זוהי תביעה בשל כספים ששילם התובע וישלם בשל נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים. לכתב התביעה צורפו כתב אישום, הכרעת-דין וגזר-דין במשפט הפלילי – שעליהם מבקש התובע לבסס את טענתו לחבות הנתבעים. בכתב ההגנה הוכחשו המסמכים והטענות המבוססות עליהן, אך לא התבקשה במפורש או במשתמע בקשה לקבל רשות להביא ראיות לסתור את פסק-הדין הפלילי. בעקבות זאת הגיש התובע בקשה לאפשר לו להגיש את פסק-הדין הפלילי ולא להתיר לנתבעים להביא ראיות לסתור אותו. על-כך השיבו הנתבעים שהתובע מקדים את המאוחר – טרם הגיעה השעה להגיש את ראיותיו ורק לאחר שיעשה כן, תגיע שעת ההגנה לבקש רשות להביא ראיות לסתור אותן. עוד הם מעלים טענות אחרות – שאינן נחוצות להכרעה בבקשה – שעניינן ליקויים בכתב התביעה ובמצורפיו וקשיים אחרים שמעוררת התביעה.

הדין הרלבנטי הם סעיפים 42א – 42ג לפקודת הראיות, הקובעים את הדרך שבה ניתן לעשות שימוש בפסק-דין פלילי מרשיע במשפט אזרחי וכיצד ניתן להתמודד עמו. מבחינה טכנית, צודקים הנתבעים לכאורה, אף שרק לכאורה. מכיוון שטרם ניתן צו להגשת ראיות, טרם הוגש פסק-הדין הפלילי לבית-המשפט (כדרך שמגישים ראיה) וממילא, נדמה שעדיין לא הגיעה השעה לבקש רשות להגיש ראיות לסתור. טיעון זה מתעלם מחובתו של בית-המשפט להקדים ולברר, לפני שניגשים לשלב שמיעת הראיות, מהן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בירור כזה הכרחי, שכן בלעדיו לא ידעו הצדדים אילו ראיות הם נדרשים להגיש ולשם מה. אימוץ דרך הפעולה שעליה ממליצים הנתבעים תסבך את ההליך ותבטיח שהצדדים יבזבזו זמן וממון לרוב. לכך אין הצדקה.

התובע הבהיר שבכוונתו להסתמך על פסק-הדין הפלילי המרשיע. כעת יש לברר אם זהו בסיס ראייתי מוסכם לניהול ההליך, או שהוא שנוי במחלוקת. הדרך לכך היא, שעל הנתבעים להחליט אם הם מבקשים רשות להביא ראיות לסתור אותו. ככל שבכוונתם להגיש בקשה כזאת, היא תוגש עד ליום 1.12.15, מועד שיאפשר להם לשקול את צעדיהם וגם יאפשר מתן תשובה בטרם ישיבת קדם-המשפט שנקבעה.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.