עסקינן בתביעת שיבוב שבין התובעת (שהיא המבטחת) לבין הנתבע (שהוא המזיק). התובעת שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בגין נזקים לרכב המבוטחת כתוצאה מתאונה מיום 30.06.2013. הנתבע שילם למבוטחת הסך של 2,500 ₪ על פי הסכמה ביניהם.

לצורך הכרעה בתובענה יש לבחון האם התשלום ששילם המזיק למבוטחת, בסך של 2,500 ₪, שולל מן המבטחת את זכות התחלוף בהתאם לס' 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981.

גדר המחלוקת:

1. אין חולק כי הנתבע אחראי לתאונה ולתוצאותיה (עמ' 1 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 16.06.2015). אין גם חולק כי הנתבע שילם למבוטחת הסך של 2,500 ₪ לאחר התאונה.

הנתבע טוען כי על פי הסכם בינו לבין המבוטחת, התשלום בסך של 2,500 ₪ נועד לכיסוי כל הנזקים כתוצאה מן התאונה.

2. במאמר מוסגר יצויין כי לאחר שמיעת העדויות ביום 16.06.2015 ונוכח היקף המחלוקת בתיק, הסכימו הצדדים לנסות ולהגיע להסכמה ביניהם לסילוק התביעה באמצעות חברת הביטוח של הנתבע, ונקבע כי עליהם להודיע לבית המשפט עד ליום 20.07.2015 באם עלה בידיהם לעשות כן וככל שלא יגיעו לכלל הסכמה יינתן פסק דין על יסוד הראיות שהוצגו בתיק.

על פי הודעת התובעת מיום 19.07.2015 לא מסר לה הנתבע פרטים על מנת לבוא בדברים עם חברת הביטוח מטעמו. הנתבע לא הגיש כל הודעה בהתאם להחלטת בית המשפט ומשכך יינתן להלן פסק הדין בתובענה.

המסגרת הנורמטיבית:

3. זכותה של התובעת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן:"התובעת") מעוגנת בהוראות ס' 62(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 לפיו "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

4. הסכם בין המזיק לבין המבוטח יש בו כדי לשלול זכותו של המבטח מכח ס' 62(א) לעיל בהתמלא שני תנאים:

האחד –ההסכם שבין המזיק למבוטח קדם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבטחת למבוטח. מעת שהמבטח שילם את תגמולי הביטוח לידי המבוטח הרי שבהתאם להוראות ס' 62(א) לחוק חוזה הביטוח עוברת זכותו של המבוטח כלפי המזיק אל המבטח בשיעור התגמולים ששולמו ולאחר מועד זה הזכות אינה עוד ברשותו של המבוטח (ראו ע"א 5/87 ליפשיץ נ' לוי פ"ד מב(2) 177, 190-191). אפשרות הויתור או הפשרה בין המבוטח לבין המזיק לאחר תשלום תגמולי הביטוח, מוגבלת לזכות שנותרה בידו ביחס לנזקים שאינם כלולים בתגמולי הביטוח (ראו י' אליאס, דיני ביטוח מהדורה שנייה התשס"ט – 2009, כרך ב' עמ' 1113-1114, מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ ששון – דיני ביטוח מהדורה שנייה התשס"א – 2001, 387-388) .

השני – שתוכן ההסכם שבין המבוטח לבין המזיק מהווה הסדר כולל הממצה את העילה. אם ההסכם שבין המבוטח לבין המזיק נעשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבוטח וההסכם מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור על המזיק בעניין התאונה יהיה המבטח מנוע מהגשת תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי פ"ד נז(3) 49,64).

דיון והכרעה:

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי הצדדים והעדים מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.

בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, ינומק פסק הדין להלן באופן תמציתי.

6. בכל הנוגע למועד התשלום הרי שאין למעשה חולק כי הנתבע שילם למבוטחת לאחר שהתובעת שילמה למבוטחת את תגמולי הביטוח.

בהתאם למסמכים שצורפו לכתב התביעה, שילמה התובעת את תגמולי הביטוח עד ליום 29.08.213 (ראה הודעות תשלום שצורפו לכתב התביעה). בהתאם למסמך שצירף הנתבע לכתב ההגנה עולה כי התשלום שלו למבוטחת בוצע ביום 01.10.2013.

כאמור לעיל, מעת שהתובעת שילמה למבוטחת את תגמולי הביטוח הרי שזכות התביעה עוברת לתובעת והמבוטחת שוב אינה רשאית לוותר או להתפשר על אותו חלק מן הנזק המהווה את תגמולי הביטוח אלא על הזכות שנותרה בידה (הנזק שמעבר לתגמולי הביטוח).

משכך, ולו מן הטעם הזה בלבד יש לדחות את טענות הנתבע ולהורות על קבלת התביעה במלואה.

7. יתרה מכך, ובכל הנוגע לתוכן ההסכם בין הנתבע לבין המבוטחת, לאחר ששמעתי את עדויות המבוטחת והנתבע, מצאתי להעדיף את גרסת המבוטחת לפיה ההסכם נועד לסילוק זכות התביעה שנותרה בידי המבוטחת בלבד, ואין בו כדי לפגוע בזכות השיבוב של התובעת. להלן יובאו הנימוקים לקביעה זו:

א. אין חולק כי היקף הנזקים לרכב המבוטחת בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה עמד על הסך של 7,074 ₪ נזקים לרכב בתוספת 1,417.5 ₪ בגין ירידת ערך. בנוסף שולם לשמאי הסך של 400 ₪ עבור עריכת חוות הדעת.

סכום הפשרה ששולם הוא 2,500 ₪ והיקפו תומך בגירסת המבוטחת לפיה זה נועד לפיצוי עבור השתתפות עצמית והוצאות של המבוטחת שלא נכללו בתגמולי הביטוח.

ב. המבוטחת העידה כי הסכום ששולם לה על ידי הנתבע מורכב מהשתתפות עצמית והשתתפות עצמית לירידת ערך בסך כולל של 1,452 ₪ ויתרה בגין הפסד הנחת העדר תביעות והוצאות נוספות (עמ' 2 ש' 10-16 לפרוטוקול הדיון מיום 16.06.2015).

במסגרת החקירה הנגדית של המבוטחת היא השיבה לשאלות הנתבע והבהירה כי פירטה בפניו כיצד הגיעה לסכום שדרשה והנתבע אישר את הדברים בפתח השאלה הבאה (שם עמ' 3 ש' 11-15).

יתרה מכך, הנתבע אישר כי שילם למבוטחת עבור השתתפות עצמית (שם עמ' 5 ש' 16-18) ומכאן שהנתבע עצמו היה מודע לכך שהמבוטחת כבר קיבלה תשלום בהתאם לפוליסה. הנתבע גם אישר שנשלחו לו הודעות מן התובעת וציין שיכול להיות שבמסגרתם נשלחו לו גם מסמכי הביטוח ובכלל זה אישור הפסדים מחברת הביטוח ששימש בסיס לחישוב הפסדי המבוטחת ודרישת התשלום שלה.

ג. מכל המקובץ לעיל עולה כי הסכום ששולם נועד לסלק דרישת המבוטחת לפיצוי בגין השתתפות עצמית, הפסד הנחת העדר תביעות והוצאות ולא לסילוק הנזקים לרכב בכללותם.

כמו כן עולה כי הנתבע היה מודע לכך שהמבוטחת כבר הפעילה את הפוליסה וקיבלה תגמולי ביטוח ועל כן אין מקום לקבל טענתו כי סבר שהתשלום נועד לכיסוי מלוא הנזקים כתוצאה מהתאונה באופן שיש בו כדי לפגוע בזכות השיבוב של התובעת.

8. מכל המקובץ לעיל עולה כי המבוטחת לא יכלה לוותר על זכות השיבוב של התובעת נוכח מועד ההסכם, ואף לא עשתה כן בפועל נוכח תוכן ההסכם כאמור לעיל.

9. סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הסך של 7,446 ₪ וכן אגרת משפט בסך של 379 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25.03.2014) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות העדה כפי שנפסקו בסך של 250 ₪, מחצית שניה של אגרה בסך של 380 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.