ניתן ביום 4 ביוני 2015

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור - לאחר מתן רשות - על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; ב"ל 35433-12-13), במסגרתו נדחה ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.11.13 (להלן גם - הוועדה) בעניינו של המשיב.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

1. המשיב נפגע בגבו ביום 5.7.12 בתאונה אשר הוכרה על ידי המוסד כפגיעה בעבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון, בהחלטה מיום 5.8.13, קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן - התקנות), בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני, וממנה הפחיתה 10% בשל מצב קודם. בסעיף הממצאים קבעה הוועדה הרפואית מהדרג הראשון, בין השאר, כי "בעיון בתיק רפואי לנ"ל עבר עשיר בנושא גב תחתון כולל אבחנה של פריצת דיסק...".
3. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לוועדה, בו טען כנגד שיעור הנכות וכן כי אין ליחסה למצב שקדם לפגיעה בעבודה. הוועדה קיבלה את הערר, בהחלטתה מיום 17.11.13, בקבעה כדלקמן:

"הועדה עיינה בסיכום אשפוז מבי"ח בנהריה מ-1.8.12, הנ"ל אושפז בשל כאבי גב חריפים, הודגם לחץ ע"י דיסק משמאל בגובה 4L-3L טופל ע"י זריקת קורטיזון מקומית. ב–CT מ-27.7.12 נמצאה פריצת דיסק פורמינלית בגובה 4L - 3L משמאל תואמת את הקליניקה.

ב-14.10.12... תוארה פריצת דיסק ב- CT ב 3-4L משמאל ולכן הפריצה המתוארת בבי"ח היתה קיימת. עפ"י ממצאי הבדיקה הקלינית היום אין חוסר נוירולוגי ואין הגבלה בתנועות ע"ש אשר מזכות יותר נכות בשיעור 10%. אך היות ואין מצב קודם, נכותו הצמיתה היא בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א' קשורה לתאונה הנדונה ללא הפחתת מצב קודם".

הוועדה אישרה לפיכך את קביעותיה של הוועדה מהדרג הראשון בעניין דרגת הנכות היציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א), אולם לא מצאה לנכון להפחית מהנכות בשל מצב קודם. על כך הגיש המוסד ערעור לבית הדין האזורי.

1. בית הדין האזורי קבע כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים ובממצאי בדיקת CT וקבעה לפיהם כי אין "מצב קודם" שיש לנכותו. הוועדה הייתה מודעת לכך שטרם הפגיעה סבל המשיב מפריצת דיסק, אך לא מצאה שיש מקום בנסיבות העניין לנכות מהנכות שנקבעה. עוד קבע כי הרישומים הרפואיים אליהם הפנה המוסד מצביעים על פריצת דיסק וכאבי גב, אך לא על קיומה של הגבלה בתנועות עובר לתאונה, וממילא אין בכך משום "נתון מוכח שיעיד על נכות קודמת, שהייתה יכולה להצדיק קביעת נכות כבר אז". משכך, ערעורו של המוסד נדחה תוך חיובו בהוצאות בסך של 1,000 ₪.

טענות הצדדים

1. המוסד טוען כי טעה בית הדין האזורי, וכי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המחייב התערבות בה. לגישתו, שגתה הוועדה עת שינתה את החלטת הוועדה מהדרג הראשון, ללא כל התייחסות לרישומים הרפואיים הרבים המעידים על מצב קודם, ובכלל זה בדיקת CT מיום 14.8.95 (שיש לה אזכור בתיק הרפואי אך ללא פענוח), מסמך מיום 11.12.09 בו נרשם "מעברו ידוע על פריצות דיסק בע"ש מותני עם ליקוי נאורולוגי שהוכח בהולכה עצבית", ומסמך נוסף מיום 15.12.09 בו נרשם "כאבי גב תחתון עזים מזו יממה, הגבלה מוחלטת של כל תנועה של ע"ש תחתון".

לפיכך, מבקש המוסד להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה בכדי שתזמין את הכרטיס הרפואי וסעיפי הליקוי של המשיב מצה"ל (המשיב יליד שנת 1965 אך שירת בשירות קבע עד לשנת 2009 או בסמוך לכך), את הפענוח של בדיקת ה- CT משנת 1995 וכן תעיין בכל הרישומים הרפואיים המוזכרים לעיל, וכן כדי שתנמק ותפרט את החלטתה כראוי.

1. המשיב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. לגישתו, מדובר בפגיעה חדשה שלא קשורה לעבר, בגינה שהה תקופה ממושכת באי כושר ומשליכה עד היום על אפשרותו לעבוד בעבודה פיזית. עוד טען כי הוועדה הייתה מודעת להיסטוריה הרפואית שלו ובאופן מודע קבעה שאין לנכות מצב קודם.
2. בהחלטתי הראשונית ציינתי כי על אף שאין בהחלטת הוועדה משום הנמקה מספקת – אין לכאורה אינטרס ציבורי להחזיר את הדיון בעניינו של המשיב לוועדה לצורך הנמקה מפורטת יותר, ולכן הוצע למוסד לשקול לחזור בו מן הבקשה. זאת, בהתחשב בכך שהמסמכים הרפואיים אינם מלמדים, לכאורה, על מצב קודם אשר מצדיק ניכוי בהתאם לפסיקה, אלא על ממצאים הדמייתים והתקפי כאבים שאינם בהכרח "הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני" כדרישת סעיף הליקוי 37(7)(א).
3. המוסד הודיע כי הוא מתנגד להצעה ועומד על בקשת רשות הערעור, מהטעם שנדרשת הנמקה של הוועדה עצמה להחלטה הרפואית בדבר קיומו של מצב קודם אם לאו. עוד ציין כי במסגרת המסמכים הרפואיים מהתקופה הקודמת לתאונה, קיימת גם תלונה המעידה על הגבלה בתנועות.
4. בהעדר הסכמה, ניתנה רשות ערעור. כיוון שהמשיב, שאינו מיוצג, לא עמד על קיומו

של דיון - נקבע כי הערעור יידון על דרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. הצדדים הודיעו כי יש לראות בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה כסיכומים בכתב.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המונח בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא לקבל את ערעור המוסד, כך שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שתנמק ותפרט את החלטתה כראוי.
2. הלכה פסוקה היא כי הוועדה לעררים הינה גוף מעין שיפוטי וככזה מוטלת עליה החובה לנמק את החלטותיה וקביעותיה (דב"ע נד/0-154 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474 (1994); בר"ע (ארצי) 51012-01-15 המוסד לביטוח לאומי – חוסיין עזקי (10.5.15)). ההנמקה צריכה להיות כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך הרוח של הוועדה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת (דב"ע (ארצי) נה/01-17 חיים כהן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 535 (1995)).

במקרה זה, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לתיעוד בתיקו הרפואי של המשיב בתקופה שטרם התאונה. הוועדה אמנם התייחסה לבדיקות CT אך כאלו שנערכו למשיב לאחר התאונה ולא לפניה. בנוסף, הוועדה לא התייחסה לרישומים הרפואיים שפורטו על ידי המוסד ועשויים לכאורה ללמד על בעיה קודמת בעמוד השדרה המותני, שיש לבחון באופן יסודי את פשרה והאם מצדיקה ניכוי מצב קודם אם לאו.

1. בפסיקה הובהר כי "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף" (דב"ע (ארצי) נג/1-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, דב"ע כו 364 (1993); כן ראו את בר"ע (ארצי) 46123-10-14 המוסד לביטוח לאומי – שושנה גולדשטיין (12.2.15); עב"ל (ארצי) 11333-09-123 דליה חרותי – המוסד לביטוח לאומי (5.3.15); בר"ע (ארצי) 39239-03-15 הרצל עמר – המוסד לביטוח לאומי (1.4.15)). קיימת לפיכך האפשרות כי הוועדה שוכנעה שלא קיימים "ממצאים מוכחים" שהיו מצדיקים קביעת סעיף ליקוי למשיב בגין מצבו בעמוד השדרה המותני טרם תאונת העבודה, אך הדבר לא הוסבר ולא נומק במידה הנדרשת. ודוקו: הגם שהוועדה אינה נדרשת להתייחס לכל מסמך ומסמך, עליה להתייחס למסמכים העיקריים הרלוונטיים לטענה בדבר מצב קודם.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלהחזיר את עניינו של המשיב אל הוועדה כדי שתנמק ותפרט את החלטתה כראוי.

1. סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל. עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים לצורך שקילה חוזרת של סוגיית המצב הקודם והנמקת החלטתה בקשר לכך.

לתשומת לב הוועדה כי השאלה עליה להשיב הינה אילו נבדק המשיב על ידה לפני קרות התאונה בעבודה, האם הייתה נקבעת לו דרגת נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים, וזאת ככל שקיימים ממצאים מוכחים המעידים על כך.

הוועדה תזמן את המשיב ותאפשר לו לטעון טיעוניו. ככל שהוועדה סבורה שהדבר דרוש לצורך קבלת החלטתה, תזמין את פענוח בדיקת הCT משנת 1995, את כרטיסו הרפואי של המשיב מצה"ל או כל חומר רפואי נוסף הדרוש לה לפי שיקול דעתה.

הוועדה תבהיר ותנמק היטב את החלטתה.

1. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז באייר תשע"ה (4 ביוני 2015) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.