מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 13.12.13 ברחוב חנה סנש בראשון לציון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 86-591-10 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 71-415-62 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, ולאחר הבהרת הנתבעת 2, כי היא נותנת כיסוי ביטוחי לנתבע 1, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

עדותו של התובע, אשר הובאה כתימוכין בגרסתו, היתה אמינה ומפורטת. לטענתו, בעת שירד מביתו גילה, כי רכבו שחנה בחניה מסודרת נפגע. התובע אמנם לא ראה את רכב הנתבעים פוגע ברכבו, אף כי הציג רסיסים ושברים של כלי רכב, בצבע כחול, התואם את צבע רכב הנתבעים, ואשר נמצאו בסמיכות לרכבו לאחר התאונה. התובע העיד, כי לאחר שהגיש תלונה במשטרה ושב לביתו הבחין ברכב הנתבעים פגוע בחלקו הקדמי, חונה במרחק של כשני קילומטרים ממקום התאונה. התובע קשר בין רכב הנתבעים לבין הפגיעה ברכבו נוכח העובדה כי רכב הנתבעים היה פגוע, בסמיכות לרכב התובע, וכן בשל הצבע הכחול של רכב הנתבעים, הזהה לצבע הרסיסים והשברים שראה ליד רכבו. הוא אף העיד, כי רכב חונה נוסף נפגע באותה תאונה, וכי הבעלים של הרכב הנוסף נסעה עימו להגיש תלונה במשטרה, וכן העיד, כי שכנה טענה בפניו, כי ראתה את רכב הנתבעים פוגע ברכבו.

עדותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, איששה את גרסת התובע. הנתבע אישר בעדותו, כי ביום התאונה ירד גשם חזק, אשר גרם להחלקתו על הכביש. הוא אישר, כי פגע ברכבים, ולאחר מכן פגע בעמוד. הוא אף אישר, כי הפגיעה ברכבים נעשתה ברחוב חנה סנש. הוא לא שלל האפשרות, כי פגע בשני רכבים, וכי אחד מהרכבים שבהם פגע היה רכב התובע. הוא אף אישר, כי שברי הרכב שצולמו בידי התובע ושנמצאו בסמיכות לרכב התובע לאחר התאונה שייכים לרכבו.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע הוא הנושא באחריות לתאונה, אשר נגרמה עת החליק אל עבר רכב התובע, ופגע בו, בעוד רכב התובע בעצירה מוחלטת בחניה מוסדרת.

מצאתי לנכון להעמיד הנזק הנומינלי לרכב התובע על סך של 12,839 ₪, מבלי להכיר בהוצאות נסיעה ואבדן זמן, בהיעדר אסמכתא מספקת. לפיכך יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 12,839 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.1.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.