1. לפניי בקשה לגילוי מסמכים ספציפי שהוגשה במסגרת ההליכים שבכותרת.

מקורו של ההליך בבקשות לביצועם של חמישה שיקים: שלושה מהם ע"ס 50,000 ₪ כל אחד ועוד שניים ע"ס 125,000 ₪ כל אחד. המבקשת, היא הנתבעת בהליך, טוענת לכישלון תמורה מלא ביחס לעסקת היסוד, ומבקשת לסתור את טענת האחיזה כשורה שבפי הבנק.

מכאן הבקשה.

1. במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לקבל לא פחות מ-20 (!) סוגי מסמכים שונים, הנוגעים ליחסים שבין הבנק ובין חברת אילן ל.י.ר.ן גידול ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: "אילן לירן"), היא הנפרעת בשיקים, אשר כנטען – מסרה אותם לידי הבנק לצורך ניכיון. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במענה לדרישת הגילוי מסר הבנק את המסמכים שלהלן:
   1. צילומי השיקים נושא התביעה;
   2. טופס הפקדת השיקים לניכיון;
   3. דפי חשבון למועד ההפקדה.
2. במסגרת הבקשה, מציינת המבקשת כי:

"...מסמכים אלו אמורים להביא לגילוי האמת, הן לעניין התמורה (הנטענת) שנתן המשיב ללקוח כנגד השטרות, אם בכלל, כמו גם שאלת ידיעתו של המשיב בדבר מצבו הכספי של הלקוח". (סעיף 4 לבקשה)

1. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתגובה – נחה דעתי כי דינה להידחות. אף שהפסיקה הרחיבה את הזכות לקבל מסמכים, ואסמכתאות לעניין זה צורפו לבקשה, אני סבור כי היקף המסמכים שהתבקשו חורג מכל היקף סביר ומידתי, ומהווה ניסיון ל"מסע דיג", אשר בינו ובין חובת הגילוי או הרלוונטיות להליך – אין דבר וחצי דבר.

בפתח הדברים אציין, כי המבקשת הסתפקה בטיעון כללי בדבר הרלוונטיות של המסמכים כחטיבה אחת – מבלי להבהיר ביחס לכל קבוצה מבין עשרים קבוצות המסמכים מהי הרלוונטיות של אותה קבוצה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, לטעמי, מקום שבו מדובר בדרישה רחבת היקף, המנומקת בתמצית בטיעון הגנרי בדבר "התרומה לחקר האמת".

1. ודוק: אין מדובר בדרישה ממוקדת וספציפית, כי אם בדרישה לקבל מסמכים השייכים לצד שלישי (אילן לירן), חוסים בחסיון בנק-לקוח, ומתפרשים על פני תקופת זמן ארוכה למדי. כך, הדרישה לקבל את "העתק כל ההודעות שנשלחו ללקוח מיום פתיחת החשבון" (סעיף 5 (ג) לבקשה) היא דרישה מופרזת בהיקפה, אשר מלמדת על ניסיון לקבל מאגר מסמכים לא ממוקד, בניסיון למצוא שביב ראיה שיסייע למבקשת.

הדרישה לקבל "סולמות ריבית לכל התקופה" (סעיף 5 (ב) לבקשה) אף היא מקיפה ונרחבת, ואף אינה רלוונטית: המבקשת אינה נתבעת בגין חיובי הריבית בחשבונה של אילן לירן, כי אם בגין שיקים ספציפיים שמשכה לטובת אילן לירן, ועל כן אין כל רלוונטיות לסולמות הריבית.

1. חלק ניכר מן המסמכים המבוקשים נוגעים לתכתובות, תרשומות ופרוטוקולים הנוגעים לניהול חשבונה של אילן לירן. בהסבר הכללי שניתן, מתייחסת המבקשת לצורך לסתור את חזקת האחיזה כשורה, ומתייחסת לידיעתו של הבנק על מצבה הכלכלי של אילן לירן. מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה אציין, כי אינני משוכנע כלל, שידיעת הבנק על מצבה הכלכלי הנטען של אילן לירן שוללת מיניה וביה את חזקת תום הלב העומדת לבנק מכוח פקודת השטרות, שכן אין מדובר בחבות מכוח ערבות לחובותיה של אילן לירן, כי אם בחבות מוגבלת מכוח שיקים קונקרטיים וספציפיים. עם זאת, כמובן, למבקשת תעמוד הזכות להעלות את טענתה זו, ככל שתמצא לנכון לעשות כן, ובית המשפט יהיה פתוח לשכנוע בנקודה זו – כמו בכל יתר הנקודות.
2. סופו של דבר – המבקשת לא עמדה בנטל – אף לא בהתחשב בעמדה הליברלית שנקבעה בפסיקה – להראות כי המסמכים שביקשה הם רלוונטיים להוכחת טענותיה, ועל כן – הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים נדחית.
3. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.