משקיבלה העותרת את המידע שביקשה מהמשיבים בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), ולבקשת ב"כ הצדדים - מורה אני על מחיקת העתירה.

אשר לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות, סבור אני כי אין זה מקרה מתאים לפסיקת הוצאות, כפי שיבואר להלן.

ביום 10.2.14 הגישה העותרת בקשה לקבל שורה של מסמכים הנוגעים לכשירותו של מי שמונה לאחרונה לתפקיד מנכ"ל עיריית טירה, לשמש בתפקיד זה (מסמכים הנוגעים להשכלתו, ניסיונו התעסוקתי וניסיונו הניהולי). הבקשה מוענה אל ראש העירייה ואל הממונה על חוק חופש המידע בעירייה, וצורפה לה המחאה לצורך טיפול בבקשה, בהתאם להוראות הדין. יצוין כי באותו יום פנתה העותרת, באותו עניין, במכתב נוסף שמוען אל ראש העירייה, ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים והממונה על המחוז במשרד הפנים. ממשרד הפנים נתקבלה תגובה שלפיה יש לפנות בעניין אל עיריית טירה.

משלא נענתה פנייתה הראשונה, שלחה העותרת תזכורת בעניין ביום 2.3.14. תזכורת זו מוענה אל ראש העירייה, ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים ואל הממונה על המחוז במשרד הפנים. התזכורת לא מוענה אל הממונה על חוק חופש המידע. בתזכורת ציינה העותרת כי בהעדר תגובה עד יום 10.3.14, תיאלץ לנקוט צעדים משפטיים. משלא קיבלה העותרת התייחסות לדרישתה, הגישה את העתירה שלפניי ביום 8.4.14.

ביום 30.4.14 הודיעו המשיבים לבית המשפט כי כל המסמכים שנתבקשו בעתירה ונמצאים בידיהם נשלחו לעותרת (המדובר ב-17 עמודים). כן ציינו כי פנייתה של העותרת מיום 10.2.14, לרבות ההמחאה שצורפה לה, לא הובאו לידיעתם. לטענתם, הטעם לכך נעוץ בכך שהמכתב הופנה לראש העירייה באופן אישי, ובאותה תקופה היה ראש העירייה בחופשת מחלה.

בבקשתה לפסיקת הוצאות ציינה העותרת כי המתינה עד קבלת מבוקשה במשך כחודשיים, כשחוק חופש המידע קובע כי יש לספק את המידע המבוקש בתוך חודש. לטענתה, עשתה ככל יכולתה כדי להימנע מלבוא בשעריו של בית המשפט. העותרת ציינה כי לא היה שיהוי בהגשת העתירה, וכי עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבים להעניק לעותרת את המידע המבוקש.

בתגובה לכך טענו המשיבים בשנית כי פנייתה של העותרת, לרבות ההמחאה שצורפה לה, אינה מצויה בידיהם, וכי הסיבות לכך נבדקות. המשיבים טענו כי היה על העותרת לוודא את קבלת פנייתה על ידי הגורם המוסמך, וזאת באמצעות פנייה למזכירות העירייה או בשיחת טלפון. עוד ציינו המשיבים כי משנודע להם על הפנייה, מיהרו למסור את המידע המבוקש.

בבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4) 217 נקבעו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט.

בענייננו, סבור אני כי לא מוצו ההליכים עובר להגשת העתירה. חלפו כחודשיים בלבד מאז הגשת הפנייה הראשונה (10.2.14) ועד להגשת העתירה (8.4.14). נשלחה בעניין תזכורת אחת, שכלל לא מוענה אל הממונה על חוק חופש המידע. זאת ועוד, המשיבים טענו כי כלל לא היו מודעים לפניית העותרים, וכי הסיבה לכך נבדקת בימים אלה. בנסיבות אלה, אין לומר שהעתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים. העתירה היא שהביאה את הפנייה לידיעתם. במכלול השיקולים איני סבור שיש מקום לפסיקת הוצאות.

לנוכח כל האמור, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות.

החזר אגרה בהתאם לתקנות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.