24 מאי 2015

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31/12/13 (להלן: "הועדה"), אשר קיבלה באופן חלקי את ערעור המערערת וקבעה כי למערערת נכות בשיעור 10% בגין כאבי רגליים, בהתאם לסעיף 29(6)II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"), נכות בשיעור 40% בשל ליקוי נפשי בהתאם לסעיף מותאם 34(א)4-5 לתקנות ונכות בשיעור 20% בגין פריצת דיסק בהתאם לסעיף 37(7)(ב) ובסך הכל נכות משוקללת בשיעור 57% (להלן: "ההחלטה").
2. ערעורה של המערערת, ילידת 1963, נסוב על קביעות בתחום האורטופדי והנוירולוגי בלבד.

טענות הצדדים

1. טענות המערערת בתמצית הינן, כדלקמן:
   1. הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שלהלן:
      1. אישור רפואי מיום 23/12/13 מאת האורטופד ד"ר אורי קינן,
      2. בדיקת MRI מיום 23/5/13, אשר, בין היתר, צויין בממצאיה כי ניכר לחץ על השורשים L5, זיזים קדמיים בולטים, שינויים ניווניים, בלט דיסק ומגע רופף בשורשים S1 בתעלה. התייחסות הועדה לבדיקה הייתה חלקית ובלתי מספקת.
      3. אישורים רפואיים מיום 8/8/13 ומיום 14/10/13 מאת הנוירולוג ד"ר שלמה פלכטר, אשר מציינים כי היא מוגבלת מאוד מבחינת ניידות וזקוקה לסיוע מלא בניידות, כולל תו נכה.
      4. בדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות מיום 20/11/13
      5. סיכום מידע רפואי שנערך ביום 3/12/13 ע"י ד"ר ברכה סוקמן, רופאת משפחה, ממנו עולה כי המערערת סובלת מכאבי גב עם הקרנה לרגליים והגבלה בניידות ללא שיפור תחת הטיפולים המקובלים.
   2. בנוסף לא התייחסה הועדה למסמכים רפואיים שונים (22/4/13, 23/5/13, 16/9/13, 20/6/13, 29/7/13, 30/9/13, 27/11/13 ו- 2/1/14) מהם עולה כי המערערת טופלה באופן רצוף בזריקות אפידורליות.
   3. הממצאים והמסקנות של הועדה אינם מתיישבים עם המסמכים הרפואיים האמורים, אליהם כאמור לא התייחסה הועדה.
   4. הועדה נתפסה לדיעה קדומה בנוגע לאמינותה של המערערת וקבעה ממצאים ומסקנות על סמך התרשמות שלילית מהמערערת.
   5. בהתאם ועקב הדיעה הקדומה כאמור הועדה התייחסה למסמכים רפואיים שעמדו בפניה תוך שהיא מעוותת את הכתוב בהם.
   6. ממצאי הועדה ומסקנותיה אף אינם מתיישבים עם העובדה שביום 23/2/14, פחות מחודשיים אחרי מועד התכנסות הועדה, עברה המערערת ניתוח לדקומרסיה וקיבוע ע"ש מותני מאחר וסבלה מכאב פרוגרסיבי בגפה הימנית התחתונה לכל אורכה וחוסר יכולת להתהלך ללא תמיכה.
2. טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
   1. החלטת הועדה מפורטת, מנומקת וסבירה וטיעוני המערערת יוצאים כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה, המסור לוועדה בלבד.
   2. עיון בפרוטוקול הועדה מלמדת כי הועדה לא התרשמה שהמערערת מנסה להסתיר את נכותה האמתית, אלא שהועדה התרשמה מתופעות פסיכוסומטיות על רקע נפשי.
   3. המסמכים הרפואיים מאת ד"ר קינן אינם בבחינת חוות דעת ערוכה כדין ואינם מציינים הערכת נכות. לא מוטלת על הועדה כל חובה להתייחס למסמכים אלה. למרות זאת, הועדה התייחסה לאישור תוך שהיא מעתיקה את פרק הבדיקה מאישורו של ד"ר קינן, כלומר הועדה אימצה את בדיקתו של ד"ר קינן.
   4. בניגוד לנטען, הועדה התייחסה לבדיקת MRI.
   5. אישורו של ד"ר פלכטר גם הוא אינו בבחינת חוות דעת ערוכה כדין. על אף שהועדה אינה מחויבת להתייחס לאישור זה היא התייחסה אליו והסבירה כי בהתאם למצוין באישור ממצאי ה EMG אינם מלמדים על נוירופטיה.
   6. תביעת המערערת לגמלת ניידות אינה חוות דעת ואינה רלבנטית להערכת מצבה של המערערת בענף נכות כללית.
   7. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה ומשכך אין מקום לקבל את הערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות שנטענו בדיון ביום 25/11/14, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
2. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נגד המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).
3. אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
4. בהתאם להלכה הפסוקה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (דיון (ארצי) לה/345-01 עזיז מועלם נגד המוסד לביטוח לאומי (1/4/76)) דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח' 162)
5. עוד נפסק כי בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו ולא ישים עצמו כמומחה לרפואה (דב"ע (ארצי) ל/11-0 צבי סימן טוב נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133).
6. המערערת העלתה את מלוא טענותיה בפני הועדה ואלה נרשמו בפרוטוקול באריכות.
7. הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה אשר ממצאיה תוארו בפרוטוקול, כדלקמן (משערעורה של המערערת מתייחס לתחום האורטופדי ולתחום הנוירולוגי, יפורטו להלן הבדיקות והממצאים בתחומים אלה בלבד):

"אורטופד נוירולוג – עצבים קריינלים תקינים בדיקת כוח גס בידיים כוח גס תקין. רגליים – מחזיקה כל רגל באויר בנפרד יותר מ- 10 שניות ללא הגבלה. בדיקת כוח גס ברגליים נראית תקינה לחלוטין למרות שהחולה נכנסה לחדר בעזרת הליכון עם הליכה מוזרה אסימטרית לא בצורה של הליכה אנטלגית אופיינית או ספסטית.

לסג שלילי - 90 מעלות דו"צ  FST שלילי גם החזרים גידיים הופקו בכל התחנות סימטרים תקינים ללא סימנים פרמידלים ללא הפרעות תחושה במהלך הבדיקה יש לציין התנהגות חרדתית עם הרבה תלונות על כאבים בגב ובכלל".

1. הועדה סיכמה את מסקנותיה באופן הבא:

"נבדקה ב- 9/12/13 ע"י ד"ר אורי קינן אורטופד לעו"ש מומחה לבי"ח אכלוב לפי מכתבו תארה רעד לא רציני בידיים וטיקים בעין. היתה מסוגלת להתהלך באופן עצמאי כאשר "גוררת" רגל ימין למרות שהגיעה לבדיקתו על כסא גלגלים. בבדיקתו הגופנית SLR פבר FST שליליים דו"צ ללא חסר עצבי ללא סימנים עיצביים פרמידלים או אחרים. עו"ש צווארי ללא סימני גירוי שרושי ללא חוסר עצבי וסימנים פרמידליים". MRI עמ"ש צווארי וגבי שינויים דיסקוגניים קלים, MRI עו"ש מותני דיסקופטיה S5S1 עם שינויים ניווניים (מודיק – 2) קרי - אין קורלציה בין הממצאים האובייקטים, הבדיקה הגופנית וההדמיה לבין ההתנהלות של הנבדקת. והועדה עיינה במכתבים של רופא נוירולוג ד"ר פלכטר 14/10/13 לפי מכתבו ב- EMG אין עדות לנוירופתיה בדיקה מתאימה להיצרות מותנית ונשלחה להמשך טיפול אורטופדי. הועדה כמו שהרופאים המפלים בה מתרשמת מתופעות פסיכוסמטית על רקע נפשי בעיקר תסמונת כאבים ומקבלת את הערר בשל כאבים 10% - 29 6 II  מעל 15 חוד' בשל כאבים וללא ממצאים אובייקטיבי כאבים ברגליים.

1. עיון בפרוטוקול אינו מעלה כי הועדה גיבשה לכאורה דיעה מוקדמת או שלילית ביחס למערערת. יתרה מזאת, עיון בפרוטוקול מלמדת כי לא קינן בלב הוועדה חשד לפיו המערערת לכאורה מנהלת באופן בלתי תקין על מנת להונות את הוועדה. הוועדה מציינת במפורש כי היא מתרשמת שהמערערת סובלת מתופעות פסיכוסומטיות על רקע נפשי. הוועדה מציינת כי מסקנה דומה עולה גם מהמסמכים הרפואיים בהם עניינה, קרי גם רופאיה של המערערת סבורים כי המערערת סובלת מתופעות פסיכוסומטיות על רקע נפשי. הועדה אף מוצאת לנכון להעניק למערערת 10% נכות בגין כאבים "ללא ממצא אובייקטיבי".
2. הועדה משתמשת במונח "הליכה מוזרה א-סימטרית לא בצורה של הליכה אנטלגית אופיינית או ספסטית" כדי להבהיר כי ממצא זה עומד בניגוד לבדיקת כוח גס ברגליים, אשר נמצאה תקינה. אין בשימוש בניסוחים האמורים כדי ללמד על גיבוש דעה מוקדמת ביחס למערערת לכאורה.
3. בניגוד לנטען הועדה התייחסה באופן מפורט למסמך מיום 23/12/13 מאת ד"ר אורי קינן, על אף שאין מדובר בחוו"ד ערוכה כדין או במסמך מהותי המתאים שיעורי נכות. יצוין כי הממצאים המתוארים במסמך ד"ר קינן מיום 23/12/13 דומים ובחלקם זהים לחלוטין לאלה המתוארים במסמך ד"ר קינן מיום 9/12/13. הועדה מתארת את תלונות המערערת בפני ד"ר קינן ואת ממצאי בדיקתו.
4. לא מצאתי לקבל טענת המערערת לפיה הועדה מעוותת כביכול את ממצאי בדיקת ד"ר קינן. ד"ר קינן מציין כי המערערת "מתניידת עם כיסא גלגלים. מסוגלת להתהלך עצמאית עם "גרירה" של רגל ימין". הועדה ציינה כי "היתה מסוגלת להתהלך באופן עצמאי כאשר "גוררת" רגל ימין למרות שהגיעה לבדיקתו על כסא גלגלים" ניסוח הועדה מתאר את ממצאי ד"ר קינן ואינני סבורה כי הנוסח מלמד על גיבוש דעה שלילית, לכאורה, בנוגע למערערת באופן שעשוי להקים חשש לשיקולים בלתי כשרים של הועדה.
5. הועדה התייחסה באופן מספק לבדיקת MRI מיום 23/5/13. טענת המערערת ביחס לניתוח חלקי של תוצאות בדיקה זו יוצאות כנגד שיקול הדעת הרפואי המסור לוועדה בלבד.
6. מכתביו של הנוירולוג ד"ר פלכטר מיום 8/8/13 ומיום 14/01/13 והמסמך הרפואי מאת רופאת המשפחה ד"ר ברכה סוקמן מיום 3/12/13 אינם בבחינת חוות דעת ערוכות כדין. ד"ר פלכטר וד"ר סוקמן אף אינם מתאימים שיעורי נכות בהתאם לסעיפי ליקוי. משכך לא מוטלת על הועדה החובה להתייחס למסמכים אלה ב'רחל בתך הקטנה', והיעדר התייחסות או היעדר התייחסות מספקת לכאורה (שכן קיימת התייחסות למסמך מאת ד"ר פלכטר) אינו בבחינת פגם משפטי היורד לשורשו של ענין.
7. ביחס לבדיקה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות – בדיקה זו נוגעת לענף ניידות ועל כן היא ניתנת ביחס לסעיפי ליקוי הקבועים בהסכם הניידות. סעיפים אלה שונים מסעיפי הליקוי בענף נכות כללית. מטעם זה אין בהיעדר ההתייחסות למסמך משום פגם משפטי.
8. הועדה ערה לכך שהמערערת עברה סדרת זריקות אפידורליות. בפרוטוקול הועדה מצוין כי בפני הועדה עמדו סיכומי ביקור של המערערת מיום 30/9/13 – מועד בו בוצעו למערערת הזרקות. בנוסף, עצם מתן הזריקות מצוין גם במסמך ד"ר קינן אשר עמד בפני הועדה.
9. סבורני, כי טענות המערערת יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. שיקול דעת מקצועי זה מסור לועדה בלבד ובית הדין לא יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו.
10. החלטת הועדה מנומקת, סבירה ונשענת על אדנים רפואיים מובהקים. לא מצאתי כי נפל בהחלטת הועדה פגם משפטי כלשהו המחייב השבת עניינה של המערערת לועדה.
11. סוף דבר – הערעור נדחה.
12. כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' סיוון תשע"ה, (24 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.