1. לפני תביעה ותביעה שכנגד, בהן עותר כל צד לחייב את משנהו בנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 15.11.13.

2. לטענת הנהג מטעם התובעת, ביום התאונה בשעות הצהריים הוא נסע בדרך איילון במשאית, בנתיב השלישי מימין, כשמימינו שני נתיבים. הימני ביותר מיועד לעליה למחלף השלום והנתיב שמשמאלו (היינו הנתיב השני מימין) מיועד להשתלבות כלי רכב בדרך איילון.

לטענתו, בעודו נוסע בנתיב ישר, התפרץ הנתבע שהיה מימינו בנסיון להשתלבות ובמהירות ופגע במשאית שלו.

3. הנתבע טוען כי לא נסע במהירות ואכן ביקש להשתלב לכשיתפנה הכביש בדרך איילון, ברם היה זה הנהג מטעם התובעת שסטה לתוך נתיבו, שעה שביקש ככל הנראה לצאת במחלף הקרוב, מחלף השלום.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים, דין התביעה והתביעה שכנגד להדחות.

5. אין ספק ששני הרכבים היו אמורים כל אחד להשתלב או לסטות לנתיב של השני, ועל כן הגיוני שהמשאית הנהוגה ע"י נהג התובעת סטה לנתיב הנתבע בדיוק כפי שהגיוני שהנתבע סטה שמאלה לנתיב המשאית.

ישנם סימנים מסוימים העשויים לתמוך בגרסת הנתבע, שכן נהג התובעת נסע במשאית ארוכה (כ-13 מ') ואמור היה לצאת למחלף השלום כשמהמקום בו היה ועד המחלף היו בין 200 ל-500 מ', מרחק קצר מאוד, ולכך יש להוסיף שבצד ימין שלו קיים שטח מת.

עוד אוסיף, כי על פי התמונות שהוגשו דווקא ע"י נהג התובעת, נראה כי חלק מהעגלה של המשאית חודרת לתוך הנתיב שמימין, ואילו הגלגלים הקדמיים מרוחקים אך מעט מפס ההפרדה בין הנתיבים.

משנשאל נהג התובעת על פרשנותו למצב זה הנראה בתמונה, השיב כי על מנת להמנע מהתאונה נאלץ מעט לסטות שמאלה ועל כן בעת הסטיה נזרק החלק האחורי של העגלה לתוך הנתיב שמימין. בעדותו זו יש משום הודאה שהוא סטה מעט שמאלה, ללמדך שלפני הסטיה ומתוך צפיה בתמונה, ניתן ללמוד שהגלגלים הקדמיים של המשאית היו על קו ההפרדה, אם לא בנתיב הימני ממש.

6. מכל מקום, הואיל וגם גרסת התובע וגם גרסת הנתבע יכולות להתקיים ואף תואמות את מיקום הנזקים ואופיים, למצער ניתן לומר שכפות המאזניים מעויינות ואף אחד מהצדדים לא הרים את הנטל במידה הנדרשת במשפט האזרחי.

7. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.