1. עסקינן בבקשת המבקש להורות על סילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו ובבקשת המשיב שהוגשה בתגובה להארכת המועד להגשת הערעור.

2. הערעור הוגש ביום 27.3.2014 על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת פרוסט פרנקל), אשר ניתן ביום 23.1.2014 בת.א. 55531-10-10 (להלן: "פסק הדין"), הדוחה תביעתו של המבקש (להלן: "פסק הדין").

3. על פי אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט נמסר פסק הדין לידי ב"כ המשיב ביום 5.2.2014 ומכאן הבקשה להורות על סילוק הערעור, שהוגש לאחר חלף המועד הקבוע בדין, מחמת איחור בהגשתו.

4. בתצהיר שהגישה מנהלת משרדו של ב"כ המשיב, הגב' חגית בן אדרת (תצהיר מיום 18.5.2014) בתמיכה לתגובת המשיב הצהירה "כי פסק הדין נשוא הערעור מעולם לא הומצא למשרד באמצעות הדואר, ומעולם" לא חתמה "על אישור מסירה בנוגע לפסק דין זה".

על פי תצהירה הומצא פסק הדין, לראשונה, ביום 27.2.2014 כנספח למכתבו של המבקש.

5. נוכח המחלוקת העובדתית שנתגלעה באשר להמצאת פסק הדין למשרדו של ב"כ המשיב, מצאתי לעיין בתיק האלקטרוני שהתנהל בבית משפט קמא.

מעיון בתיק עולה כי פסק הדין נשלח על ידי מזכירות בית המשפט לב"כ המשיב בדואר רשום ביום 26.1.2014 (אישור מסירה מס' 83233659768) וביום 5.2.2014 התקבל במשרדו. אישור המסירה חתום על ידי "חגית" .

יוער ויובהר כי ביום 26.1.2014 נשלח על ידי בית המשפט בדואר רשום לב"כ המבקש פסק הדין בלבד. באותו מועד לא נשלחה כל החלטה נוספת אחרת.

משכך נחה דעתי כי פסק הדין נמסר כדין למשיב ביום 5.2.2014 ולפיכך הוגש הערעור בחלוף המועד הקבוע בדין (איחור בן ארבה ימים), כטענת המבקש.

6. בהינתן האמור לעיל, דומה, על פניו, כי נפלה תקלה מלפני ב"כ המשיב או מי מעובדי משרדו, תקלה בה מבקש המשיב לראות משום "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור, אשר הוגש בפועל 4 ימים בלבד לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

7. המבקש מתנגד להארכת המועד הן מטעם פרוצדורלי (המשיב לא הגיש בקשה נפרדת להארכת מועד אלא עתר לכך במסגרת תגובתו לבקשה לסילוק הערעור על הסף) והן מטעמים מהותיים (המשיב לא השכיל להוכיח "טעם מיוחד" במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 כפי שפורשה בפסיקה).

8. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי יש להאריך את המועד להגשת הערעור.

9. אמת, "הגישה שנהגה בהלכה הפסוקה עד לשנות התשעים של המאה הקודמת" היתה "כי אין טעות שבדין מצד בעל הדין או בא כוחו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד".

"אולם, עם השנים השתנתה ההלכה הפסוקה בעניין זה תוך שחל בה ריכוך".

"בתחילה נדרש כי לא תהיה זו טעות שבנקל ניתן היה להימנע ממנה באמצעות בירור פשוט ביחס למצב המשפטי התקף" ובהמשך "גם דרישה זו רוככה עם השנים תוך שהוטעם כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד" .

"ברוח זו נקבע כי השאלה אם טעות שבדין עולה כדי "טעם מיוחד" תישקל בעיקר ביחס לאינטרס ההסתמכות של הצד השני בדבר סיומם של הליכי הערעור" (ראה: בעמ 1406/12 פלוני נ' פלונית).

10. על יסוד הפסיקה הנוהגת דומה עלי כי בעניינו של המשיב אין לראות את התנהלות בא כוחה ו/או מי מעובדי משרדו ככזו הבאה בגדרה של "רשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט".

10.1 מהתכתבות בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין (צורפה על ידי המבקש לבקשה) ובתוך המועד הקבוע להגשת ערעור, לא ניתן ללמוד על התנהלות רשלנית מטעם ב"כ המשיב או מי מעובדי משרדו, כמו גם על "הזנחה או זלזול בבית המשפט".

באותה התכתבות מבהיר ב"כ המשיב כי פסק הדין לא הומצא למשרדו ודומה כי באותה עת, בזמן אמת, כלל לא עמד על התקלה שנפלה.

10.2 זאת ועוד.

המדובר לכל היותר באיחור קל בן ארבעה ימים בהגשת הערעור, אשר על פניו דומה כי לא היה בו כדי לפגוע פגיעה של ממש באינטרס ההסתמכות של המבקש בדבר סיומו של ההליך.

11. באשר לסיכויי הערעור, אין בידי לקבוע בעת הזו כי ההליך נעדר כל סיכוי ולו קלוש, ומשכך סבורה אני כי יש להעדיף את בירור המחלוקות לגופן על פני יצירת מצב בלתי הפיך מבחינתו של המשיב.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, מאריכה אני את המועד להגשת הערעור עד הגשתו בפועל.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך כולל של 2,000 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ה, 12 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים