1. לפני תביעת שיבוב ע"ס 13,120 ₪ תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזק שנגרם לרכבו עקב תדלוק בבנזין במקום בסולר בתחנת הדלק שמפעילה הנתבעת.
2. התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה בביטוח מקיף רכב מ.ר. 5757659 מוסג יונדאי טראקן (להלן: הרכב).
3. אין מחלוקת כי ביום 26.6.12 עצרה מבוטחת התובעת, הגב' סרוגו, את הרכב בתחנת הדלק שמפעילה הנתבעת על מנת לתדלק את הרכב בסולר. אשת השירות מטעם הנתבעת תדלקה את הרכב בטעות בבנזין (להלן: התדלוק השגוי).

עיקר טענות התובעת

1. לאחר התדלוק השגוי, הגב' סרוגו החלה בנסיעה. כעבור מס' מטרים נשמע פיצוץ ממנוע הרכב, הרכב עצר והמנוע כבה. מנהל הנתבעת, עמו שוחחה בטלפון, לקח אחריות על האירוע והזמין גרר. מפעיל הגרר שהזמין מנהל הנתבעת הוציא את הדלק הנותר ממנוע הרכב.
2. למחרת היום, הוכנס הרכב למוסך אלימלך, מוסך מורשה של יצרן יונדאי. הרכב נבדק והוחלף פילטר דלק. עוד נמצא כי מזרקי הדלק ניזוקו. לאחר מספר מפגשים של מבוטח התובעת, מר סרוגו, עם מנהל הנתבעת ובעל המוסך, חזר בו מנהל הנתבעת וסרב לשלם עבור נזקי המבוטח אשר נגרמו ברשלנות הנתבעת.
3. מבוטח התובעת פנה אל התובעת וזו שילמה לו תגמולי ביטוח בסך 13,210 ₪. מכאן התביעה הנתמכת בחוו"ד של השמאי יהודה דואני, בשתי חשבוניות תיקון ובהודעת המבוטחים.

עיקר טענות הנתבעת

1. לאחר שהתברר כי עובדת מטעם הנתבעת תדלקה את הרכב בבנזין במקום בסולר, הנתבעת פעלה באופן מיידי ומקצועי לנקות את הבנזין מהרכב. לאחר מכן הרכב תודלק בסולר ונמסר לגב' סרוגו כשהוא תקין לחלוטין.
2. חשבוניות המוסך אשר צורפו לכתב התביעה נתנו בשני מועדים שונים ומאוחרים לקרות האירוע באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע, שאינו מוכחש, לבין הנזק הנטען.
3. החשבונית המלמדת על החלפת ארבעה מזרקים ניתנה מספר חודשים לאחר האירוע, במהלכם נסע הרכב כ-6,000 קמ"ש, דבר המלמד על ניתוק הקשר הסיבתי.
4. גם חוות דעת השמאי ניתנה למעלה מחצי שנה לאחר האירוע ולאחר שהרכב תוקן במוסך אלימלך ואין בה כדי לתמוך בתביעה.
5. בחוות הדעת נטען כי הנזקים נגרמו כתוצאה מהתנגשות והם תאונתיים, תיאור שאינו תואם את נסיבות האירוע הנדון.
6. התנהלות מבוטחי התובעת נגועה באשם תורם מוחלט, שעה שהמשיכו לנהוג ברכב מספר חודשים מבלי לתקנו כראוי והתנהלותם עומדת בניגוד לחובתם בדין לפעול להקטנת הנזק.

דיון והכרעה

1. מטעם התובעת העידו מבוטחי התובעת - הגב' אסנת סרוגו ומר אלי סרוגו, מר יוסף אלמליח אשר עובד במוסך אלימלך והשמאי יהודה דואני. מטעם הנתבעת העיד מר אייל חן מנהל תחנת הדלק. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
2. לאחר ששבתי ועיינתי בחומר הראיות שהובא לפני, בחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדים וסיכום טענות ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.
3. כנזכר לעיל, אין מחלוקת כי עובדת הנתבעת טעתה ומילאה ברכב בנזין במקום סולר. מכאן שהתרשלות הנתבעת בתדלוק השגוי אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת מתמקדת בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין הנזק הנטען לבין ההתרשלות שבתדלוק השגוי.
4. בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (28.11.07) מתייחס ביהמ"ש העליון לבחינת הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות:

"נחזור למושכלות יסוד. על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק.

גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות: קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ולאחריו, במצטבר, קשר סיבתי משפטי, בין הרשלנות לבין הנזק. שמע מינה, כי אין אנו נדרשים לבחון קיומו של קשר סיבתי משפטי, שעה שהקשר הסיבתי העובדתי אינו מתקיים.

משמעות סיבתית עובדתית בוחנת זיקה פיזיקלית בין הגורם לנזק-אלמלא התנהגות המזיק הנזק לא היה מתרחש באותה עת ובאותה צורה או כפי שנהוג לכנותה: "הסיבה בלעדיה אין". קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה. קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות ... לנזק מתקיים, כאשר הנזק היה תוצאה צפויה של ההתרשלות".

בע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי (22.6.14), מונה ביהמ"ש העליון שלושה מבחני סיבתיות המיושמים בפסיקה בעוולות הנזיקיות: מבחן הסיכון, מבחן הצפיות ומבחן השכל הישר: "שואלים בשלב ראשון מהם הסיכונים ההופכים את ההתנהגות לעוולתית, ובשלב השני האם הנזק שנגרם לניזוק הוא התממשות של סיכון כזה... נראה שיישומו של מבחן הסיכון בעוולת הרשלנות נעשה באמצעות בחינת הצפיות של הסיכונים שמפניהם באה העוולה להגן מול הנזק שהתממש בפועל. ניתן לומר שזהו מבחן הצפיות העוולתית. על פי צפיות זו, בשונה מהצפיות הנבחנת ברכיב ההתרשלות, בית המשפט אינו שואל מהי הצפיות של המזיק ביחס לרמת הזהירות הדרושה ממנו. הצפיות בקשר הסיבתי ממוקדת בעוולה, ולא במעוול. על בית המשפט לשאול האם סוג הנזק שנגרם הוא התממשות של הסיכונים שהגדירו את התנהגות המזיק כעוולתית. דהיינו: הסיכונים שהיו צפויים כתוצאה מההתנהגות העוולתית. הבחינה היא האם נזקים אלו נכנסים ב"מתחם הצפיות"...".

1. בענייננו, התובעת הציגה העתקים של שתי חשבוניות של מוסך אלימלך. שתי החשבוניות קטועות בחלקן השמאלי באופן שלא ניתן להבחין באופן מלא בתאריך הפקת החשבוניות ותאריך ביצוע. העיד מר אלמליח מטעם המוסך כי עקב קריסת המערכת הממוחשבת במוסך, נמחקו מהמערכת כל החשבוניות משנת 2010 עד לשנת 2015 (ס' 4 לתצהיר). משכך, בנוסף להעתקי החשבוניות צורף דו"ח פירוט חשבוניות המתייחס לרכב.
2. בחשבונית מס' 18959 מופיע בצד שמאל למעלה תאריך 1/09/12 כאשר משמאל לתאריך ניכר כי מחוקה ספרה הקשורה ליום ולא ברור האם מדובר ביום 01 לחודש, 11 לחודש או 21 לחודש. בת. ביצוע מופיע: 6/12 כאשר חסרות ספרות מצד שמאל ולא ברור היום בחודש. החשבונית מופנית לסרוגו אליהו, מצויין בה כי בוצעו עבודות : "1- ניקוי מערכת הזרקה 2- הח' מסנן דלק". עוד מצויינים חלפים: "מסנן דלק לטראקן ללא חיישן". סה"כ סכום החשבונית 1289 ₪. עוד מופיע בחשבונית מד אוץ 195700.
3. בחשבונית מס' 19320 מופיע בצד שמאל למעלה תאריך 22/11/12. בת. ביצוע מופיע: 1/12 כאשר חסרות ספרות מצד שמאל ולא ברור האם מדובר בחודש ינואר או נובמבר והיום בחודש מחוק לחלוטין. החשבונית מופנית לסרוגו אליהו, מצויין בה כי בוצעו עבודות: "הח' מזרקי דלק" וכן מצויינים חלפים: "מזרק דלק מכלל, כמות – 4". סה"כ סכום החשבונית 16,264 ₪. עוד מופיע בחשבונית מד אוץ 201895.
4. בדו"ח פירוט החשבוניות מפורטות החשבוניות השונות הנוגעות לטיפולי הרכב שבוצעו במוסך אלימלך. מפירוט זה עולה כי ביום 27.6.12 בוצע טיפול בגין חשבונית 18959 ומפורט בתיאור הפעולות: "ניקוי מערכת הזרקה; הח' מסנן דלק; מסנן דלק לטראקן ללא חיישן" וכן מד אוץ 195700 תיאור התואם במדוייק את המופיע בחשבונית 18959. עוד עולה מפירוט החשבוניות כי ביום 04.11.12 בוצע טיפול בגין חשבונית 19320 ומפורט בתיאור הפעולות: "מע' דלק וניהול מנוע" ומד אוץ 201325. תיאור הפעולות תואם את התיאור בחשבונית 19320. אמנם קיים שוני במונה מד האוץ אך עניין זה לא הופנה בחקירה למר אלמליח ולא ברור מקור השוני.
5. סרוגו העיד כי יום או יומיים לאחר האירוע, הכניס את הרכב למוסך אלימלך ואז בוצע טיפול ראשוני, התואם את המתואר בחשבונית 959. סרוגו העיד כי באותו מעמד נמסר לו במוסך כי יש צורך בהחלפת 4 המזרקים כשעלות תיקון זה גבוהה. עוד נמסר לו מהמוסך כי יכול לנסוע ברכב במצבו ללא החלפת המזרקים, אולם הרכב עלול לקרטע, אמירה שמצאה חיזוק בעדות השמאי (ע' 22 ש' 4). סרוגו פנה בעניין זה למנהל הנתבעת, אשר באותה עת לקח אחריות על האירוע ושיתף פעולה עם סרוגו, וזה ביקש כי סרוגו יפנה עם הרכב לטיפול במוסך אחר בשמו נקב מנהל הנתבעת. סרוגו סירב וביקש כי הרכב יטופל במוסך אלימלך, מוסך מורשה בו הוא נוהג לטפל ברכב. הדברים התפתחו, כאשר מנהל הנתבעת אף מסר לסרוגו כי ישוחח עם הבעלים של מוסך אלימלך, עימו יש לו היכרות, בנסיון להוזיל את עלויות התיקון. כשהדבר לא צלח, התנער מנהל הנתבעת מכל העניין וסירב לפצות את סרוגו בגין נזקיו הנטענים. אז בירר סרוגו את זכויותיו והבין כי האירוע מכוסה בפוליסת המקיף אשר רכש מהתובעת ופנה אליה.
6. התובעת, אשר באת כוחה מסרה לפרוטוקול כי הפניה אליה נעשתה ביום 23/10/12, שלחה את השמאי דואני לבדוק את הרכב. מחוות דעתו ומעדותו של השמאי עולה כי בדק את הרכב ביום 8.11.12, לאחר שהרכב תוקן והוחלפו 4 מזרקי דלק עפ"י חשבונית 320 (ר' ס' 1 להערות השמאי בע' 3 לחווה"ד). בנסיבות אלו, לא מצא השמאי צורך לבדוק את הרכב עצמו, והוצגו לפניו מסנן הסולר וסט מזרקי הדלק אשר הוחלפו ברכב (סעיף 2 להערות השמאי).עוד ציין השמאי בחוות דעתו: "עפ"י תיאור המקרה כפי שנרשם בטופס התביעה ע"י המבוטח וחשבונית התיקון שהוגשה לנו ע"י המוסך ניתן היה להבין כי הנזק יכול להגרם מתדלוק הרכב בבנזין במקום סולר". השמאי העיד: "ראיתי את הרכב בגמר התיקונים. מה שאני ראיתי 4 מזרקים במצב של התחממות יתר, איבדו את הצבע שלהם, פילטר דלק שהחליפו במוסך, באתי מטעם חברת הביטוח, שאלתי את המוסך למה עכשיו אני מגיע ולמה אחרי התיקון ומה שקיבלתי הסבר זה שהאוטו הזה היה אצלם לפני מספר חודשים וניסו לעשות טיפול זמני, לא הצליחו, זה חזר אליהם למוסך וקראו לי אחרי שהחליפו מזרקים. זה מה שאני קיבלתי מהמוסך. הם גם אמרו לי שהרכב הזה תודלק בבנזין ולא בסולר. כשאני מסתכל על מה שהם מספרים לי ומה שאני רואה, אני רואה קשר ישיר. כתבתי בדוח שלי שיכול להיות קשר, הקשר הוא שברכב מסוג דיזל בנוזל עצמו יש שמן שהוא משמן את חומר הבערה. שאתה משתמש בחומר מסוג דלק שאין בו את השמן שיש בסולר, זה גורם להתחממות של כל מיני חלקים בדרך. יתכן שזה התחיל במזרקים ויעבור למשאבת הזרקה וכו'. לי היה נראה אותנטי לסיפור ולמה שאני רואה" (ע' 19 ש' 30- ע' 20 ש' 8).
7. ממכלול הראיות שהוצגו - העתקי החשבוניות, דו"ח פירוט החשבוניות ועדויות סרוגו, השמאי ומר אלמליח אודות רצף הזמנים ומועדי תיקון הרכב ובדיקתו ע"י השמאי – ניתן ללמוד כי התיקון הנזכר בחשבונית 959 בוצע ביום 27.6.16, יום לאחר התדלוק השגוי והתיקון הנזכר בחשבונית 320 בוצע ביום 4.11.12, ימים ספורים טרם בדיקת השמאי.
8. השמאי נשאל האם יתכן שהוצגו לו מזרקים של רכב אחר ולא אלו שהוחלפו ברכב הנדון. השמאי השיב שאמנם הדבר יתכן והוא אינו חוקר וציין: "אני כבר במקצוע 37 שנים, את המוסך אני מכיר כ-30 שנים. אני מכיר את האנשים, את המוסך, הם אנשים ישרים, לא הייתי יכול להגיד על מישהו סתם. כל הסיפור עצמו הסתדר לי" (ע' 20 ש' 12-18). אשר למסנן שהוחלף בחודש יוני, השיב השמאי כי אכן אין זה סביר שהמוסך ישמור את החלק שהוחלף פרק זמן כה ממושך ומסר כי יתכן והשאירו את החלק למבוטח (ע' 20 ש' 20-25). ראשית, נוכח פער של 4 ימים בין מועד החלפת המזרקים במוסך לבין מועד בדיקת השמאי את המזרקים, סביר כי הוצגו לפניו המזרקים שהוחלפו ברכב. אשר למסנן, מאחר והנושא היה מצוי בבדיקה, סביר כי החלק נשמר ע"י המבוטח או המוסך, כפי שאף הסביר השמאי בעדותו. כמו כן, מקום שהנתבעת מעלה טענה לפיה המוסך או המבוטח או מאן דהוא אחר נהג במרמה והציג לשמאי חלקים שהוחלפו מרכב אחר ולא מהרכב הנדון, עליה להציג שאלה זו באופן ברור לעד מטעם המוסך או למבוטח התובעת אשר העידו שניהם וניתן היה לעמתם עם הטענה. אלא שהנתבעת בחרה שלא להציג שאלות בענין זה לנציג המוסך או לסרוגו. אמנם, על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, אלא שהטענה לפיה החלקים שהוצגו אינם שייכים לרכב הנדון הינה טענה שהעלתה הנתבעת ועליה להוכיחה או, לכל הפחות, להציגה לעדים הרלוונטים על מנת לקבל התייחסותם. הימנעות מהצגת שאלות בעניין זה בפני העדים הרלוונטים מלמדת כי אין בטענה ממש ומכל מקום לא הובאו ראיות לביסוסה. יתר על כן, מנהל הנתבעת טען בתצהירו כי נפגש עם מר שלומי אלימלך ממוסך אלימלך וזה מסר לו כי לא ניתן לדעת אם המזרקים התקלקלו בעקבות התדלוק (ס' 10 לתצהיר). אלא שהנתבעת לא הביאה את שלומי אלימלך לעדות. יתר על כן, למר אלמליח עובד המוסך אשר הובא לעדות ע"י התובעת לא הציגה הנתבעת ולו שאלה אחת בענין זה. הדבר מלמד כי אין ממש בטענה זו.
9. השמאי העיד כי המזרקים כפי שהוצגו לו תומכים בנזק שנגרם כתוצאה מתדלוק שגוי "אם אני לוקח את מה שראיתי בעיניים שלי, האינג'קטורים הוחלפו משום שעבדו עם בנזין ולא עם סולר" (ע' 20 ש' 28-29), ואינם תואמים לנזקי בלאי. השמאי הסביר כי יתכן וברכב שגמע כ-200,000 קמ"ש יראה בלאי במזרק אחד או שניים, אך לא בכל הארבעה. עוד הסביר כי נזקי בלאי אינם מתאימים למצב המזרקים שהוצגו לפניו, מזרקים שמצבם תואם לתדלוק בנזין במקום סולר (ע' 21 ש' 1-3, ע' 21 ש' 15-16). מעבר לדרוש יצויין כי נזקי בלאי אינם מכוסים בפוליסה. לכן, ככל והשמאי, אשר הוזמן מטעם המשטחת, היה סבור כי מדובר בנזקי בלאי, היה מציין זאת מפורשות בחוות הדעת וכפועל יוצא התובעת לא היתה משלמת תגמולי ביטוח בגין האירוע.
10. הוסיף השמאי כי מקום שמבחינים בתדלוק שגוי לפני שהרכב נסע, ניתן למנוע נזק לרכב באמצעות ריקון הבנזין ומילוי סולר. אולם "במקרה הזה נסעו עם הרכב אני לא יודע כמה קילומטרים, ברגע שהאוטו נעצר ברגע שתודלק בבנזין ונסע יש נזק, לא יכול להיות שלא יהיה נזק" (ע' 21 ש' 5-7).
11. לשאלה האם הנסיעה ברכב ללא החלפת המזרקים החמירה את הנזק ברכב השיב השמאי: "לשאלת בית המשפט האם הנזק הוחמר בעקבות המשך נסיעת הרכב עד החלפת האינג'קטורים בנובמבר אני משיב שאני לא חושב, אם עבדו כמו שעבדו והם התחממו יש נזק והוא לו יוחמר" (ע' 22 ש' 8-9). לשאלה מהו המרחק שיש לנסוע עד שהרכב יעצר השיב: "תלוי כמה היא תדלקה, האם המיכל היה ריק לפני כן, מה הכמות של הבנזין שהיה בתוך המיכל, יכול להיות שאם התערבב עם סולר אז זה לוקח יותר, אם לא יהיה סולר בכלל אז זה יקח פחות, אולי קילומטר, שניים, שלושה עד שהיא תתקע. צריך שהבנזין יגיע למיכל בתוך הפילטר דלק ומשם יתחיל להזריק את הבנזין ולא סולר, מספיק שהפילטר יהיה מלא בבנזין" (ע' 22 ש' 13-17). בהמשך נשאל האם יתכן שהרכב יעצר לאחר נסיעה של מספר מטרים והשיב "לא נראה לי" (ע' 25 ש' 9-10).
12. מתשובה זו של השמאי מבקשת הנתבעת להסיק שלא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק למזרקים לבין התדלוק השגוי שכן המבוטחת עצמה טוענת כי לאחר התדלוק השגוי נסעה ברכב מספר מטרים בלבד עד שהרכב יעצר (ר' ס' 6 לתצהיר הגב' סרוגו). דומה כי התמקדות באמירה זו בלבד של המומחה מתעלמת מעדות השמאי בכללותה ומדברים מפורשים שמסר בראשית עדותו, כאמור לעיל: "שאתה משתמש בחומר מסוג דלק שאין בו את השמן שיש בסולר, זה גורם להתחממות של כל מיני חלקים בדרך. יתכן שזה התחיל במזרקים ויעבור למשאבת הזרקה וכו'" (ע' 20 ש' 6-8). דהיינו, הנזק למזרקים עשוי להגרם כתוצאה מההתחממות הנגרמת מהתדלוק השגוי, ללא קשר לכיבוי המנוע. כך גם השמאי הסביר בעדותו כי כיבוי המנוע תלוי במספר משתנים כגון כמות הסולר במיכל טרם התדלוק השגוי, כמות הבנזין שתודלק וכיוצ"ב פרטים שלא הובאו נתונים לגביהם.
13. יתר על כן, בעניין זה העיד מנהל הנתבעת כי ארעו אצל הנתבעת מספר מקרים של תדלוק שגוי בהם מיד אחרי התדלוק רכבים נתקעו. אז נשאל: "בנסיעה של מספר מטרים?" והשיב: "חלקם מספר מטרים, חלקם נסעו קצת יותר, רכב שתודלק בתדלוק שגוי יעצר" (ע' 26 ש' 17-22). דהיינו, מנהל הנתבעת מחזק בעדותו את דברי השמאי כי הדבר תלוי במספר גורמים, ולכן משתנה מרכב לרכב, וכן את דברי הגב' סרוגו לפיהם כתוצאה מהתדלוק השגוי ולאחר נסיעה של מספר מטרים הרכב נעצר. הא ראיה כי אכן הרכב נזקק לטיפול כעבור נסיעה של מס' מטרים ובעודו במתחם תחנת הדלק ועל כך אין מחלוקת. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לסתור הטענה כי הרכב נעצר כעבור נסיעה של מטרים ספורים, ולא הביאה עדים שבשליטתה, דוגמת עובדי התחנה וכן עובד החילוץ, אשר היו יכולים להעיד על נסיבות האירוע, לרבות מצב הרכב לאחר התדלוק, מרחק הנסיעה עד שנעצר, מהות הטיפול שבוצע במקום ומה היה מצב הרכב לאחר טיפול זה. מנהל הנתבעת העיד כי עובד החילוץ עובד עם התחנה מס' שנים ונראה כי לא היתה מניעה להביאו לעדות. הימנעות מהבאתם לעדות מקימה החזקה לפיה לו היו מובאים לעדות היו מוסרים עדות לחובת הנתבעת (ר' ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, בעמ' 603-602).
14. ראוי להעיר לעניין עדות מנהל הנתבעת, כי חלקים ניכרים מעדותו הינם עדות מפי השמועה. למשל סעיפים 4-7 לתצהירו שעניינם בקורות האירוע שכן אישר בעדותו כי בעת האירוע לא היה בתחנת הדלק וכי הדברים הכתובים בתצהיר נכתבו עפ"י מה שנמסר לו מהעובדים שהיו במקום ומשיחותיו הטלפוניות עם הגב' סרוגו בעת האירוע (ע' 26 ש' 6-13).
15. עוד אציין כי עדות מנהל הנתבעת, אשר נכח בדיון ושמע את מלוא העדויות מטעם התובעת, לפיה מר סרוגו פנה אליו לראשונה רק כעבור חצי שנה מהתדלוק השגוי אינה סבירה ואינה מתיישבת עם השתלשלות האירועים. הזוג סרוגו פנו לתובעת, מבטחת רכבם, כעבור כ-4 חודשים מהאירוע, במהלכם ניסו לקבל מהנתבעת פיצוי בגין נזקיהם. כאשר הדבר לא צלח, ועת הבינו כי מדובר באירוע המכוסה בפוליסה, פנו לתובעת אשר פיצתה אותם בהתאם לכיסוי הביטוחי. טענת מנהל הנתבעת כי סרוגו פנה אליו לראשונה רק כעבור כמחצית השנה מהאירוע אינה סבירה שכן במועד זה כבר פנה לחברת הביטוח וקיבל פיצוי ואין כל הגיון לפנות לתחנת הדלק בשלב זה. באופן מפתיע, במהלך הדיון נזכר בתאריך בו לטענתו הגיע סרוגו למשרדו לראשונה, מבלי שהסביר כיצד נזכר דוקא בעת העדות בתאריך זה.
16. אציין כי עדויותיהם של הזוג סרוגו, אשר כבר קיבלו פיצוי מחברת הביטוח, היו סבירות, קוהרנטיות, אחידות והתיישבו עם רצף האירועים. מקום שנשאלו על עניינים שלא היו בידיעתם, השיבו בהתאם ולא ניסו למסור תשובות שאינן מידיעתם האישית.
17. טענת הנתבעת כי נמנע ממנה להביא חוו"ד מומחה מאחר והרכב תוקן, אינה מספקת. ראשית, ובהתחשב כי מקובלת עלי עמדת סרוגו לפיה פנה מספר פעמים למנהל הנתבעת בזמן אמת בנסיון להסדיר העניינים, הרי שהיו לנתבעת הזדמנויות רבות לבדוק את הרכב. הנתבעת לא הציגה כי פנתה בבקשה לביצוע בדיקה. יתר על כן, הנתבעת היתה יכולה לבקש לבדוק את המזרקים, ממש כשם ששמאי התובעת בדק, באמצעות שמאי מטעמה וגם זאת לא נעשה. כך גם הנתבעת עצמה זנחה בסיכומיה הטענה כי מדובר בנזק תאונתי כפי העולה מהאמור בחוו"ד השמאי, וזאת, כך נדמה, נוכח הסבר השמאי בעדותו כי עסקינן במונח מקצועי שמטרתו הכללת האירוע בהגדרת נזק עפ"י הפוליסה התקנית (ע' 23 ש' 7-16).
18. פועל יוצא מהאמור, כי מחומר הראיות שהוצג לפני, לרבות עדות השמאי לפיה במזרקים שבדק מצא סימנים מובהקים לתדלוק שגוי אשר לא ניתן לייחסם לבלאי, כטענת הנתבעת, וכן עדותו כי המזרקים ניזוקו מיד בסמוך לתדלוק השגוי ולא נגרמה החמרה עקב נסיעת המבוטחים ברכב, וכאשר מנהל הנתבע עצמו אישר כי רכב שתודלק בתדלוק שגוי עשוי להעצר כעבור נסיעה של מספר מטרים, המסקנה המסתברת היא כי הוכח ברמה הנדרשת שהנזק המופיע בשתי החשבוניות (959 + 320) נגרם כתוצאה מהתדלוק השגוי. בנסיבות אלו ומקום שעסקינן בנזק אשר ברמה העובדתית הינו מסתבר מהתדלוק השגוי, ראוי להטיל בגינו חבות משפטית על הנתבעת שכן היה עליה, כמי שעיסוקה בתדלוק רכבים, לצפות נזק זה שהינו תוצאה צפויה של התרשלותה בתדלוק השגוי.
19. נוכח עדות השמאי כי הנסיעה ברכב לא גרמה להחמרת הנזק, אשר לשיטתו התגבש בסמוך לאחר התדלוק השגוי, ובהעדר ראיה לסתור קביעה זו, לא מצאתי לייחס לזוג סרוגו אשם תורם או לקבוע כי פעלו בניגוד לחובה להקטין את הנזק.
20. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 13,120 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעת תישא בשכר העדים מטעם התובעת כפי שנפסק (2,600 ₪), באגרת ביהמ"ש כפי ששולמה (758 ₪) ובשכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ז, 29 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.