כללי

1. בפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 18.6.2017 במסגרתה נעתרתי לבקשת עו"ד דורון ערוסי, המנהל המיוחד לחברת אחים מאיר רשת חנויות הלבשה (1990) בע"מ (בפירוק) (להלן בהתאמה: "המנהל המיוחד" ו- "החברה"), להורות על מחיקת הבקשה למתן הוראות שהוגשה על-ידו ביום 21.3.2017 (להלן: "הבקשה למתן הוראות").

רקע לבקשה

1. ביום 30.3.2014 הוגשה בקשה לפירוק החברה על-ידי עובדיה וביום 9.7.2014 ניתן צו פירוק קבוע בעניינה של החברה.
2. עובר לקריסתה הכלכלית עסקה החברה בקמעונאות, שיווק ומכירת בגדים בחנויות במרכזים מסחריים. מניות החברה הוחזקו על-ידי שני אחים: מר משה מאיר, מגיש הבקשה שבפניי (להלן: "המבקש") ומר זאב מאיר אשר נפטר ביום 25.6.2007 (להלן: "המנוח"). לאחר פטירתו הועברו מניות המנוח ליורשיו שיבדל"א: אשתו שרה מאיר (להלן: "המשיבה") ושני ילדיהם גליה וערן מאיר. המשיבה והילדים הם המשיבים בבקשה דנן (להלן: "המשיבים").
3. בבקשתו מיום 21.3.2017 עתר המנהל המיוחד להורות למשיבים לפרוע חובותיהם לחברה הנאמד בכ-750,000 ₪ כפי שעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של האחרונה.
4. בטרם הועברה הבקשה לתגובות המשיבים ובשים לב לכך כי טרם בוצעה חקירת המשיבים על-ידי המנהל המיוחד חרף פניותיו, הוריתי ביום 27.3.2017 למשיבים להתייצב לחקירה במשרדו של המנהל המיוחד.

1. ביום 18.6.2017 עדכן המנהל המיוחד כי לאחר שחקר את המשיבים ולאחר שערך בדיקות נוספות, הוא סבור כי יש להורות על מחיקת הבקשה וזאת לאור הממצאים הבאים: מקור החיובים בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה נובע מהחזרי הלוואות שהעמידה החברה, עובר לפירוקה, לטובת המנוח והמבקש, בגין רכישת נכסי מקרקעין מסחריים על-ידם (להלן: "הנכסים"); הנכסים היו בבעלות משותפת של המנוח והמבקש ובמשך שנים רבות השתמשה החברה בנכסים ללא תשלום דמי שכירות; סכום דמי השכירות בגין התקופה בה לא שילמה החברה עולה על סך הכספים שהעבירה החברה למנוח ולמבקש בגין החזרי ההלוואות לרכישת הנכסים.
2. משכך חזר בו המנהל המיוחד מבקשתו למתן הוראות וציין כי הוא סבור שאין בסיס לחיובם של המשיבים בהשבת הכספים לחברה שכן יתרות החוב כפי שמופיעות בכרטסת הנהלת החשבונות אינן מביאות בחשבון את דמי השכירות שלא שולמו לאורך השנים למנוח ולמבקש ולימים למשיבים.
3. לאור האמור בהודעת המנהל המיוחד הוריתי ביום 18.6.2017 על מחיקת הבקשה כמבוקש.

הבקשה לעיון מחדש

1. ביום 12.7.2017 עתר המבקש בבקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 18.6.2017 וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, כי אין לקבל את מסקנות המנהל המיוחד שכן ברבות השנים המשיבים לא הוציאו חשבוניות מס לחברה בגין דמי שימוש ראויים בנכסים; שנית, כי אילו היו המשיבים מוציאים חשבוניות כאמור היה בידי החברה להזדכות במס תשומות; שלישית, כי הואיל ובספרי החברה רשום חובם של המשיבים בגין כספי ההלוואה בעוד שחובם הרעיוני בגין השימוש בנכסים אינו רשום, לא ניתן לבצע קיזוז כאמור; רביעית, כי התחשבות בחוב הרעיוני בגין דמי השימוש הראויים בנכסים מקדים למעשה את פירעון חובות החברה למשיבים וזאת על חשבון יתר הנושים ובניגוד לסדרי הנשייה הקבועים בדין; חמישית, כי חלה התיישנות על טענות המשיבים לדרישת דמי השכירות.

לאור האמור עותר המבקש לעיין מחדש בהחלטה מיום 18.6.2017 ולהורות על המשך חקירות המשיבים.

1. מנגד, המנהל המיוחד סבור כי דין הבקשה להידחות וזאת לאור ממצאי חקירותיו לפיהן החברה השתמשה בנכסים במשך 15 שנים ולא נשאה בתשלומי דמי השכירות למבקש ולמנוח ולימים למשיבים. יתרה מכך, בדיקה בספרי הנהלת החשבונות של החברה מעלה כי עובר לפטירת המנוח, חויב כרטיס הנהלת החשבונות של המבקש (בלבד) במשך השנים בגין החזרי ההלוואות שניתנו לצורך רכישת הנכסים. לאחר פטירת המנוח פנה המבקש לרואה החשבון של החברה מר משה פנירי, בבקשה לעריכת חשבון מחדש של תשלומי החזרי ההלוואות בין בעלי המניות. כך שמחצית מסך החיובים בהם נשא המבקש עד כה בגין ההלוואות, יושתו על המשיבים וירשמו בכרטיסיהם בהנהלת החשבונות בחברה.

מאחר ומדובר בחיוב כרטיסי הנהלת החשבונות של המשיבים בחברה באופן רטרואקטיבי וחד צדדי על-ידי המבקש, אין להורות על חיוב המשיבים בסכום האמור ודין הבקשה להידחות.

זאת ועוד, חישוב דמי שכירות הנכסים במשך התקופה בה היו בשימוש החברה ובחזקתה מוערך בלמעלה ממיליון ₪, סכום העולה על יתרת החוב הרשומה בספרי החברה. אף בהתעלם מאופן הרישום הרטרואקטיבי האמור לעיל, יתכן שיש למשיבים בנסיבות בעניין זכות לקיזוז החוב הנטען בהתאם להוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 שכן מדובר בחובות הצדדים אשר צמחו על רקע מהלך עסקים רגיל, בתום לב ובהגינות המצדיקים קיזוז.

1. בתשובתו שב המבקש על טענותיו והוסיף כי עובר לפטירת המנוח סיכמו השניים שלא לגבות דמי שימוש בנכסים מהחברה וזאת "כדי לקדם את החברה" כלשון התשובה (סעיף 5) ברם, לאחר פטירתו של המנוח שולמו דמי שכירות למשיבים וזאת עד למועד פירוק החברה.
2. ביום 13.8.2017 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה במסגרתה תמכו בעמדת המנהל המיוחד.

לטענת המשיבים, הם לא היו מעורבים כלל בנעשה בחברה. ביום 1.2.2008, כחודשיים לאחר פטירת המנוח, חתמה המשיבה על פרוטוקול החברה לפיו כל זכויות החתימה בחברה מועברות למבקש. משכך ממועד זה ניהול החברה עבר לידיו הבלעדיות של המבקש. עוד נטען כי המבקש, רואה חשבון במקצועו, פעל באופן חד-צדדי לרישום חובות המשיבים בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה מבלי שכרטסת זו עברה ביקורת חשבונאית כנדרש.

1. בנוסף נטען כי המשיבים לא זכו לתשלומי דמי השכירות בגין הנכסים וטענת המבקש אינה מגובה באסמכתאות המעידות כי אכן קיבלו את התשלומים האמורים. זאת ועוד, בשנת 2012 ביקש המבקש מהמשיבה לחתום על הסכם לשכירות אחד הנכסים אל מול החברה. לאחר החתימה, נותר הנכס בניהול המבקש ולימים בגין איחור בפירעון החזרי ההלוואה לבנק, נאלץ המבקש למכור את הנכס. בגין יתרת החוב נאלצה המשיבה ליטול הלוואה לצורך כיסוי החוב.

בשל האמור לעיל, סבורים המשיבים כי דין הבקשה להידחות.

1. ביום 26.10.2017 הוגשה עמדת הכנ"ר לבקשה לפיה יש לדחות את בקשת המבקש שכן ממצאי חקירותיו של המנהל המיוחד מעלים כי אין בסיס לטענות המבקש ומשלא הונחו ממצאים הסותרים את בדיקות המנהל המיוחד אין להתערב בשיקול דעתו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות וכן בעמדת הכנ"ר ובהלכה הפסוקה אני סבורה כי דין הבקשה לעיון מחדש להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
2. הלכה ידועה היא כי לא בנקל יתערב בית-המשפט של חדלות הפירעון בשיקול דעתו של בעל התפקיד שכן זה משמש כזרועו הארוכה וקצין בית-המשפט בניהול החברה עובר לקריסתה (ראו: תקנה 37 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987). בנוסף, ראו הנימוקים שהועלו בהחלטתי בפר"ק (מחוזי – ת"א) 18184-11-15 רוביקון ביזנס גרופ בע"מ ואח' נ' חבר ואח' (27.10.2017), ונראה כי הדברים האמורים שם יפים גם לענייננו.

לצורך הדיון די אם יצוין כי בהינתן מורכבות התפקיד, הצורך באיזון האינטרסים השונים של הנושים וכן בהימנעות מפני הרתעת יתר ומתן חופש פעולה בהשאת קופת הנשייה – יש לפעול בזהירות יתרה בעת התערבות בשיקול דעת בעל התפקיד. התערבות אפוא תעשה במקרים חריגים בהם נמצא כי שיקול דעת בעל התפקיד הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי (ראו והשוו: ע"א 509/00 אילן לוי נ' ראובן מ' ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 427 (2001); ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.2010) בעמ' 12; ורדה אלשיך וגדעון אורבך חדלות פירעון – הלכה למעשה (מהדורה שנייה, 2010), בעמ' 440–441).

1. בענייננו, אני סבורה כי לא התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתו של המנהל המיוחד וזאת לאור ממצאי חקירותיו.
2. כפי שציין המנהל המיוחד, אכן אין חולק כי למשיבים קיימת יתרת חוב בספרי הנהלת החשבונות של החברה לפיהם חובם של המשיבים נאמד בכ-750,000 ₪ ברם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המבקש נטל לידיו את ניהול החברה סמוך ולאחר פטירתו של המנוח (ראו פרוטוקול החברה מיום 1.2.2008). בנוסף אציין כי מממצאי המנהל המיוחד עולה כי פעל לאחר פטירת המנוח לשינוי רטרואקטיבי של ספרי הנהלת החשבונות של החברה כך שמחצית מתשלומי ההלוואה שנשא ירשמו מעתה על שמם של המשיבים ובכך יש כדי להעלות ספק בדבר אמיתות החוב. ממצאים אלו נודעו למנהל המיוחד כאמור לאחר בירור עם רואה החשבון של החברה מר פנירי ולא נסתרו על-ידי המבקש.
3. לא למותר לציין כי המבקש נמנע מלהתייחס לממצאי המנהל המיוחד בדבר הרישום הרטרואקטיבי בספרי הנהלת החשבונות של החברה והדבר עומד בעוכריו. כל שטען המבקש הוא כי לאחר פטירת המנוח הועברו דמי השימוש בנכסים לידי המשיבים. טענה זו נטענה בעלמא והיא אינה מגובה באסמכתאות המעידות כי כך הם פני הדברים ולבטח אין בטענה זו כדי לסתור את ממצאי המנהל המיוחד.
4. זאת ועוד. אשר לבקשה להורות על המשך חקירות המשיבים יצוין כי התערבות בעלי מניות בממצאי חקירות בעל התפקיד בחברה שבפירוק תעשה במשורה (ראו: ע"א 7102/12 JKV BETEILIGUNEGES GmbH נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק) (11.9.2017), בעמ' 19–20). בהינתן התשתית העובדתית שהונחה בפניי לא מצאתי כל טעם ענייני בטענות המבקש, לא כל שכן טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו של המנהל המיוחד, משכך אין לי אלא לדחות את הבקשה.
5. טעם נוסף בגינו יש לדחות את הבקשה הינו כי עיון מחדש בהחלטה איננו דבר שבשגרה שכן דרך המלך להשיג על החלטה שיפוטית שניתנה תעשה באמצעות הליך ערעורי. לעניין זה אפנה לרע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' רוני אליעד (2.8.2010) בעמ' 5:

נקודת המוצא הינה כי החלטה שאינה בגדר פסק-דין אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה. יחד עם זאת בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה.

1. על העותר לעיון מחדש להוכיח התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. ככלל הוכרו בפסיקה שתי עילות שבגינן ייעתר בית-המשפט לעיין מחדש בהחלטתו: האחת, שינוי נסיבות מהותי או גילוי עובדות חדשות שאירעו לאחר מתן ההחלטה עליה מבקשים להשיג; השנייה, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית. יובהר כי אין הכוונה לטעות שבשיקול הדעת כי אם טעות טכנית באופיה (ראו: רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (7.3.2017).
2. בעניינו המבקש לא הראה כי התקיימו נסיבות מהותיות בגינן יש לעיין מחדש בהחלטה או לחלופין החלטתי מיום 18.6.2017 אוחזת בטעות טכנית. כל שעותר המבקש הוא לעיין מחדש בהחלטה מאחר ולשיטתו יש לחייב את המשיבים בחובות הרשומים מספרי החברה וכן משיקולי מס שונים. משמצא המנהל המיוחד כי מקור החובות נובע מפעולות חד-צדדיות שביצע המבקש אשר יש בהן כדי להעמיד בספק את אמיתות החוב ,לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 18.6.2017.

סוף דבר

1. דין הבקשה לעיון מחדש להידחות.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.