בהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות.

זוהי תביעה, שמקורה בבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. התובעת הגישה 2 שיקים בסך כולל של 53,000 ₪ אשר התקבלו אצלה בתמורה לאספקת דגים מסוג פלמידה  (להלן: "הדגים" או "הסחורה") לנתבעת, בהיקף של 2.7 טון. לטענת התובעת, בתמורה לאספקת הסחורה העבירה הנתבעת, 3 שיקים לידיה בסך 79,554 ₪, כאשר בהמשך ביטלה הנתבעת את השיקים השני והשלישי שלא כדין.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר נתמכת בתצהיר, התנגדות שהתקבלה, ההליך עבר להתנהל בסדר דין מהיר והתצהיר התומך בהתנגדות שימש ככתב הגנה בתיק.

לגרסת הנתבעת, נקבע תנאי בהסכם, מכוחו, הנתבעת אינה חייבת בתשלום עבור הדגים. לטענת הנתבעת, היא התקשרה עם התובעת, בחודש אוגוסט 2013, בעסקה לרכישת דגים מסוג פלמידה תמורת תשלום סך של 79,554 ₪. במסגרת העסקה סוכם עם נציג התובעת, מר איציק עמר (להלן: "עמר"), כי במידה והנתבעת לא תצליח למכור את הדגים אשר הינם מסוג אשר אינו מוכר לציבור לקוחותיו, אלו יוחזרו בתמורה להחזר כספי.

בחלוף למעלה מחודשיים ממועד אספקת הדגים, נוכח אי הצלחת הנתבעת למכור את הדגים ללקוחותיה בשל היעדר ביקוש, הודיע בעליה של  הנתבעת מר שמואל פזרקר (להלן: "שמואל") כי ברצונו להשיב את הדגים לתובעת. פניית הנתבעת לעמר נענתה בחיוב, אך זה האחרון ביקש כי יאחסנו הסחורה עד אשר ימצא קונה חלופי. במקביל, הודיעה הנתבעת לעמר, כי היא מבטלת את שני השיקים שטרם נפרעו, וזאת בהתאם לתנאי העסקה. הנתבעת הבהירה כי לצורך ביטול העסקה יצרה קשר עם הנציג עמו סוכמו פרטי ההסכם, כשם שמשלוח הסחורה נעשה  על ידי התובעת בעקבות ההסכם, ללא שנוצר קשר ישיר בין הנתבעת לבין התובעת.

פניותיה של הנתבעת לנציג התובעת עמר, לבוא ולאסוף את הדגים לא הועילו, והסחורה נותרה באחסון בשטחה של הנתבעת. הנתבעת טענה, כי כל אותה העת דאגה לאחסנם בתנאים ראויים ובהתאם לדרישות החוק (צורף אישור וטרינר אשר ערך ביקורת לדגים ביום 30.1.2014).

זאת ועוד, הנתבעת ציינה, כי מקובל בשוק הקמעונאי לרכוש מוצרים שונים, לרבות מוצרי בשר ודגים, להחזירם בסופו של יום, במידה ונשמרו בתנאים ראויים, ולקבל החזר כספי ו/או זיכוי (לתימוכין צירפה תעודות זיכוי אשר התקבלו אצלה מחברות אחרות עמן התקשרה בעסקאות).

התובעת טענה מנגד, כי ההזמנה של הדגים לנתבעת, התקבלה באמצעות עמר, המוכר בשוק כמתווך עצמאי והוא מעולם לא היה נציג התובעת. אם אומנם נאמרו דברים על ידי עמר, הרי שדברים אלו היו בינו לבין הנתבעת, ואין לתובעת דבר עם סיכום זה.  כמו כן, הנתבעת מעולם לא פנתה לתובעת בבקשה להחזיר את הדגים, ולא הודיעה לתובעת כי השיק לא יכובד.  למעשה,  לראשונה, טענה הנתבעת בפני התובעת בעניין התנאי אשר סיכמה לדבריה עם מר איציק עמר לאפשרות החזרת הדגים, במכתב מטעמה מיום 19.12.13, שנשלח בתגובה למכתב מטעם התובעת בעקבות חילול השיק השני.  על פי התובעת, היא מעולם לא הציעה לקבל את הסחורה בחזרה, היות ודגים הינם בגדר מוצר מזון רגיש.

ראשית יובהר, כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה בעל פה (להלן: "ההסכם"). הצדדים אינם חולקים על עצם ההתקשרות ביניהם, אך חלוקים לעניין תנאי ההתקשרות. סלע המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה, האם רשאית הנתבעת להחזיר את הסחורה לתובעת?

בענייננו, התשובה לשאלה נמצאת בבחינת מהות תפקידו של עמר ומשמעות פעולותיו בהתקשרות בין הצדדים. האם עמר שימש כשלוח של התובעת לצורך ההסכם, אם לאו, והאם פעולותיו נעשו בידיעת התובעת ובהסכמתה.

כפי שפורט לעיל, התובעת טענה כי עמר הינו מתווך עצמאי, אשר לא היה עובד שלה, ואין היא מחויבת לכל סיכום אשר נעשה על ידו בעניין החזרת סחורה. מנגד, גרסת הנתבעת, שעמר הגיע למקום העסק של הנתבעת כנציג מכירות מטעם התובעת, ועמו סוכם התנאי בדבר החזרת הסחורה, אילולא כן, לא הייתה הנתבעת מתקשרת בעסקה. מכל מקום, טענה הנתבעת כי אף אם הנציג אינו עובד של התובעת, הרי הוא שלוח מטעמה, אשר קיבל ממנה את ה'מנדט' להתקשר עם הנתבעת בעסקה.

הנתבעת זימנה מטעמה למתן עדות את עמר, שתמך בעדותו הראשית בגרסת הנתבעת. בתצהירו העיד כי היה סוכן מכירות של התובעת והציע את הסחורה של התובעת לבתי עסק שונים. בחודש אוגוסט 2013, הציע למכירה לנתבעת, דגים מסוג פלמידה והסביר לנתבעת כי במידה ולא יצליחו למכור את הדגים יוכלו להחזיר את הסחורה ולקבל החזר כספי. בחקירתו הנגדית, העיד כי עבד אצל התובעת כפרילנסר, וכי קיבל אחוזים מהתובעת בגין העסקה עם הנתבעת. כמו כן, העיד כי הוא יזם את הפניה לנתבעת, וכי עמו נקבע הסכם ההתקשרות לגבי הכמות, העלות ויתר הפרטים עם הנתבעת. זאת ועוד, מר איציק עמר העיד כי "הסחורה ישבה אצל שמואל לא מעט זמן, וזה שיניב קנה כמעט 3 טון ולמכור את זה בקרית שמונה זה כמעט בלתי אפשרי "(פרוטוקול הדיון מיום 16.12.15 עמ' 14 שורות 9-10) וכן: "והבטחון ששמואל נתן לי כי במידה ותהיה תקלה כזו או אחרת נמצא אופציות או החזרה או נעשה ברטר" (פרוטוקול הדיון מיום 16.12.15 עמ' 14 שורות 15-16). מכל מקום, בחקירתו הנגדית העיד עמר כי סיכם עם שמואל, כי הנתבעת תוכל להחזיר הסחורה, היות ומר יניב פחימה  (נציג הנתבעת) לא היה לוקח את הסחורה אם לא כן.

הצדדים חלוקים באשר למעמדו של עמר, כסוכן או מתווך עצמאי. לטעמי, השאלה הרלוונטית הינה, האם נוצרה שליחות במקרה שלפני? וכבר עתה אומר, שהתשובה לכך חיובית ועניין לנו בשליחות תקפה.

על פי חוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי."

עוד נאמר בחוק: "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם."

בענייננו, אין חולק כי עמר פעל בשמה של התובעת ובהרשאתה בכריתת ההסכם, כפי שהובא בעדויות הצדדים. מנהלה של התובעת שמואל, העיד כי את כל ההתקשרות ערך עמר מול הנתבעת וכל הידוע לתובעת ידוע לה מפי עמר. עוד אישר בעדותו, שעמר קבע עם הנתבעת את תנאי התשלום, המחיר וחוזה ההתקשרות. על יסוד ההתקשרות שערך עמר בשמה של התובעת, קיבלה לידיה התובעת את השיקים נשוא ההליך.

נוכח הראיות שנשמעו בבית המשפט, אני קובעת כי עניין לנו בשליחות תקפה על פי החוק ועמר פעל כשלוח של התובעת והוענקה לו הסמכות לסכם את תנאי העסקה והוא לא נשא בתפקיד לא מהותי, של מתווך בלבד.

עוד אני קובעת, שעל פי מכלול הראיות שלפני, שליחותו של מר עמר הייתה מלאה, לא סויגה ולא הוגבלה בדבר. התובעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח, שעמר לא היה מורשה לסכם את תנאי ההתקשרות עם הנתבעת ולא היה מורשה לפעול בשמה.

תוכנה של השליחות והיקפה הוכח בפני, לפיה, הוסמך עמר לנהל משא ומתן, לסכם ולחתום עם הנתבעת, בקשר למכירת הדגים, בשם התובעת. ראיה משמעותית לביסוס הדבר, בנוסף לעדותו של עמר, היא מסירת השיקים של הנתבעת, המהווים תמורה לסחורה שהתקבלה אצל הנתבעת, לידי התובעת, תעודת המשלוח וחשבונית המס שהנפיקה התובעת.

כתוצאה מכך, ומכוח הוראת סעיף 2 לחוק, שזו לשונה, "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח.", פעולותיו של עמר מחייבות את התובעת.

אציין, עדותו של עמר לגבי תנאי ההתקשרות נמצאה מהימנה על ידי ומשתלבת עם הנסיבות והראיות בתיק.

לעניין מצג הרשאה אובייקטיבי על ידי השולח (התובעת) כלפי צד שלישי (הנתבעת), נקבע בע"א 90/1286 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח (5) 799, כי:

"אם השולח יוצר מצג אובייקטיבי של הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי, הרי שרואים את פעולת השלוח כפעולת השולח ("שלוחו של אדם כמותו"). במילים אחרות, דיני החריגה מהרשאה, הקבועים בסעיף 6 לחוק השליחות, כפופים להגדרות השליחות וההרשאה בחוק. מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף-על-פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה. "

בענייננו, נראה כי התובעת (השולחת) יצרה מצג בעיני הנתבעת לפיו, קיימת לשלוח- הנציג הרשאה לקבוע פרטי ההסכם, ובכלל זאת התנאי אשר הוצג על ידי הנתבעת כבסיס לקיום העסקה.  במצב דברים זה, אין תחולה לדיני החריגה מהרשאה.

בהינתן האמור, אני סבורה שלא ניתן לקבוע, כפי שמבקשת התובעת, כי אין לה מחויבות לתנאי בדבר החזרת סחורה, תנאי אשר סוכם בין עמר לנתבעת. טענתה לבעייתיות שבהחזרת המוצר, אינה פוטרת מאחריותה שנקבעה כתנאי בהסכם ההתקשרות שנוצר באמצעות עמר ושפעולותיו מחייבות את התובעת מכוח דיני השליחות.

אשר על כן, אני מקבלת את גרסת הנתבעת בעניין זה, לפיה נקבע תנאי בהסכם בדבר החזרת סחורה, אשר חל על התובעת כצד להסכם, ואי תשלום עבורה.

עוד הוכח בפני, באמצעות עדותו של עמר, כי הנתבעת פנתה אליו בבקשה להחזיר את הסחורה, בטרם חולל השיק, ניסיונותיו שלו ושל נציג הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם שמואל, מנהל התובעת, לא צלחו.

הוכח בפני, שהנתבעת פנתה לתובעת בבקשה לקבל לידיה את הסחורה, וזו סירבה, בעיקר בשל בעיית אחסנה. במסגרת עדותו של שמואל נלמד, כי הוא החזיק את הדגים במחסני המכס עד שמצא להם קונה, במקרה דנן, את הנתבעת, ואין ברשותו מחסנים מתאימים להחזקת סחורה מעין זו (מפנה לסיכומי ב"כ התובעת עמוד 18 שורה 17 לפרוטוקול). מיותר לציין שאחזקת סחורה במחסני המכס יש לה עלות. כשנשאל בחקירה נגדית, האם לא יכל או לא רצה לקבל בחזרה את הסחורה, השיב: "שניהם". משכך, אני קובעת כי הנתבעת עמדה בחובתה להחזיר את הסחורה, חובה שנכשלה בעטיה של התובעת.

על יסוד המפורט לעיל, אני קובעת כי, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבעת לא הייתה רשאית להחזיר את הסחורה ולא לשלם עבור אותה סחורה. על כן, לא קיימת לתובעת זכות לקבל לידיה את תמורת השיקים ודין התביעה להידחות.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ו, 31 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.