לפני ערעור על החלטתו מיום 16.3.14 של רשם ההוצאה לפועל (מר עמית גולן) בתיק הוצאה לפועל 01-26114-01-4.

המערער הגיש תביעה כספית כנגד ריטה ירון (להלן: "ריטה"), שהיא גרשותו של המשיב, וכנגד המשיב על סך של 135,000 ₪.

ביום 7.3.01 ניתן פסק דין כנגד ריטה, המחייבה בתשלום הסכום של 135,000 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 10,168 ₪ וכן בהוצאות בסכום של 2,151 ₪;

ביום 2.12.01 ניתן פסק דין כנגד המשיב המחייבו לשלם את הסכום של 135,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,168 ₪.

תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד ריטה וכנגד המשיב.

ביום 25.10.09 הודיע המערער לריטה בעקבות פנייתה אליו במכתב כדלהלן:

"קיבלנו את בקשתך להפטר וחנינה.

בדיון בצוות מכון ברקאי החלטנו כי מכון ברקאי יהיה מוכן לוותר על החלק הנותר בחובך. עם זאת, עדיין נותר חוב לעו"ד פשדצקי בסך 66,467 ₪ + מע"מ, זאת לפי נתונים שנמסרו לו ע"י ההוצל"פ.

מוצע לך בזאת לפנות לעוה"ד פשדצקי לצורך מו"מ על תשלום החוב אליו.

עו"ד פשדצקי מסר לנו כי הוא יהיה מוכן לתת לך הנחה בתשלום, אם יקבל ממך הצעה רצינית והחוב ישולם בתשלום אחד באופן מיידי.

מספר הטלפון של עו"ד פשדצקי ...."

(להלן: "מכתב הויתור").

המשיב, הוא החייב מספר 2 בתיק ההוצאה לפועל, הגיש בקשה בטענת פרעתי, במסגרתה טען טענות שונות, שהרלוונטיות לענייננו היא ביחס ליתרת החוב שיש לשלם, ובמיוחד ביחס לשכר טרחת עורך הדין שעליו לשלם.

לאחר שהוגשה תשובת המערער (התנגדות) לבקשה בטענת פרעתי, החליט הרשם הנכבד להכריע בבקשה ללא חקירה על התצהירים ועל יסוד כתבי הטענות.

הערעור בתיק שלפני נסוב סביב קביעת הרשם כי לאור מכתב הויתור, הרי המערער מחל על החוב נשוא פסק הדין לכל רכיביו, למעט ביחס לחוב שכר הטרחה המופיע בתיק ההוצאה לפועל.

ראוי לציין שבמסגרת הערעור הוגשו מסמכים והועלו טענות שלא עמדו לפני הרשם., דבר שאינני משוכנע שהיה מקום לעשות, וכי במסגרת הערעור הוגש תצהירו של עו"ד פשדצקי, שלא היה המצהיר בתגובה המקורית שהוגשה לרשם.

הטעמים לכך לא הוסברו או פורשו. משכך נשאר הדבר כך, אך לא היה בו כדי לא להוסיף, או לגרוע מדיוננו.

מכל מקום – השאלה בתיק זה אינה סבוכה כלל ועיקר, ונסובה סביב שאלת שכר טרחת עורך הדין.

יש להציג השאלה כך: האם על חייב בתיק ההוצאה לפועל לשאת תשלומים שנפסקו לחובותו כשכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל ובבית המשפט או שמא עליו לשלם סכומים אחרים, כפי שהוסכם עליהם בין הזוכה לבא כוחו במסגרת ההתקשרות ביניהם.

נדמה שהתשובה לכך ברורה, ואינה מחייבת דיון מורכב:

מערכת היחסים שבין המערערת לבא כוחה אינם מעניינו של החייב.

כל מערכת ההסכמית שצד אינו שותף לה אינה מחייבת אותו, ואינה מחייבת את החייב, שממילא אינו צד להסכם.

הן בתיק בית המשפט והן בתיק ההוצאה לפועל נפסקים סכומים המהווים שכר טרחה השייך ללקוח, והוא משלם לבא כוחו את התשלום כפי שהוסכם ביניהם.

החייב לא צריך לשלם מעבר למה שנפסק כנגדו.

כך גם במקרה שלפנינו.

מכתב הויתור קובע כי החוב כלפי יימחל, אולם יש לשלם את שכר הטרחה של עורך הדין.

היינו – יש לשלם את שכר הטרחה שנפסק הן בבית המשפט והן בהוצאה לפועל.

טענת המערער כי היה מקום לקיים דיון על מנת לברר את כוונתו של המערער בכתיבת מכתב הויתור, לא היה בה כדי לסייע.

מכתב הויתור עומד על רגליו כשלעצמו, באופן נהיר וברור וללא צורך בפרשנות או בתוספות.

לו ביקשה גב' רחל פוגל, מי שכתבה את מכתב הויתור, להוסיף לו הבהרות או חידוד, היתה עושה כן בעת עריכתו.

המדובר במסמך רשמי שנעשה לאחר בחינה ושקילה ולא בפתקה שנכתבה בכתב יד בחיפזון ובלא משים.

פרשנות אחרת או מתן הסבר בשלב מאוחר יותר, אינה אלא שינוי מהותי של תוכן מכתב הויתור ושל האמור בו.

להפיס דעתו של המערער יצויין שגם אם היינו מקבלים את גישתו כי הכוונה היא לתשלום שכר הטרחה על פי המוסכם בינו לבין בא כוחו, הרי הסכם שכר הטרחה מיום 25.9.00 קובע כי הוא חל רק לגבי ההליך האזרחי בערכאה ראשונה ואינו כולל הליכי הוצאה לפועל (ראו סעיף 5 להסכם שכר הטרחה), ולכן הוא היה זכאי לכל היותר לסכום בשיעור של 20% + מע"מ מהתשלומים ששילמו החייבים בפועל (וכן שכה"ט שנפסק בבית המשפט, כאמור בסעיף 6 להסכם).

היינו – יש לבחון מה שיעור התשלום ששולם עד למועד הויתור, וממנו לגזור את שיעור התשלום המהווה שכר הטרחה.

אם כן, יש לראות את מכתב הויתור כפשוטו.

המערער ויתר על החוב כלפיו.

נותר חוב שכר טרחה כקבוע בתיק ההוצאה לפועל – עליו המערער לא ויתר.

תשומת הלב שבמכתב הויתור נכתב: "נותר חוב לעו"ד פשדצקי בסך 66,467 ₪ + מע"מ, זאת לפי נתונים שנמסרו לו על ידי ההוצל"פ" –

משמעות הדבר כי סכום שכר הטרחה אינו ידוע לאשורו, ויש לבררו בלשכת ההוצאה לפועל, אולם מכתב הויתור מציין ברורורת:

על החוב העיקרי המערער ויתר.

על שכר הטרחה שנפסק – לאו.

כפי שציין הרשם הנכבד, את החישוב ייעשה לאחר שיועברו אליו הנתונים המתאימים, ואני סבור שהחלטתו נכונה ולא מצאתי מקום להתערב בה.

דינו של הערעור, אם כן, להידחות.

ביחס להוצאות במסגרת הליך זה - בשל העובדה שהמערער כבר ויתר על סכום לא מבוטל מהחוב כלפיו, כל צד ישא בהוצאותיו.

הפקדון בתיק יוחזר למערער.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן והודע היום, כ"ח אלול תשע"ד, (23 ספטמבר 2014), בהיעדר הצדדים.