09 פברואר 2017

המחלוקת הדורשת הכרעה בהליך זה היא, האם ביססה התובעת תשתית ראייתית לקיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה.

רקע נדרש

1. התובעת , ילידת 1959, עבדה כעובדת נקיון בבית החולים הדסה החל בשנת 1996.
2. לטענתה סובלת התובעת מקרעים בשרוולים המסובבים בכתפיה שנתגלו בשנים 2008 ו2010.
3. עוד טוענת כי הליקוי ממנו סובלת הוא תוצאה של עבודת הנקיון שמבצעת מזה שנים, אשר גרמה על דרך יצירת פגיעות חוזרות ונשנות בשרוולים המסובבים, לנזק זה.
4. תביעה שהגישה לנתבע לענין מחלת מקצוע בגין פגיעותיה אלה נדחתה, ובמסגרת תביעתה דנן דויקה חזית המחלוקת כך שעסקה בשאלת חלות תורת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

1. על פי פסיקת בית הדין הארצי (ר' בין היתר סכומה בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014)] תורת המיקרוטראומה היא פיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. ואולם, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה"- והדרישות לקיומה של תשתית עובדתית לבסוס תורה זו, כבדות הן, עקב כך.
2. כך סוכמה ההלכה, בפסה"ד בעבל (ארצי) 47434-09-13 קיבאן חקנזרי - המוסד לביטוח לאומי (9.3.2015) לענין איתורן של תנועות חוזרות ונשנות המקימות תשתית למיקרוטראומה:

א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".

ב.תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע"

ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". וכי: "לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי....

ד. יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה." (ההדגשות אינן במקור)

1. על יסוד קוים מנחים אלה, עלינו לבחון האם בססה התובעת תשתית עובדתית המצדיקה בחינה רפואית של פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.
2. אלה הן העובדות שמסרה התובעת ביחס לעבודתה:

התובעת עבדה בבית החולים הדסה בתפקיד עובדת נקיון בין השעות 7.00-15.00 (כולל חצי שעת הפסקה (ס' 6 לתצהירה, נ/1)) התובעת עבדה 6 ימים בשבוע (ופעמים בחודש- 7 -ר' כתב התביעה).

1. בתצהירה פרטה כי במסגרת תפקידה הוצמדה לה עגלת נקיון (שהציגה בפני בית הדין בישיבת ההוכחות ואשר כונתה בפיה "מקרון" (בשל צורתם של סיבי הנקיון) ותקרא כך גם להלן). לדבריה, לשם השטיפה באמצעות המקרון עליה להכניס אותו כשהוא ספוג במים לכלי הקיבול ולמשוך בידית לצורך סחיטת המקרון וזאת תוך שמוש בכוח פיזי רב. התובעת טוענת כי בצעה פעולות סחיטה אלה כ200 פעמים לפחות מדי יום. (כאשר בכל פעולה בפועל מבוצעות כ-3-4 פעולות סחיטה).

התובעת הסבירה בתצהירה כי היא אחראית לנקיון מחלקה בבית החולים שבה 12 חדרי אשפוז, מסדרון וכן חדרי שרותים בצמוד לכל חדר אשפוז.

1. גרסה זו השתנתה בחקירה הנגדית, אז הובהר כי בשנים הרלבנטיות לטענתה (7 השנים האחרונות עד לפגיעה בכתפיה), עבדה במחלקה הכירוגית שבה 4 חדרים גדולים (8 מיטות בכל אחד מהם) בלבד וכן חדר אשפוז יום שבו 6 מיטות, וכי עבדה שם ביחד עם עובדת נקיון נוספת, כאשר תפקיד התובעת היה נקיון חדר אשפוז יום, פרוזדור, לובי, מטבח, משרדים, דלפק קבלה , חדר תרופות חדר עו"ס. (עמ' 3). רק לפני כן עבדה במחלקה שכזו.

עוד הובהר מתוך חקירתה הנגדית כי פעולת השטיפה עצמה אינה כרוכה רק בשמוש במקרון שאותו סחטה, אלא גם בשמוש במטאטא (בשטיפה שוטפת) וכן במגב- (כאשר מנוקה איזור שהתלכלך ספציפית , התובעת שופכת מים, אוספת אותם במגב ולבסוף מיבשת באמצעות המקרון)

1. התובעת אישרה בחקירתה כי מדי פעם היתה מנקה גם אבק וכי בכל יום נקתה את הקירות והקרמיקה בשירותים- כל יום יותר מפעם אחת, וכי נקתה במטבח גם את השולחן והכיור. כן ציינה כי את חדר אשפוז היום נקתה 3 פעמים ביום.
2. מתוך הראיות שלפנינו עולה כי חל שינוי (ולטעמנו מגמתי) בתאור שמסרה התובעת ביחס לאופי עבודתה- בין זה שנמסר בתצהירה ובח"נ, לבין גרסאות מוקדמות יותר: כך , גם למומחה מטעמה שאת חוות דעתו צרפה לתצהירה , וגם בשאלון שמלאה לבקשת הנתבע במסגרת בירור תביעתה מולו (נ/1), ציינה התובעת כי בתפקידה "היתה צריכה להזיז מיטות כבדות וכן להרים פחים עם זבל, כ- 50 פעם ביום לפחות" וכן לסחוב עגלה עם דלי (כאמור בפרק "תולדות המקרה" בחווה"ד האמורה) או , בנוסח המובא בנ/1 "ניקיתי שרותים, מרימה פחים כבדים, הזזתי מיטות עליהן אנשים כבדים", וכי פעולות הרמת הפחים, הדליים, כורסאות, מיטות וכסאות נמשכה כל היום, כשאת הפחים נשאה לשם השלכת תוכנם למרחק רב מאד. בחקירתה הנגדית לא הצליחה התובעת ליישב בין גרסתה בעדותה כי 90% מעבודתה היתה פעולת נקיון הרצפה הכרוכה בסחיטה ובין המשקל הרב שניתן לפעולות האחרות בנ/1 ובחוו"ד המומחה מטעמה (ע'4-5) וניסתה להמעיט באופן בלתי מסתבר , אשר הלך וצבר תאוצה, מעבודות הרמת המשאות הכבדים (בתחילה "לפעמים אני מזיזה, כשאני לא מקבלת עזרה" (ע' 4 ש18) ובהמשך, לשאלה האם יש דברים כבדים שהיתה צריכה להזיז בעבודה, משיבה "לא, חוץ מהעגלה" (ע' 5 ש 18) – וכך לענין הפחים, כאשר בניגוד למצוין בחווה"ד (הרמת פחים 50 פעמים ביום)ובשאלון , הרמת הפחים, על פי התובעת בח"נ נעשתה כ-3 פעמים ביום בלבד (ע' 5 ש' 3).
3. להשלמת התמונה יאמר כי התובעת לא הצליחה להצביע על רצף פעולות קבוע בשגרת יומה וטענה כי פעולות הנקיון , לבד מהרוטיניות, בוצעו בהתאם לצרכים (ע' 6).
4. נוכח הראיות שלפנינו שוכנענו כי עבודת התובעת – אף שהיתה עבודה פיזית מאומצת, הרי שהיתה מגוונת הרבה יותר מאשר הנופך שביקשה להוסיף לה בתצהירה ובעדותה ובוודאי לא נטל חלק שטיפת הרצפות עצמה ובתוכה פעולות הסחיטה של המקרון, 90% מסדר יומה.
5. לא זו אף זו- ברי כי עבודת שטיפת הרצפה הרוטינית כשלעצמה חייבה גם הזזת המיטות, הכורסאות הכסאות והפחים ונשיאתם, ואף פעולות באמצעות איזה מ3 ה"מקלות" שציינה התובעת כי המכשיר עמו עבדה כולל: גריפה (של לכלוך באמצעות המטאטא, או של מים באמצעות המגב) וכן של ניגוב (באמצעות המקרון) - זאת לבד מעבודת הסחיטה. לכך יוסף כי התובעת לא רק שטפה רצפות, אלא כאמור פינתה פחי זבל, נקתה חדרי שירותים, מטבח ואחרים. אם כן, התובעת אמנם ביצעה, בדרך הטבע , פעולות חוזרות, במהלך יום עבודתה ואולם לשם ביצוען נזקקה לתנועות מגוונות שפעלו על כתפיה בצורות שונות, ושבוצעו בסדר משתנה- לפי הצרכים: פעולות הזזה, הרמת משאות במשקלים שונים ולמרחקים שונים, גרירה, גריפה, איסוף באמצעות יעה של לכלוך, סחיטה באמצעות ידית, נקוי משטחים באופנים שונים (כולל ניקוי אסלות).
6. מתוך תאור אופי עבודת התובעת, לא ניתן לחלץ ולו פרקי זמן מסוימים במשך היום בהם ביצעה התובעת באופן חוזר ונשנה פעולות דומות במהותן באופן פעולתן על גופה- ובכלל זה לא ניתן לעשות כן ביחס לפעולות החוזרות אליהן כיוונה בטיעוניה- פעולות הסחיטה באמצעות הידית. כך – ברצף לסחיטת המקרון- בוצעו פעולות שבהן תנועות שונות במהותן, של גריפה, יבוש, טאטוא. כך גם, כחלק מעבודת השטיפה ותוך כדי כך, נדרשה לשאת או להזיז משאות כבדים (מיטות ועליהן מטופלים מחד, פחים וכסאות מאידך) תוך שכלל הפעולות משמשות בערבוביה, בהתאם לצורך. התובעת לא הצביעה ולו על פרקי זמן מסוימים במהלך יום עבודה(בכלל, ומספיקים, בפרט) שבהם ביצעה בתכיפות נמשכת תנועות הסחיטה (או תנועות סחיטה ואחרות הפועלות על כתפיה באופן דומה, בתכיפות אלה לאלה) באופן שידמה לפעולת טפטוף מים על אבן (כפי שהומשל בפסיקה ביחס לתורת המיקרוטראומה).

סוף דבר, עם כל הצער הכרוך במסקנתנו זו, לא הצליחה התובעת להצביע על תשתית ראייתית לביסוס תורת המיקרוטראומה, ומשכך אין מקום להענות לבקשתה כי יפתח לה הפתח לבחינה רפואית של השפעת עבודתה על הליקויים בכתפה.

על כן, דין התביעה להדחות.

בנסיבות הענין ומשעסקינן בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ז, (09 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.