מבוא

• • • 1. התובע, יליד 9.10.68, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.4.16 בעת שנהג ברכבו בירושלים. מזירת התאונה פונה התובע לבית החולים הדסה עין- כרם.
      2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
      3. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים"), ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים, והפיצוי הראוי בגינם.

הנכות הרפואית

• • • 1. לבחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: ד"ר א' רוזנטל מונה כמומחה בתחום האורתופדיה; וד"ר שלמה ברק מונה כמומחה בתחום הפה והלסת.

הנכות בתחום האורתופדיה

• • • 1. בחוות דעתו מיום 27.2.15 סקר ד"ר רוזנטל את תולדות המקרה, את תלונותיו של התובע, את ממצאי בדיקתו, ואת המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו.
      2. המומחה פירט בחוות הדעת כי בבדיקתו הגופנית מצא הגבלה קלה בתנועת כיפוף עמוד שדרה מותני, והפרעה תחושתית חלקית בגף שמאל תחתון. המומחה ציין כי לא הוצג חומר רפואי המעיד על תחלואה קודמת רלוונטית.
      3. על יסוד ממצאיו, לרבות בדיקות דימות, תלונותיו של התובע והבדיקה הקלינית שערך, קבע המומחה כי לתובע נכות צמיתה כדלהלן: בגין מגבלת תנועת בעמוד שדרה מותני, בשיעור 10%, מתוכם יש לייחס מחצית לפגיעה בתאונה ומחצית למצבו הקונסטיטוציונלי; בגין פגיעה עצבית שורשית בעצבי גף שמאל תחתון, בשיעור 10%, מתוכם יש לייחס מחצית לפגיעה בתאונה ומחצית למצבו הקונסטיטוציונלי. סה"כ נותרה לתובע בעקבות התאונה נכות משוקללת בשיעור 9.75%.
      4. בתשובות לשאלות הבהרה השיב המומחה כי קיים קשר של גרימה בין התאונה וההסתמנות הקלינית. אחוזי הנכות נקבעו נוכח הביטוי הקליני ותזמונו ביחס לתאונה, על רקע מצב קונסטיטוציונלי שאינו חבלתי.
      5. הנתבעת זימנה את המומחה לחקירה נגדית, שבמהלכה פירט המומחה את קביעותיו, תוך כדי הפנייה לכלל הממצאים, קליניים והדמיתיים. כמו כן הפנה לתוצאות הבדיקות שנעשו בחדר מיון, והסביר כי נוכח הבדיקות שנערכו ניתן היה להתרשם כי תשומת הלב בחדר מיון היה כירורגית, ולא אורתופדית, מתך חשש לפגיעות באברים פנימיים, ועל כן בוצע סי. טי. כלל גופי. יחד עם זאת הצביע המומחה על מסמכים רפואיים המעידים על קבלת טיפול אורתופדי לאחר מכן, סמוך לאחר התאונה. על יסוד הנתונים קבע המומחה כי סביר להניח קיומו של קשר סיבתי בין הנכות שאותה קבע לבין התאונה ברמת סבירות העולה על 50%.
      6. בתום חקירתו הנגדית לא מצא המומחה לשנות מחוות דעתו ומקביעותיו בגדרה.
      7. שני הצדדים חלקו על קביעות המומחה. לטענת התובע, כיון שלא היה כל ביטוי לנכות לפני התאונה, יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה. הנתבעת חלקה הן על שיעור הנכות שנקבע, והן על קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה, תוך שהיא מפנה למסמכים רפואיים המעידים על בעיות רפואיות שהיו לתובע לפני התאונה. כמו כן הפנתה הנתבעת לכך שבחדר מיון לא נערכה לתובע כל בדיקה אורתופדית, והבדיקות התמקדו בתחומים אחרים. בשל כך הציעה לקבוע שנכותו הרפואית של התובע אינה עולה על 5%.
      8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי שיש לאמץ את קביעותיו של המומחה. המומחה התייחס במפורש למצב רפואי קודם, הן בחוות דעתו, הן בחקירתו הנגדית. במהלך חקירתו הנגדית הבהיר המומחה את קביעותיו באשר לקשר הסיבתי, הסביר את מאזן ההסתברויות לקשר סיבתי בין הנכות שקבע לבין התאונה, העולה על % 50, כמו גם את הטעמים לכך שייחס חלק מהנכות לגורמים שאינם קשורים לתאונה. תשובותיו של המומחה היו תשובות מקצועיות ומשכנעות, ומצאתי שניתן בגדרן מענה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. על כן מצאתי שיש מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה ואת קביעותיו.

הנכות בתחום הפה והלסת

• • • 1. בחוות דעתו מיום 16.03.15 סקר ד"ר שלמה ברק את תולדות המקרה, את תלונותיו של התובע, את ממצאי בדיקתו ואת המסמכים שעמדו לרשותו.
      2. המומחה פרט כי כתוצאה מהתאונה וקרוב לוודאי עקב הידוק חזק של השיניים במהלך התאונה, נגרם שבר לשורשי שן 17. המומחה פרט כי לפני התאונה היה בשן האמורה כתר ומצמד כחלק מגשר וכתוצאה מהסדק בשורשי שן 17 נעקרה השן. המומחה פרט כי על מנת להחזיר את המצב לקדמותו יש צורך להחדיר שתל לאזור חוסר שן 17, וכהכנה יש לבצע ניתוח להרמת רצפת הסינוס המקסילארי הימני. לאחר מכן, יש לבצע מבנה על גבי השתל, וגשר חרסינה חדש שייתמך על ידי שלושה שתלים. המומחה פרט כי יהיה צורך לבצע החלפות עתידיות של השתל ושל המבנה מדי 15 שנים בממוצע. יחד עם זאת ביאר המומחה כי אין מקום לפצות בגין החלפות עתידיות של הגשר, שכן ממילא היה צורך להחליף את הגשר בעתיד גם אלמלא היה התובע נפגע בתאונה.
      3. באשר לעלויות, פרט המומחה שלגבי העבר יש לפצות את התובע בסכום ששולם לד"ר הרמתי בגין העקירה של שן 17. אשר לעלויות העתידיות, פרט המומחה, ניתוח להרמת רצפת סינוס מקסילארי בסכום של 10,000 ₪; שתל בסכום של 3,500 ₪ שאותו יהיה צריך להחליף מידי 15 שנים; מבנה על גבי שתל בסכום של 1,200 ₪ שאותו יהיה צריך להחליף מידי 15 שנים וגשר חרסינה בעלות של 10,000 ₪.
      4. המומחה הוסיף כי בהתאם לפרט 74(1)(ד)(ח) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, נותרה לתובע נכות בשיעור % 0.25.

סיכום הנכות הרפואית

• • • 1. לפיכך אני מאמצת את קביעת המומחים הרפואיים וקובעת כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית בשיעור 9.75 אחוזים ונכות בתחום הפה ולסת בשיעור 0.25 אחוז.

ראשי הנזק

כאב וסבל

• • • 1. בהתאם לשיעור הנכות זכאי התובע לפיצוי בסכום של 18,000 ₪ במעוגל בראש נזק זה.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

• • • 1. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה באשר לנכות התפקודית שנותרה לתובע בעקבות התאונה. לטענת התובע יש לקבוע שנכותו התפקודית היא בשיעור % 19, שכן יש להביא בחשבון את הנכות שיוחסה למצב בריאותי קודם. נכות זו הייתה נכות סמויה ערב התאונה, אשר לא פגעה בתפקודו של התובע, ומשמעותה התפקודית באה לידי ביטוי רק לאחר התאונה. בנסיבות האמורות, כך נטען, שבהן הופיעה הנכות תפקודית רק לאחר התאונה, יש ליחסה במלואה לתאונה.
      2. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע "מאז שחזרתי לעבודה אני לא מתפקד כי שתפקדתי בעבר, והייתי צריך לעשות שינוי משמעותי בצורת הניהול של החברה. מאז התאונה אני סובל מכאבים ומגבלת תנועה בגב, כאבים בברך ורגל שמאל וחולשה ונימול ברגל שמאל. כאבי הגב קורמים לגפיים התחתונות. הכאבים והמגבלה מחמירים בעת עמידה והליכה ממושכים, עליה במדרגות, ומונעים ממני היכולת להרים חפצים כבדים ולעשות עבודה בעמידה, כולל שזירת פרחים. עקב הפגיעה בגב, אני מתקשה גם בישיבה ממושכת בפגישות במשרד". התובע הוסיף כי לאחר שהתברר לו שכל שהוא יכול לבצע הינו עבודה משרדית וכי אינו יכול לעבוד שעות רבות ברצף, החליט למנות עובדים שיחליפו אותו בעבודה הפיזית. לאחר התאונה, שכר את שירותיהם של סימה בן חיים העובדת כפרילנסר ושל נועה קירשברג שהיא שכירה, שתיהן מנהלות במקומו אירועים, ונמצאות פיזית בשטח. לפני התאונה היו 6 עובדים קבועים בחברה בעוד שלאחריה 8 עובדים.
      3. התובע הגיש גם כתמיכה לטענותיו את תצהירה של טל רואי, שהצהירה על שינוי משמעותי בתפקודו של התובע מאז התאונה. העדה הצהירה על כך שהתובע אינו מבצע עוד עבודה פיזית, כפי שעשה לפני התאונה, אינו מרים דברים כבדים, ולא עוסק בשזירת פרחים, מדי פעם הוא מתלונן על כאבים בגב וברגל, דבר שמעולם לא קרה לו לפני התאונה.
      4. הנתבעת טענה מנגד כי הנכות שנקבעה לתובע אינה תפקודית כלל, וכי התובע מנהל שגרת חיים רגילה. נטען כי לא הובא ראיה אובייקטיבית למגבלות תפקודית ובפועל מסוגל התובע לכל פעילות.
      5. כפי שנפסק, קביעת הפיצוי שלו זכאי הנפגע בשל הגריעה מכושר השתכרותו תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של הנפגע, מידת הסתגלותו לעבודתו על אף נכותו, תפקודו, כישוריו וסגולותיו (ראו לעניין זה גם ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 687; ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, (מיום 22.5.1991) ; וע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 797, להלן- "פרשת גירוגיסיאן").
      6. השלכתה התפקודית של הנכות תהיה שונה על כושר ההשתכרות של כל אדם, בהתאם לנתוניו האישיים, מקצועו, וטיבה של עבודתו. עמד על כב' השופט ברנזון בע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י 1050, 1060 -"יש ומום קל באופן יחסי גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות; ויש ופגיעה קשה אינה נושאת בכנפיה נזק כספי גדול ביותר. הדבר תלוי לא במעט במי מדובר: בעברו של האיש, גילו הנוכחי, בעבודתו או במקצועו, ביכולתו להסתגל למצבו החדש או - אם יש צורך בכך - ביכולתו לעבור למקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה, ועוד נסיבות כהנה וכהנה. כי תפגענה למשל, שתי אצבעות של יד שמאלו של כנר מקצועי מבלי יכולת לכפפן כדבעי, הרי זו מכה קשה שתוצאותיה חמורות ביותר בשבילו. ואילו חנוני או מורה במצב דומה כמעט ולא ירגיש במומו, מבחינה כלכלית".
      7. כפי שנפסק לא אחת, לעיתים משקפת הנכות הרפואית גם את שיעור הנכות התפקודית וגם את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. בקביעת הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, יש לשקול אפוא, ראשית, את הנכות הרפואית של הנפגע, במיוחד את הנכות האורתופדית. יחד עם זאת, יש לשקול היבטים ספציפיים הרלוונטיים לנפגע ולנסיבות עבודתו, כגון מקצועו, עבודתו בפועל, וגורמים אחרים המשפיעים על תפקודו (ראו למשל את פסק הדין בפרשת גירוגיסיאן).
      8. בענייננו מדובר בנכות אורתופדית (אין למעשה מחלוקת על כך שהנכות בתחום הפה והלסת אינה תפקודית), היינו נכות שהנחת העבודה לגביה היא כי קיימת זהות בינה לבין הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות.
      9. מבחינת ההיסטוריה התעסוקתית, ניתן להתרשם מהנתונים כי התובע שב לעבודתו סמוך מאוד לתאונה. במהלך השנים לא הייתה כל פגיעה בשכרו של התובע, שכרו אף השביח, ונראה כי העסק שבבעלות עולה ומשגשג, חרף נכותו. בנסיבות העניין לא מצאתי שיש לקבוע כי נכותו התפקודית בעקבות התאונה זהה בשיעור לשיעור כלל נכותו הרפואית. אף שלעיתים משקלה הסגולי של נכות גבוה יותר בשעה שהיא מתווספת לנכות קודמת, לא כך הדבר בכל מקרה ומקרה. על כל פנים מדובר בנכות ובבעיה תפקודית הקשורה לגורמים אחרים שאינם התאונה. גם אלמלא התאונה הייתה לנכות זו השפעה על התובע, ועל כן אין כל עילה לייחסה לתאונה.
      10. אשר להעסקת עובדים נוספים, מצאתי שיש לייחס זאת לגידול בהיקף פעילות העסק, שעליו ניתן היה ללמוד במהלך דיון ההוכחות, ולכך שהתובע בחר להתמקד יותר בניהול, ואולם לא מצאתי שהוכח קשר כלשהו בין העסקת עובדים נוספים לבין התאונה.
      11. אשר על כן יש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה היא בשיעור של 9.75%.

הפסד שכר

• • • 1. התובע הגיש את טפסי 106 שקיבל מעבודתו בחברה שבבעלותו. בהתאם לסכומים עמד שכרו החודשי נטו בשנת 2012, השנה שקדמה לתאונה, על 13,662 ₪; בשנת 2013, היא שנת התאונה, עמד שכרו על 11,944 ₪; בשנת 2014, על 12,539 ₪; בשנת 2015, על 16,697 ₪ ובשנת 2016, על 16,594 ₪.
      2. לטענת התובע הוא נעדר מעבודתו מיום 11.04.2013 עד יום 31.05.2013. בחודש התאונה שולם לתובע שכר בסך של 4,000 ₪ בלבד, בעוד שבחודש מאי 2013 לא שולם לו שכר כלל. לפיכך, הפסדו עמד על 22,988 ₪. המוסד לביטוח לאומי שילם לו דמי פגיעה בסך של 10,095 ₪ נטו בלבד. ועל כן התבקש פיצוי בגין הפסד שכר בעבר בסכום של 12,898 ₪ המסתכם בתוספת ריבית בסכום של 13,162 ₪.
      3. לטענת הנתבעת לא היו לתובע הפסדי שכר כלשהם. וטענה כי גם בתקופה שבה דיווח למוסד לביטוח לאומי על היעדרות מהעבודה עבד בעסק, אף שבחר שלא לקבל שכר. בין היתר הפיק אירועים של כ-3,000 נוכחים ונסע לחו"ל כפי שהתברר בחקירתו הנגדית.
      4. חרף הטענות שהועלו על ידי הנתבעת, וכיון שניתן להניח כי נוכח הפציעה היו לתובע הפסדי שכר בחודש הראשון לאחר התאונה, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר כהשלמה לדמי פגיעה, בסכום מקורב של 5,000 ₪, בערכי יום מתן פסק הדין.

הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות והפסד הפנסיה

• • • 1. בסיכומיו טען התובע כי אמנם שכרו עלה במעט במהלך השנים ביחס לשכרו עובר לתאונה ואולם לטענתו יש לקחת בחשבון לא רק את שכרו אלא גם את הכנסות החברה שאותן משך כדיבידנד. לטענתו בהתאם לשומת המס של החברה לשנת 2012, הסתכמו רווחי החברה ל-94,232 ₪ נטו, היינו 7,852 ₪ נטו לחודש, לפיכך בסיס השכר צריך לעמוד על צירופם של השניים, סך הכול 21,566 ₪ נטו. סה"כ עתר התובע לפיצוי בסכום של 690,369 ₪.
      2. לטענת הנתבעת בשים לב לנכות המזערית ולהעדר השלכה תפקודית, לכל היותר יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 15,000 ₪. אשר לזכויות הפנסיוניות נטען כי לא הוכח הפסד פנסיוני כלשהו.
      3. התובע לא הציג כל ראיה לכך שבשנת 2012 שולם לו דיווידנד על ידי החברה. כמו כן הציג ט' 106 בלבד, אך לא דוח שהגיש על כלל הכנסותיו, שבו היה עליו לדווח על הכנסות מדיווידנד או הכנסות אחרות. בנסיבות האמורות לא הוכח שהיו לתובע הכנסות מדיווידנד, אף לא הוצגו כל טעמים לייחס לתובע את רווחי החברה בשנה האמורה.
      4. על יסוד הנתונים שהוצגו, מצאתי שיש לאמץ את שכרו נטו של התובע בשנת 2016 כבסיס השכר, המבטא את פוטנציאל שכרו של התובע. לפיכך בסיס השכר של התובע הינו 16,600 במעוגל.
      5. לפיכך מצאתי שיש לקבוע לתובע פיצוי בסכום של 150,000 ₪ (הסכום האמור מקביל במקורב ובמעוגל למחצית תחשיב אקטוארי, בהנחת בסיס שכר של 16,600 ₪, נכות תפקודית בשיעור 9.75%, ובהנחה של עבודה עד גיל 67).
      6. אשר להפסד בגין הפנסיה, יש לפסוק לתובע סך של 17,500 ₪ במעוגל ( 12%).

עזרה וסיעוד

• • • 1. התובע הדגיש את הנכות האורתופדית המשמעותית שיש לו בגב וברגל בשיעור 19% ואת המגבלות התפקודיות שיש לו מנכות זו. אשר על כן, עתר לפיצוי בסכום של 5,000 ₪ לעבר ו- 50,000 ₪ לעתיד.
      2. הנתבעת טענה מנגד כי לא הובא ראיה כלשהי התומכת בקבלת עזרה מבני משפחה, איש מטעם התובע לא זומן לעדות. לא זו אף זו, לא הוכח כי לתובע או למיטיביו נגרמו הוצאות, ועל כן אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו.
      3. בשים לב לנכות שנקבעה לתובע, ניתן להניח שהוא נזקק בעבר לעזרת מה, הוא אף יזדקק לה בעתי. לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה, בערכי יום מתן פסק הדין.

הוצאות

• • • 1. כיון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, לכאורה אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה, בהינתן העובדה שהמוסד לביטוח לאומי נושא בסכומים. יחד עם זאת, טען התובע בסיכומי התשובה כי ביום 06.07.14 קבע המל"ל כי הפגיעה בשן 17 אינה מוכרת כפגיעה כתוצאה מהתאונה, ועל כן נקבע כי אינו זכאי לתשלום בגין טיפולי השיניים.
      2. על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום הפה והלסת, עתר התובע לפיצוי בסכום של 29,651 ₪. כמו כן עתר לפסיקת פיצוי בסכום נוסף של 2,000 ₪.
      3. הנתבעת טענה מנגד כי התובע צירף קבלות רק מחודש מאי 2016 סמוך לשמיעת הראיות. נטען כי לא צורף פירוט של מהות הטיפול, האם הוא קשור לתאונה או לשבר בפרק ירך שנגרם לו בשנת 2015 לאחר התאונה.
      4. על פי מכתבה של ד"ר אורית הרמתי, אשר צורף לראיות התובע, עלות העקירה של שן 17 הייתה 1,000 ₪. אשר לטיפולים העתידיים, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, יש לפסוק פיצוי בסכום של 29,651 ₪. סה"כ יש לפסוק 30,651 ₪.

ניכויים

• • • 1. כיון שמדובר בתאונת עבודה, יש לנכות מהפיצוי את כלל תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע. הואיל ודמי הפגיעה הובאו בחשבון, אין לנכות מהפיצוי את דמי הפגיעה.

סיכום

• • • 1. התובעת זכאית לפיצוי כמפורט להלן:

נזק לא ממוני- 18,000 ₪;

גריעה מכושר השתכרות- 150,000 ₪;

פנסיה- 41,000 ₪;

עזרת הזולת בעבר ובעתיד- 17,500 ₪;

הוצאות 30,651 ₪;

סה"כ- 257,151 ₪

• • • 1. מהסכום האמור יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ככל שהיו, למעט דמי פגיעה. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).
      2. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין בידי ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.