בפניי בקשת המבקשת לקבלת פטור מאגרה בגין בקשה לביטול פסק בורר אשר הוגש על ידה. בקשה זו הוגשה לאחר שהמשיבים הגישו מטעמם בקשה לאישור הפסק. בבקשתה טוענת המבקשת להיעדר יכולת כלכלית וצרפה לתיק בית המשפט תדפיס חשבון הבנק ב- 6 חודשים האחרונים, צרפה אסמכתאות בדבר מחלותיה וכן הצהירה כי ניסתה לגייס כספים ממשפחתה וקרוביה, אך זאת ללא מתן פירוט נוסף. כן הצהירה כי ברשותה דירת מגורים.

המשיבים לתביעה התנגדו למתן פטור מתשלום אגרה, בטענה כי המבקשת גוררת אותם בהליכי שווא בפני גופים שונים מזה שנים רבות וכך גם בהליך זה. המשיבים טוענים כי סיכויי הבקשה לביטול פסק בוררות נמוכים הם, הן בשל השיהוי בהגשת הבקשה לביטול הפסק והן בשל העילות הנטענות לגופו של פסק הבוררות על ידי המבקשת.

היועץ המשפטי לממשלה, כמשיב לבקשת הפטור, נדרש ליתן תגובתו לבקשה, אך על אף החלטות בית המשפט מיום 30.3.2014, מיום 21.5.2014 ומיום 2.10.2014 לא ניתנה כל התייחסות מצידו.

לאחר ששקלתי את תגובת המשיבים וחרף העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה לא מצא לנכון להגיש תגובתו לבקשה למתן פטור, סבורה אני כי דין הבקשה להדחות, ממספר טעמים.

ראשית, די בכך שברשות המבקשת דירת מגורים בבעלותה על מנת להביא לדחיית הבקשה; שנית, המבקשת טוענת כי היא מוציאה כספים על תרופות, ביקורים בבית חולים, אמבולנס וכו' אולם לא הוגשו כל אסמכתאות בדבר הוצאות אלו; תכיפותן וגובהן. מתוך תדפיס החשבון ניתן ללמוד שלמבקשת הכנסה של כ – 3,000 ₪ לחודש. בהעדר ראיות לעניין גובה ההוצאות, כאשר שכר דירה ירד מן הפרק, לא ניתן לקבוע כי המבקשת מחוסרת אמצעים לתשלום האגרה.

בנוסף, סכום האגרה בבקשות כגון דא הינן נמוכות; הבקשה לביטול פסק בורר הוגשה רק לאחר שהוגשה בקשה לאישור הפסק; מרבית טענות המבקשת הינן טענות ערעוריות ואינן במסגרת סעיפי הביטול הקבועים בחוק.

מכל הטעמים הללו, הבקשה נדחית. ניתנת למבקשת אורכה של 30 יום לתשלום האגרה שאחרת תמחק הבקשה אשר הוגשה על ידה.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.