בחקירתה שעת יציאתה מכיוון שוהם, כביש 1, ועוד לפני שהגיעה לקיבוץ גלויות בו יש שלושה נתיבים, ובכלל רכב הנתבעת היה בנתיב השמאלי, ומשום מה רכב התובעת נסע בשול ונכנס ברכב הנתבעת ללא עצירה. כך שלטעת גב' דינה לאחר התאונה היא עצרה על הנתיב השמאלי ביותר ורכב התובעת היה בשול.
  2. גב' דינה בתגובתה לשאלת ב"כ התובעת מפנה ל- (פרוטוקול הדיון מיו 8/6/2015 שורות 24 – 27), מסבירה וטוענת שלאחר התאונה, עצרו שני הרכבים על מנת להחליף פרטים כך שרכב הנתבעים עצר קודם לכן כשהוא הרכב הראשון ורכב התובעת עצר מאחוריו.
  3. כמו כן מפנה ל- (פרוטוקול הדיון מיום 8/6/2015 עמ' 4 שורות 4 – 13), בו הנתבעת טוענת שהתאונה ארעה בזמן שנסעה בנתיב השלישי ורכב התובעת היה בשול, פגע ברכב הנתבעת והמשיך לדחוף אותה קדימה ללא עצירה. כמו כן טוענת מאחר ואין אפשרות לעצור להחליף פרטים, עברו שני הרכבים אל עבר השול השמאלי ביותר ובכך הנתבעת ראתה את רכב התובעת בא מהשול.
  4. נוסף על כך טוענת דינה ששני הרכבים עמדו על השול בכדי להחליף פרטים, ובכלל לפני הפגיעה הנתבעת ראתה את רכב התובעת במראה השמאלית. אשר על כן טוענת שהכביש לא היה פקוק כלל והייתה נסיעה רציפה.

דיון והכרעה:

  1. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו לפניי במעמד הדיון, ובשים לב לתמונות הרכבים לאחר התאונה סבור אני כי דין התביעה להתקבל ואילו דין התביעה שכנגד להידחות.
  2. הואיל ומדובר כאמור בגרסה מול גרסה, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות, דין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
  3. ראשית, גרסת עדת התובעת שניתנה כעדות מהימנה, רציפה, תוך פירוט נסיבות התאונה המתיישבות ביותר עם הפגיעה ברכבה, לכן אני קובע כי האחריות המלאה לתאונה מוטלת על רכב הנתבעים אשר סטתה מנתיב נסיעתה בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961.
  4. לדידי, מיקום הנזק ברכב התובעת - היינו, בחלקו הימני קדמי, מתיישב עם גרסת נהגת התובעת ולפיה רכב הנתבעים סטה אל תוך נתיב נסיעתו. על כן, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת הנתבעת 1 וקובע כי התאונה התרחשה עקב סטייה פתאומית של רכב הנתבעים אל תוך נתיב הנסיעה של רכב התובעת.
  5. יחד עם זאת, הואיל ומעדותה של הנתבעת 1 עולה בבירור כי היא ראתה את רכב התובעת במראה השמאלית המתיישבת עם טענת נהגת התובעת, כך שרכב הנתבעים היה מצדו הימני הקדמי של רכב התובעת, סבור אני מטענות אלו שהנתבעת 1 החליטה להשתלב אל מסלול רכב התובעת בפתאומיות אשר לא אפשרה לרכב התובעת לבלום במיידית. לאור זאת מוצא לייחס שהאחריות לתאונה מוטלת על רכב הנתבעים.
  6. כמו כן גרסת התובעת לפיה רכבה היה בנתיב השמאלי יותר מתיישבת הן עם מיקומי הנזק והן עם המיקום שבו ארעה התאונה. יש לציין שבנקודת הכביש בה ארעה התאונה, מדובר בשולים צרים שלא מאפשרים כלל עקיפה מצד השמאל.
  7. לאור הנאמר לעיל, הנני מורה על קבלת התביעה במלואה, אשר על כן אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה, בצירוף הצמדה וריבית, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדים כפי שנפסק בדיון. ואילו התביעה שכנגד נדחית.
  8. הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעה צמוד בצירוף אגרה , שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.