1. לפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב. המבקשים חתמו על שטרי ערבות לטובת המשיבה, על מנת להבטיח את חובותיה של חברת רבידים, שהמבקש 1 היה בעל מניות בה והמבקש 2 היה עובד שכיר בה, כך לטענתו.
2. המבקש 2 הגיש תצהיר מטעמו ומטעם המבקש 1, ואילו המבקש 3 הגיש תצהיר עצמאי מטעמו. לטענת המבקש 2, מוגש תצהירו ולא תצהירו של המבקש 1, מאחר שהעובדות נושא ההתנגדות ידועות לו מתוקף עבודתו ברבידים.
3. המבקש 3 לא התייצב להיחקר על תצהירו. על פי הפסיקה, במצב כזה, אין תצהירו יכול לשמש ראיה, וכפי שקבע בית המשפט העליון:

"בענייננו, ניתנה ההחלטה במעמד שני הצדדים, שהרי המערער היה מיוצג בעת הדיון באמצעות בא-כוחו. אמנם נכון שהמערער עצמו לא הופיע לדיון, אולם לאי- התייצבותו נודעה רק משמעות אחת, והיא, שתצהירו חדל מלשמש ראיה במשפט (תקנה 522 (ב)), ועדיין יכול היה להוכיח את הבקשה בראיות אחרות. בית המשפט המחוזי סבר, שללא התצהיר לא היה לבקשה על מה לסמוך, ומן הטעם הזה דחה אותה. אכן, התצהיר בבקשת רשות להתגונן עשוי להיות בעל חשיבות מכרעת, בלעדיו קטנים סיכויי המבקש להיענות, והתוצאה עלולה להיות קשה ביותר מבחינתו; אך ביסודו של דבר, מתבססת דחיית הבקשה על העדר ראיות מספיקות לתמוך בה, ואיננה תוצאה של אי ההתייצבות לדיון" (ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ פ"ד מא (3) 746, 750, מפי כב' הנשיא מ' שמגר)

1. כך גם בענייננו: טענותיו של המשיב 3 שונות במהותן מאלה של המשיבים 1 ו-2, ומשלא התייצב להיחקר על תצהירו, אין תצהירו כשר לשמש כראיה, וגרסתו העובדתית נותרה ללא ראיה.

בנסיבות אלה, בקשת הרשות להתגונן של המבקש 3 – נדחית. המשיבה תהיה רשאית להגיש פסיקתא לחתימתי בתוך 7 ימים מהיום.

1. המבקש 1 לא הגיש תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן מטעמו, והסתפק בתצהיר מטעם המבקש 2. בא כוחם של המבקשים ביקש להסתמך על האפשרות להסתפק בתצהיר שאינו של המבקש עצמו, וכלשונו: "ניתן להגיש תצהיר באמצעות מי שיודע העובדות" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 3).

אלא שטענה זו של ב"כ המבקשים אינה מדויקת, בלשון המעטה:

"הכלל הבסיסי, בכפוף לסייגים, הוא שכל אחד מהנתבעים בסדר דין מקוצר חייב למסור תצהיר משל עצמו." (דוד בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, (מהדורה שביעית), 145 (2004), להלן: "בר-אופיר")

אכן, כלל זה אינו קשיח, וכאשר "העובדות הרלוונטיות לבקשה ידועות לנציגו של הנתבע טוב יותר מאשר לנתבע עצמו" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11) 813 (2013)(להלן: "גורן")) ניתן להסתפק בתצהירו של אחר. בר-אופיר מציין גם, כי:

"במקרה שבו קיימת זהות בין טענות ההגנה של נתבעים שהוגש נגדם כתב תביעה בסדר דין מקוצר, רשאי נתבע אחד להגיש תצהיר גם בשמו של הנתבע השני ובמקומו" (בר-אופיר, 146).

1. עם זאת, גם אם לא ניתן לדחות את בקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם המבקש 1 בהעדר תצהיר מטעמו, להיעדר התצהיר יש ליתן משקל ככל שיוחלט על מתן רשות להתגונן, בעת בחינת סוגיית ההפקדה הכספית.
2. כעת נבחן את טעמי ההתנגדות לגופם. טענת ההגנה המועלית היא טענת קיזוז בגין שלושה רכיבים: (א) חיוב ביתר בגין סחורה שסופקה לעסק אחר; (ב) נזק שנגרם לציוד כתוצאה מנפילת משטח עצים; (ג) סחורה פגומה שסופקה. שלוש הטענות הללו נטענו ללא כל אסמכתאות או פירוט, מבלי שהוצגה ולו ראשית ראיה לנכונותן – אולם לעניין זה, ההלכה הפסוקה קובעת, שדי לו למבקש רשות להתגונן להראות קיומה של ראיה אפשרית – ולו דחוקה – על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן, ואני סבור שאם יוכחו שלוש טענות אלה, יהיה בכך כדי להקים הגנה למבקשים.
3. על כן באתי לכלל מסקנה שיש ליתן רשות להתגונן למבקשים 1 ו-2. עם זאת, אני סבור שסיכויי ההגנה של מבקשים אלה הם נמוכים למדי, מכמה טעמים, שיש בהם כדי להצדיק חיוב בהפקדת חלק מסכום התביעה בקופת בית המשפט כתנאי למתן הרשות להתגונן. אלה טעמיי לכך:
   1. אף שכאמור, קיימת אפשרות להסתפק בתצהירו של אחד הנתבעים, ומאחר שהטענה שהועלתה הייתה שהמבקש 2 מגיש תצהיר מאחר שהעובדות ידועות לו ולא למבקש 1, יש לתמוה על כך שהטענה העובדתית בדבר אי-ידיעת העובדות לא נתמכה בתצהירו של המבקש 1, עובדה שיש בה כדי לעורר חשד שתכלית אי-הגשתו של תצהיר הייתה התחמקות מחקירה נגדית (וראו לעניין זה: ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ\ פ"ד מ (2) 335, וראו גם: בר-אופיר, 145; גורן, 813);
   2. אף שלטענת המשיב 2 קיימים מסמכים התומכים בטענת הקיזוז, מסמכים אלה לא הוצגו. ב"כ המבקשים טען (מבלי שהדבר נתמך בתצהיר) כי מסמכים אלה נלקחו בידי רשויות מע"מ, אולם גם הוא הודה כי המסמכים נלקחו רק לאחר הגשת התצהיר, והדרא קושיא לדוכתא: מדוע לא צורפו המסמכים לתצהיר? יובהר, כי גם בית המשפט העליון התייחס לחובה להציג את טענות ההגנה באופן מפורט, וראו לעניין זה ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (21.12.2011). לא תיתכן מחלוקת, שלפחות חלק מן הטענות מגובות במסמכים, והיה זה מן הראוי להציגם במסגרת זו.
4. אשר על כן, ולנוכח סיכויי ההגנה, אשר אני סבור כי אינם גבוהים ביותר, אני מתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך 18,000 ₪ במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת תאריך, ערוכה לפקודת המשיבה, בקופת בית המשפט – וזאת עד ליום 1.12.2014.

עם הפקדת הסכום, יגיש ב"כ המבקשים הודעה על כך לבית המשפט, ותינתן החלטה משלימה בדבר המשך ניהול ההליכים.

לא יופקד הסכום או לא תוגש הודעה במועד – תידחה ההתנגדות, והתובעת תהיה רשאית ליטול פסק דין על סכום התביעה במלואו.

כאמור לעיל, בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש 3 – נדחית.

תזכורת פנימית ליום 2.12.2014.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.