לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

בפני בית הדין בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 28.2.15.

1. הנתבעים טענו כי לא הגישו כתב הגנה בשל תמימות וחוסר בקיאות בהליך המשפטי. בנוסף, לא קיבלו את כתב התביעה והחתימה "מוסא" על גבי אישור המסירה אינה מוכרת לנתבעים. עוד טענו כי לא קיבלו זימון לדיון שהתקיים ביום 24/11/14. לטענתם, פסק הדין נודע להם לראשונה בחודש 1/16 משיחה בין עו"ד איאד חמאדי המייצג את הנתבעים בתיקים רבים אחרים בבית הדין, לבין עו"ד כסתארו, במזכירות בית הדין. לטענת הנתבעים, יש בידם טענות הגנה טובות, כפי שיפורט על ידם במסגרת כתב ההגנה, ככל שבית הדין יתיר הגשתו.
2. התובע התנגד לבקשה וטען כי כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה נשלחו לנתבעים באמצעות דואר ישראל ביום 23/9/14. בנוסף, פסק הדין הומצא לנתבעים במסירה אישית על ידי ב"כ התובע ביום 26/11/15 והנתבע 2, שהנו מנהל הנתבעת 1 חתם על קבלת המסמכים.
3. בסעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נקבע:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה..." (ההדגשה שלי ש.ש.).

1. ראשית לא ניתן לקבל את טענות הנתבעים בשל היותן טענות עובדתיות סותרות, כאשר מחד טוענים הם כי לא הגישו כתב הגנה בשל תמימות וחוסר בקיאות בהליך המשפטי, ומאידך טוענים כי לא הגישו את כתב ההגנה כיוון שלא קיבלו את כתב התביעה. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות. שלא למותר לציין כי כנגד נתבעות אלה תיקים רבים בבית הדין כך ש"חוסר בקיאות" אינה הנימוק המתאים.
2. יצוין כי בתיק זה לא התקיים כל דיון על כן טענת המבקש לפיה לא הוזמן כדין לישיבת יום 24/11/14 נדחית.
3. התובע הגיש אישור מסירה לפיו פסק הדין נמסר לנתבעים במסירה אישית ביום 26/11/15 והנתבע 2, שהנו מנהל הנתבעת 1 חתם על קבלת המסמכים.
4. בנסיבות אלה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וללא נימוק או הצדקה לשיהוי.
5. משכך הבקשה הוגשה שלא על פי התקנות ובשיהוי ניכר ודינה להידחות.
6. דין הבקשה להידחות גם מבחינה מהותית.
7. המדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, שעות נוספות, השלמת שכר מינימום, אי הפרשה לפנסיה, אי מסירת תלושי שכר ואי מתן הודעה על תנאי העסקה.
8. הנתבעים טענו כי סיכויי ההגנה גבוהים שכן הנתבע לא העסיק כלל את התובע והנתבעת התאגדה רק ביום 25.5.10, בעוד שהתביעה מתייחסת לתקופה שמשנת 2003-2011.
9. התובע צירף לכתב התביעה תלוש שכר שהנפיקה הנתבעת לתובע עבור חודש 10/10 עליו נרשם כי מועד תחילת ההעסקה הנו 1.6.10.
10. בנוסף הגיש התובע שני רישיונות עבודה באזור יהודה ושומרון בהם נרשם פרטי המעסיק: "עמאד חלאק" ו"ע.ח. שירותי שח", האחד מיום 8.1.09 והשני מיום 9.8.10.
11. מהאמור עולה לכאורה כי הנתבע העסיק את התובע ואף הנתבעת העסיקה את התובע אף בתקופה שקדמה למועד בו הודתה הנתבעת.
12. נוכח כל האמור לעיל, ובמצטבר הבקשה נדחית.
13. לאחר ששקלנו השתת הוצאות בגין הבקשה, מצאנו לפסוק כי אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ו, (21 יוני 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.