06 דצמבר 2015

1. לפנינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שבבית החולים לוינשטיין מיום 27.1.14, אשר קבעה כי המערערת איננה מצויה באובדן כושר עבודה וכשירה לעבוד החל מיום 15.01.13 בעבודה מתאימה אחרת.

העובדות לענייננו:

1. המערערת, ילידת 1959, עבדה כצורפת שכירה במשך כ-30 שנה.
2. המערערת הנה עמיתה בקרן הפנסיה "מנורה מבטחים" שמפעילה המשיבה, ונצברו לזכותה זכויות בקרן.
3. ביום 8.10.12 נפגעה המערערת בתאונה בביתה, שכתוצאה ממנה נגרם לה שבר בידה הימנית הדומיננטית (שבר רדיוס דיסטאלי ביד ימין). למערערת בוצע בחדר מיון רדוקציה וקיבוע בגבס מלא.

ביום 29.10.12 עברה המערערת ניתוח של crif לשחזור וקיבוע של השבר במחלקת כירורגיה פלסטית.

1. ביום 18.2.13 נבדקה המערערת על ידי רופאה תעסוקתית, שקבעה כי היא אינה כשירה לשוב לעבודתה כצורפת:

"לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 18.2.13 וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים העדכניים שהוצגו בפניי ועיון במכתב מרופא מקצועי נוסף שמטפל בה, הגענו למסקנה שבמצבה הבריאותי הנוכחי הנ"ל אינה מסוגלת לשוב לעבודתה, ולאור מיצוי ימי מחלה ממליצים להפנותה לוועדה רפואית של קרן פנסיה בה היא מבוטחת".

1. בעקבות כך, ביום 1.3.13 פוטרה המערערת מעבודתה בחברת א.נ ארניל בע"מ.
2. ביום 3.1.13 הגישה המערערת לקרן הפנסיה בקשה לתשלום גמלת נכות.
3. ביום 30.4.13 נבדק עניינה של המערערת בוועדה הרפואית לקביעת נכות, שקבעה לה נכות זמנית מלאה בשיעור 100% החל מיום 8.10.12 עד ליום 14.1.13, וכן קבעה כי החל מיום 15.1.13 המערערת כשירה לעבוד בעבודה מתאימה במשרה מלאה.
4. ביום 14.7.13 הגישה המערערת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית, במסגרתו טענה, בין היתר, כי מתאריך 8.10.12 היא נמצאת בטיפולים רפואיים, בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק "ולא מסוגלת לעבוד בעבודתי כצורפת ולא בשום עבודה מתאימה".
5. ביום 27.1.14 נבדקה המערערת על ידי הוועדה רפואית העליונה, שקבעה בממצאים ובמסקנות כדלקמן:

"בדיקה אורתופדית:

שורש כף יד ימין: מצב לאחר תיקון שבר באמה דיסטלית. קיים דלדול קל ביותר של שרירי האמה. קיימת הגבלה של תנועות בשורש כף היד בכיפוף ויישור בכ-10 מעלות בהשוואה לצד שמאל. אין הגבלה בפרונציה וסופינציה. ההטיות תקינות. אין הגבלה ואין ירידה בכח הגס בתנועת אצבעות כף היד ואין חסר תחושתי.

סיכום: בת 52, צורפת במקצועה שאינה עובדת מ-8.10.12 לאחר שבר ברדיוס אולנה דיסטלי מימין שעבר קיבוע ניתוחי. בבדיקה הגופנית ממצאים כמתואר.

החלטה:

נכות מלאה בשיעור 100% מ-8.10.12 ועד 14.1.13. מ-15.1.13 מסוגלת לעבודה מתאימה במשרה מלאה".

1. יצוין כי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי אישרה את תביעתה של המערערת לגמלת נכות כללית, וקבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 65% ודרגת אי כושר 100% מיום 18.10.12 עד ליום 31.3.13, ונכות רפואית משוקללת בשיעור 40% ודרגת אי כושר 100% מיום 1.4.13 עד ליום 31.5.13 (ראו מכתב מיום 8.10.13 שעמד גם בפני הוועדה העליונה).

כמו כן, במכתב נוסף מטעם הביטוח הלאומי, מיום 23.7.14, הודיע המוסד למערערת כי החל מיום 1.5.14 ולצמיתות, נקבעה לה דרגת אי כושר של 100% ונכות רפואית משוקללת בשיעור 44%.

טענות הצדדים:

1. לטענת המערערת נפלו מספר פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה, המצדיקים התערבותו של בית הדין:
2. החלטת הוועדה איננה מפורטת ואינה ברורה. לא ברור מן ההחלטה מדוע סברה הוועדה כי המערערת מסוגלת לעבוד ב"עבודה מתאימה אחרת", ומה היו השיקולים בבסיס מתן ההחלטה.
3. הוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה בהחלטתה למסמכים שהוצגו בפניה, שיש בהם ללמד על משך תקופת שיקום ארוכה, והתעלמה לחלוטין מן העובדה כי המערערת טופלה באופן אינטנסיבי בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק עד חודש יולי 2013.
4. החלטת הוועדה העליונה כי המערערת מסוגלת לעבודה מתאימה החל מיום 15.1.13, איננה עולה בקנה אחד עם העובדה כי בסמוך לאחר מכן פוטרה מעבודתה על סמך המלצת רופאה תעסוקתית, זאת בזמן שהייתה שרויה בעיצומו של תהליך השיקום וקבלת טיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה אינטנסיביים. הוועדה העליונה גם התעלמה מקביעות הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, אשר הכירו באובדן כושר מלא לעבודה בשיעור 100% עד ליום 31.5.13.
5. הוועדה העליונה איננה מסבירה כיצד קבעה את תאריך תום תקופת אי הכושר מבחינתה (15.1.13), והיא לא מתחשבת בתקופת השיקום, ההסתגלות והסבת המקצוע (אם בכלל) הדרושה לאחר פיטוריה בחודש מרץ 2013.
6. לאור זאת, טוענת המערערת כי מטעמים של מראית פני הצדק ותקינות ההליך המעין שיפוטי המתנהל בפני הוועדה, מתבקש בית הדין להורות על ביטול החלטת הוועדה העליונה ומינוי יועץ רפואי מטעמו שיקבע אם המערערת עונה להגדרה "נכה" בהתאם לתקנון הפנסיה, ובמידת הצורך את שיעור הנכות ואת תקופת הנכות.

לחלופין, טוענת המערערת כי יש להורות על זימונה של המערערת בפני ועדה בהרכב אחר, על מנת שתתייחס למלוא התיעוד הרפואי ותקבע אם למערערת קיימת נכות זמנית בתקופת השיקום (עד חודש יולי 2013), וכן האם המערערת עונה להגדרת נכה בהתאם לתקנון הפנסיה בשיעור של למעלה מ-25%, בהתחשב בנתוניה האישיים, גילה, השכלתה, ניסיונה והכשרתה, ולנמק החלטתה כראוי.

1. מנגד, המשיבה טוענת כי הן הוועדה הרפואית של מבטחים, והן הוועדה העליונה, סברו כי אין במצבה הרפואי של המערערת כדי למנוע ממנה לעבוד בעבודה מתאימה אחרת. לטענתה, מדובר למעשה בערעור על הכרעה רפואית במסווה של טענות פרוצדורליות, ובתי המשפט כבר קבעו כי לא יחליפו את שיקול דעת הרופאים בשיקול דעתם.
2. מוסיפה המשיבה כי החומר הרפואי עליו מתבסס הערעור, מתייחס להיעדר יכולת של המערערת לעבוד בעבודתה שלה ואינו קובע היעדר יכולת לעבוד בכל עבודה אחרת. לטענתה, קבלת טענת התובעת לפיה פגיעה בכף ידה הובילה לכך כי אינה יכולה לעבוד, תוביל להיווצרות עיוות לא הוגן ולא שוויוני בתקנון הקרן ולהפרה בוטה של השוויון בין עמיתי הקרן ושל האיזון בין זכויותיהם, עקרונות המונחים בבסיס תקנון קרן הפנסיה.

לטענתה, משמעות ההגדרה הקבועה בתקנון ל"עבודה מתאימה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו", הנה עבודה ברמה ובכישורים הדומים לאלו שהצריכה העבודה בה עבדה קודם לכן, וברור כי ככל שהמלאכה בה עסק העמית מבוססת פחות על השכלה פורמלית והשכלה אקדמית, גדלה קשת המקצועות בהן יכולה המערערת לעסוק בהם.

1. כמו כן, טוענת המשיבה כי החלטת הוועדה העליונה נומקה כראוי. לטענתה, החלטת הוועדה העליונה הנה מכלול הבדיקות, המסמכים והפרטים הנכללים בפרוטוקול, כך שמלוא הפרוטוקול מהווה את ההחלטה.

הכרעה:

1. בפתח דיוננו, יש לייחד מספר מילים באשר לטיבו ומהותו של הליך הערעור על החלטת הוועדה הרפואית, ובאשר להיקף הפיקוח של בית הדין על הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח תקנוני קרנות הפנסיה:

בע"ע 218/03 נתיב, קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ נ' מרים שינדלר, פד"ע לט 470 (2004) הבהיר בית הדין הארצי:

"ייאמר מיד, כי לשיטתנו תפקידו של בית הדין אינו להחליף את הוועדה הרפואית העליונה כי אם לפקח על פעילותן של הוועדות הרפואיות בכללן".

והוסיף:

"הקביעה האם אדם הוא 'נכה' ו'שיעור דרגת נכותו' יסודה בקביעה רפואית ועניינה בעיקר במסוגלות המבוטח לעבודה במונחי זמן. בית הדין אינו 'הפורום הראוי' לקביעות אלה. כך, בית הדין אינו בא במקום אחת הוועדות הרפואיות, ובפרט הוועדה הרפואית העליונה".

ובהמשך קבע לעניין תפקידו של בית הדין:

"תפקידו של בית הדין הוא לפקח על הפעילויות של הוועדות שהוקמו מכוח תקנות נתיב ולא להחליפן. לאמור, בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדות.

בהיות הוועדות הרפואיות גופים מעין שיפוטיים היקף הביקורת מצטמצם, בעיקרו של דבר, לעילות החריגה מסמכות והפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי".

ובאותו עניין, נקבע בפס"ד אשכנזי כי (תב"ע (ארצי) נא/8-6 חיים אשכנזי נ' "מבטחים",מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע כג 440 (1991)):

"לגבי הקביעה הראשונה, שהיא רפואית ביסודה, לא יתערב בית הדין לעבודה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל שבהם טעות הוועדה גלויה על פני החלטתה (השווה להתערבות בית הדין בהחלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי- דב"ע לה 01-345 מועלם-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353, 365).

גם לגבי הקביעה השנייה, בדבר "אי הכושר לעבודה" בעתיד, שהינה גם כן קביעה רפואית, אך היא מלווה בהערכת כושרו של האדם, לא יתערב בית הדין לעבודה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל שבהם טעות הוועדה גלויה על פני החלטתה, או שהדרך שבה פעלה הוועדה והגיעה להחלטתה הייתה פגומה או מוטעית".

1. בדב"ע נו/6-2 חנה מרויץ נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב 418 (1997) נקבע בהקשר לכך:

"בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול בנאמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הנו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה".

1. הנה כי כן, לא בית הדין קובע את היותו של אדם "נכה" כהגדרתו בתקנון, אלא המדובר בקביעה של הוועדה הרפואית, עליה מפקח בית הדין ומפעיל ביקורת שיפוטית.

לא זו אף זו, במסגרת הפיקוח על החלטות הוועדה, לא ימיר בית הדין את שיקול דעת הועדה הרפואית בשיקול דעתו, אלא הפיקוח בו מדובר הינו פיקוח משפטי שעניינו בין היתר בחינה האם התמלאו ההסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק הטבעי, וכן הלאה פגמים משפטיים.

עם זאת, אחד הנושאים אותם יבחן בית הדין במסגרת הפיקוח השיפוטי על החלטות הוועדות הרפואיות, הוא האם הוועדה נימקה את החלטתה ופירטה אותה באופן שבית הדין יוכל לעקוב אחר הלך מחשבתה שהביאה למסקנה כזו או אחרת, ובדרך זו ללמוד אם נתנה פירוש נכון להוראות החוק [ראה דב"ע לה/01-129 משה שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 206 (1975)].

1. כאמור עניינו של הערעור דנן הוא בקביעת הוועדה הרפואית העליונה כי החל מיום 15.01.13 המערערת כשירה לעבוד בעבודה מתאימה אחרת, ועל כן אינה עונה להגדרת "נכה" שבתקנון הקרן.
2. בפרק ההגדרות של תקנון הקרן מוגדר "נכה" כדלקמן:

"עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל כפי שייקבע על ידי הוועדה הרפואית".

1. מכאן, שעל מנת להכיר באדם כ"נכה" על פי תקנון הקרן, נדרשים להתקיים מספר תנאים מצטברים כדלקמן:

*פגיעה של לפחות 25% מכושר העבודה.

*כי פגיעה זו היא מחמת מצב בריאותו.

*כי פגיעה זו הביאה לאי מסוגלותו של המבוטח לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או כישוריו.

*כי אי מסוגלות זו נמשכה על פני תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים.

1. על פי הפסיקה, נקבע כי בבחינת שאלת היותו של מבוטח בגדר נכה כהגדרתו בתקנון, הדגש הוא על מסוגלותו של המבוטח להמשיך ולעבוד בעתיד:

"קבעה הוועדה הרפואית כי אדם הוא "נכה", מוסמכת היא אף לקבוע קביעה רפואית שנייה, שהיא- דרגת נכותו של הנכה, יום תחילתה ותקופת הנכות החזויה (תקנה 46(ד) לתקנות). הדגש יושם על הקביעה (לפי הגדרת "נכה") בדבר היותו של האדם מסוגל להמשיך ולעבוד בעתיד, על פי מבחנים רפואיים סובייקטיביים ("מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו"), ולא על כך שעבודתו נפסקה בפועל מטעם כלשהו או שיש או אין ביכולתו למצוא לו תעסוקה במקום מגוריו" (עניין אשכנזי, לעיל).

ובאשר לדרגת הנכות, נקבע בפסיקה כי "חלקיות" הנכות על פי התקנון, נמדדת על פי משך יום העבודה בו מסוגל הנכה לעבוד בלא נזק לבריאותו (דב"ע (ארצי) נד/6-2 שלמה נעים נ' מבטחים, פד"ע כז, עמ' 313 (1994).

1. כפי שיפורט להלן, לדידי דין הערעור להתקבל בשל מספר פגמים שנפלו בעבודתה של הוועדה העליונה, המחייבים את החזרת עניינה של המערערת אליה.
2. בענייננו, בשל חוסר הבהירות והיעדר ההנמקה של החלטת הוועדה העליונה בדבר כשירות המערערת לחזור לעבודה מתאימה, יש קושי לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
3. מעבר לקביעה לפיה החל מ-15.1.13 המערערת מסוגלת לעבודה מתאימה במשרה מלאה, לא הייתה כל התייחסות בהחלטת הוועדה למצבה הרפואי של המערערת החל מאותו תאריך.

כפועל יוצא מכך, לא ברור האם נכון למועד זה החלימה המערערת לשיטת הוועדה מכל תחלואיה ואם לאו, והאם הייתה המערערת מסוגלת לכל עבודה אחרת המתאימה לה לפי השכלתה, הכשרתה או כישורה, ומה התיחסות הוועדה לטיפולי הפיזיותרפיה בהם המשיכה התובעת עד חודש מאי וכיצד השפיעו על כושרה לעבוד.

1. בעניין חנה מרויץ קבע בית הדין הארצי לעניין המונח "עבודה מתאימה" כדלקמן:

"'עבודה מתאימה' מורכבת אפוא מהמרכיבים הבאים: סוג העבודה והנתונים האישיים של החבר. מבחינת "סוג העבודה" יש לבדוק את העבודה שעשה החבר בתקופה האחרונה לפני שנוצרה הנכות. אשר למקום העבודה יש לוודא, כי ניתן למצוא לחבר עבודה מתאימה במרחק סביר ממקום מגוריו, כך שהוא אינו חייב לעבור למקום מגורים אחר. אשר לנתונים האישיים של החבר, יש להתחשב בניסיונו ובמעמדו בעבודה, בהכשרתו המקצועית, ברמת השכלתו, ובמצב בריאותו וכושרו הגופני. זאת ועוד, בבוא הוועדות לקבוע אם החבר הינו "נכה" חלקי או מלא, עליהן להתחשב באפשרות להחזיר את החבר לעבודה מתאימה, הן על ידי החלפת מקום עבודתו והן על ידי הכשרתו ושיקומו בעבודה אחרת המתאימה לנתונים האישיים שלו".

כמו כן, התייחס בית הדין למידת ההנמקה הנדרשת מצד הוועדה, וקבע:

"בבואנו ליישם העקרונות שנקבעו לעיל במקרה דנן שמנו אל לבנו, כי הוועדה הרפואית לא נימקה את החלטתה באופן מלא אלא הסתפקה בהתייחסות קצרה למצבה הרפואי של המערערת. אין התייחסות לאפשרות לבצע עבודה מתאימה במערכת החינוך, או בעבודה אחרת התואמת את כישוריה, גילה והשכלתה. היעדר הנמקה נאותה בנושא זה, מהווה פגם בהחלטת הוועדה".

אי לכך הורה בית הדין באותו מקרה:

"משמצאנו פגם בהחלטת הוועדה הרפואית, הסעד המתאים להעניק למערערת הוא החזרת העניין לוועדה על מנת שתבדוק את העניין מחדש, תוך הנמקה מלאה. על הוועדה לפרט מהם סיכוייה להשתלב בעבודה המתאימה לרמת השכלתה או לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים, השכלתה, כישוריה, גילה וכיוצא באלה".

1. אומנם, יש לציין כי בענייננו המונח "עבודה מתאימה" שונה מהגדרה זו לפי עובדות פסק הדין בעניין מרויץ, שכן שם דובר בהגדרה לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר פנסיה מקיפה בתעשייה, השונה מהגדרת המונח לפי האמור בתקנון הקרן. בענייננו, תקנון הקרן קובע כי יש לבדוק אם המבוטח יכול לעבוד "בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו".
2. הצורך בהנמקה מקבל משנה תוקף בענייננו, בשים לב לכך שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובעת דרגת אי כושר בשיעור 100% לצמיתות. פשיטא, כי החלטת המל"ל איננה מחייבת את קרן הפנסיה, כשם שהחלטת קרן הפנסיה איננה מחייבת את המל"ל. דא עקא שפער כה משמעותי באופן בו נתפס מצבה של התובעת יוצר קושי, ומצדיק עמידה על הנמקה מפורטת יותר.
3. בנסיבות העניין ניתן היה לצפות כי הוועדה תפרט את היכולות והמגבלות של התובעת בכל הנוגע להשתלבות בשוק העבודה. באילו סוגים של עבודות ביכולה להשתלב והאם היא נדרשת לתקופת הכשרה על מנת לאפשר לה השתלבות בשוק העבודה.
4. בפסק הדין בעניין מועלם (ק"ג 30709-10-10 ליאור מועלם נ' מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, מיום 27.10.13)), עסקינן באותה הגדרה של "עבודה מתאימה" לפי תקנון הקרן, ושם קבעה ר' המותב (יחד עם נציגי הציבור שישבו בתיק) כי "עבודה מתאימה אחרת" לא צריכה להיות בעלת זיקה לעבודתו הקודמת של המבוטח. הודגש כי בשונה מהנוסחה המאפיינת פוליסות ביטוח, הרי שבתקנון הקרן נקבעה נוסחה רחבה יותר לתיאור העבודה המתאימה האחרת:

"תקנון הקרן מגדיר נכה כמי ש"אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו הכשרתו או ניסיונו". ודוק, הנוסחה המופיעה בתקנון קרן הפנסיה שונה במקצת מזו המאפיינת פוליסות ביטוח בהן מחליפה ו' החיבור את המילה "או".

כך, בפסק הדין ע"א 300/97 חסון נ' שמשון נדונו זכויותיו של מבוטח לפי פוליסות ביטוח אשר הגדירה "נכה" כמי שאינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו הכשרתו וניסיונו. על פי תנאי הפוליסה שנדונו שם, נקבע אומנם כי אין צורך בזהות בין עיסוקו של המערער עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה. ועם זאת נקבע:

"צריך שה'עיסוק הסביר האחר' יהלום את השכלתו, את הכשרתו ואת ניסיונו של המבוטח. במובן זה ראוי שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח. עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים לאלה של המבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח".

אלא, שבתקנון הקרן דנן, להבדיל מפוליסת הביטוח שנדונה בעניין חסון, נקבעה נוסחה רחבה יותר לתיאור העבודה המתאימה האחרת או "העיסוק הסביר", בענייננו קובע התקנון כי העיסוק האחר צריך להתאים או להשכלתו של המבוטח, או להכשרתו או לנסיונו, לדידנו עולה מנוסחה זו, כי "העבודה האחרת" לא צריכה להיות בעלת זיקה לעבודתו הקודמת של המבוטח".

1. עם זאת, חרף ההגדרה הרחבה כאמור כי העיסוק האחר צריך להתאים או להשכלתו של המבוטח, או להכשרתו, או לניסיונו, בענייננו כאמור אין כל התייחסות של הוועדה לעניין זה. הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת סיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה להשכלתה, הכשרתה, או ניסיונה, ולא טרחה לציין איזה עבודה כזו מתאימה לה.

זאת ועוד, הוועדה גם לא התייחסה לאפשרות שהמערערת תצטרך לעשות הסבה מקצועית לעבודה מתאימה. וראו לעניין זה האמור בפסק הדין בעניין מועלם הרלוונטי גם לענייננו:

"החלטת הוועדה הרפואית היא החלטה רפואית-תעסוקתית, אשר עליה להתחשב ביכולתו של העמית למצוא עבודה אחרת בפועל. לדידנו, במקרה בו ברור כי העמית אינו יכול להמשיך בעבודה שביצע, ושאליה הוכשר במשך כל חייו המקצועיים, על הוועדה ליתן את הדעת לכך שמציאת עבודה מתאימה אחרת עשויה לארוך זמן מה, ואולי היא אף כרוכה בהסבה מקצועית.

פירוש זה המטיל על הוועדה את הצורך לבחון את היכולת הסבירה למצוא עבודה אחרת בפועל, תואם את תכליתה של התקנה, המיועדת להבטיח פרנסה לעובד שנפגע, וכתוצאה מהפגיעה אינו מסוגל להתפרנס מעבודתו הקודמת, ואפשר שבאופן זמני, טרם השתלב בעבודה מתאימה, והוא נזקק לתקופת התארגנות מסוימת.

עבודה מתאימה קובעת מבחן בעל מימד אובייקטיבי ומימד סובייקטיבי. יש להתחשב מחד במצבו הרפואי של העמית ובנתוניו האישיים (השכלתו הכשרתו ונסיונו) ועם זאת יש לבדוק כיצד היה אדם סביר מתנהל אילו היה בנעליו של העמית וכמה זמן היה נדרש לו על מנת לאמץ תחום עיסוק אחר.

לנוכח האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית על מנת שתיתן דעתה לפרק הזמן שנדרש למערער (ושהיה נדרש לכל אדם סביר בעל נתונים דומים) על מנת להשתלב בעבודה מתאימה אחרת בנסיבות העניין".

להשלמת התמונה, יצוין כי על קביעה זו לפיה הוועדה צריכה להתחשב גם בפרק הזמן הנדרש להשתלב בעבודה מתאימה אחרת, הגישה מבטחים ערעור לבית הדין הארצי (שנדון יחד עם הערעור שהגיש ליאור מועלם על פסק הדין- ע"ע 45568-11-13; ע"ע 23860-12-13)). טרם ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין זה. כמו כן, יש לציין כי במסגרת הדיון בבית הדין הארצי, נתבקשה חוות דעתו של הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד האוצר. בחוות דעתו, מיום 30.6.15, הודיע הממונה על שוק ההון כי הוא תומך בעמדת מבטחים כי אין להתחשב בתקופת התארגנות בטרם השתלבות בעבודה אחרת, שכן מדובר ביצירת הטבה שלא קיימת בתקנון הקרן.

1. פגם נוסף בהחלטת הוועדה נובע מהיעדר התייחסותה למסמכים מהותיים. בהתאם למסמכים שהוגשו לתיק, עולה כי בתקופה בה נקבע כי המערערת כשירה כביכול לעבוד במשרה מלאה בעבודה מתאימה, המשיכה המערערת להיות מוגבלת בכיפוף היד והמשיכה בטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים.

כך, עפ"י מכתב אורתופד ד"ר וינצנבלט מיום 14.1.13 (כפי שמפורט בממצאי הועדה הרפואית מיום 30.4.13)- קיימת הגבלה ביישור סופי של PIP בכל האצבעות, תנועות אגודל מלאות, תנועות בשורש כף היד מוגבלות. מוגבלת בפעילות מאומצת ביד ימין.

כך, עפ"י מכתב אורתופד, ד"ר לואיס ארווינג, מיום 14.2.13, על התובעת להמשיך בטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים מדי יום ועליה להיות בחופשה לערך חודשיים, ואחרי חודשיים מעקב מרפאה.

כך, עפ"י מכתב מטעם הפיזיותרפיסטית שטיפלה במערערת, מיום 1.3.13, הסטטוס העכשווי (באותו זמן) של המערערת היה, שהיא עדיין מוגבלת וכאובה ביד ימין ולכן נדרש המשך טיפול אינטנסיבי.

כך, מכתבים מטעם האורתופד, דו"ר ארווינג, מיום 18.4.13 ומיום 20.6.13, בהם מומלץ למערערת על ריפוי בעיסוק וטיפולי פיזיותרפיה, וכן מנוחה בזמן כל טיפול פיזיותרפיה.

עולה מהמסמכים כי המערערת טופלה בטיפולי פיזיותרפיה עד ליום 24.7.13.

הגם שאין חובה להתייחס לכל מסמך ומסמך, הרי ראוי היה שהוועדה תתייחס לכל הפחות לחלק מהמסמכים בטרם קביעתה הסופית.

כמו כן, הוועדה העליונה כלל לא טרחה להתייחס לקביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (מיום 8.10.13), לפיה נקבע למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 65% ודרגת אי כושר 100% מיום 18.10.12 עד ליום 31.3.13, ונכות רפואית משוקללת בשיעור 40% ודרגת אי כושר 100% מיום 1.4.13 עד ליום 31.5.13. הוועדה העליונה כלל לא התייחסה לכך, מלבד ציון העובדה כי מסמך זה היה בפניה (יצוין כי קביעת המוסד עולה בקנה אחד עם המלצת ד"ר וינצנבלט על תקופת המנוחה הנדרשת למערערת). לעניין זה כבר קבע בית הדין הארצי כי חלה על הוועדה העליונה חובה להתייחס לקביעות אלה של המוסד (ע"ע (ארצי) 703/06 משה מדעי נ' מבטחים- מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 26.11.07:

"סבורים אנו, כי הגם שלא מוטלת על הוועדה החובה לאמץ את קביעות הוועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי, חלה עליה חובה להתייחס לאמור בפרוטוקולים של ועדות אלה. מן הראוי להדגיש כי במקרה הנוכחי החלטות הוועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי עוסקות בזכאותו של המערער לקצבת נכות כללית. על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 מבוטח זכאי לקצבה זו, בין היתר, אם איבד 50% או יותר מכושרו להשתכר. עיננו הרואות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי כמו גם הוועדות הפועלות מכוח תקנון מבטחים עוסקות באותה מטריה והיא נכותו התפקודית של המבוטח. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי הוועדה הייתה חייבת להתייחס לאמור בפרוטוקולים אלה".

1. סיכומם של דברים: לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומורה כי עניינה של המערערת יוחזר לפני הוועדה הרפואית העליונה שליד בי"ח לוינשטיין באותו הרכב, על מנת שהוועדה תשוב ותבחן את עניינה של המערערת ותקבע לעניין שאלת היותה של המערערת "נכה", כהגדרת מונח זה בתקנון הקרן נכון ליום 15.1.13 ואילך בהתאם למפורט להלן:
2. הוועדה תקבע את מצבה הרפואי האורתופדי של המערערת נכון ליום 15.1.13 ותפרט האם נכון למועד זה הייתה המערערת מוגבלת בביצוע עבודות פיזיות כלשהן, וככל שהתשובה בחיוב- תואיל לפרט איזה מגבלות פיזיות חלו עליה.

הוועדה תהיה רשאית לדרוש מהמערערת להמציא לה מסמכים נוספים לפי שיקול דעתה.

הוועדה תציין את המסמכים הרפואיים והממצאים הרפואיים שהיו בפניה לצורך קבלת ההחלטה, ותנמק את החלטתה כך שניתן יהא ללמוד מתוך ההחלטה על הלך מחשבתה. בין היתר תתייחס הוועדה למסמכים שצוינו לעיל, וכן לקביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי בדגש על התאריכים המופיעים שם.

המערערת תמציא לוועדה גם את המסמכים הנוספים שצירפה לתיק בית הדין (שהומצאו לה לאחר קביעת הוועדה העליונה)- מכתב מטעם הביטוח הלאומי, מיום 23.7.14, לפיו החל מיום 1.5.14 ולצמיתות נקבעה לה דרגת אי כושר של 100% ונכות רפואית משוקללת בשיעור 44%; בדיקה רפואית, מיום 1.6.14, מטעם מומחה לכירורגיית כף יד, ד"ר ליאור פז, לפיו להערכתו המערערת אינה מסוגלת לעסוק בעבודות פיסיות ביד ימין; טופס הפניה לפיזיותרפיה, מיום 8.8.14, מטעם ד"ר אברבוך מראט, ובו סיכום של ביקורי המערערת אצלו גם בעבר.

1. לאחר שתיתן דעתה למגבלות הפיזיות של המערערת (ככל שהיו כאלה), תקבע הוועדה לגבי התקופה שהחל מ-15.1.13 ואילך, האם עונה המערערת על הגדרת "נכה" שבתקנון, היינו האם אותן מגבלות הסבו למערערת פגיעה של לפחות 25% מכושר העבודה, ואם כן- האם פגיעה זו הביאה לאי מסוגלותה לעבוד בכל עבודה אחרת המתאימה לה לפי השכלתה, הכשרתה או כישוריה, ואם כן- למשך איזה תקופה ובאיזה היקף משרה.

ככל שתמצא הוועדה כי המערערת כשירה להשתלב בעבודה מתאימה בהיקף כלשהו, תתייחס לסיכויה להשתלב בעבודה מתאימה בשים לב להשכלתה, הכשרתה או ניסיונה.

כמו כן, תתייחס הוועדה לפרק הזמן שנדרש למערערת על מנת לעשות הסבה מקצועית ולהשתלב בעבודה מתאימה אחרת בנסיבות העניין.

1. אוסיף כי אינני מקבלת את טענת המערערת כי מקרה זה מצדיק מינוי רפואי מטעם בית הדין, או זימונה להרכב ועדה בהרכב אחר.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.
2. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית העליונה באותו הרכב, אשר תפעל בהתאם למפורט לעיל.
3. המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, והשתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ו, (06 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.