התביעה

1. התובע פירט בכתב תביעתו כי נסע עם רכב שמספר 62-205-00 בשדרות הבעל שם טוב ביפו לכיוון מערב. רכב שנסע לפניו עצר עצירת חירום ורכב הנתבעים שנסע אחריו לא עצר ופגע ברכב התובע מאחור, הדף את הרכב לרכב שלפניו. כתוצאה מכך נגרמו לתובע הנזקים המפורטים בכתב התביעה.

2. בעניין זה העיד התובע כדלקמן:

"נסעתי ברחוב שד' הבעל שם טוב ביפו מכיוון מזרח לכיוון מערב. רכב שהיה לפני בלם בלימה פתאומית ואני בלמתי אחריו. הרכב שהיה מאחורי לא הספיק, פגע בי, גרם לי נזק. חברת הביטוח אומרים שהם לא אשמים בתאונה."

לעניין זה ראה שורות 13 – 14 לפרוטוקול.

וכן המשיך התובע להעיד בחקירה נגדית.

"ח.נ לנציג הנתבעת 2:

הוא פגע בי מאחור.

ש. לא הייתה לך פגיעה מקדימה?

ת. הוא דחף אותי קדימה.

ש. אני אומר לך שאתה צודק בעדות הספונטנית שלך כי לא הייתה פגיעה קדימה?

ת. הוא פגע בי מאחור."

עמ' 1 שורות 19 – 24 לפרוטוקול.

3. עמדת הנתבעת בעניין זה היא כדלקמן:

"אנחנו טוענים שהרכב שלו לא נהדף. נכון שהייתה פגיעה מאחור, אבל הוא לא הדף אותו קדימה."

4. לעניין הנזק הביא התובע חוות דעת שמאי של השמאי טוביה בר משה, לפי הנזק ל"מוקד נזק לחלק אחורי" הוא 4,150 ₪ סך ההוצאות הוא 6,900 ₪.

5. התובע העיד לעניין הנזק כדלקמן:

"לא תיקנתי את הרכב. רק שילמתי חוות דעת שמאי. לא היה לי כסף לתקן אותו ומכרתי אותו במחיר של פירוק."

בהקשר זה יצוין כי התובע לא הביא כל ראיה לעניין מכירת הרכב לפירוק וכן לא הציג כל קבלה לעניין התשלום שקיבל עבור העברת הרכב לפירוק.

בהמשך טען התובע גרסה קצת אחרת לעניין זה. כך העיד התובע:

"האוטו היום נוסע. הוא נמכר לאדם ששיפץ אותו."

עמ' 3 שורה 13 לפרוטוקול.

6. עוד התברר כי תאריך הבדיקה של השמאי היה ב- 17.10.13 בעוד שהנזק נגרם ביום 25.8.13.

טענות הנתבעים

7. הנתבעים טענו כי רכב התובע עצר בפתאומיות, הנתבע האט את נסיעתו ופגע בו פגיעה קלה. עוד הם טוענים שהפגיעה הנ"ל לא גרמה לדחיפתו של רכב התובע על הרכב שמלפניו והם אחראים אך ורק לנזק שנגרם, אם נגרם, חלק האחורי של רכבו של התובע.

בעניין זה העידו הנתבעים:

"מעולם לא הכחשנו והנתבע גם לא הכחיש את הנזק בחלק האחורי. יש שתי טענות מרכזיות. טענה ראשונה ביחס לאי ההדיפה של רכב התובע לעבר רכב נוסף.

ברגע שהתובע טוען שאנחנו צריכים לפצות אותו על פי דו"ח שמאי, מגיע לנו הזכות המינימלית על מה הוא תובע. מדובר ברכב מאוד ישן."

8. לעניין הנזק טענו הנתבעים כי התובע לא הביא כל ראיה לעניין הנזק, כן טענו כי התובע לא איפשר להם לבדוק את הרכב. לטענתם מדובר ברכב ישן מאוד. בעניין זה אף העידו:

"ביהמ"ש איפשר לתובע להביא עדים, לשפר עמדות שהוא לא צרף לכתב התביעה. התובע מתעקש לקבל פס"ד למרות שאין בדל ראיה.

לגופו של עניין, אין שום הצדקה להתנהלות של התובע כפי שהתובע התנהל למרות שהתובע לא הוכיח בדל ראיה וביהמ"ש היה צריך לדחות את התביעה על זה שהתובע אמר שהרכב שלו הלך לפירוק, הוא מנע מאיתנו את הבקשה שלנו לבדוק את הרכב ובכך הוא רוצה להעמיד אותנו בצורה מוגמרת.

אנחנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש. אם התובע לא מסכים, אני משאיר לשיקול דעת בימ"ש ומבקש."

עמ' 3 שורות 1 – 8 לפרוטוקול.

דיון והכרעה

9. מדובר בתאונת שרשרת בה השתתפו מספר רכבים, במהלכה הרכב של הנתבע פגע מאחור ברכב של התובע. אין בין הצדדים מחלוקת בכך שהייתה פגיעה של רכב הנתבע ברכב התובע בצדו האחורי של הרכב. אך יש מחלוקת האם כתוצאה מפגיעה זו נהדף רכבו של התובע באופן שפגע ברכב שלפניו. כן ישנה מחלוקת על היקף הנזק שנגרם.

10. הנתבעים טענו כי מדובר ברכב של התובע מודל ישן ביותר אשר גמא מעל 465,000 ק"מ. לטענתם חלק גדול מהנזקים שנטענים בכתב התביעה ייתכן ומקורם מאירועים אחרים שאינם קשורים לאירוע הנוכחי. לא למותר לציין, כי התובע לא העמיד את רכבו לבדיקה על ידי מומחה/שמאי מטעם הנתבעים וכן לא הביא כל ראיה לנזק מלבד חוות דעת השמאי אשר נערכה כחודשיים לאחר האירוע הנטען.

11. התובע נתן שתי גרסאות לעניין העברתו של הרכב לצד שלישי: פעם ציין כי העביר את הרכב לפירוק ופעם אחרת ציין כי הרכב הועבר לצד שלישי ששיפץ אותו ומפעיל אותו עד היום. כן יש לציין כי התובע לא פירט את הסכומים שקיבל בנושא זה.

12. התובע טוען כי הרכב לא היה ניתן להזזה וזו הסיבה שלא הביאו אותו לבדיקה אצל נציג הנתבעת. נקודה זו נסתרה על ידי הנתבעים אשר ציינו כי בפועל מי שסירב לבדיקה הוא התובע. הנתבעים חזרו וטענו שהפגיעה של הנתבע ברכב התובע הייתה פגיעה קלה שגרמה נזק קל ולא כנטען על ידי התובע.

אין מחלוקת כי הרכב של התובע לא נבדק ולא הועמד על ידי התובע לבדיקה על ידי הנתבעים. גם השמאי מטעמו של התובע לא התייצב לדיון ולא היה ניתן לחקור אותו על חוות דעתו. התובע עצמו לא הביא עדים נוספים זאת מלבד עדותו וחוות דעת השמאי כאמור לעיל.

13. בנסיבות העניין ובשים לב לעדויות הצדדים ולראיות שהובאו בפניי, בשים לב שהנתבעת מודה בכך שהנהג מטעמה אכן פגע ברכב התובע מאחור, בשים לב לכך שהתובע לא איפשר לנתבעת לבדוק את הרכב על ידי נציג מטעמה ולא הביא ראיות להוכחת נזקיו, וכן לא הביא כל אישור לגבי העברת הרכב לצד שלישי ובשים לב לנזק שהוכח בפניי – אני מורה כי לסילוק סופי ומלא של התביעה, תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. כן תשלם הוצאות המשפט בסך 250 ₪.

היה והסכומים הנ"ל לא ישולמו בתוך 30 יום ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.