בעקבות תאונה בה הוא נפגע (לטענתו) תבע המשיב 1 ("מזאוי") בבית משפט השלום את המערערים ואת המשיבים 2-4, לפיצויו על נזקיו.

בהחלטתו דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת ר' גלפז־מוקדי) את התביעה, ככל שהתייחסה למשיבים 2-3 ("קרנית" ו"עודה", בהתאמה), תביעה שנסמכה על חוק הפלת"ד. עוד נקבע, כי התביעה נגד המערערים תמשיך ותתברר, על־פי פקודת הנזיקין.

על החלטה זו הגישו המערערים בקשת רשות ערעור, כמו גם הודעת ערעור.

מספר החלטות ניתנו בקשר עם פתיחתם של שני ההליכים הללו, ואחריהן הוגשו מספר בקשות. על מנת "לעשות סדר" בדברים הנני מורה כך:

א. ככל שההחלטה נוגעת לקרנית ולעודה, ההחלטה מהווה פסק דין, ועל כן בידי המערערים זכות לערער עליה. ככל שההחלטה נוגעת לתובע ("מזאוי), הרי היא החלטה אחרת, ולכן אין בידי המערערים זכות ערעור עליה. עליהם ליטול רשות בטרם יתקפוה כלפי מזאוי.

ב. הואיל ושני ההליכים עניינם אותה החלטה, אינני רואה כל טעם ראוי להפריד את הדיון, משמע לברר את הערעור (שבזכות) ואת בקשת הרשות לערער באופן נפרד. הדיון בשניהם ראוי כי יתקיים במאוחד, וכך ייעשה.

ג. הואיל וכך, הנני נותן בזה למערערים רשות לערער על ההחלטה, ככל שזו מכוונת למזאוי. הערעור נגד כל המשיבים יתקיים במאוחד. ההחלטה שניתנה ביום 6.4.14 תתייחס לשני ההליכים כאחד.

ד. הואיל והמערערים הגישו את סיכומי טענותיהם זה מכבר, אנו נותרים עם מזאוי ועם קרנית ועודה. אלה יתנו סיכומי טענותיהם (בהיקף של עד 5 עמודים) עד יום 13.8.2014 ועד ובכלל. בידי המערערים ליתן תשובה לסיכומים (בהיקף של עד 3 עמודים), עד יום 4.9.2014.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.