מבוא

ביום 17.7.2014 הרשעתי את הנאשם, מר אבי אהרן קליינר (להלן: "קליינר" או "הנאשם"), בעבירות הבאות: (א) 165 עבירות של השפעה על שער נייר ערך בדרכי תרמית לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"); (ב) עבירה אחת של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"); (ג) עשרות עבירות גניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין ו-(ד) עשרות עבירות גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 לחוק העונשין. כעת עלי לגזור את דינו.

עיקרי הכרעת הדין

1. אין בכוונתי לחזור על האמור בהכרעת הדין המפורטת, להלן יפורטו רק עיקרי הכרעת הדין בתמצית.
2. הנאשם שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כסמנכ"ל הכספים בחברת עילדב השקעות בע"מ (להלן: "עילדב"). באותה תקופה עילדב החזיקה בשליטה בחברת מדטכניקה בע"מ (להלן: "מדטכניקה"), אשר החזיקה בבעלות מלאה בחברת פלייט מדיקל בע"מ (להלן: "פלייט מדיקל"). עילדב ופלייט מדיקל יקראו יחד להלן: "החברות".
3. בשנים 2008 עד 2009 ניהלו כל אחת מעילדב ומפלייט מדיקל חשבון השקעות בניירות ערך (להלן: "חשבון עילדב" ו"חשבון פלייט מדיקל", בהתאמה; ושניהם יחד: "חשבונות החברות").
4. באותה תקופה קליינר שימש גם כדירקטור במדטכניקה וכחבר בפורומים שונים בהנהלת עילדב, האמונים על קביעת מדיניות ההשקעה בחשבונות החברות. כמו כן, מתוקף תפקידו, קליינר היה אחראי על ההוצאה לפועל של מדיניות ההשקעה שנקבעה לחשבונות החברות.
5. קליינר ביצע ונתן את פקודות הרכישה והמכירה בחשבונות החברות, הלכה למעשה, בהתאם לשיקול דעתו הרחב. בגבולות מדיניות ההשקעה הכללית שנקבעה, קליינר החליט על פי שיקול דעתו האם ומתי לבצע עסקאות, ומה יהיו הכמות והמחיר המדויקים בכל עסקה ועסקה.
6. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ניהל קליינר, במקביל, גם חשבון ניירות ערך בבעלותו הפרטית (להלן: "חשבון קליינר").
7. על פי כתב האישום, קליינר ביצע 165 עסקאות עצמיות בין חשבונות החברות וחשבון קליינר, במסגרת המסחר בבורסה ותוך ניצול מאפייני שיטת המסחר בשלב הרצף. העסקאות נחזו להיות אמיתיות ואקראיות, בעוד שלמעשה קליינר עמד מאחוריהן ופעל ליצירת רווחים ודאיים בחשבון קליינר, תוך ניצול חשבונות החברות.

הפעילות בשלושת החשבונות התמקדה באיגרות חוב קונצרניות דלות סחירות, בהן היה מתבצע מספר בודד של עסקאות בכל יום מסחר. בימים בהם קליינר ביצע את העסקאות העצמיות הוא היווה את החלק הארי של מחזור המסחר.

1. על פי כתב האישום, קליינר ביצע את העסקאות העצמאיות בשני מתווי פעולה:

• מתווה פעילות ראשון - קליינר רכש אגרות חוב לחשבון קליינר בעסקה מול גורם אקראי בשוק. בעת ביצוע הרכישה ידע קליינר כי בתוך זמן קצר ימכור לחשבון עילדב או לחשבון פלייט מדיקל את הכמות שרכש, במחיר גבוה יותר. לאחר מכן, קליינר ביצע עסקה עצמית בין חשבונו לבין אחד מחשבונות החברות. קליינר מכר את אגרות החוב שרכש לחשבונות החברות במחיר גבוה משער העסקה האחרונה בשוק (להלן: "שער השוק") ויצר רווח ודאי לחשבון קליינר, על ידי העלאת שער נייר הערך.
• מתווה פעילות שני - קליינר רכש אגרות חוב לחשבון קליינר בשער נמוך משער השוק על ידי עסקה עצמית מול חשבון עילדב או חשבון פלייט מדיקל. מטרת העסקה היתה יצירת רווח לחשבון קליינר על ידי הורדת השער בבורסה. בעת ביצוע העסקה ידע קליינר כי בתוך זמן קצר ימכור לגורם אקראי בשוק את הכמות שרכש, במחיר גבוה יותר. לאחר שרכש לחשבון קליינר את אגרות החוב במחיר נמוך משער השוק ולאחר ששער השוק שב לעלות, קליינר מכר את ניירות הערך שרכש, בדרך כלל לגורמים אקראיים בשוק, בשער גבוה משער הרכישה.

1. על פי כתב האישום, קליינר פעל בעיקר בהתאם למתווה הפעילות הראשון, וכתוצאה מהעסקאות העצמיות הפיק רווחים בסך של כ-400,000 ש"ח לחשבון קליינר.
2. הנאשם הודה במרבית עובדות כתב האישום, בביצוע עבירות של השפעה בדרכי תרמית על שער נייר ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך ובביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין. הנאשם לא הודה בטענות בדבר הנסיבות המחמירות במעשיו ובדבר שליחת ידו בכספי החברות מתוך כוונה לשלול אותם שלילת קבע. לפיכך, עיקר המחלוקת בין המאשימה ובין הנאשם נסוב סביב השאלה המשפטית האם במעשיו ביצע הנאשם עבירות גניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין בהיותו סמנכ"ל כספים בעילדב, וכן האם ביצע הנאשם עבירות גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 לחוק העונשין ביחס לעסקאות העצמיות שנעשו מול חשבון פלייט מדיקל.
3. לאחר שנשמעו טענות הצדדים מצאתי כי הנאשם שלח ידו בכספים שהיו בחשבונות החברות ועבר במעשיו את עבירות הגניבה לפי סעיפים 392 ו- 393 לחוק העונשין. לפיכך, הנאשם הורשע בביצוע כל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

טיעונים לעונש

טיעוני הנאשם

1. לזכותו של הנאשם העידו חמישה עדים:
2. גב' דניאלה קליינר, רעייתו של הנאשם, העידה כי היא והנאשם חוו אירוע טראומתי אשר הוביל למשבר קשה בחיי המשפחה והזוגיות במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום. כן העידה גב' קליינר כי השנתיים במהלכן התנהלו החקירה והמשפט היו קשות מאוד בעבור הנאשם ומשפחתו. עוד העידה גב' קליינר כי הנאשם הנו אב לשלושה ילדים, אב מאוד נוכח ומעורב אשר מוערץ על ידי ילדיו.
3. מר שלמה לאופר, מנהל לשעבר של הסניף הראשי של בנק איגוד, העיד כי הוא מכיר את הנאשם מפעילותו העסקית בסניף הבנק במסגרת תפקידו בחברת עילדב. מר לאופר העיד כי במסגרת הקשר ההדוק שלו עם הנאשם הוא התרשם שהנאשם הוא איש הגון, אמין וישר וכי המימון שהעניק הבנק לעילדב היה מבוסס רבות על האמון שנתן בנאשם.
4. גב' אלה פלדר, רואת חשבון, עבדה ביחד עם הנאשם במשרד רואי חשבון קסלמן וקסלמן במשך כעשר שנים שנים. גב' פלדר העידה כי הנאשם הוא אדם חכם, מבריק וישר וכי המעשים בהם הודה לחלוטין אינם מאפיינים אותו ולא מתאימים לו ולאופיו.
5. פרופ' שמואל פניג, מומחה לפסיכיאטריה, חוות דעתו הרפואית-פסיכיאטרית בקשר לנאשם הוגשה כראיה. מטעמי צנעת הפרט של הנאשם ובני משפחתו לא יפורטו בגזר הדין פרטי חוות הדעת והעדות של פרופ' פניג. המסקנות העיקריות של חוות הדעת הן כי המשבר הנפשי המתמשך ממנו סבל הנאשם עקב האירוע הטראומתי שעברו הוא ובת זוגו בנובמבר 2007 היווה תשתית וגורם לעבירות. הנאשם עבר משבר נפשי ואישי אשר במסגרתו נפגע שיפוטו ושיקול דעתו ויכולתו להבין, להימנע מהמעשים, ומידת השליטה שלו על המעשים הוגבלה במידה ניכרת. הנאשם הבין פורמאלית שמדובר בעבירה על החוק אולם במובן מסוים לא יכול היה להימנע ממנה, הוא היה לא מחובר רגשית למעשים, נתון במעין בידוד-ואקום ריגשי.
6. ד"ר ורד אלמויאל פלג, פסיכולוגית המטפלת בנאשם מחודש ינואר 2013 ועד למועד זה, חוות דעתה הפסיכולוגית בקשר לנאשם הוגשה כראיה. מטעמי צנעת הפרט של הנאשם ובני משפחתו לא יפורטו בגזר הדין פרטי חוות הדעת והעדות של ד"ר אלמויאל פלג. ד"ר אלמויאל פלג העידה כי הנאשם מקפיד להגיע בצורה עקבית לכל הטיפולים וכי הפגישות מאוד חשובות ומשמעותיות בעבורו. עוד העידה כי התרשמה שלנאשם היה חשוב לעבור הליך של שיקום. בחוות הדעת ציינה כי על פי התרשומתה, הנאשם עבר ועדיין עובר תהליך שיקום, עיבוד וחרטה מעמיקים.

הנאשם אף פנה בעצמו לבית המשפט, הביע חרטה עמוקה על מעשיו, והדגיש כי חדל לבצע את העבירות בעצמו ופנה לטיפול מקצועי בכדי להבין מדוע פעל כפי שפעל ובכדי למנוע הישנות המעשים. הנאשם תיאר את הקושי הרב שחווה מאז החלה החקירה בעניינו וביקש להתנצל גם בפני משפחתו על הנזק שגרם להם ושעוד ייגרם להם בגין העונש בו יהיה עליו לשאת. הנאשם הוסיף כי אינו עובד עוד בשוק ההון ואינו רואה עצמו עוסק בתחום זה גם בעתיד.

1. ב"כ הנאשם, עו"ד נגב, תיארה את האירוע הטראומתי אשר חוותה משפחת הנאשם ואשר לטענתה הוביל אותו לביצוע העבירות בהן הואשם. ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם לא עשה כל שימוש ברווחים שהפיק מביצוע העבירות דבר המעיד על כך שהנאשם לא פעל מתוך בצע כסף. כן הוסיפה ב"כ הנאשם כי הנאשם החליט להפסיק לבצע את המעשים על דעת עצמו ופנה לפסיכיאטרית מכיוון שהבין שהוא זקוק לטיפול וניסה לשקם את עצמו. עוד ציינה כי בשנת 2010 מונה קליינר לכהן כמנכ"ל אך מעולם לא חזר שוב על מעשיו. הוא השקיע מאוד בעבודתו ותיקי ההשקעות של עילדב ושל פלייט מדיקל הניבו רווחים גבוהים בשנת 2009. ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם מביע צער עמוק וחרטה אמיתית על העבירות שביצע וכי השיב לחברות את הרווחים שגרף במסגרת ביצוען.

באשר למתחם העונש ההולם, טענה ב"כ הנאשם כי יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, כמפורט בסעיפים 40ט(א)(6) ו-40ט(א)(7) לחוק, בהתאמה, נפגעו אצל הנאשם במידה ניכרת. כן טענה כי יש מקום שבית המשפט יתן משקל רב לתהליך השיקום העצמי שעבר הנאשם.

טיעוני המאשימה

1. ב"כ המאשימה, עו"ד ארוניס, סבר כי יש לדחות את חוות הדעת שהוגשה על ידי פרופ' פניג ממספר סיבות: ראשית, טען כי המסד העובדתי עליו נשענת חוות הדעת הוא צר ורעוע וניתן לומר שלא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת של מאזן הסתברויות. לטענתו, על פרופ' פניג היה לחקור ולדרוש בעניין העובדות ולהרחיב ולהעמיק את בסיס הנתונים שבידו, אולם הלכה למעשה פרופ' פניג ביסס את חוות דעתו ומסקנותיו על בסיס צר המתבטא בשיחות עם הנאשם ובני משפחתו מתוך הנחה שכל הנאמר לו הינו אמת ויציב. יתרה מכך, פרופ' פניג בדק את הנאשם רק כחמש שנים לאחר שהפסיק לבצע את המעשים ולא הוצג תיעוד הפגישות שקיים הנאשם עם הפסיכיאטרית ד"ר אבנר במועד הקרוב ביותר למועד ביצוע המעשים ועוד טרם זומן לחקירה. כמו כן, מסקנתו של פרופ' פניג לא נתמכת על ידי מסקנתה של ד"ר אבנר. שנית, טען ב"כ המאשימה כי אף אם יתקבל המסד העובדתי הרי שהעובדות אינן מבססות את המסקנה. לבסוף טען ב"כ המאשימה כי אף אם תתקבל מסקנת חוות הדעת, הרי שחוות הדעת אינה קובעת כי הנאשם סבל מהפרעה נפשית משמעותית ולפיכך, על פי הפסיקה, אין להתחשב במצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירות במסגרת קביעת עונשו.
2. לעניין קביעת מתחם העונש ההולם, טען ב"כ המאשימה כי במעשיו פגע הנאשם פגיעה משמעותית בערכים החברתיים העומדים בבסיס שוק ההון. לעניין מדיניות הענישה ציין כי מגמת הענישה העולה מבית משפט זה ביחס לעבירות כלכליות הינה מחמירה, ואושרה גם על ידי בית המשפט העליון.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם פעל לבדו וכי פעולתו היתה מתוכננת היטב, שיטתית ולאורך זמן. בפעולותיו גרם הנאשם לחברות הן נזק כספי והן נזק למוניטין.

בשורה התחתונה עתר ב"כ המאשימה למתחם עונש של 30 עד 50 חודשי מאסר אולם הוסיף כי נוכח הנסיבות המקלות הבאות הוא מבקש לפסוק לנאשם עונש בתחתית המתחם האמור, היינו עונש של 30 חודשי מאסר: הנאשם הפסיק את ביצוע הפעולות בעצמו, שיתף פעולה עם הרשויות, הודה ברוב האשמה כבר בחקירתו הראשונה והשיב לחברות את הרווחים שהפיק במסגרת ביצוע העבירות. כן דרש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם קנס בגובה 200,000 ש"ח ומאסר חלף קנס של 12 חודשים.

דיון והכרעה

קביעת מתחם עונש הולם

1. סימן א'1 לחוק העונשין שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" קובע את האופן שבו על בית המשפט לגזור את עונשו של מי שהורשע בדין.
2. בטרם אפנה לקבוע את מתחם העונש ההולם אציין כי בהתאם לאמור בסעיף 40יג(א) לחוק מצאתי לנכון לקבוע מתחם עונש אחד אשר יתייחס לכל העבירות בהן הורשע הנאשם, וזאת מכיוון שמקורן של כל העבירות הוא במסכת אירועים אחת אשר נמשכה על פני תקופה ארוכה, כל העבירות בוצעו בדרך פעולה דומה שעה שהנאשם ביצע עסקאות עצמיות בין חשבונות החברות וחשבון קליינר.
3. אשר למתחם העונש ההולם, סעיף 40ג(א) לחוק קובע כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה בענישה והוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יתחשב בית המשפט במספר מרכיבים: (1) בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בו; (3) במדיניות הענישה הנהוגה ו-(4) בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק. להלן אבחן מרכיבים אלו, לפי סדרם.

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה

1. כאמור לעיל, קליינר הורשע בעבירות של השפעה על שער נייר ערך בדרכי תרמית לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין ובעבירות גניבה בידי מנהל ובידי מורשה לפי סעיפים 392 ו-393, בהתאמה, לחוק העונשין, והכל נוכח ביצוע עסקאות עצמיות במסגרת המסחר בבורסה אשר נחזו להיות אמיתיות בעוד שלמעשה הנאשם עמד מאחוריהן. לפיכך, הערך החברתי העיקרי שנפגע מביצוע העבירה הנו אמינות והוגנות שוק ההון בישראל והאמון של הציבור במנהלי החברות הציבוריות.

על חשיבותו של שוק הון הוגן ומתפקד בכלכלה מודרנית נכתב לא אחת בפסיקה. כך למשל ברע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (14.4.2014):

"שוק ההון במדינה מודרנית נועד להוות מכשיר יעיל לגיוס הון מידי ציבור משקיעים רחב, כדי שישמש מנוף לפעילות כלכלית יעילה. הוא נועד, בה בעת, לפתוח בפני הציבור אפיק השקעה וחסכון נושא פירות. שוק הון יעיל הוא גורם מפתח לצמיחה כלכלית, אשר לא יצלח בלא ציפייה של המשקיע האינדיבידואלי להפיק תועלת עצמית מהשקעתו בשוק ההון. ציפייה זו להפקת טובת הנאה מהשקעה בניירות ערך מותנית בקיום שוק אמין, הפועל ביושר ובהגינות".

ראו לעניין זה ת"פ (מחוזי ת"א) 23192-10-11 מדינת ישראל נ' נתנאל, פסקה 44 (19.5.2013) וההפניות שם (להלן: "עניין נתנאל").

1. לעניין עבירת ההשפעה על שער נייר ערך בדרכי תרמית לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי השפעה בדרכי תרמית על שער ניירות ערך מהווה פגיעה בשוק ניירות הערך. התייחסתי לעניין בהרחבה בגזר הדין בעניין ת"פ (מחוזי ת"א) 23842-11-11 מדינת ישראל נ' לוי ואח' עמ' 4-5 (26.1.2014):

"מטרת-העל של הסעיף היא הגנה על ציבור המשקיעים מפני התערבות מלאכותית בשוק ההון. התערבות מסוות בשוק מעניקה יתרון בלתי הוגן שלרוב בא על חשבונם של משקיעים מקרב הציבור. עבירת התרמית בקשר לניירות ערך היא נדבך חשוב בשמירה על האינטרס הציבורי, יחד עם עבירת השימוש במידע פנים וחובת הגילוי המוטלות על חברות נסחרות. המשותף לכל אלה הוא שמירה על כללי משחק הוגנים. מן המפורסמות שחוסר שוויון בין הנפשות הפועלות בשוק פוגע ביכולת השוק לתפקד, לצמוח ולהתפתח, ובכלכלה המודרנית בה נדרש שוק ההון פעיל ויעיל, הפגיעה רחבה וקשה".

דיני ניירות הערך מבקשים להבטיח קיומו של שוק הון יעיל ומשוכלל המבוסס על שקיפות, גילוי נאות ומידע אמין המצוי בידי המשקיעים. השפעה על שער נייר ערך בדרכי תרמית פוגעת בשוק ההון ובפעילות תקינה והגונה במסגרתו. כפי שכבר קבעתי בעבר, עבירות תרמית אשר נועדו להשפיע על שער נייר הערך מתוך ענין אישי של הנאשם, כדי להפיק רווח אישי על חשבון לקוחות או על חשבון הציבור, או תוך פגיעה באמון שניתן לנאשם על ידי מעבידו ותוך פגיעה באמון ציבור המשקיעים ובשקיפות הפעילים המקצועיים בשוק זה - כל אלה הינם בגדר תופעה חמורה שפגיעתה עלולה להיות בנכונות הציבור להמשיך ולהשקיע בשוק ההון, וחובת בית המשפט להכביד ידו על מבצעי העבירות שפוגעים בערכים אלו (ראו ת"פ (מחוזי ת"א) 64056-12-12 מדינת ישראל נ' ברונפלד (26.2.2013) (להלן: "עניין ברונפלד)).

כדי שמחיר השוק של נייר ערך ישקף את שוויו בפועל, עליו להימדד על סמך פעולות רציונאליות ואמיתיות של המשקיעים. בענייננו, קליינר פעל לרכישת ולמכירת איגרות חוב בין חשבונו האישי לבין חשבונות החברות במסגרת פעולות מלאכותיות שכל מטרתן היתה להניב רווח לחשבונו האישי, ובכך גרם לשינוי מלאכותי בשער נייר הערך בו סחר. העסקאות העצמיות לא שיקפו ביקוש או היצע אמיתיים וחשפו את הציבור לנתוני מסחר כוזבים.

1. לעניין עבירת הגניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין ועבירת הגניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, עבירות אלו מהוות מעין "גניבה בנסיבות מחמירות" נוכח העובדה כי הן טומנות בחובן לא רק את גניבת כספי הקורבן אלא גם מעילה באמונו.

כך ציין כב' השופט גולדברג בע"פ 6350/93 מדינת ישראל נ' גולדין, מט(4) 1, 28 (1995):

"לצד 'עבירת היסוד' של גניבה, הקבועה בסעיף 384, קובעים סעיפים 390-393 לחוק העונשין מצבים מיוחדים של גניבה, שייחודם נובע מזהות הגנב ומן המעמד המיוחד שהוא זוכה לו מבעל הנכס. בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות החזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת נאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו".

ראו גם דנ"פ 2334/09 פרי נ' מדינת ישראל (23.5.2011) לעניין החומרה היתירה שיש בעבירות של גניבה בידי מורשה:

"החומרה היתירה הנודעת לנסיבות המנויות בעבירה של גניבה בידי מורשה נובעת מכך שבהתקיימן, נפגעים יחסי אמון מיוחדים שנוצרו בין הגנב לקרבן הגניבה. עבירת הגניבה בידי מורשה פוגעת בה בעת בשני ערכים חברתיים רבי-חשיבות: ערך ההגנה על הרכוש, וערך ההגנה על יחסי האמון בין מרשה למורשה. הפגיעה בשני ערכים אלה במשולב היא היוצרת את החומרה המיוחדת שבמעשה העבירה, המצדיקה ענישה מחמירה".

בענייננו, הנאשם הורשע בביצוע העבירות בעת שכיהן כסמנכ"ל הכספים בעילדב וכאחראי על ההוצאה לפועל של מדיניות ההשקעה בפלייט מדיקל. בידיו של הנאשם ניתנו מושכות הניהול של חשבונות החברות על רקע יחסי האמון בינו לבין הממונים עליו ואולם הוא ניצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו. הביצוע המודע והמתוכנן של העסקאות העצמיות לטובת חשבונו האישי של הנאשם חטא לחובת הנאמנות אשר הוטלה עליו ביחס לחשבונות החברות.

חומרת המעשה גוברת נוכח היותה של עילדב חברה ציבורית ולאור החשיבות כי המשקיעים בשוק ההון ידעו שנושאי משרה בחברות הנסחרות פועלים באופן הגון וראוי למען טובת התאגיד בלבד.

1. לעניין עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, האינטרס המוגן בעבירה זו הוא להבטיח תפקוד נאות של מנהלי התאגיד, תוך העדפת האינטרס התאגידי ולא זה האישי. ראו לעניין זה ת"פ (מחוזי ת"א) 40213-05 מ.י פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אריה גבעוני פסקאות 223-224 (4.4.2013).

מידת הפגיעה בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה

1. שלב שני בבניית מתחם ענישה ראוי הינו מבחן "מעין כמותי", היינו עד כמה פגע הנאשם בערכים החברתיים המתוארים לעיל.
2. כאמור, בביצוע העסקאות העצמיות בין חשבונו האישי לחשבונות החברות ניצל קליינר את מעמדו לרעה ומעל באמון המלא שניתן לו על ידי החברות והממונים עליו. יתרה מכך, כפי שצוין לעיל, הנאשם פגע גם באמון שרוכש הציבור לשוק ההון שכן השפיע על תנודות שערי ניירות הערך בהם סחר.
3. מנגד, על אף שהנאשם ביצע פעולות חמורות, היקף ההשפעה של פעולותיו היה מוגבל. סך הרווחים שהפיק מהעסקאות העצמיות הסתכם לסכום של כ-400,000 ש"ח.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצע הנאשם

1. המאשימה הפנתה לשורת פסקי דין בהם ניכרת מגמה ברורה של החמרה בענישה בגין עבירות כלכליות, הבאה לידי ביטוי בהטלת עונשי מאסר משמעותיים בפועל. ואכן, בית המשפט העליון עמד כבר פעמים רבות על חומרת הענישה הראויה בעבירות כלכליות. כך, בע"פ 4666/12 גורבץ נ' מדינת ישראל (8.11.2012) (להלן: "עניין גורבץ"):

"נקודת המוצא שהנחתה אותנו בדיון במקרה זה היא החשיבות הנודעת לענישה משמעותית בעבירות צווארון לבן , שחרף אופייה "הנקי" היא "מלוכלכת" לא פחות, ונזקיה אף עולים במקרים רבים על נזקיהן של עבירות רכוש מסורתיות...".

כך גם היטיב לציין כב' השופט י' דנציגר בפסקה 22 לפסק דינו בע"פ 4430/13 נתנאל נ' מדינת ישראל (31.3.2014):

"בל נטעה באופיין 'הלבן והנקי' של העבירות הכלכליות; מדובר בעבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר מבוצעות לרוב על ידי עבריינים בעלי מעמד והשכלה שעושים שימוש בכספיהם של אחרים, תוך ניצול כוחם ומעמדם ותוך הפרת חובת הנאמנות. לעיתים קרובות נותרות עבירות אלה סמויות מהעין במשך שנים רבות, וכשהן מתגלות, מתבררים גם הנזקים החמורים הנובעים מהן, אשר הינם בדרך כלל חמורים פי כמה וכמה מהנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות רכוש 'רגילות'. לא בכדי קבע בית משפט זה בשנים האחרונות שהגיעה העת להעלות את רף הענישה בעבירות כלכליות, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל במקרים המתאימים...".

1. המאשימה הפנתה לשורת פסקי דין על מנת לבסס את רמת הענישה הנוהגת ואת מגמת ההחמרה בענישה בעבירות מסוג העבירות שביצע הנאשם. כך, הפנתה המאשימה לעונשים שהוטלו על הנאשמים בת"פ (מחוזי ת"א) 51462-12-10 מדינת ישראל נ' קאופמן (24.10.2011) (להלן: "עניין קאופמן"), בעניין גורבץ ובעניין נתנאל שכללו כולם רכיבי מאסר משמעותיים. המאשימה אף הפנתה לגזר הדין בת"פ (שלום ת"א) 25530-12-09 מדינת ישראל נ' נאור (21.7.2014) בו נגזרו על הנאשם 52 חודשי מאסר בפועל, ואולם גם לעמדת המאשימה מדובר במקרה החמור משמעותית מעניינו של קליינר. כך, בעניינו של נאור מדובר במי שכבר הורשע בעבר בעבירות ניירות ערך ונגזר עליו עונש של תקופת מאסר ממושכת אך הוא שב וביצע עבירות חמורות וביניהן גניבה בידי מורשה והשפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך.

מנגד, הפנתה ב"כ הנאשם לשורת פסקי דין "מקלים" יותר מהעת האחרונה: ת"פ (מחוזי ת"א) 29935-01-14 מדינת ישראל נ' פפר (26.1.2012), ת"פ (שלום ת"א) 48916-11-10 מדינת ישראל נ' פוליצר (3.12.2013) ועניין ברונפלד, בהם הסתפק בית המשפט בעונשי מאסר מתונים של 10-6 חודשי מאסר בפועל. אולם גם לטענת ב"כ הנאשם, עניינו של קליינר אינו תואם את קבוצת מקרים אלו.

1. עיון בפסיקה מגלה שתי פרשות מהעת האחרונה, הדומות במידה רבה לענייננו, והן הפרשות בעניינם של ברונפלד וגואיטה (ת"פ (מחוזי ת"א) 9883-07-10 מדינת ישראל נ' גואיטה ואח' (5.9.2012) (להלן: "עניין גואיטה")). בעניינו של גואיטה דובר בעובד בבית השקעות אשר ביחד עם אחרים ביצע עסקאות מתואמות על מנת לגנוב מכספי בית ההשקעות בסכום כולל של כ-440,000 ש"ח. שם קבע כב' השופט מודריק מתחם עונש הולם של בין שנה לשלוש שנים, וגזר את דינו של גואיטה ל-21 חודשי מאסר בפועל. בעניין גואיטה, בדומה לענייננו, גואיטה החזיר את כספי הגניבה לבית ההשקעות, אולם גואיטה חדל ממעשיו רק לאחר שנתפס בעוד קליינר חדל ממעשיו מיוזמתו.

בעניין ברונפלד, הורשע הנאשם על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תרמית בניירות ערך, מרמה והפרת אמונים בתאגיד. ברונפלד אמנם לא הורשע בעבירת גניבה, אולם מהותית, מעשיו היו דומים מאוד למעשיו של קליינר: ברונפלד היה מנהל בחברת חיתום שביצע פעולות מתואמות בין חשבונו הפרטי לחשבון הנוסטרו של חברת החיתום וגרף לכיסו עקב כך רווחים שהוערכו בסך שבין 50,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח. על ברונפלד נגזרו רק כ-10 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון, אולם ציינתי שם במפורש (בפסקה 11) כי לולא היה מדובר בעסקת טיעון, הייתי קובע מתחם עונש הולם של בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק

1. סעיף 40ט(א) לחוק מונה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהן יתחשב בית המשפט, לקולא או לחומרה, בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, ככל שבית המשפט סבור שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם. להלן אתייחס רק לנסיבות הרלוונטיות לענייננו:
2. הנזק שנגרם מביצוע העבירה (סעיף 40ט(א)(4)) - בענייננו נגרם לעילדב ולפלייט מדיקל נזק כספי ישיר בהיקף של כ-400,000 ש"ח. כמו כן, נפגע גם המוניטין של עילדב ושל פלייט מדיקל. נזק זה מתווסף לפגיעה שגרמו פעולותיו של הנאשם באמון ציבור המשקיעים בשוק ההון, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
3. יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו וכן יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו (סעיפים 40ט(א)(6) ו-40ט(א)(7)) - ב"כ הנאשם טענה כי אלמנטים אלו נפגעו אצל הנאשם במידה ניכרת. האירוע הטראומתי אשר חוו הנאשם ובני משפחתו והמשבר הנפשי ממנו סבל הנאשם עקב האירוע הטראומתי הוא שהיווה תשתית וגורם לביצוע העבירות. כן טענה כי המשבר האמור פגע במידה ניכרת ביכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשיו וכן פגע ביכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ובמידת שליטתו על המעשה. כראיה הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת רפואית פסיכיאטרית של פרופ' פניג, אשר עיקריה מפורטים בסעיף 12(ד) לעיל.

אכן, פרופ' פניג ציין במסגרת חוות דעתו כי במסגרת המשבר הנפשי והאישי של הנאשם נפגע שיפוטו ושיקול דעתו ויכולתו להבין, להימנע מהמעשים ומידת השליטה שלו על המעשים הוגבלה במידה ניכרת.

אינני מפקפק או מקל ראש במשבר הקשה אשר חוו הנאשם ובני משפחתו נוכח האירוע הטראומתי אשר פקד אותם, אולם אין לייחס לחוות הדעת של פרופ' פניג משקל רב. חוות הדעת נערכה זמן רב לאחר ביצוע העבירות על ידי הנאשם ומנסה היא להתחקות אחר מצבו הנפשי בהתבסס, בין היתר, על שיחות אשר נערכו עימו כחמש שנים לאחר שחדל מביצוע העבירות. ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 8287/05 בחטרזה נ' מדינת ישראל (11.8.2011) שם ציין כב' השופט י' עמית בפסקה 30 לפסק דינו, ביחס להעדפה של חוות דעת אחת על פני האחרת:

"מן המפורסמות הוא כי להערכות 'בזמן אמת' יתרון על פני אלו המאוחרות להן בהרבה".

לעומת זאת, פרט למכתבה של הפסיכיאטרית אשר טיפלה בקליינר בסמוך להפסקת ביצוע העבירות על ידו (אשר צורף לחוות הדעת), לא הוצגה בפני בית המשפט חוות דעתה או עמדתה ביחס למצבו הנפשי בסמוך לביצוע העבירות וכן היא אף לא העידה בפני בית המשפט. לאור האמור, אין ביכולתי לקבל את הטיעונים המובאים בחוות הדעת של פרופ' פניג לעניין ההקלה בעונשו של הנאשם במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם.

מצאתי שהנאשם הבין את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשהו, שכן כפי שציין אף פרופ' פניג, הנאשם הבין פורמאלית כי הוא מבצע עבירות כספיות האסורות על פי דין. כמו כן, נראה כי לנאשם הייתה יכולת להימנע מביצוע העבירות שכן לבסוף פסק מביצוע העבירות בעצמו, בטרם פנה לקבלת עזרה מקצועית.

1. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה (סעיף 40ט(א)(5)) - לרוב, עבירות כלכליות מבוצעות מטעמים כלכליים ובצע כסף. בענייננו, טענה ב"כ הנאשם כי הנאשם לא פעל מתוך בצע כסף שכן הוא לא עשה כל שימוש ברווחים שנצברו לזכות חשבון קליינר עקב ביצוע העבירות. אין בידי לקבל טענה זו שכן העובדה שהנאשם לא עשה כל שימוש ברווחים אינה מעידה על כך שלא פעל מתוך בצע כסף. אם לא בצע כסף הניע את הנאשם לבצע מעשים אלה, אז איזה מניע עמד מאחורי המעשים? הנאשם לא טען (וממילא גם לא ביסס) תיאוריה אחרת או מניע אחר.

מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם בנסיבותיהן

1. רמת הענישה הנהוגה בפסיקה בעבירות מהסוג בהן הורשע הנאשם רחוקה מאוד מרמת הענישה שקבע המחוקק. כך למשל, קבע המחוקק כי על עבירות לפי סעיף 54 לחוק ניירות ערך ייגזר עונש מאסר של עד חמש שנים ועל עבירות של גניבה בידי מנהל ובידי מורשה לפי סעיפים 392 ו-393 לחוק העונשין ייגזר עונש מאסר של עד שבע שנים. כפי שצוין לעיל, ניכרת כיום בפסיקת בתי המשפט מגמה ברורה של החמרה בענישה בגין עבירות כלכליות. ואולם, על ההחמרה בענישה להיעשות במשורה ובהדרגה עד אשר תתאם רמת הענישה הנהוגה בפסיקה לזו שקבע המחוקק, כפי שעולה אף מהוראות חוק העונשין הקובעות כי מתחם העונש ההולם יקבע בהתחשב, בין היתר, ב"מדיניות הענישה הנהוגה".
2. בנסיבות ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בענייננו הוא בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי וקנס משמעותי.

לא התעלמתי מטענות ההגנה לפיהן הנאשם פעל באופן לא מתוחכם (תוך שימוש בחשבונו האישי לצורך ביצוע העבירות), לא עשה כל שימוש ברווחים שגרף תוך ביצוע העבירות והפסיק את ביצוע העבירות מיוזמתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם גם מהעובדה שמדובר בנושא משרה בכיר, שבגד באופן מוחלט באמון שניתן בו כאשר שלח ידו לקופות החברות להן חב חובות אמונים, תוך פגיעה באמון שרוחש הציבור לשוק ההון. אשר לסכומים שנגנבו, כ-400,000 ש"ח, מדובר בסכומים לא מבוטלים הגם שלא גרמו לפגיעה מהותית בחברות.

גזירת עונשו של הנאשם בגבולות מתחם העונש ההולם

1. סעיף 40ג(ב) לחוק קובע, בין היתר, כי בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק. סעיף 40יב לחוק מאפשר לבית המשפט לשקול נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם.
2. אבחן כעת את נסיבות המקרה הרלוונטיות לענייננו, שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירות, ולאורן אגזור את דינו של הנאשם בגבולות מתחם העונש ההולם.
3. הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו של הנאשם (סעיפים 40יא(1) ו-(2)) - הנאשם הינו אדם נורמטיבי אשר כיהן כנושא משרה בכירה בחברה ציבורית. יש להניח כי הנאשם לא יעסוק עוד בתחום שוק ההון וכן כי לא יכהן כנושא משרה בכירה בחברות ציבוריות בעתיד הקרוב. כמו כן, לנאשם שלושה ילדים וסביר כי ריצוי עונש מאסר יהווה קושי אמיתי לנאשם ולבני משפחתו.
4. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב (סעיף 40יא(4)) - אמינה בעיני עדותו של הנאשם עצמו בדבר נטילת האחריות המלאה למעשיו. נטילת האחריות באה לידי ביטוי גם בכך שהנאשם ויתר על אופציות ופיצויים בעלות כוללת גבוהה ובכך שהשיב לחברות את הרווחים שגרף במסגרת ביצוע העבירות. נטילת האחריות של הנאשם באה לידי ביטוי גם בכך שחדל מלבצע את העבירות ביוזמתו ובהליכי השיקום בהם פתח באופן עצמאי, לכך אתייחס בהמשך. חזרתו למוטב מתבטאת בכך שהנאשם, אשר המשיך לכהן כנושא משרה בחברות, לא שב לבצע את העבירות בהן הואשם.
5. מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה (סעיף 40יא(5)) - הנאשם השיב לחברות את הרווחים שגרף במסגרת ביצוע העבירות ולא חלק על גובה הסכום כפי שנמסר לו על ידי המאשימה. כמו כן, לאחר שחדל לבצע את העבירות נראה כי השקיע מאמצים רבים במסגרת עבודתו באותן חברות, ואף מונה כמנכ"ל חברת עילדב.
6. שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק (סעיף 40יא(6)) - הנאשם שיתף פעולה עם רשויות האכיפה כבר החל מהחקירה הראשונה והודה במרבית עובדות כתב האישום.
7. התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה (סעיף 40יא(7)) - מעדויות עדי האופי שהעידו לזכותו של הנאשם עולה כי מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, איש משפחה מסור, המתנהל באופן ישר והגון הן בחייו הפרטיים והן בחייו המקצועיים.
8. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה (סעיף 40יא(10)) – לחלוף הזמן מעת ביצוע המעשים נשוא כתב האישום ועד פתיחת החקירה (כשלוש שנים וחצי) יש לתת משקל מסוים לקולא, שהרי הנאשם הוכיח שלאורך כל התקופה הזו הוא לא שב לבצע עבירות דומות. טיעון זה תומך בטענת הנאשם בדבר הפנמת הפסול שבמעשיו.

כמו כן, יש מקום להחריג את עניינו של קליינר ממגמת ההחמרה בענישה בגין עבירות כלכליות המתוארת לעיל בהרחבה, וזאת מכיוון שהמעשים נשוא כתב האישום נעשו על ידי קלנייר לפני שבתי המשפט אימצו את מגמת ההחמרה בענישה בגין עבירות כלכליות.

1. לא נעלמו מעיני סעיפים 40ו ו-40ז לחוק המאפשרים לבית המשפט להחמיר בענישה, בגבולות מתחם העונש ההולם, משיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים ואולם, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי יש מקום להחמיר בענישתו של הנאשם משיקולים אלו.
2. כך, לאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים, אני קובע כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, וכפי שיפורט בהמשך, אף למטה מכך.

חריגה ממתחם העונש ההולם - הקלה בעונשו של הנאשם משיקולי שיקום

1. בהתאם לסעיף 40ד לחוק רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא ככל שמצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.
2. אכן, באופן רגיל, שיקולי שיקום אינם רלוונטיים בעניין עבירות כלכליות אשר מבוצעות על ידי אזרחים נורמטיביים (לעניין זה ראו למשל דברי בפסקה 52 לגזר הדין בעניין נתנאל). עם זאת, בענייננו, מדובר במקרה חריג בו הנאשם חדל מלבצע את העבירות באופן עצמאי זמן רב לפני שנתפס, והחל בהליכי שיקום עצמי.

חרף העובדה שהנאשם המשיך בתפקידו באותה חברה ואף זכה לקידום במעמדו, הרי מנקודת זמן מסוימת שבה לטענתו הפנים את הפסול בהתנהגותו ובמעשיו, הפנמה שבעקבותיה פנה לקבלת עזרה מגורמי מקצוע - הוא לא שב לבצע עבירות נוספות. ההפנמה והתובנה נעשו בזמן אמת, ללא קשר להליך המשפטי, ונלווה אליהן טיפול פסיכיאטרי. כמו כן, מקובלת עלי עדותה של ד"ר אלמויאל-פלג בדבר החשיבות שמייחס הנאשם לשיקומו ולפגישות עמה וכי הנאשם עבר ועדיין עובר תהליך שיקום, עיבוד וחרטה מעמיקים. הנאשם חדל ממעשיו ביוזמתו שלו, הסתייע באותם גורמי מקצוע ושיקם את חייו ויחסיו עם בני משפחתו, כל זאת שנים לפני פתיחת החקירה הפלילית בענייננו.

אלה נסיבות לא שגרתיות וראיתי לנכון ליתן להן משקל לקולא באופן שמצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

על כן, בנסיבות העניין, מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום ולגזור על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל (חלף עונש של שנתיים מאסר בפועל בהתאם לרף התחתון של מתחם העונש ההולם), בתוספת מאסר על תנאי וקנס.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לקולא ולחומרה, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
2. 18 חודשי מאסר בפועל.
3. 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו על אחת העבירות בהן הורשע.
4. קנס כספי בסך 200,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 1.1.2015 ובכל 1 לחודש אחריו.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בנוכחות הצדדים.