1. הנאשם הודה והורשע בצירופם של שני כתבי אישום מתוקנים המייחסים לו שתי עבירות של התפרצות לרכב לפי סעיף 413 ו' רישא לחוק העונשין, עבירה של ניסיון גניבת רכב לפי סעיף 413 ב לחוק, חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה לחוק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. על פי המתואר בכתב האישום הראשון, ביום 21.11.13, בשעה 22.30 לערך, התפרץ הנאשם לרכבה של המתלוננת בחניון אולם אירועים "מנגינות", ושבר את החלון האחורי-שמאלי של הרכב, את הפלסטיק שמתחת להגה וגרם נזק למצת ההנעה של הרכב. כאשר המתלוננת חזרה לרכבה היא הבחינה כי בתוך הרכב מצויים כפפה, קופסת סיגריות ותעודת זהות ששייכת לנאשם.

בהמשך חזר הנאשם למקום כשהוא אוחז בקבוק, נכנס לרכב, נטל ממנו את החפצים ונמלט, כאשר המתלוננת רצה אחריו ומזעיקה לעזרתה את מאבטח האולם, שתפס את הנאשם והחזיק בו עד לבואם של שוטרים למקום (להלן: "אירוע ההתפרצות לרכב").

כך, ועל פי המתואר בכתב האישום השני, ביום 25.3.14 בשעה 11.30 לערך באזור תעשיה בנתניה, התפרץ הנאשם לרכבו של המתלונן, ולאחר שפירק את הפלסטיק שנמצא מתחת להגה, תלש וחיבר את החוטים שבו, הבחינו בו שני שוטרים, אולם הוא סירב לפתוח בפניהם את דלת הרכב, ולאחר שהובא לחקירה הוא איים שיזיק לעצמו ויפגע במתלונן (להלן: "אירוע ההתפרצות לרכב והעבירות הנלוות").

1. עפ"י הסכמת ב"כ הצדדים ובטרם הטיעונים לעונש, נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

מהתסקיר עולה שהנאשם, כבן 49, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בטירה, סובל מנכות מלאה ונתמך על ידי המוסד לביטוח הלאומי.

התסקיר מתאר את קורות חייו של הנאשם, הרקע המשפחתי בו גדל ובעיות שונות מהן סבל לאורך השנים בתחום הלימודי וההתנהגותי, ובין היתר התחברותו לחברה שולית, התמכרותו לסמים ומעורבותו בפלילים מגיל צעיר.

קצינת המבחן תיארה את בעיית ההתמכרות לסמים ממנה סובל הנאשם, כשברקע מערכות תמיכה חלשות וניסיונות גמילה כושלים, ואף ציינה נתונים מחוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו, וממנה עולה כי הנאשם היה מודע לטיב המעשים שביצע, ואינו זקוק לטיפול נפשי אלא להליך של גמילה.

בשיחה עם קצינת המבחן תיאר הנאשם את הרקע לעבירות וביצוען תחת השפעת כדורים פסיכיאטריים, ומסר כי אינו זוכר את הנסיבות המדויקות שהובילו להתנהגותו כלפי השוטרים ולאיומים שהשמיע.

קצינת המבחן התרשמה שהנאשם אינו מבטא מוטיבציה להליך טיפולי ואינו מודע למצבו ההתמכרותי, כשלאור דפוסי התנהגותו וחשיבתו העבריינים, לצד קשייו לגלות תפקוד תקין ויציב בשאר תחומי החיים - קיים סיכון בדרגה בינונית שישוב לבצע עבירות, ומשכך לא גובשה בעניינו כל המלצה טיפולית.

1. ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת המעשים, את הנזק שנגרם למתלוננים, את ההיסטוריה העבריינית של הנאשם, את בעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל, וחוסר היכולת שלו להתמסר להליך טיפולי, וביקש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהשית על הנאשם עונש מרתיע של 24 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה נלווים.

מנגד ביקש הסנגור להסתפק בתקופה של 10 חודשים בהם נתון הנאשם במעצר, תוך התחשבות בכך שהעבירות בוצעו ללא תחכום ותכנון מוקדם, בהעדר נזק ממשי למתלוננים, וכן שהגניבה לא הושלמה והאיומים לא הופנו באופן ישיר למתלונן. עוד ציין הסנגור, כי העבירות בוצעו בשעה שהנאשם היה נתון במצב בריאותי ונפשי ירוד, אשר החמיר מאז מעצרו, בהתאם למסמכים שונים שהציג, וכן הדגיש את נסיבות חייו המורכבות ואת הפגיעה שתגרם למשפחתו אם ישלח למאסר ממושך.

1. הנאשם ביצע עבירות חמורות, שעיקרן ההתפרצות והפגיעה בכלי הרכב, והנזק שנגרם כתוצאה מכך. בהתנהגותו פגע הנאשם בערכים חברתיים חשובים של זכות הקניין והפרטיות, תחושת הביטחון של כל אדם שלא ילקח ממנו רכושו ולא יגרם לו כל נזק. הנאשם הוסיף ועבר גם עבירה של הפרעה לשוטר הפוגעת בערכי שלטון החוק והסדר הציבורי, ובצורך החברתי לאפשר לאנשי החוק לבצע את עבודתם ללא כל הפרעה, ואילו עבירת האיומים שביצע, מפרה את שלוות נפשו של אדם, וגם בה יש משום פגיעה בתחושת הביטחון של כל אדם לחיות את חייו ברוגע.
2. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר של ממש, כאשר המנעד נע בין תקופת מאסר קצרה ועד 10 חודשי מאסר לכל עבירת התפרצות, וכאשר מדובר בעבירת התפרצות לה נלוות עבירות נוספות וחמורות הועמדו העונשים על הרף העליון של המתחם; כך לדוגמא ברע"פ 1200/11 יעקובוב נ' מדינת ישראל (14.2.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, חבלה במזיד והחזקת נכס החשוד כגנוב, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה וסך הכל 12 חודשים, כשבית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור לעניין המאסרים המותנים; ברע"פ 6257/11 בדר נ' מדינת ישראל (27.10.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של פריצה לרכב במטרה לבצע גניבה או פשע, פירוק רכב וגניבה מרכב, ובית המשפט המחוזי החמיר בעונשו, והטיל עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים ויום; בת"פ (ת"א) 4713/08 מדינת ישראל נ' שצרבטוב (12.5.11), הורשע נאשם לפי הודאתו בביצוע שתי עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב וגניבה ממנו, והוא נידון לשישה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים; בעפ"ג 36927-07-14 אוחיון נ' מדינת ישראל הורשע נאשם בעבירות של פריצה וגניבה מרכב, חבלה במזיד והפרעה לשוטר ובית המשפט אישר את העונש שנגזר עליו, של 8 חודשי מאסר ועונשים נלווים.
3. במקרה זה ניצל הנאשם את העדרם של שני המתלוננים והתפרץ לרכבם, כשבאירוע הראשון ההתפרצות בוצעה באישון לילה, והמתלוננת נאלצה להתמודד לא רק עם רכבה הפרוץ והנזק שנגרם לו, אלא גם במפגש עם הנאשם וחפציו, והיא הצליחה להתעשת להזעיק עזרה ולתפוס את הנאשם, וניתן רק לשער את התחושות הקשות, החשש וחוסר הביטחון שחשה המתלוננת במהלך האירוע, שוודאי הותיר אותה נסערת, כאשר העובדה שהעבירה בוצעה בשעת לילה, לצד הנזקים שנגרמו לרכבה (שבירת זכוכית החלון, הפלסטיק שמתחת להגה והנזק למצת הרכב) והאפשרות שהאירוע יסתיים בצורה חמורה יותר כשנתקלה בנאשם - הן בבחינת נסיבות המוסיפות נופך של חומרה לאירוע.

כך, באירוע ההתפרצות השני הנאשם הוסיף וביצע עבירות נלוות של גרימת נזק לרכב – בעת שפירק את הפלסטיק מתחת להגה ותלש את החוטים ממקומם, תוך ניסיון לגנוב את הרכב לאחר שחיבר את החוטים, וגם הפריע לשוטרים שמילאו את תפקידם בעת שהבחינו בו והוא סירב לפתוח בפניהם את דלת הרכב, ואף איים בעת חקירתו שיפגע בעצמו ובמתלונן, וכל אלה מעידים על דפוס התנהגות עברייני המאפיין את הנאשם, על חוסר שליטה על מעשיו, ועל חוסר מורא מפני החוק והאמונים על אכיפתו.

לא ניתן להקל ראש בחומרת העבירות שביצע הנאשם, הגם שהן אינן מצויות ברף העליון של החומרה, ובהתחשב בעובדה שבוצעו במרווח זמנים קצר יחסית (כארבעה חודשים בין אירוע לאירוע), וכן בהתחשב בנסיבות ביצוען של העבירות בכל אחד מהאישומים, (המקרה הראשון בלילה ותוך התקלות במתלוננת והמלטות מהמקום, והמקרה השני תוך ביצוע עבירות נוספות, ובהן הפרעה לשוטרים והשמעת איומים בעת החקירה), ובהתחשב גם בעמדת התביעה – אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכל עבירת התפרצות נע בין מאסר קצר ועד 10 חודשי מאסר, כשבמקרה בו ישנן גם עבירות נלוות, יש לשקול עונש שיהיה ברף העליון של המתחם.

1. שקלתי את טענות הסנגור בדבר סטייה מהמתחם בשל שיקולי שיקום, אולם לא מצאתי כי נסיבותיו של הנאשם מלמדות על הליך שיקומי, כשמתסקיר שירות המבחן עולה חוסר מודעתו של הנאשם לבעיות מהן הוא סובל וחוסר מוטיבציה להליך טיפולי, ובאיזון בין האינטרסים העומדים זה מול זה, אני מעדיפה את האינטרס הציבורי כך שהנאשם יקבל את הגמול ההולם למעשיו.

כעולה מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם – לאורך השנים היה הנאשם מעורב באין ספור עבירות במגוון תחומים לרבות רכוש, סמים ואלימות, כאשר העבירה האחרונה שאף היא דומה לענייננו בוצעה בשנת 2006, ובגינה נגזר על הנאשם עונש מאסר לא קצר. עוד עולה מהמרשם, שהנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר רבים מאחורי סורג ובריח בגין עבירות רכוש ורכב, באופן שברור כי הוא היה מודע להשלכות מעשיו ולחומרה שבהם, ולמרות זאת הוא לא נרתע מלחזור ולבצע עבירות.

1. לצד כל אלה יש לזקוף לזכותו של הנאשם שיקולים אחרים, אשר יש בהם להביא להקלה מסוימת בעונשו.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו והודה בהזדמנות הראשונה. הנאשם בחר להודות ולצרף תיק נוסף, ובכך חסך בזמן ציבורי יקר, כמו גם את שמיעת העדים ובהם המתלוננים.

הנאשם אמנם התפרץ לרכב בשתי הזדמנויות, אולם מידת התחכום שבפריצה אינה רבה, כשבאירוע השני הנאשם לא השלים את הגניבה, וגם עבירות ההפרעה לשוטרים והאיומים אינן נמצאות ברף הגבוה של החומרה.

לאחר מאסרו האחרון הפסיק הנאשם לבצע עבירות למשך פרק זמן משמעותי של מספר שנים, ויש בכך ללמד על התמתנות מה בהתנהגותו הפלילית, עד שנתפס שוב בעבירות הנוכחיות.

הנאשם סובל מבעיות רפואיות שונות ומוכר כנכה, כאשר ברקע נסיבות חיים לא קלות, ובין היתר התמכרות לסמים.

הנאשם שוהה במעצר תקופה לא קצרה, כאשר ממסמכים שהובאו לפניי עולה כי חלה הדרדרות מסוימת במצבו הבריאותי, וניתן להניח שההליך והתנאים בהם הוא שוהה, כמו גם העובדה שהוא מנותק ממשפחתו אינם פשוטים עבורו.

במעמד הדיון מסר הנאשם כי גם אשתו סובלת מבעיות בריאותיות, וכן תיאר את קשייו בשל המעצר.

10. מאחר שמדובר באירועים שהעבירה העיקרית בהן היא התפרצות, ולאור סמיכות הזמנים ביניהם, יגזר על הנאשם עונש כולל לפי סעיף 40 יג' (ב) לחוק.

11. לאור כל השיקולים שפירטתי, בהתחשב בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כמו גם במדיניות הענישה הנוהגת, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם והשיקולים הנזקפים לזכותו, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

1. 15 חודשי מאסר בפועל, שיחושבו מיום מעצרו ב- 25.3.14.

כמו כן יקוזזו ימי מעצרו בין הימים 21.11.13 ועד 24.11.13.

1. 5 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזה מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה על פי סימן ה' 1 לפרק יא' לחוק העונשין, או עבירות כלפי שוטרים.
2. ניתן בזאת צו להשמדת המוצגים.

זכות ערעור למחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בנוכחות הצדדים.

חתימה