עניינה של התביעה שלפנינו בתביעת התובעים כנגד הנתבעת לתשלום תנאי שכר, הטבות סוציאליות וזכויות שונות אשר לטענתם לא שולמו על ידי הנתבעת בתקופה שבין 9/09 עד ל- 11/2012, עת שימשה הנתבעת כ- "קבלן שירותים" ובטרם הפכו לעובדי מדינה. בנוסף תובעים התובעים פיצויי פיטורים לתקופה שמראשית העסקתם אצל הנתבעת ועד שהתקבלו לעבודה במדינה.

בהתאם להסכמה בין הצדדים, פסק דין זה מתמקד בשאלות העקרוניות כאשר לאחר מתן פסק הדין הצדדים יערכו את החישובים הספציפיים של כל התובעים.

רקע והיסטוריה

1. הנתבעת היא עמותה רשומה, המספקת עובדים ושירותים בתחום בריאות הציבור לגופים שונים לרבות המדינה.
2. התובעים הינם עובדים אשר עבדו במרכז הרפואי/הוסטלים שער מנשה.
3. רוב התובעים החלו את עבודתם בנתבעת בתחילת שנות ה- 2000. באותה תקופה הנתבעת הייתה חברת כח אדם ברישיון והיא העסיקה את העובדים אשר השתלבו בבית החולים כעובדי כח אדם.
4. בתאריך 1.4.2009 נכנס לתוקף סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996, אשר קבע, כי עובדי כח אדם שעובדים אצל משתמש מעל 9 חודשים יהפכו לעובדים של המשתמש:

"12א. (א) לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים; יראו רציפות בעבודה לענין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי השר, במקרים חריגים, להתיר העסקת עובד אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים, ובלבד שתקופת ההעסקה הכוללת אצל אותו המעסיק בפועל לא תעלה על חמישה עשר חודשים.

(ג) הועסק עובד כאמור אצל אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים או על תקופה נוספת שהוארכה לפי סעיף קטן (ב), ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום תקופת תשעת החודשים או תקופת ההארכה, לפי הענין".

1. בתאריך 31.3.2009, יום לפני כניסתו לתוקף של הסעיף המפורט לעיל, נחתם הסכם בין הנתבעת לבין מדינת ישראל לפיו הנתבעת חדלה מלהעניק למדינת ישראל שירותי כח אדם והחלה להעניק לה שירותי קבלנות וזאת החל מתאריך 1.4.2009 (להלן: "ההסכם מתאריך 31.3.2009"). כתוצאה מהסכם זה, על אף שהתובעים המשיכו לבצע את אותה עבודה כפי שביצעו לפני כן ובאותו מקום, הם חדלו להיות עובדי כח אדם מטעם הנתבעת המוצבים במדינה אלא החלו לעבוד באופן ישיר עבור הנתבעת, אשר שימשה הן כמעסיקה והן כמעסיקה בפועל.
2. במסגרת ההסכם הנזכר לעיל, הנתבעת, כמעסיקה בפועל של התובעים, התחייבה לשלם לעובדיה תגמול שווה ערך לעובד מדינה במשרה מקבילה או דומה. חובה זו עוגנה בסעיף 9.4 כלהלן:

"נותן השרות מתחייב לשלם לכל עובדיו במסגרות תגמול שלא יפחת מתגמול שווה ערך, על כל רכיביו, לתגמול המקבל עובד מדינה במשרה מקבילה או דומה ולקיים בתקופת ההסכם, לגבי העובדים שיועסקו על-ידו, במסגרות נשוא הסכם זה, את כל המתחייב ממעמדו כמעביד ובכל זה החוקים המפורטים להלן......"

1. כמו כן, ההסכם כולל את סעיף 4.4 אשר לפיו משרד הבריאות לא יהיה חייב בתשלום פיצוי או תשלום כלשהו לנתבעת או לעובדיה במידה וההסכם ביניהם יסתיים:

"מבלי לפגוע באמור לעיל, רשאים כל אחד מהצדדים להביא את ההסכם, כולו או חלקו, בכל עת לאחר תום השנה הראשונה, לסיומו עם מתן הודעה מראש של ארבעה חודשים. בכל מקרה משרד הבריאות לא יהיה חייב בתשלום פיצויי או תשלום כלשהו לנותן השירות או לעובדיו עקב סיום ההסכם האמור"

1. החל מתאריך 1.9.2009, כחצי שנה לאחר שהנתבעת החלה להעסיק את העובדים בכובעה החדש כקבלן שירותים, החלו העובדים לנהל מאבק על מנת לעבור לעבוד ישירות במדינה כעובדיה וזאת נוכח הפגיעה בתנאי שכרם.
2. בתאריך 12.2.2012 נחתם בין המדינה לנתבעת מסמך הארכה להסכם מתאריך 31.3.2009 הנזכר לעיל ונקבע, כי תקופת ההסכם תוארך מתאריך 1.4.2012 ועד 31.12.12, או עד מועד העברת השירות למדינה, לפי המוקדם מביניהם.

להלן תוכנו של ההסכם:

1. בתאריך 1.11.2012 ועל רקע משא ומתן שנוהל בין התובעים, בחסות ההסתדרות, לבין המדינה, התובעים נקלטו כעובדי מדינה ונסתיימה העסקתם על ידי הנתבעת.
2. כתנאי מוקדם לקליטתם של התובעים כעובדי מדינה הם הוחתמו על כתבי ויתור כלפי המדינה בכל הנוגע לתקופת ההעסקה שקדמה למועד קליטתם כעובדי המדינה, אשר נוסחו להלן:

1. התביעה שלפנינו מתייחסת לתקופת שבה התובעים הועסקו ישירות על ידי הנתבעת בכובעה כ- "נותן שירות" למדינה ועד קליטתם כעובדי מדינה, שכן לטענת התובעים זכויותיהם בתקופה זו קופחו וחלו שינויים בתנאי העסקתם. כמו כן, התביעה מתייחסת לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת ההעסקה של הנתבעת (הן כחברת כח אדם והן כנותנת שירות).
2. התביעה מתייחסת ל- 3 קבוצות של עובדים- אחים ואחיות, עובדי ניקיון ועובדי כח עזר/מדריכים, כאשר המחלוקות מתמקדות ברכיבים הבאים:

אחים ואחיות- לעניין חגים, פיצויי פיטורים ותוספת שכר מכח הסכם קיבוצי.

עובדי ניקיון- לעניין דמי חגים, תוספת שכר מכח הסכם קיבוצי, פיצויי פיטורים, תוספת פרמיה 100% וכונניות.

כח עזר/מדריכים- לעניין דמי חגים, פיצויי פיטורים, תוספת שכר מכח הסכם קיבוצי וכוננות.

1. השאלה העומדת בפנינו בתביעה זו הינה, האם השינויים שביצעה הנתבעת בתנאי השכר של התובעים היו כדין או שמא זכאים התובעים להפרשי שכר, והאם על הנתבעת חלה חובה לשלם לתובעים פיצויי פיטורים עבור תקופת העסקתם באמצעותה בכובעה כקבלן כח אדם ובכובעה כנותנת שירות למדינה.

ההליכים בתיק

1. בתיק התקיימו שבעה דיונים, מתוכם חמשה דיונים מוקדמים ושתי ישיבות הוכחות.
2. מאחר ומדובר במספר רב של תובעים, הדיונים המוקדמים הוקדשו במרביתם לצורך מיפוי התיק וייעול הדיון בו; בית הדין פעל למקד את קבוצות העובדים התובעים בתיק וניסה לעמוד על המחלוקות והפלוגתאות הרלוונטיות לכל קבוצה.
3. בהתאם, הצדדים ערכו ישיבות ביניהם בנוכחות חשב שכר; ובמהלך הדיון המוקדם שהתקיים בתאריך 29.3.2016 ב"כ התובעים הודיע לבית הדין על חלוקת קבוצות התובעים לפי העיסוק שלהם ועל הרכיבים הנתבעים ביחס לכל קבוצה, כפי שפירטנו לעיל.
4. בהמשך ובהתאם להצעת בית הדין הנתבעת ניסחה שאלונים שנשלחו לתובעים ואשר התייחסו לנתונים טכניים הקשורים לסידור העבודה ו/או לתשלומים ששולמו.
5. במהלך הדיון המוקדם שהתקיים בתאריך 1.12.2016, ב"כ הצדדים הסכימו ביניהם כי לאחר סיום ישיבות ההוכחות הסיכומים יהיו בשאלות העקרונות לחישוב ולא בחישובים הספציפיים של העובדים, וצוין כדלקמן:-

"לאחר שבית הדין יתן פסק דין בשאלות העקרוניות תהיה הנתבעת רשאית להמציא את כל דו"חות הנוכחות, התלושים והמסמכים הרלוונטיים של יתר העובדים ועל בסיס מסמכים אלו- נערוך חישובים לגבי כל יתר התובעים בהתבסס על עקרונות פסק הדין העקרוני"

(עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 13-22).

עדים ואמינות

1. בפני בית הדין התקיימו שתי ישיבות הוכחות.
2. בהתאם להסכמת הצדדים לא נחקרו כל התובעים אלא נחקרו מספר תובעים אשר ייצגו את כל קבוצות העובדים. מטעם האחיות העידו גב' לריסה קוצוק וגב' מרינה אברמוב, מטעם עובדי כח העזר העידו מר דניאל מאסייב וגב' גלית רפאלי ומטעם עובדי הניקיון העידה גב' גסנוב קיסטמל שהינה עובדת דור ב.
3. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר יהודה כהן.
4. כפי שנפרט בהמשך פסק דין זה, עדותם של התובעים הייתה מהימנה ועקבית כאשר הייתה קורלציה בין עדותם של העדים השונים.

על מהימנות זו אנו למדים לדוגמא מהתשובה הזהה במהותה שנתנו עדי התובעים בחקירתם הנגדית כשנשאלו האם הם יודעים להסביר את הרכיב שבתלושי השכר שכתוב בו "ש.נ. 100%", על אף שסוגיה זו לא צוינה בתצהיר העדות הראשית מטעמם. עדי הנתבעת נתנו תשובה זהה לפיה הם אינם יודעים להסביר את הרכיב הזה וכי ביקשו ממר כהן שייסע להם להבינו, אך הוא עצמו לא ידע לקרוא את התלוש ואמר להם כי יביא מישהו שיעזור להם בקריאת התלוש, הבטחה שלא קוימה.

אשר על כן, לאור אמינותם של התובעים בבואנו לבחון רכיבים עובדתיים שונים הכף נוטה לייחס משקל רב לעדותם.

1. מנגד, עדות מנהל הנתבעת, מר יהודה כהן, השאירה בנו רושם של חוסר אמינות ומהימנות כאשר עדותו הייתה מגמתית ורצופת אי דיוקים. במהלך עדותו מר כהן התעלם מההסכמים השונים אשר הנתבעת חתמה עליהם ואף התעלם ממכתב שהוא עצמו חתום עליו והכחיש עובדות מהותיות על אף קיומם של מסמכים בענין עובדות אלו.

חשוב לנו להדגיש, כי הנתבעת גם בתצהירים מטעמה וגם בסיכומיה התעלמה מעובדות מהותית ולא התייחסה כלל למסמכים מהותיים שצורפו כבר לתצהירים של התובעים; הנתבעת לא התייחסה למכתבו של מר כהן מתאריך 29.2.2012 שיפורט בהמשך במסגרתו הוא ביקש מהעובדים לנצל ימי החופשה הצבורים לזכותם וכן התעלמה מהתניה שעוגנה בסעיף 9.4 להסכם מתאריך 31.3.2009 שפורט לעיל. כמו כן התעלמה הנתבעת מעובדות שעלו מדוחות הנוכחות ותלושי השכר של התובעים. הנתבעת אפילו לא ניסתה להסביר מסמכים אלו או לתת להם פירוש כלשהו. הגנתה התבססה על כך שהיא פשוט התעלמה ממסמכים שמפריכים את טענותיה, כנראה בתקווה שגם בית הדין יתעלם ממסמכים אלו כמוה.

1. לאחר שהסתיים הליך ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

להלן נדון ברכיבי התביעה השונים:

פיצויי פיטורים

1. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויי פיטורים בגין התקופה החל מתחילת תקופת העסקתם אצלה ועד למועד שבו התקבלו לעבוד במדינה – 31.10.2012.
2. בתצהירי העדות הראשית מטעמם טוענים התובעים, כי הנתבעת הפרישה לקופת הפנסיה 72% מפיצויי הפיטורים להם הם זכאים, ועל כן, על הנתבעת להשלים להם פיצויי פיטורים בגובה 28% מן השכר הקובע במכפלת שנות עבודתם אצלה.

כמו כן טוענים התובעים, כי על הנתבעת לשחרר לזכותם את פיצויי הפיטורים אשר הופרשו לקופות הפנסיה, שכן על אף שהנתבעת מסרה להם מכתבי שחרור לאחר הגשת התביעה היא לא צירפה טפסי 161 ועל כן, אין התובעים יכולים לקבל את כספי פיצויי הפיטורים המצויים בקופות הפנסיה.

1. הנתבעת מסרבת לשלם לעובדים פיצויי פיטורים, שכן לגרסתה התובעים בחרו להתפטר מעבודתם משיקוליהם שלהם ולעבור לעבוד במדינה ובנסיבות אלו אין הם זכאים לקבל פיצויי פיטורים. הנתבעת הוסיפה כי ההתנהלות סביב קליטת העובדים הוסתרה ממנה ונודע לה עליה בדיעבד בבחינת עובדה מוגמרת.

סיום העסקת התובעים אצל הנתבעת

1. כפי שצוין לעיל, התובעים הועסקו על ידי הנתבעת כעובדי כח אדם עד לתאריך 31.3.2009, המועד שבו נחתם ההסכם בין המדינה לבין הנתבעת שבמסגרתו הנתבעת חדלה לספק למדינה עובדי כח אדם והחלה לספק למדינה שירותים. החל מתאריך 1.4.2009 התובעים הועסקו ישירות על ידי הנתבעת בכובעה החדש כנותנת שירותים עד שנקלטו כעובדי מדינה בתאריך 1.11.2012.
2. בתצהירי עדותם הראשית התובעים הצהירו, כי הם לא היו צד או שותף להסכם בין הנתבעת למדינה בתאריך 31.3.2009, וכי לאחר שהנתבעת חתמה על הסכם זה היא לא החתימה אותם על חוזה חדש.
3. מר מאסייב, עובד כח עזר, הסביר בעדותו בפני בית הדין, כי העובדים ניהלו מאבק במטרה לעבור לעבוד בשירות המדינה החל מספטמבר 2009 וזאת לאור הפגיעה שפגעה הנתבעת בתנאי העסקתם מאז שהחלה לשמש כנותנת שירותים למדינה.
4. במהלך עדותו בפני בית הדין מר מאסייב נשאל מדוע הוא עבר לעבוד במדינה והוא השיב:

"כי הודיעו לנו לאור הבלגן שהיה בהוסטלים של ניצולי השואה והודיעו לנו שההוסטלים יהיו בחסות המדינה. יהודה כהן דיבר איתנו ואמר לנו שיכול להיות שסוגרים את ההוסטלים האלה, כי הייתה התקשרות בין המדינה לבין הנתבעת, במסגרתה אמורים היו להעביר את ההוסטלים האלה תחת חסות המדינה.

לבית הדין – מי שאמר לנו שההוסטלים יהיו בחסות המדינה, אני משיב – שאף אחד לא הודיע לנו את זה רשמית.

יהודה הודיע לנו שאנחנו צריכים לנצל את החופשים שנותרו לנו, כי יכול להיות שלא נעבוד אצלו יותר.

ישבו איתנו גם הנציגים של המדינה, אלה שבאו לבדוק את הטיפול של ניצולי השואה בהוסטלים.

אני מעריך שזה היה כחצי שנה לפני שעברנו להיות עובדי מדינה.

בעקבות הביקורת שלא היו שבעי רצון ממנה, החליטו שניצולי השואה יהיו תחת חסות המדינה ולא תחת חסות של הנתבעת ולכן העבירו את הטיפול בהוסטלים של ניצולי השואה למדינה.

זה היה אמור לצאת למכרז בהתחלה ואז החליטו שלא לעשות מכרז, אלא להעביר למדינה."

(עמ' 24 לפרוטוקול ש' 16-27, עמ' 25 ש' 1-3)

1. כמו כן מר מסאייב העיד, כי לפני חודש וחצי בערך מהמעבר לעבוד במדינה הנתבעת ביקשה החזרת הציוד:

"ש. מדובר במאבק של כמה שנים שאתה היית בין המובילים שלו לעבור להיות עובדי מדינה. האם התאריך הספציפי של המעבר הגיע אליך בהפתעה?

ת. בערך כחודש וחצי לפני המעבר הודיעו לנו על התאריך שכן היינו צריכים להחזיר כל מיני דברים וציוד לנתבעת לפני המעבר. גם החתימו אותי על הציוד לפני שעברתי להיות עובד מדינה"

(עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 13-17).

1. לשון אחר – על פי עדותו של מר מסאייב, לא רק שהנתבעת לא הופתעה מהתפטרות העובדים, היא אף הייתה מודעת לכך שהתובעים יחדלו לעבוד אצלה ועל כן הורתה להם לנצל את ימי החופשה שהם צברו ולהחזיר לה ציוד עובר למועד המעבר.
2. מנגד, מר כהן, עד הנתבעת, העיד בפנינו כדלקמן:-

"ש. הנתבעת ואתה כמנהלה ידעת על קיומה של החלטת ממשלה להעביר את הוסטל ניצולי שואה להפעלת המדינה?

ת. לא.

ש. הייתה בכוונת האגודה להתארגן לפני סגירת ההוסטל של ניצולי שואה?

ת. לא".

(עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 1-5)

1. במסגרת חקירתו הנגדית התברר שמר מאסייב דייק בעדותו, בעוד שעדותו של מר כהן הייתה מגמתית ומופרכת, שכן מר כהן בעצמו חתום על מסמך מיום 29.2.2012 שבו הוא מתייחס להחלטת הממשלה להעביר את ההוסטלים להפעלה על ידי משרד הבריאות ולכך שכתוצאה מכך העובדים יפוטרו ויקלטו לעבודה על ידי המדינה ועל כן עליהם לנצל את ימי החופשה שהם צברו. להלן מכתבו של מר כהן מיום 29.2.2012:

כאשר בחקירתו הנגדית הופנה מר כהן למכתב זה ונשאל על תוכנו, עדותו הייתה מלאה סתירות ואי דיוקים ואף לא התיישבה עם האמור במכתב שהוא עצמו חתום עליו:

"ש. היתה לנתבעת כוונה להוציא את העובדים לחופשה על מנת שלא תיוותר להם יתרת חופשה צבורה?

ת. לא.

ש. אני מציגה לך את נספח י"ח לתצהיר שאער (מכתב 29.2.2012 המצוטט לעיל – א.ש.ב), האם אתה מכיר את המסמך?

ת. כן. כנראה שכחתי.

נתקבל וסומן ת/2.

ש. המסמך הזה מיום 29.2.2012 ועד לסוף חודש 10/2012 נכון שלא הצעת לעובדים עבודה חלופית אצלך?

ת. נכון.

ש. אני אומרת לך שלא רק שהיתה לך כוונה להוציא את העובדים לחופשות אלא בפועל דאגת להוציא את העובדים לחופשה ושיוותרו עם יתרה שלילית בסוף אוקטובר 2012?

ת. זה לא מדויק".

עם זאת, על אף שניתן היה לצפות שלאחר הצגת המכתב תחזור בה הנתבעת מטענתה כי התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים, הנתבעת לא שינתה עמדתה ו"לא נתנה לעובדות לבלבל אותה".

1. מכל מקום, כאשר מר כהן הבין שעדותו נסתרה במסמך מיום 29.2.2012 הוא ניסה לתקן את עדותו ולהסביר, כי לא ידע על התאריך המדויק שבו התובעים יקלטו כעובדי מדינה וציין: "ידענו שיש התנהלות אבל לא ידענו את הפרטים. לא ידענו מה ההסכמות ומה המועדים" ובהמשך הוא הסביר "ידעתי כאשר ברדיו הודיעו שההוסטלים הועברו למדינה, והעובדים הועברו למדינה. מי ששמע את זה, זה היה יו"ר שלנו, מר אלוני אידל ששמע ברדיו. זה היה או ב- 1 או ב- 2.11.2012". (רא' עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 14-27).
2. כמו כן, מר כהן נשאל בחקירתו הנגדית על הסכם ההארכה מתאריך 12.2.2012 שהוצג לעיל ולתניה שצוינה בו לעניין סיום תקופת ההתקשרות:

"ש. נכון שכאשר חתמת על הסכם הארכה זה ידעת שבכוונת המדינה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת ולהעביר את ההוסטלים האלה לידי המדינה, נכון?

ת. לא נכון. לא ידעתי.

ש. על פי אותו הסכם האם נכון שתקופת ההתקשרות מ-1.4.2012 או עד לסוף 2012, או עד להעברת השרות לידי המדינה, נכון?

ת. זה מה שכתוב. אך היו הארכות רבות. באופן עקרוני המדינה הייתה אמורה לצאת למכרז, לא להעבירם לעובדי מדינה וכל מי שעומד בתנאי סף של מכרז יכול לגשת למכרז.

כשבית הדין שואל אותי האם גם בהסכם 2009 נרשם כי תקופת ההסכם הוא עד תאריך מסוים או עד להעברת השרות למדינה לפי המוקדם ביניהם, אני משיב – שעלי להסתכל בהסכם.

אחרי שהסתכלתי בסעיף 4 להסכם – אני משיב שאין בהסכם סעיף דומה שההסכם יכול להסתיים עד העברת השירות למדינה.

כשבית הדין שואל אותי האם בהסכמי הארכות הנוספים שהיו נרשם גם, כי ההסכם הוא עד להעברת השירות למדינה, אני משיב – שאני לא זוכר.

אני רוצה לציין שלא כל ההוסטלים עברו למדינה.

היו הוסטלים שעברו במכרז".

1. מכל המפורט לעיל עולה, כי בניגוד לטענת הנתבעת כי התובעים התפטרו בהפתעה והם לא ידעו כלל על כוונת המדינה לקלוט אותם וגילו זאת רק כששמעו על כך ברדיו, התברר כי בפועל הנתבעת הייתה מודעת לפחות חצי שנה מראש לכך שהמדינה מתכוונת לסיים את ההתקשרות איתה ולהתחיל להפעיל את ההוסטלים בעצמה וכי העובדים יעברו לעבוד במדינה. יתרה מכך, הנתבעת הייתה מודעת לכך שכתוצאה מכך היא תפטר את העובדים והם יקלטו במדינה כעובדי מדינה.

נציין, כי יתכן והנתבעת לא ידעה את התאריך המדויק שבו ענין זה יקרה, ואולם אין בכך לשנות, במיוחד נוכח המכתב מיום 29.2.2012 שבו נאמר לעובדים כי בעתיד הקרוב "הם יפוטרו" וכי הנתבעת תשתף פעולה עם המדינה לעניין קליטתם במדינה.

נציין עוד, כי לאור המכתב מיום 29.2.2012 כלל לא מובן לנו מדוע לנתבעת יש טענות כלשהן כלפי העובדים, כאשר הנתבעת מראש הבהירה לעובדים שהם יפוטרו בקרוב ויחלו לעבוד במדינה.

יצוין עוד, כי חרף ידיעה זו של הנתבעת, היא לא הציעה לתובעים עבודה חלופית כלשהי בשירותיה.

טענות התובעים בסיכומיהם

1. לטענת התובעים, רק ביום 29.6.2015 או בסמוך לכך, שנים ארוכות לאחר סיום עבודתם המציאה להם הנתבעת מכתבי שחרור לקופות הפנסיה, אך לא צירפה למסמכים אלה טפסי 161 ומשכך לא עלה בידיהם לקבל את כספי הפיצויים המצויים בקופות.
2. לטענת התובעים הוכח, כי לכל הפחות כבר בחודש פברואר 2012 - כשמונה חודשים לפני שהנתבעת הפסיקה להפעיל את ההוסטלים, היא ידעה על קיומה של החלטת המדינה להעביר את ההוסטלים להפעלתה והיא החלה להתארגן לקראת הפסקת הפעילות ובתוך כך התכוונה לפטר את התובעים מעבודתם אצלה ואף התכוונה להמליץ למדינה ביחס לקליטת עובדים על ידי האחרונה בהתאם לניסיונה עם כל עובד ועובד.

הנתבעת ביקשה ממנהליה, כחלק מהיערכותה לפיטורי התובעים, להוציאם לחופשות על מנת שלא תאלץ לשלם לעובדים פדיון חופשה במועד סיום העבודה.

1. ההסכם שנחתם בין המדינה לבין הנתבעת ביום 12.2.2012, המאריך את הסכם 2009 ליום 31.12.2012 או עד להעברת השירות למדינה לפי המוקדם מבניהם, מלמד על ידיעתה הברורה של הנתבעת בדבר כוונת המדינה לסיים את ההתקשרות עמה ולהפעיל את ההוסטלים בעצמה, לכל הפחות ביום 12.2.2012.

הוכח כי הוראה שבהסכם ההארכה הזה הינה הוראה ייחודית להסכם ההארכה זה ואין היא מצויה בהסכם 2009 או בהסכמי הארכת תוקף אחרים, דבר המלמד על ידיעתה הברורה של הנתבעת בדבר כוונת המדינה ליטול את הפעלת ההוסטלים חזרה לידיה ולסיים את ההתקשרות עם הנתבעת, לכל הפחות ביום 12.2.2012.

1. הנתבעת לא הציעה לתובעים הצעות עבודה חלופיות, חרף ידיעתה כי בכוונת המדינה לסיים עמה את ההתקשרות ולקלוט את התובעים לעבוד במדינה.
2. הנתבעת פעלה, הלכה למעשה, להוצאת התובעים לחופשה, באופן שבחודש 10/2012 (חודש העבודה האחרון) יוותרו התובעים, רובם ככולם, ללא יתרת חופשה צבורה.

התובעים מפנים לטבלת יתרת חופשה שנתית המבוססת על תלושי שכרם של התובעים לחודשים: 10/2011, 1/2012, 4/2012, 5/2012, 9/2012 ו- 10/2012 וטוענים כי מהטבלה עולה כי:

• יתרת החופשה של רוב ועיקר התובעים בחודש 10/2012 הינה יתרה שלילית או אפס.
• בחודשים שקדמו לחודש 10/2012 היו ברשותם של התובעים יתרות חופשה חיוביות וגבוהות.
• יתרת החופשה של התובעים בחודש 10/2011 (התקופה המקבילה) היו יתרות חיוביות וגבוהות למרות סיומה הקרוב של השנה.

1. התובעים מציינים, כי עובר לקליטתם כעובדי מדינה הם חתמו על כתבי וויתור כלפי המדינה בנוגע לתקופה שקדמה ליום 1.11.2012. בנוסף, על פי הוראות הסכם 2009, סעיף 4.4, משרד הבריאות לא חייב בתשלום פיצויי או תשלום כלשהו לנותן השירות או לעובדיו עם סיום ההתקשרות בין המדינה לנתבעת. הפועל היוצא מכך הוא, כי אין להם אפשרות מעשית לתבוע מן המדינה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם בנתבעת.

יתרה מכך, בעוד שלגרסת הנתבעת המדינה לא עמדה בהסכם עמה, הרי שהנתבעת לא הגישה כל תביעה כנגד המדינה והדברים מדברים בעד עצמם.

1. לגרסת התובעים, בנתבעת קיים נוהג לשלם פיצויי פיטורים גם לעובדים שהתפטרו מרצונם ובנסיבות העניין יש לקבוע כי תנאי הנוהג התקיימו וכי היה על הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים גם מטעם זה.
2. באשר לטענת הנתבעת שעלתה בסיכומיה, כי היא הפרישה לקופות הפנסיה את מלוא כספי הפיצויים ואף הפרישה פיצויי פיטורים ביתר - הרי שניסיונה לטעון זאת כעת הינה הרחבת חזית אסורה.

בכל מקרה, בהתאם לתלושי השכר שלהם, הנתבעת הפרישה לקופות הפנסיה של העובדים 6% ברכיב פיצויי פיטורים בלבד.

1. התובעים מפנים להלכות של בית הדין הארצי לעבודה בהם נקבעה זכאותו של עובד, בעת החלפת ספקי שירות, לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, הגם שהמשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי.

טענות הנתבעת בסיכומיה

1. הנתבעת טוענת, כי היא לא הייתה צד למשא ומתן בין ההסתדרות למדינה ומעבר העובדים לשירות המדינה התגלה לה רק בדיעבד, כאשר לגרסתה, ענין זה אף מקבל עיגון בעדותו של מר מסאייב לפיה "לא ידעתי מראש בדיוק באיזה תאריך זה יקרה. אבל ידעתי שזה יקרה בקרוב".
2. לטענת הנתבעת, בכתב התביעה דרשו התובעים פיצויי פיטורים מלאים (100%) כאשר בתצהיר העדות הראשית תיקנו התובעים את הסכום הנתבע ודרשו רק את השלמת פיצויי פיטורים- 28% במכפלת שנות העבודה ואף לא ביקשו לשחרר את כספי הפיצויים.
3. לנתבעת התברר, כי בקופות נמצאים למעלה מ- 100% מכספי הפיצויים לאחר שבטעות הופרשו עבור התובעים תשלומים לפיצויים מרכיבי שכר בהם הנתבעת לא הייתה מחויבת והוגשה נגד קרן הפנסיה ונגד התובעים תביעה להחזר הפרש כספי הפיצויים ל- 100% הנמצאים בקופות (ק"ג 29853-07-17 האגודה לבריאות הציבור נ' מנורה מבטחים ואח').
4. לטענת הנתבעת, מאחר ותביעת התובעים הינה רק להשלים את תשלום הפיצויים שלטענתם לא נמצאים בקופת הפיצויים ומאחר ובקופה הופקדו למעלה מ- 100% מפיצויי הפיטורים יש לדחות את התביעה בגין פיצויי הפיטורים.
5. כמו כן הנתבעת ציינה, כי לתובעים ניתנו מכתבי שחרור בקשר לכספי הפיצויים אולם לא ניתנו להם טפסי 161, וכי בהתאם לבירור שנערך, המשמעות של שחרור כספי הפיצויים ללא טופס 161 הינה רק שלא ניתן פטור ממס בגין הפיצויים.
6. הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה מועד הזכאות לקבל פיצויי פיטורים שנצברו בקופת הגמל הינו רק בקרות "אירוע מזכה", ולטענתה בנסיבות ענייננו ומאחר והעובדים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה טרם קמה זכאותם לקבל פיצויי פיטורים והיא תקום רק במועד פיטוריהם או סיום עבודתם במדינה.
7. כמו כן טוענת הנתבעת, כי בפסיקה נקבע כי עובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה תוך שינוי בזהות המעבידים וללא שינוי באופי העבודה או במקום העבודה, אינו זכאי בתשלום פיצויי הפיטורים והעובד יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים רק לאחר סיום יחסי העבודה אצל המעביד החדש. חריג לכך הינו מקרה בו קיים הסכם קיבוצי הקובע, כי במקרה של חילופי מעבידים יהיו זכאים העובדים לפיצויי פיטורים כגון בענף הניקיון ובענף השמירה. הנתבעת מפנה ל- דב"ע נה/105-3 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי-אלי הורתי, סע (ב"ש) 17773-07-11 ג'דעון אבו עראד נ' עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ (חל"צ), עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ- טטיאנה וורונין ואח').
8. לטענת הנתבעת, בעניינו התובעים הם אלו שפעלו במשך תקופה ארוכה על מנת לעבור לשירות המדינה, ועל כך נודע לאגודה רק בדיעבד והתובעים הסכימו ואף היו מעוניינים לעבור לעבוד בשירות המדינה. בהקשר זה הנתבעת מפנה לפסיקה בה נקבע, כי כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה יש בכך כדי להוות הסכמה לחילופי המעסיקים, אפילו לא הביע הסכמתו המפורשת לכך ובמועד חילופי המעסיקים העובד אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים (הנתבעת מפנה לדב"ע נד/3-26, מדינת ישראל-זינגר; בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ; ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי נ' יהודה פלפלי; דב"ע שם/3-67 נוסבאום נ' עיריית גבעתיים).
9. הנתבעת טוענת, כי בנסיבות אלו ואף אם בית הדין סבור כי התובעים זכאים כבר במועד המעבר לשירות המדינה לקבל פיצויי פיטורים, הרי שמדובר בטעות כנה ולפיכך אין כל מקום לחיוב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים מה גם שמלוא כספי הפיצויים נמצאים בקופת הפיצויים ותביעת התובעים רק להשלמת כספי הפיצויים בקופות.

דיון והכרעה

1. דין תביעת התובעים לתשלום פיצויי פיטורים החל מתקופת העסקתם של התובעים אצל הנתבעת ועד שנקלטו כעובדי מדינה בתאריך 1.11.2012 להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
2. תחילה נדגיש, כי מכתבו של מר כהן מיום 29.2.2012 מלמד בצורה חד משמעית על כוונתה של הנתבעת לפטר את התובעים לנוכח קליטתם לעבוד במדינה. דרישתה של הנתבעת במסגרת המכתב, לפיה על התובעים לנצל את ימי החופשה הצבורים לזכותם מבלי להציע להם תפקיד חלופי, מלמדת על ההיערכות שביצעה הנתבעת לשם פיטורי העובדים הואיל והיא ידעה כי היא תחדל להיות המעסיקה שלהם במועד כזה או אחר. נציין, כי גם מהנתונים אשר הוצגו בפנינו עולה, כי באופן מובהק כמות ימי החופשה של התובעים ירדה בצורה משמעותית באוקטובר 2012 לעומת תקופות קודם לכן ומכאן שהנתבעת לא רק הורתה במכתב לתובעים לנצל ימי חופשה אלא גם דאגה לכך שההוראה תבוצע.
3. על אף תוכן המפורש של המכתב הנזכר לעיל והאמור בהסכם מתאריך 31.3.2009, שהמדינה לא תהיה חייבת בתשלום פיצויי או תשלום כלשהו לנותן השירות או לעובדיו עקב סיום ההסכם (סעיף 4.4 להסכם כפי שפורט בפרק ההיסטוריה) שהנתבעת בעצמה חתמה עליו, הנתבעת בוחרת לעשות דין לעצמה ולהתעלם לחלוטין ובאופן מודע לחובתה לתשלום פיצויי פיטורים.
4. בעד"מ ארצי 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' טטיאנה וורונין ואח' אלין מפנה הנתבעת בסיכומיה (להלן: "פרשת דינמיקה בע"מ") נקבע, כי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, אינו שולל זכאות לפיצויי פיטורים של עובדים בעת החלפת ספקי שירות ניקיון מקום בו הזכאות לפיצויים נקבעה בהסכם קיבוצי או כאשר קיים חשש ממשי, שהמעסיק החדש אינו מקבל על עצמו או אינו מסוגל לקבל על עצמו את חובותיו של קודמו.

במסגרת פסק הדין כב' הנשיא בדימוס סטיב אדלר מתייחס לדב"ע שם/3-67 יעל נוסבאום נ' עיריית גבעתיים, פד"י י"ב, 194, ויפים הדברים שנאמרו לעניינו:

"פסק דין נוסבאום עוסק במורה שהועסקה בגן ילדים בבעלות עיריית גבעתיים והמשיכה לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר שהמקום החל להיות מופעל על ידי משרד החינוך והתרבות. בבסיס פסק הדין נעוצה החזקה, כי זכותה של העובדת לפיצויי פיטורים על תקופת עבודתה אצל עיריית גבעתיים מובטחת לה גם כאשר המשיכה בעבודתה במשרד החינוך. לא התעורר חשש ממשי שמדינת ישראל תתכחש לחובותיה".

נזכיר, כי במקרה שלנו, המדינה הבהירה חד משמעית כי לא תשלם פיצויי פיטורים בגין תקופת העובדים אצל הנתבעת ואף החתימה את העובדים על כתבי ויתור.

1. כמו כן, בע"ע 32805-11-11 אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה בע"מ נ' אולג בליוזר נקבע:

"לפי פסיקתנו, כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים, העובד יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מהמעביד הראשון, אפילו אם סירב להצעת עבודה חלופית (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים, ניתן ביום 27.3.06 [פורסם בנבו] ; עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים - וורונין ואח', ניתן ביום 21.8.08) [פורסם בנבו] ".

1. בנסיבות של התיק שבפנינו דין החלפת המעסיקים כדין פיטורים, שכן בנוסף למכתבו של מר כהן ולתניה בהסכם מתאריך 31.3.2009, כתנאי לקליטתם כעובדי מדינה הוחתמו התובעים על כתבי ויתור על כל טענה או דרישה כלפי המדינה בנוגע לתקופה שעובר למועד קליטתם.
2. הני כי כן, נסיבות תיק זה מביאות אותנו למסקנה חד משמעית, כי המדינה לא קיבלה על עצמה לשלם פיצויי פיטורים לתובעים בהתייחס לתקופת העבר ועל כן קמה חובתה של הנתבעת כמעסיק לשלם לתובעים פיצויים פיטורים כאמור בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").
3. חשוב לנו לציין, כי אומנם בענייננו הנסיבות אינן דומות לנסיבות בפרשת דינמיקה בע"מ היות ולא מדובר בהחלפת ספקיות שירות, אולם ניתן ללמוד מפסק דין זה על חובתה של הנתבעת לשלם לתובעים פיצויי פיטורים בנסיבות בהם המדינה לא קיבלה על עצמה את חובותיה של הנתבעת כלפי התובעים.
4. באשר לס"ע (ב"ש) 17773-07-11 ג'דעון אבו עראר נ' עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ אליה מפנה הנתבעת בסיכומיה נציין, כי מדובר בפסיקה של בית דין אזורי שאינה מחייבת בית דין זה ובנסיבות שונות מנסיבות עניינו; מה גם על פסק הדין הוגש ערעור אשר מתנהל בפני בית הדין הארצי לעבודה בתיק מס' 42241-09-15 והקבוע לדיון לתאריך 1.5.2018, כאשר הסוגיה המרכזית העומדת בערעור הינה זכאותם של המערערים לפיצויי פיטורים בעת החלפת מעסיקים.
5. איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי התובעים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה ובשל כך טרם קמה זכאותם לקבלת פיצויי פיטורים והיא תקום רק במועד פיטוריהם או סיום עבודתם במדינה. בהקשר זה, הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה מועד הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים שנצבר בקופות הגמל הינו רק בקרות "אירוע מזכה": נכות, מוות או יציאה לפנסיה ולא מיד בתום יחסי העבודה, וכי עובד אשר ימשוך כספים שלא בשל אירוע מזכה עליו להחזיר למעביד את כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקופות הפנסיה.

היה עדיף שהנתבעת לא הייתה מעלה טענות אלו, שכן בנסיבות תיק זה דין החלפת המעסיקים כדין פיטורים המזכים את התובעים בפיצויי פיטורים.

1. באשר לטענת הנתבעת, כי הופרשו מעל ל- 100% מכספי הפיצויים - עובדה זו לא הוכחה בפנינו ועל כן, לא ברור מהו הבסיס העובדתי או המשפטי לטענה זו של הנתבעת.
2. באשר לטענות הנתבעת לעניין טפסי 161 - תחילה נציין, כי לא ברור לבית הדין מדוע הנתבעת מבקשת להזיק לתובעים כך שיאלצו לשלם מיסים על פיצויי הפיטורים על אף שמדובר בכספים הפטורים מתשלום מס. בכל מקרה, הנתבעת לא הביאה כל ראיה שקופות הגמל מאפשרים פדיון כספי פיצויי הפיטורים ללא טפסי 161 ועל כן, טענתה בעניין זה ממילא לא הוכחה.
3. נציין, כי בכתב התביעה נערך חישוב לסכום פיצויי הפיטורים שיש לשלם לתובעים והתובעים תבעו סכומים ספציפיים, כאשר החישוב נערך עבור כל תובע בנפרד - לפי תקופת העסקתו בנתבעת ושכרו הקובע.

כפי שפורט לעיל, על פי הסכמת הצדדים, פסק דין זה הינו עקרוני והצדדים יבצעו את החישובים בעצמם, ועל כן, אין אנו נדרשים לקבוע מהו סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי כל תובע.

לאור המפורט לעיל, דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובעים השלמת פיצויי פיטורים וכן להמציא להם טפסי 161 על מנת שיוכלו לשחרר את כספי פיצויי הפיטורים הצבורים להם בקרנות.

כספי פיצויי הפיטורים יישאו בהצמדה וריבית כדין ממועד סיום עבודתם של התובעים ועד מועד התשלום בפועל.

כוננויות

1. רכיב זה נתבע על ידי עובדי כח העזר ועובדי הניקיון, כאשר לטענתם החל מחודש 9/2009 הנתבעת חדלה לשלם להם באופן חד צדדי תוספת כוננות.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם תוספת כוננות בגין התקופה שבין 9/2009-10/2012, כלומר עד למועד קליטתם כעובדי מדינה.

1. בהתייחס לעניין זה מר מאייסב ציין בעדותו בפנינו, כי במהלך תקופת עבודתו כאשר היה עובד כח אדם ומאז שהחל לעבוד כעובד מדינה הוא ממלא דו"ח כונניות כל חודש ואולם הדו"ח הינו פיקטיבי ולא מדובר בכוננויות אשר בוצעו בפועל, אלא בכוננות פיקטיבית המדווחת לצורך הגדלת השכר. (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 4-5).

כמו כן, מר מאייסב העיד:

"ש. כל חודש היית ממלא בדו"ח יום אחד של כוננות וזאת עד 2009?

ת. עד שיהודה כהן הודיע לנו שהוא יפסיק לשלם כוננות. הוא אמר שלא נמלא סתם, כי הוא לא ישלם את זה, כי אנחנו לא בשירות המדינה.

זה קרה אחרי שעברנו מחב' כח אדם לקבלן פרטי.

ש. עד 2009 היית ממלא כל חודש וחותם על תאריך מסוים של כוננות ומ-2009 ביקשו ממך שלא תחתום על כוננות?

ת. נכון.

נדמה לי שבחודש-חודשיים ראשונים שעברנו לעבוד כקבלן פרטי עוד שילמו.

כשבית הדין שואל אותי האם היה שינוי כלשהו בפועל לעניין הקפצות ו/או כוננויות כתוצאה מהמעבר לקבלן פרטי, אני עונה – שההבדל היה שהיו קצת יותר הקפצות.

גם כשהקפיצו לא שילמו על השעות.

היינו מקבלים תשלום בגין X שעות בחודש, במקרה שלי 169 שעות חודשיות וגם אם עבדנו יותר עקב הקפצה לא קיבלנו תשלום יותר גבוה. אבל אם עבדנו פחות, אז היו מפחיתים את זה מימי חופשה".

(עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 1-14)

1. גב' רפאלי אשר נחקרה גם היא בעניין הכוננויות הסבירה בעדותה, כי עד שנת 2009 היא הייתה ממלאת יום אחד בחודש שבו היא כוננית, ובאשר לתקופה החל משנת 2009 היא העידה כדלקמן:

"ש.יהודה אמר לכם לא לבצע כוננויות מ-2009?

ת. לא אמרו לנו לא לבצע, אלא אמרו לנו לא למלא דו"ח כי אנחנו לא מבצעים את הכוננות הזאת ואין סיבה לשלם לנו כוננות אם אנחנו לא מבצעים. יהודה טען שזה גזל. אלה המילים שלו.

ש.ומשנת 2009 לא היית מקבלת למעשה תוספת לכוננות?

ת. עד 1.11.2012 מאז שאנחנו עובדי מדינה אנחנו מקבלים את זה שוב.

ש.וכעת כשאת עובדת מדינה את ממלאה כל חודש את אותו דו"ח?

ת. כן.

ש.ומקפיצים אותך?

ת. לא. אנחנו רק ממלאים את זה, כמו שהיה לפני זה. זה סוג של נוהל".

(עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 1-9).

1. גם גב' קסטימל שהעידה בבית הדין הסבירה בחקירתה הנגדית לעניין הכוננויות, כדלקמן:

"ש.היו חודשים שמילאת על כוננות וקיבלת על כך והיו חודשים שלא מילאת על כך ולא קיבלת?

ת. אנחנו היינו ממלאים ב-2 או ב-5 לכל חודש טופס של כוננות שהתייחס לחודש הקודם.

אני לא הבנתי כל כך איך ממלאים את הטופס של הכוננות ולכן עבורי מילאה את הטופס גב' גילה חיים.

לאחרונה כשבדקתי את התלושים, גיליתי שב-6 השנים שעבדתי קיבלתי אולי 5 או 6 פעמים כוננויות.

עד 2009 – לפעמים קיבלתי, ולפעמים לא. לא כל חודש, בעיקר לא".

(עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 17-18).

בהתייחס לתקופה שלאחר 2009 גב' קיסטמל ציינה, כי היא התבקשה לא לרשום כוננות מאחר ומנהל הנתבעת- מר יהודה כהן הודיע שלא יבוצע תשלום עבור הכונניות.

(עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 22-25).

לעניין אם הכונניות בוצעו בפועל גב' קיסטמל ציינה בעדותה, כי "הכונניות שלנו זה "כאילו" והמשיכה: "גם היום כשאני עובדת במדינה, הכונניות היא כאילו, היא לא באמת".(עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 10-16)

1. באשר לעדות מנהל הנתבעת לעניין הכוננויות - מר כהן ציין בעדותו, כי כשהיו חברת כח אדם "היו כונניות שהעובד דיווח עליהם ולאחר שהוא חתם על דו"ח נוכחות מבחינתו זאת הייתה האמת לאמיתה ומדובר בכונניות שבוצעו בפועל" (עמ' 49 לפרוטוקול, ש' 24-25).

באשר לתקופה שבה הייתה הנתבעת נותנת שירותים, מר כהן העיד:-

"מפנה אותך לסעיף 24 לתצהירך. אחרי שהנתבעת הפכה לספקית שירות, מי קבע את הכוננויות, את המשמרות באופן ספציפי?

ת. מי שקבע את המשמרות זה מנהל ההוסטל.

ש. ומי קבע את מועד הכוננות?

ת. כשהיינו חב' כח אדם, היו כוננויות שהעובד דיווח עליהם ולאחר שהוא חתם על דו"ח נוכחות מבחינתנו זאת היתה האמת לאמיתה ומדובר בכוננויות שבוצעו בפועל.

לאחר מכן – כשאנחנו ניהלנו את ההוסטל והיינו צריכים להחליף אנשים שנעדרו באופן פתאומי, נאמר לנו שבעצם אין כוננים בפועל ואנחנו צריכים למצוא פתרון אחר ושהכונניות היו הונאה והדיווח היה שיקרי. לא ידענו את זה כשהיינו חב' כח אדם.

בעצם אמרנו שאנחנו לא מוכנים לקבל דיווחים שיקריים ומדובר בגניבה ובגזל.

אנחנו מצאנו פתרון מעשי לאותם עובדים שהיו חסרים באופן פתאומי, ע"י עובדים ייעודיים שלקחנו לשם כך.

לשאלת בית הדין, האם העובדים הייעודיים קיבלו כוננויות, אני משיב שלא, הם קיבלו תשלום מיוחד פר קריאה.

לשאלת בית הדין, האם השכר היה משתנה כאשר מדובר במשמרת רגילה, לעומת משמרת שהקפיצו אותם, אני משיב שאני חושב שהם קיבלו שעות עודפות או שעות נוספות לפי השעות שביצעו בפועל. אינני זוכר אם השכר השעתי עבור ההקפצות שלהם שונה".

(עמ' 49 לפרוטוקול, ש' עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 1-11)

1. לשאלת בית הדין, מי חתם על דיווחי הכוננויות בתקופה שהייתה הנתבעת חברת כוח אדם, מר כהן השיב "שהעובד, ואני צריך לבדוק אבל אני חושב שהממונים הישירים מטעם משרד הבריאות, אבל אני לא בטוח. אם אני נשאל אם זה היה מישהו מטעמנו, אני משיב שמטעמנו הייתה תקופה מסוימת שמישהו חתם מטעמנו, אבל זה היה בתקופה מסוימת כשלא ידענו עוד מה קורה". (עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 18-21)
2. בהמשך מר כהן העיד:-

"ש.ביחס לאותו נספח, האם אתה מאשר שהכוננות כאן דווחה ב-5.11.08, כלומר בדיעבד, ע"י כהן סגולה ואושרה ב- 9.11.08 ע"י דורון ניצן?

ת. כן אני מאשר ואומר, כי מאחר והשמצתי פה את דורון קודם ששיתף פעולה, יתכן שהוא האמין לעובדת שזה בוצע בפועל, אני לא יודע.

כשבית הדין שואל אותי, האם מדובר ברמאות שהעובדים חשבו עליה בעצמה, כל עובד בפני עצמו, או שמדובר במשהו מסודר, אני משיב שאני לא ביררתי את השאלה הזו מול בית החולים, שזה משרד הבריאות. אני לא מאמין שמישהו במשרד הבריאות נתן הוראה לדווח דיווחים פיקטיביים. אנחנו מבחינתנו, חד משמעית לא היתה לנו כוונה כזו.

לשאלת בית הדין, האם העובדים החליטו לדווח על כוננות, או שמישהו נתן לעובד הנחיה להכניס כוננויות בסוף החודש, אני משיב שפה אני מבין שהיתה שיטה לעבוד על המערכת. אם אני נשאל מי היה המקור לשיטה, אני עונה שאני לא יודע.

אם אני נשאל אם יכול להיות שזה היה בהסכמה ויכול להיות שהעובדים קיבלו הנחיה לפעול כך על מנת להגדיל את שכרם, אני משיב חד משמעית, ואני יכול להשיב רק בשם האגודה, לא רק שלא היתה הנחיה כזו, אלא ברגע שנודע לנו הדבר, מיד הפסקנו והגדרנו את הדבר כגזל והעובדים יעידו על כך גם.

כשבית הדין שואל אותי לגבי התקופה שעבדנו כחברת כ"א וקיבלנו תקורה, האם התקורה היתה עבור כל השכר שקיבלו העובדים, לרבות הכוננויות, אני משיב שכן.

כשבית הדין שואל אותי, האם אם כך יוצא, שגם אנחנו כחברת כ"א קיבלנו כספים שלא היינו אמורים לקבל, אני משיב שזה מה שמשרד הבריאות החליט לשלם להם בפועל, על סמך הדיווחים שלהם ובהחלט ייתכן כי אם תהיה תביעה כנגד מי שגנב ורימה, אנחנו נצטרך גם להחזיר את ההפרש".

(עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 3-23).

1. למעשה מהעדויות שהובאו בפנינו עולה, כי כשהנתבעת הייתה חברת כח אדם היא שילמה על כונניות ואף חתמה עליהן, למרות שמדובר בכוננויות פיקטיביות שלא בוצעו בפועל. כן הובהר בפנינו, כי התשלום עבור כוננות שלא בוצעה בפועל מקובל במדינה וכאשר הנתבעת נהיתה חברת שירותים, היא החליטה לחסוך מעצמה שלום זה, והפסיקה אותו בטענה שמדובר בגזל.

טענות התובעים בסיכומיהם

1. התובעים טוענים, כי רכיב הכונניות שולם לרוב התובעים מראשית עבודתם בנתבעת ועד לחודש אוגוסט 2009 (כולל) או בסמוך לכך, וזאת ברציפות חודש בחודשו. לטענתם הוכח, כי התשלום בגין רכיב הכונניות היה פיקטיבי וכל מה שנדרשו התובעים לעשות על מנת לקבל את הכוננות היה למלא בדו"ח הנוכחות באופן רטרואקטיבי יום אחד בחודש שחלף, לפי בחירתם, לגביו צוין "כוננות".
2. התובעים טוענים, כי הוכח כי החל מחודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, קיבלו התובעים הוראה מהנתבעת להפסיק לרשום בדו"ח יום כוננות על אף שהנתבעת שילמה להם רכיב זה בחודשים 4/2009 עד ל- 8/2009 כולל. לטענת התובעים, הנתבעת הפסיקה לשלם באופן גורף לכלל התובעים את הכוננות באופן חד צדדי ומבלי שניתנה להם זכות להשמיע את טענותיהם או לקבל הסכמתם.
3. התובעים מפנים לפסיקה של בית הדין הארצי המתייחסת למעמדו של תשלום מסוים כ- "תוספת" או "כמשכורת". בין היתר התובעים מפנים לדב"ע מד/6-7 מדינת ישראל-דב חביון ז"ל פד"ג ט"ז, 29; דב"ע נג 17-4 ההסתדרות-מדינת ישראל, פד"ע כו' 263- במסגרתם נקבע, כי תוספת כוננות ששולמה ללא תנאי הקשור לעבודתו של העובד, היא חלק מן השכר הרגיל.
4. התובעים טוענים, כי משהוכח בעניינם כי מדובר בכוננות פיקטיבית, יש לראות ברכיב זה כחלק משכרם הרגיל אשר הנתבעת לא הייתה רשאית להפסיק תשלומו באופן חד צדדי וללא קבלת הסכמתם.

טענות הנתבעת בסיכומיה

1. הנתבעת טוענת, כי לא נטען ובוודאי שלא הוכח שהאגודה הייתה מודעת לדיווחי הכונניות הפיקטיבית שבוצעו על ידי העובדים ולפיכך האגודה לא הייתה מחויבת להמשיך לשלם לתובעים תשלום כוננות עבור הכוננות הפיקטיבית.
2. לטענת הנתבעת, התובעים מסיבות שמורות להם בחרו שלא להזמין לעדות את מי שחתום על דוחות הכוננות (למעט העובד) והאם ידע שמדובר בדיווחים פיקטיביים, ואם כן מדוע אישר זאת והאם דיווח על כך למישהו מהאגודה.

דיון והכרעה

1. דין תביעת התובעים בגין תשלום תוספת כוננות החל מחודש 9/2009 ועד לתאריך שבו נקלטו כעובדי מדינה, כלומר עד 10/2012 כולל, להתקבל.
2. הוכח בפנינו, כי רכיב הכוננות שולם לתובעים מתחילת העסקתם אצל הנתבעת ועד לחודש 8.2009, דהיינו הנתבעת המשיכה לשלם עבור רכיב זה למשך 4 חודשים גם בכובעה החדש כנותנת שירות למדינה; החל מחודש 9.2009 ניתנה הוראה לתובעים על ידי הנתבעת לא לרשום כונניות כי לא יקבלו בגינן תשלום. לאחר מכן ועת שנקלטו התובעים לעבוד במדינה, המדינה חזרה לשלם להם כוננות אחת (פיקטיבית) בחודש דבר המלמד על כך שתשלום זה מקובל במדינה.
3. כמו כן שוכנענו, כי לא מדובר בגזל ובתמרון של העובדים כפי שניסה מר כהן לטעון בעדותו בפני בית הדין, אלא מדובר בעניין מוסדר בחסות המדינה עוד מהתקופה שהעובדים היו עובדי כח אדם.
4. הוכח בפנינו, כי הכונניות לא בוצעו בפועל אלא מדובר ברכיב פיקטיבי המהווה שכר לכל דבר ועניין. מדי חודש העובדים היו מדווחים רטרואקטיבית, בדו"ח הנוכחות של החודש הקודם, על כוננות שהם כאילו ביצעו אך אשר לא בוצעה בפועל.
5. עדותו של מר כהן בהקשר זה לא הייתה מהימנה. לא שוכנענו כי הנתבעת, בעת שהייתה חברת כח אדם, לא ידעה כי מדובר ברכיב פיקטיבי אלא אנו סבורים שההיפך הוא נכון וכי הנתבעת כחברת כח אדם ידעה בגין מה שולם לעובדיה שכר ואם עבודתם בוצעה בפועל ואם לא. מה גם שלפי עדותו של כהן, מישהו מטעם הנתבעת היה חותם על דוח הכוננות.
6. מכל המפורט לעיל - לפי ההלכה הפסוקה וכפי שצוין בסיכומי התובעים, תוספת כוננות המשולמת ללא תנאי הקשור לעבודת העובד, היא חלק מהשכר הרגיל. ^[1]

משהוכח בפנינו כי תוספת הכוננות לא הייתה מותנית בביצוע עבודה בפועל, הרי שמדובר בחלק מהשכר הרגיל של התובעים אשר הנתבעת התחייבה לשלם על פי סעיף 9.4 להסכם מתאריך 31.3.2009. כפי שפירטנו לעיל, במסגרת הסכם זה הנתבעת התחייבה לשלם לעובדיה גמול שווה ערך לתגמול המקבל עובד מדינה במשרה מקבילה או דומה.

1. לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים אשר שימשו בתפקיד עובדי כח עזר וניקיון שווה ערך של תוספת כוננות אחת לחודש בגין כל חודש החל מ- 9/09 ועד ל- 10/2012 (כולל).

סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מהתקופה החציונית – 1.2.2011 ועד מועד התשלום בפועל.

דמי חגים

1. לטענת התובעים החל מחודש 9/09 לא זכו להיעדר בימי החג תוך קבלת תשלום בגין היעדרותם בימים אלו בכלל וכן לא קיבלו תשלום בשיעור של 150% בין ימי חג בהם עבדו.
2. התובעים טוענים, כי בהיותם עובדי משמרות, כל תובע בהתאם לתפקידו נדרש לבצע מספר משמרות בשבוע. התובעים המשמשים ככוחות עזר, מדריכים וכעובדי ניקיון נדרשים לבצע 5 משמרות בשבוע ואחים ואחיות נדרשים לבצע 6 משמרות שבועיות.
3. התובעים טוענים, כי החל מחודש 9/09, בשבועות בהם נפל יום חג הם שובצו למלוא המשמרות להן הם מחויבים (5 או 6) כשהמשמרות להן שובצו אינן נופלות ביום החג.
4. התובעים טוענים, כי מראשית עבודתם ועד לחודש 8/09 כולל, בשבוע בו נפל יום חג הם שובצו למספר המשמרות להן הם מחויבים בניכוי משמרת שנפלה ביום החג. קרי אם נפל יום חג בשבוע עבודה מסוים נדרשו התובעים לעבוד משמרת אחת פחות ממספר המשמרות הנדרש במסגרת תפקידם (קרי 4 או 5 בהתאם לתפקידו של כל תובע) וקיבלו שכר בגין מלוא המשמרות (קרי 5 או 6 בהתאמה).

לטענת התובעים, הפועל היוצא מהתנהגות הנתבעת החל מחודש 9/09 הינו, כי התובעים לא זכו לקבל תשלום בגין ימי חג.

1. התובעים טוענים, כי בתקופה שמחודש 9/09 ועד לחודש אוקטובר 2012 (כולל), מועד בו הפכו לעובדי מדינה נחגגו 32 ימי חג במדינת ישראל המזכים בתשלום, והתובעים זכאים לתשלום בגין ימי חג אלו, כל אחד בהתאם לשכרו.
2. בתצהיר עדותם הראשית הצהירו התובעים, כי החל מחודש 9/09, השתנתה מתכונת העסקתם בתקופת החג באופן הבא:

א. אם לא עבדו ביום החג ושובצו ל- 5 משמרות באותו שבוע, לא קיבלו כל תשלום בגין שעות נוספות בעבור המשמרת החמישית.

ב. אם לא עבדו ביום החג ושובצו ל- 4 משמרות באותו שבוע, הופחת להם יום חופשה ממכסת ימי החופשה הצבורים.

ג. אם עבדו ביום חג, לא קבלו תוספת שכר בגין עבודה בחג.

1. בעדותו בפני בית הדין מר כהן הסביר, כי העובדים שעובדים משמרות צריכים לעבוד בחודש 169 שעות למשרה מלאה בין אם חל חג ובין אם לא, ובהמשך הוא הסביר כי עובדי המשמרות לא עבדו פחות שעות בחודשים בהם חל חג וכשהם עבדו בחג הם קבלו תוספת חג של 150%.

האם התובעים היו עובדים חודשיים:

1. גב' קוצוק, אחות במקצועה, ציינה בעדותה בפנינו, כי עבודתה בוצעה על בסיס חודשי וכי היא קיבלה אותו שכר משולב כל חודש כאשר השכר ברוטו השתנה לפי המשמרות שבצעה (רא' עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 15-21). גם גב' אברמוב, אחות במקצועה, ציינה בעדותה, כי היא עבדה על בסיס חודשי.
2. בתצהיר עדותו הראשית מר מאייסב הצהיר, כי כעובד כח עזר עמדה משרתו המלאה על 169 שעות חודשיות וכי עבודתו בוצעה במשמרות, כאשר באופן רגיל הוא שובץ ל- 5 משמרות בשבוע עבודה. במהלך עדותו בפני בית הדין הוא נשאל:

"ש. כשעבדת באגודה הייתה מקבל שכר חודשי קבוע כל חודש?

ת. כן.

ש. בעצם היית מקבל שכר בסיס שלך היה קבוע כל חודש?

ת. כן".

1. גב' רפאלי, עובדת כח עזר, העידה אף היא, כי היא עבדה 100% משרה בת 169 שעות חודשיות כאשר הייתה מקבלת אותו שכר בכל חודש ובנוסף הייתה מקבלת תשלום ספציפי לפי משמרות (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 10-16) וכך גם העידה גב' קיסטמל.
2. אשר על כן, מכל העדויות עולה, כי התובעים עבדו על בסיס חודשי כאשר בסיס השכר החודשי היה קבוע והתובעים היו מקבלים תוספות שונות בהתאם למשמרות שביצעו.

טענות התובעים בסיכומיהם

1. התובעים טוענים, כי מהראיות עולה כי חל שינוי לעניין אופן תשלום שכרם והתשלום שקיבלו בגין חגים בין התקופה שבה שימשה הנתבעת כחברת כח אדם לבין התקופה שבה שימשה כספק שירותים. לטענת התובעים, בתקופה שבה הנתבעת הפכה לספק שירותים נדרשו לבצע את מלוא שעות עבודתם השבועיות/החודשיות בין אם חל חג ובין אם לאו.
2. לטענת התובעים, חיובם לעבוד באופן מלא משמעותו, כי אם נעדר העובד ביום חג ללא שהשלים את מכסת השעות באותו חודש, שכרו המשולב נפגע כתוצאה מכך. לגרסתם, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח, כי היא שילמה לתובעים דמי חגים כדין - נטל בו לא עמדה.
3. התובעים טוענים עוד, כי אין לקבל את עמדת הנתבעת לפיה העובדים אשר מבצעים עבודה במשמרות אינם זכאים לדמי חגים מאחר והם עבדו את מספר המשמרות הרגיל באותו החודש ולפיכך לא נגרע שכרם.

טענות הנתבעת בסיכומיה

1. לטענת הנתבעת התובעים היו עובדים חודשיים שקיבלו שכר חודשי קבוע הן בזמן בו הנתבעת הייתה חברת כח אדם והן בזמן בו הנתבעת הייתה חברה למתן שירותים. לפיכך בהתאם לצו ההרחבה תשלום דמי חגים אינו חל לגבי עובדים חודשיים ועל כן יש לדחות רכיב זה.
2. לטענת הנתבעת, התובעים אישרו כי לא חל כל שינוי בשכרם בזמן שהנתבעת הפכה לחברה למתן שירותים, כך שהתובעים בכל התקופה קיבלו שכר חודשי קבוע בין אם היה חג ובין אם לא היה חג.

דיון והכרעה

1. דין התביעה בגין תשלום ימי חג להתקבל באופן חלקי, וזאת לענין תשלום בשיעור של 150% בגין עבודה אשר בוצעה בימי חג וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
2. תחילה נציין, כי לא הוכחה טענת התובעים כי לא שובצו כלל לעבודה בימי חג במהלך התקופה שבה שימשה הנתבעת כחברת שירותים. נציין, כי לא רק שטענה זו אינה הגיונית, שכן מדובר בהוסטלים שבהם אנשים שוהים גם בתקופת החגים ועל כן חייבים לשבץ עובדים לעבודה בתקופת החגים, ובכל מקרה, מהתצהירים שהגישו התובעים עולה כי שובצו לעבודה בימי החג (כאשר השכר ששולם להם בגין ימים אלו היה שכר של 100% ולא 150%).
3. בכל מקרה, בהתאם לסעיף 7(ב) לצו הרחבה - הסכם מסגרת (שבוע העבודה, חגים, אבל)- יולי 2000, עובד חודשי אינו זכאי לתשלום נפרד עבור ימי החג.
4. מעדות התובעים בפנינו עולה, כי התובעים הינם עובדים חודשיים ועל כן, אין הם זכאים לתשלום נפרד עבור ימי החג.

למעלה מהצריך נציין, כי התובעים אף לא הצליחו להוכיח בפנינו טענותיהם בהקשר זה, כאשר לא הובאה ראיה אובייקטיבית כלשהי המלמדת על השוני בתשלום שכרם בהתייחס לימי חג בין התקופה שבה הנתבעת שימשה כחברת כח אדם לבין התקופה ששימשה כנותנת שירותים.

לא הצלחנו להבין את המניפולציה שלטענת התובעים נעשתה על ידי הנתבעת על מנת לצאת ידי חובתה מתשלום ימי החגים, מה גם, כפי שפורט לעיל, לא הוכח בפנינו כי התובעים לא שובצו מעולם ובכוונה לעבודה בימי חג.

לעניין תוספת שכר בשיעור של 150% בגין עבודה ביום חג

1. עם זאת, התובעים כן הצליחו להוכיח כי לא קיבלו תשלום בשיעור של 150% כאשר עבדו בימי החג.

בהקשר זה נציין, כי לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים לגבי זכאותם לקבל תשלום בשיעור זה כאשר עבדו בימי חג.

1. מעיון בתלושי השכר ודו"חות הנוכחות של חלק מהתובעים שצורפו לתצהירים עולה, כי התובעים לא זכו לתוספת שכר בשיעור של 150% משכרם הרגיל עת הועסקו ביום חג.
2. להלן יובאו דוגמאות לתובעים שלא קיבלו תוספת שכר בשיעור של 150% חרף שעבדו בימי חג:

מעיון בדו"ח הנוכחות של גב' קוצוק לריסה לחודש 10/2011, שצורף כנספח "ז1" לתצהיר עדותה ראשית, עולה, כי היא עבדה בתאריך 13.10.2011, א' סוכות, יום ה', משעה 14:49 עד 23:00; ובתאריך 20.10.2011,שמיני עצרת, יום ה', משעה 06:50 עד 15:00, ומשעה 22:50 עד 23:59.

עיון בתלוש השכר של גב' קוצוק לאותו חודש 10/2011, שצורף כנספח "ח 1" לתצהירה, מלמד כי לא שולם לה תוספת שכר בשיעור של 50 % עבור עבודה ביום החג.

מעיון בדו"ח הנוכחות של גב' אברמוב מרינה לחודש 9/2012, שצורף כנספח "ז 4" לתצהיר עדותה הראשית עולה, כי היא עבדה בתאריך 17.9.2012, א' ראש השנה, יום ב', משעה 14:47 עד 23:00; ובתאריך 26.9.2012, יום כיפור, יום ד' משעה 07:01 עד 14:30.

עיון בתלוש השכר של גב' אברמוב לחודש 9/2012, שצורף כנספח "ח 4" לתצהיר עדות ראשית מטעמה מלמד, כי לא שולמה תוספת בגין עבודה בימי חג.

מעיון בדו"ח הנוכחות של גב' מלינצ'וק אנה, עובדת ניקיון, לחודש 10/2012, שצורף כנספח "יג 5" לתצהיר עדותה הראשית, היא עבדה בתאריך 8.10.2012, א' סוכות, יום ה', משעה 00:01-06:59.

אולם בתלוש השכר לחודש 10/2012, שצורף כנספח "יד 5" לתצהירה, לא מופיע תוספת שכר עבור עבודה ביום חג.

מעיון בדו"ח הנוכחות של גב' אפראימוב לריסה, עובדת כח עזר, לחודש 10/2011, שצורף כנספח "יב" לתצהיר העדות הראשית מטעמה, עולה כי היא עבדה בתאריך 13.10.2011, א' סוכות, יום ה', משעה 07:17-14:30; בתאריך 20.10.2011, שמיני עצרת, יום ה', משעה 06:59-14:30.

עיון בתלוש השכר לחודש 10/2011, שצורף כנספח "יג 1" לתצהירה, עולה כי לא שולם לה תוספת בגין עבודה ביום חג.

מדו"ח הנוכחות לחודש 9/2012, שצורף כנספח "יב 4" לתצהירה של גב' אפראימוב, עולה כי היא עבדה בתאריך 26.9.2012, יום כיפור, יום ד', משעה 06:55-14:30.

אולם בתלוש השכר, שצורף כנספח "יג 4", לא שולם תוספת שכר בגין עבודה ביום חג.

מדו"ח הנוכחות לחודש 10/2012, שצורף כנספח "יב 5" לתצהירה של גב' אפראימוב, עולה כי היא עבדה בתאריך 8.10.2012, א' סוכות, יום ה', משעה 06:41-15:01.

בתלוש השכר לחודש 10/2012, שצורף כנספח "יג 5" לתצהירה, לא מופיע תוספת שכר בגין עבודה ביום חג.

1. נציין, כי התובעים במהלך חקירתם הנגדית לא נחקרו בעניין זה שצוין בתצהיריהם.
2. לאור המפורט לעיל, תביעת התובעים לענין דמי חגים מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובעים אשר עבדו בימי חג וקיבלו תשלום של 100% בלבד יקבלו תוספת של 50% בגין העבודה בימים אלו.

סכומים אלו יישאו בריבית והצמדה כדין מן המועד שבו היו אמורים להשתלם ועד לתשלום בפועל.

פרמיה

1. רכיב זה נתבע על יד עובדי הניקיון בלבד. לטענתם עובר לחודש 10/09 (כולל) שולמה להם תוספת שכר חודשית אשר כונתה "שעות פרמיה 100%", כאשר החל מחודש 11/09 הפסיקה הנתבעת לשלם תוספת זו באופן חד צדדי וללא כל הסבר. התובעים מבקשים מבית הדין לחייב את הנתבעת לשלם תוספת פרמיה לחודשים 11/09 ועד לתאריך 10/2012 (כולל).

טענות התובעים בסיכומיהם

1. התובעים טוענים, כי לעובדי הניקיון שולמה פרמיה מראשית העסקתם אצל הנתבעת ועד לחודש 10/09. הפסקת תשלום רכיב הפרמיה נעשה באופן חד צדדי ללא מתן הסבר או נימוק וללא קבלת הסכמתם של העובדים, כאשר הנטל להצדקת הפסקת תשלום הפרמיה מוטל על הנתבעת, נטל בו לא עמדה.

טענות הנתבעת בסיכומיה

1. לטענת הנתבעת, פרמיה הינה תוספת המשולמת לקבוצת עובדים מוגדרת במקום עבודה כלשהו בשירות המדינה במסגרת הסכם קיבוצי עם ועד עובדי המדינה וארגון העובדים במקום עבודה זה, לאחר שמוכח כי תפוקתם הקולקטיבית בעבודה גבוהה מהמקובל. כל עוד התובעים עבדו אצל הנתבעת בתפקידה כחברת כח אדם, תשלום הפרמיה ניתן בהתאם לקריטריונים החלים על עובדי המרכז הרפואי שער מנשה, קרי הנורמה של "קבוצת השווים" בבית החולים הממשלתי כולל התובעים עובדי ההוסטלים.
2. הנתבעת טוענת, כי החל מהמועד בו החלה לשמש כספק שירותים למדינה נותק הקשר הקבוצתי בינם לבין עובדי המרכז הממשלתי וחישוב העבודה הקבוצתית של המרכז הממשלתי כבר לא היה רלוונטי עקב עבודתם של התובעים במרכז המופעל ע"י גורם אחר (האגודה) שאין לו כל קשר לקבוצת עובדי המדינה ולהסכמים המקומיים בכל בית חולים.
3. הנתבעת טוענת, כי לאחר תחילת העסקת התובעים תחת הוראותיה, חישובי הפרמיה של המרכז הממשלתי כבר לא כללו את התובעים בחישובי הפרמיות ששולמו לעובדי המדינה.
4. לטענת הנתבעת, במועד עבודת התובעים כשהיא נתנה למדינה שירותים לא נחתם כל הסכם קיבוצי עם הנתבעת וממילא לא נקבעה מערכת קבוצתית של נורמות ופרמיות לעובדים אלו.

דיון והכרעה

1. דין התביעה בגין תשלום הפרמיה מתאריך 11/2009 עד ל- 10/2012 (כולל) להתקבל.
2. הננו קובעים, כי גם בהתייחס לרכיב זה, חובת הנתבעת להמשיך בתשלום תוספת הפרמיה לעובדי הניקיון נובעת מסעיף 9.4 להסכם מתאריך 31.3.2009 כפי שפורט לעיל, במסגרתו הנתבעת התחייבה להשוות שכרם של עובדיה לעובדי המדינה.

בכך שהנתבעת הפחיתה את תשלום הפרמיה לעובדים היא הרעה בתנאי עבודתם כפי שהיו בתקופה שבה שימשה הנתבעת כחברת כח אדם ויתרה מכך – שכרם אף פחת בהשוואה לעובדי מדינה באותו תפקיד שכן בהעדר פרמיה – שכר עובדי הניקיון היה נמוך מהשכר של עובדי מדינה מקבילים.

1. לאור כל המפורט לעיל, דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לעובדי הניקיון תוספת פרמיה בשיעור של 100% לכל חודש בתקופה שבין חודש 11/09 עד לתאריך 10/2012 כולל.

סכום זה יכלול ריבית והצמדה כדין ממועד החציון (כפי שפורט לעיל) ועד מועד התשלום בפועל.

תוספת שכר מכח הסכם קיבוצי

1. לטענת התובעים, על הנתבעת לשלם להם מכח ההסכם הקיבוצי (מסגרת) מיום 12.1.11 מס' 20117017, תוספת שכר בשיעור של 2%, החל מתאריך 1.1.2012. בהתאם להסכם זה, זכאים עובדי המדינה לתוספות שכר בשיעורים ובמועדים המפורטים להלן:

1. בהתייחס לתוספת זאת מר כהן הסביר בעדותו בפנינו, כי התוספת שולמה למשך מספר חודשים מאחר והנתבעת סברה כי המדינה תשפה אותה על הסכומים שישלמו לעובדים. כאשר נודע לנתבעת כי לא יקבלו החזר מהמדינה הם הפסיקו לשלם תוספת זו.

טענות התובעים בסיכומיהם

1. לטענת התובעים, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 12.1.2011, חלה על הנתבעת החובה לשלם את הפעימה השנייה החל מיום 1.1.2012 ועד למועד סיום העסקת התובעים אצל הנתבעת וזאת לאחר שהוכח, כי על הנתבעת חלה חובה לשלם לעובדיה תגמול שווה ערך, על כל רכיביו לתגמול המקבל עובד מדינה במשרה מקבילה או דומה, ולאחר שהוכח, כי הנתבעת שילמה את הפעימה הראשונה הכלולה בהסכם המסגרת.

טענת הנתבעת בסיכומיה

1. לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו או צירפו כל הסכם המחייב את הנתבעת בתשלומים נוספים מעבר לאלו שהנתבעת שילמה ודי בכך כדי לדחות רכיב זה בתביעתם.
2. לטענת הנתבעת, התשלומים ששולמו לתובעים מכח הסכם השכר אשר נחתם בחודש ינואר 2011 שולמו לאחר שהנתבעת סברה, כי המדינה תשפה אותה ככל שאלו ישולמו לתובעים. אולם לאחר שהתברר כי ההסכם אינו חל על הנתבעת והמדינה לא תשפה אותה בגין תשלומים אלו היא לא שילמה סכומים נוספים לפי הסכם זה.
3. הנתבעת מציינת, כי בסעיף 2 להסכם הקיבוצי נקבע, כי ההסכם "יחול על כל עובד בשירות המעסיקים החתומים על ההסכם", ובהתאם לסעיף 10 להסכם - המעסיקים ינהלו משא ומתן עם כל הסתדרות ואיגוד מקצועי לקראת חתימה על הסכם קיבוצי ליישום האמור בסעיפים 5-8 להסכם המסגרת על העובדים המיוצגים על ידם, בכפוף למסגרת העלות אשר נקבעה בו, לגבי התקופה שמיום 1.1.2012 ומיום 1.1.2013.
4. לטענת הנתבעת, היא לא הייתה צד למשא ומתן כזה כך שגם מסיבה זו ההסכם לא חל עליה, וגם משום שההתניה של כפיפות למסגרת העלות מוציאה את הנתבעת ועובדיה לחלוטין מהסכם זה, מאחר והנתבעת ועובדיה לא הוכללו במסגרת העלות.

דיון והכרעה

1. דין התביעה בגין תוספת שכר מכח הסכם קיבוצי (מסגרת) מיום 12.1.2011 מס' 2011707- להתקבל.
2. מהראיות השונות שהובאו בפנינו עולה, כי הנתבעת שילמה לתובעים מכח הסכם זה מענק בשיעור של 2,000 ₪ בחודש דצמבר 2010, והחל ממשכורת חודש ינואר 2011 שולם תוספת שכר בשיעור של 2.25%.

התובעים טוענים, כי היה על הנתבעת לשלם להם השלמת תוספת השכר ל- 4.25%, החל מחודש ינואר 2012, כלומר תוספת בשיעור של 2%.

1. כפי שציינו לעיל, ההסכם שנחתם בין המדינה לבין הנתבעת מתאריך 31.3.2009 מחייב את הנתבעת להשוות את שכרם של התובעים לשכר אותו מקבל עובד מדינה במשרה מקבילה או דומה.

מכאן, משקיבלו עובדי המדינה במשרה מקבילה או דומה תוספת שכר מכח הסכם קיבוצי, על הנתבעת לשלם לתובעים תוספת זהה.

1. לאור המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים השלמת תוספת שכר בשיעור של 2%, החל מחודש ינואר 2012 ועד לתאריך 31.10.2012. סכומים אלו ישאו בהפרשי ריבית ובהצמדה כדין מיום 1.6.2012 (המועד החציוני) ועד למועד התשלום בפועל.
2. באשר לטענות הנתבעת לגבי כך שהיא לא קיבלה תשלום מהמדינה בגין תוספת זו, הרי שאין מקומם של טענות אלו בתביעה זו ולנתבעת עומדת הזכות להגיש תביעה כנגד המדינה בעניין זה.
3. מבלי לגרוע מהאמור נציין בהקשר זה, שיש חוסר תום לב בטענת הנתבעת לגבי כך שהיא לא שילמה לעובדים מאחר ולא קיבלה שיפוי מהמדינה. כפי שניתן לראות – לגבי יתר הרכיבים שנתבעו אין הנתבעת טוענת טענה דומה ומכאן ניתן להסיק – כי בתשלום שקיבלה הנתבעת מהמדינה בגין השירותים שהיא נתנה, קיבלה הנתבעת תשלום בגין כוננויות, פרמיות, פיצויי פיטורים וכו'. עם זאת – הנתבעת לא שילמה לתובעים כספים אלו אלא העשירה את קופתה על חשבון התובעים. אשר על כן, ככל שהנתבעת לא חשבה שהיא צריכה לשלם לתובעים כספים שהיא קיבלה מהמדינה והיו מיועדים לעובדים, כך אין מקום לקבל טענתה, כי אין היא צריכה לשלם לתובעים כספים מאחר ולא קיבלה אותם מהמדינה.

טענת הקיזוז

1. לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו שהודיעו לנתבעת על התאריך הספציפי של המעבר לעבודה בשירות המדינה או כי האגודה ידעה על מועד המעבר לשירות המדינה ובשל כך יש לחייבם בתשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת ולקזז מכל סכום שהנתבעת תחויב לשלם לתובעים.
2. כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, לטענת התובעים הוכח, כי לכל הפחות כבר בחודש פברואר 2012 הנתבעת ידעה על קיומה של החלטת המדינה להעביר את ההוסטלים להפעלתה והיא החלה להתארגן והתכוונה לפטר את התובעים מעבודתם אצלה וכי כחלק מהיערכותה לפיטורי התובעים הנתבעת ביקשה ממנהליה להוציא את התובעים לחופשות על מנת שלא תאלץ לשלם לעובדים פדיון חופשה במועד סיום העבודה.
3. כמו כן, כפי שהובא לעיל בהרחבה, הסכם ההארכה שנחתם בין המדינה לבין הנתבעת ביום 12.2.2012, מלמד על ידיעתה הברורה של הנתבעת בדבר כוונת המדינה לסיים את ההתקשרות עמה ולהפעיל את ההוסטלים בעצמה לכל הפחות ביום 12.2.2012, וכי הוכח שההוראה שבהסכם ההארכה הינה הוראה ייחודית להסכם זה ואין היא מצויה בהסכמים האחרים.

דיון והכרעה

1. כפי שציינו לעיל, מהראיות שהובאו בפנינו, בין היתר ממכתבו של מר כהן מיום 29.2.2012 ומעדותו של מר מסאייב שהייתה מהימנה, עלה כי הנתבעת ידעה על קיומה של החלטת הממשלה להעברת ההוסטלים להפעלה על ידי משרד הבריאות ועל כך שהעובדים יסיימו עבודתם אצלה ויקלטו כעובדי מדינה במועד כזה או אחר.
2. הסכם ההארכה שחתמה עליו הנתבעת בתאריך 12.2.2012 אשר הובא לעיל מלמד, כי תקופת ההסכם בין הנתבעת לבין המדינה הוארכה מתאריך 1.4.2012 עד לתאריך 31.12.12 או עד להעברת השירות למדינה לפי המוקדם מבניהם.

כלומר, הנתבעת ידעה כי ההסכם מתאריך 31.3.2009 עם המדינה יסתיים לכל היותר בתאריך 31.12.12 וכי עלול להסתיים במועד מוקדם יותר.

טענתם של התובעים כי התניה הזו ייחודית להסכם ההארכה הזה ואין היא מצויה בהסכם משנת 2009 או בהסכם הארכה אחר, לא הופרכה על ידי הנתבעת.

1. כמו כן, כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, עולה מעדותו של מר מסאייב, כי התובעים התבקשו להחזיר את הציוד חודש וחצי בערך לפני התאריך שבו הם נקלטו לעבוד במדינה, דבר המלמד על ידיעתה של הנתבעת כי היא תחדל מלהעסיק את התובעים בקרוב ועל ההתארגנות שביצעה לצורך כך.
2. לא נעלם מענינו כי הנתבעת ככל הנראה לא ידעה את התאריך הספציפי שבו התובעים יעברו לעבוד במדינה, ואולם מאחר והיא ידעה שזה יקרה בזמן הקרוב אנו סבורים שאין לכך נפקות בהתייחס לטענת הקיזוז.

בכל מקרה, שוכנענו כי גם התובעים לא ידעו מראש מתי הם יעברו למדינה אלא ידעו, לאור דבריו של מר כהן, כי זה יקרה בטווח הקרוב.

מבלי לגרוע מהאמור נציין, כי במידה והנתבעת סבורה שהמדינה פעלה בניגוד להסכם עימה בכך שלא הודיעה לה מראש על יום המעבר – קיימת לה אפשרות להגיש תביעה כנגד המדינה בעניין זה.

1. לאור כל המפורט לעיל דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר

1. דין תביעתם של התובעים בגין פיצויי פיטורים, כונניות, תשלומי פרמיה ותוספת שכר מכח ההסכם הקיבוצי להתקבל. תביעתם של התובעים בגין ימי החגים מתקבלת חלקית, הכל בהתאם למפורט לעיל. טענת הנתבעת לענין קיזוז – נדחית.
2. הצדדים, בהתאם להסכמתם, יערכו חישובים לעניין הסכומים להם זכאים כל אחד מהתובעים בהתבסס על עקרונות פסק דין זה.
3. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של כל אחד מהתובעים בסך של 1,000 ₪ לכל תובע. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
4. זכות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, (30 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ע"ע(ארצי) 440/08 ד"ר לודמילה לייבזון נ' מדינת ישראל משרד הבריאות. ↑