מבוא:

1. תביעה כספית על סך 178,590 ש"ח שהוגשה על ידי חברת אחים סאסי שיווק חומרי בנין כנגד חברת סדא"ש יזום הון והשקעות, דוד שעיה, חברת לבנה ברמה, עו"ד יוסף אשר בתפקידו כנאמן סאדש"א ונתבעים רבים נוספים.

טענות התובעת:

1. התובעת בכתב תביעתה טענה שחברת סאד"ש היתה לקוחה של התובעת ורכשה ממנה סחורה בהמשך לפרויקטים של בניה שביצעה בראשון לציון. הנתבעת התחייבה לשלם עבור הסחורה אולם שיקים שנמסרו לתובעת חזרו מסיבת אכ"מ . דוד שעיה הינו מנהל נתבעת מס' 1. מעשיו של שעיה הינם בגדר ניסיון לביצוע הונאה ו/או לקפח את התובעת בדרך של ריקון נכסי הנתבעת ועל כן יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולתבוע נתבע זה באופן אישי.

הנתבעת מכרה את זכויותיה בפרויקטים השונים לחברת לבנה ברמה, שאף היא נתבעת בתיק זה, מבלי להסדיר את חובות הנתבעת ומבלי להשיב ציוד שמוחזק בפרויקטים השונים. יתר הנתבעים שהינם בעלי זכויות בפרויקטים, התחייבו לשאת במלוא העלויות בהן נשאה הנתבעת מס' 1 ועל כן הוגשה התביעה כנגד כל הנתבעים. התובעת ציינה בכתב תביעתה שתסכים למחיקת נתבעים למעט נתבעים 1 ו2 אם יתר הנתבעים יתחייבו ויסכימו להשיב את הציוד לתובעת ולשלם כל אחד חלקו בחוב כלפי התובעת.

1. טענות הנתבעים:

נתבעת מס' 1 הינה בחדלות פרעון.

נתבע מס' 2 לא הגיש כל כתב הגנה ובדיון שהתקיים ביום 30.5.16 הסכימה התובעת למחקו מכתב התביעה.

חברת לבנה ברמה וכן מר מישל בן דוד והנתבעים 6-15- בעלי הזכויות בפרויקטים טענו בכתב הגנתם שאינם ערבים כלל לחובות נתבעים 1 ו2 ואין כל התחייבות שלהם מול התובעת לשאת בתשלום כלשהוא. כן לא סופק כל ציוד של התובעת לאתרים בהם פעלה חברת לבנה ברמה.

עו"ד ניר בן חמו מונה ככונס נכסים לצורך הפרויקט ברחוב דוויזון בלבד והוא אינו מפרק או כונס נכסים של כל פעילות הנתבעת מס' 1. הכונס לא לקח על עצמו כל התחייבות כלפי התובעת.

1. נתבע מס' 5 , עו"ד יוסי אשר בתפקידו כנאמן חברת סאד"ש טען בכתב הגנתו שאין כל יריבות בינו לתובעת וכי לא התחייב כלפיה. כן טען שלא היה מעולם נאמן של הנתבעת.
2. העובדות העולות מן המסמכים הינן כדלקמן:
3. חברת סאד"ש היתה חברה אשר ביצעה מספר פרויקטים של בניה בהתאם לתוכנית תמ"א 38. שעיה דוד היה מנהלה. בסופו של יום נקלעה החברה לקשיים כלכליים ומונה לה נאמן- עו"ד יוסף אשר.

במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בת.א. 21448-05-13 התחייבה חברת לבנה ברמה, שאף היא חברה העוסקת בבניה וכן הנתבעים בעלי הזכויות בפרויקט שהם למעשה דיירי הדירות בבנינים בהם התבצעה תוכנית תמא" 38, שהחלה לבנות חברת סאד"ש , לשאת במלוא העלויות להשלמת הפרויקט וזאת על מנת שהפרויקט ייצא לפועל ובעלי הדירות יוכלו לקבל את דירותיהם.

בדיון שהתקיים ביום 23.3.15 הוברר שקיימים למעשה שני פרויקטים שלא הסתיימה בניתם לאחר שחברת סאד"ש נקלעה לקשיים כלכלים הרלוונטים לתביעה זו . האחד ברחוב דוויסון והשני ברחוב בלפור בראשון לציון.

הפרויקט ברחוב דוויסון מתנהל תחת כינוס נכסים המנוהל בבית המשפט המחוזי בלוד, וזאת לאחר שנתבעים 1 ו2 הפסיקו פעילותם והשאירו 32 דיירים קיימים וכן 8 רוכשי דירות על גג הבנין שהיו אמורות להיבנות מבלי שתסתיים בניתם.

בבית המשפט המחוזי הוסכם שהכונסים יקחו על עצמם את ניהול הפרויקט במימון הדיירים והדיירים החדשים.

1. ההליכים בבית המשפט:

בדיון שהתקיים ביום 23.3.15 הוסכם שהתובעת תכין רשימה מסודרת של הציוד שטוענת שנלקח על ידי חברת סאד"ש ועדיין מצוי באתרי הבניה.

בדיון שהתקיים ביום 8.11.15 הסכימה התובעת למחוק את נתבע מס' 5 – עו"ד יוסף אשר מכתב התביעה.

עוד הוברר בדיון שהתובעת למעשה אינה טוענת עוד באשר לציוד שנותר בפרויקט דוויסון שכן הציוד נלקח על ידה מאתר זה, וכל שנותר במחלוקת הוא לגבי הציוד שסיפקה לאתר ברח' בלפור.

באתר ברחוב בלפור גם כן נכנסה חברת לבנה ברמה במקומה של חברת סאד"ש והיא משלימה את ביצוע הפרויקט.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

בדיון שהתקיים ביום 8.5.16 הוברר שהסכום שבמחלוקת כיום באשר להספקת הציוד על ידי התובעת לפרויקט ברחוב בלפור עומד בגובה 108,000 ₪.

כן התנהל הדיון באשר לנתבעים מס' 3-4 חברת לבנה ברמה בע"מ וכן מישל בן דוד.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 31.5.16 הוסכם על התובעת שימחק נתבע מס' 2 וכן נתבעים מספר 6-14 מכתב התביעה, שכך שלמעשה התביעה מתנהלת כנגד נתבעים מס' 3 ו4 בלבד.

1. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת הצהיר מר עמוס סאסי, בעליה של התובעת שסיפק הסחורה לאתר ברחוב בלפור. באשר לאתר ברחוב דויסון הצהיר שהתובעת פינתה את הפיגומים מהאתר וזיכתה את חשבון הנתבעת בהתאם.

אופי פעילות התובעת הינו השכרה או קניה של פיגומים אשר מסופקים בזמן תגובה מיידי לאתרי בניה לפי הזמנת הלקוח.

במקרה נשוא התביעה התובעת התבקשה לבצעה מכירה של פיגומים ולא השכרה. אתרי הבניה היו בתים אשר בוצעה בהם תוכנית תמ"א 38 כאשר התובעת סיפקה את הפיגומים של מעטפת הבניינים בטרם בוצעו בהם השלמות בניה. הסחורה סופקה לנתבעת ועד לחודש אוקטובר 2012 שולמה מלוא התמורה ע"י הנתבעת. כאשר נקלעה הנתבעת לקשיים המשיכה חברת לבנה ברמה את ביצוע הפרויקטים.

השיקים שניתנו על ידי הנתבעת חוללו. חברת לבנה ברמה ציינה בפניו שהיא ממשיכה לעבוד עם ציוד התובעת. משכך דרש מחברת לבנה ברמה את דמי השכירות עבור השימוש בפיגומים.

עוד טען שהתקבל דוח חוקר פרטי לפיו הפיגומים באתר הינם של התובעת.

דו"ח החוקר הוגש לבית המשפט כנספח לתצהירו אולם ביום ההוכחות לא התייצב החוקר לחקירה על האמור בדו"ח.

1. מטעם הנתבעת הוגשו שלושה תצהירי עדותו הראשית:של מר דוד שעיה, מישל בן דוד ומתי מלכה.

דוד שעיה בתצהירו הצהיר שהנתבעת עסקה בעבודות קבלנות והתחילה בביצוע שני פרויקטים לפי תוכנית תמ"א 38 בראשון לציון האחד ברח' דוויסון והשני ברחוב בלפור.

בחודש פברואר 2013 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים. כל התמורה בגין הציוד שסופק לפרויקט בלפור עד לחודש אוקטובר 2012 שולמה במלואה. ייתכן שחשבונית מחודש דצמבר 2012 על סך 6518 ₪ טרם שולמה.

מר מישל בן דוד הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שהוא אינו צד ואינו מעורב אישית כלל בפרויקט ברחוב בלפור. נתבעת מס' 1 נקלעה לקשיים כלכליים וחברת לבנה ברמה נכנסה לנעליה ולקחה על עצמה לסיים את ביצוע הפרויקטים.

כל הציוד אשר נמצא בפרויקט ברחוב בלפור נרכש על ידי חברת לבנה ברמה מספקים אחרים ולא מהתובעת והועבר לפרויקט מאתרים אחרים של החברה למעט מספר מיטות של פיגום שהיו זרוקות בשטח האתר ואשר תמורתם שולמה לתובעת.

כאשר נכנסה חברת לבנה ברמה לאתר ברחוב בלפור היא נאלצה לרכוש ציוד וחומרי גלם חדשים שכן האתר היה שומם ומוזנח. כן נרכשו פיגומים.

עוד הצהיר מר מתי מלכה אשר עוסק בהובלה חומרי בניה וציוד לאתרי בניה כי לפי בקשת חברת לבנה ברמה הוא הוביל פיגומים מאתר בנין בית המשפט לאתר בניה של החברה ברחוב בלפור 19 בראשון לציון וזאת במספר הובלות בחודשים יוני עד ספטמבר 2013.

1. דיון והכרעה:

השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה האם קיימת יריבות בין התובעת לנתבעים 3-4? איני סבורה כך. ההסכם למתן סחורה הינו בין התובעת לנתבעת. כל החשבוניות שצורפו לכתב התביעה הינן על שם חברת סאדש. השיקים אשר לטענת התובעת לא נפרעו וצורפו לכתב התביעה הינם שיקים של חברת סאדש.

1. התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה חברת לבנה ברמה ו/או מנהלה מישל בן דוד לקחו על עצמם במסגרת הסדר כלשהוא אף את חובות חברת סאדש מול התובעת. הסכם הפשרה שצרפה התובעת אליו הגיעו חברת סאדש וחברת לבנה ברמה אשר מתייחס לפרויקט ברחוב דוידסון בלבד אינו קובע שחברת לבנה ברמה לוקחת על עצמה את חובות חברת סאדש מול נושים שונים. (ההסכם צורף לכתב התביעה).
2. גם נציג התובעת הודה בבית המשפט שהיה בקשר עם חברת סאד"ש אשר שילמה למעשה עד לחודש אוקטובר 2012 את התמורה בגין סחורה שנלקחה על ידה (ראה עמ' 21 שורות 6-7). בהמשך ניתנו שיקים על ידי החברה אולם הם לא נפרעו.

מר שעיה דוד העיד שאכן נותרו חובות לחברת סאדש בגין סחורה שנלקחה מהתובעת כאשר הסחורה נלקחה למעשה למספר אתרים והוא אינו יכול לדעת מהו החוב שנותר בגין פרויקט בלפור:

"ש. תאשר שחברת סדש נותרה בחוב כספי לתובעת

ת. לא מכחיש.

ש. כמה החוב?

ת. בערך 140,000 ₪.

ש. מציג לך שיקים שהוחזרו מסיבת אכ"מ מסיבת חשבון מוגבל.

ת. לא מכחיש. זה עבור ציוד שמשכתי לכל הפרוייקטים: קרן קיימת 15, פופל 1, בלפור, וייס.

ש. כל השיקים שולמו מאותו החשבון בגין כל האתרים שלך?

ת. כן". (ראה עמ' 27 שורות 4-11).

באשר לפרויקט ברחוב בלפור העיד שכל הנראה נותר חוב של כ- 7,000 ₪. (שורה 27).

13. מהאמור לעיל עולה שלא נוצר כל קשר חוזי מחייב בין חברת לבנה ברמה לתובעת מכוחו על הנתבעים 3 ו4 לשלם לתובעת בגין סחורה שנלקחה ע"י חברת סאדש.

14. למעלה מן הצורך אוסיף שאף לגופו של ענין לא הוכח כלל שציוד של התובעת נותר באתר ברחוב בלפור כאשר הגיעה אליו חברת לבנה ברמה כפי שאפרט להלן:

15. נציג התובעת העיד שלא היה בשטח האתר כאשר נכנסה אליו חברת לבנה ברמה (ראה עמ' 22 שורות 4-6). אם כן כיצד יודע שהציוד של חברתו נותר באתר כאשר יש לזכור שחלף פרק זמן בין מועד קריסת חברת סאדש ועד שחברת לבנה ברמה הסכימה להיכנס לנעליה בכל הנוגע לביצוע פרויקט הבניה ברחוב בלפור.

החוקר הפרטי לא הגיע מטעם התובעת למרות שלא הוצגה כל מניעה להגעתו ומשכך איני יכולה ליתן משקל לאמור בחוות דעתו. למעלה מן הצורך אוסיף שהעובדה שבאתר היו פיגומים עדיין אינה מחייבת המסקנה שהפיגומים היו של התובעת.

16. מנהל חברת לבנה ברמה העיד שכאשר הגיעה החברה לפרויקט ברחוב בלפור היו

במקום כ- 20 מיטות:

"ש. בעת כניסתך לאתר בבלפור 19 מה היה מצבו?

ת. מוזנח, פרוץ כולו, הבנתי משכנים שבאים כל פעם ולוקחים ציוד . אמרו לי שחלק זה החבר'ה של התובעת. היו זרוקות שם 20 מיטות. זה מה שהיה. היתה שמועה שפשטו רגל וכל אחד בא ולקח דברים. האתר לא היה באחריותי."(ראה עמ' 24 שורות 16-20) .

כן העיד שלא יודע מה קרה עם מיטות אלה שכן לא היו בטיחותיות (ראה שורות 25-26).

הווה אומר, יכול והציוד שהיה באתר של התובעת, נלקח משם קודם לכניסת חברת לבנה ברמה במקום על ידי גורמים שאין לנתבעת כל קשר אליהם.

17. כן העיד מטעם הנתבעת מתי מלכה אשר הוביל פיגומים מאתר של חברת לבנה ברמה בבית שמש לאתר ברחוב בלפור.

למרות חקירתו הנגדית שב והעיד באופן דומה (ראה עמ' 28 שורות 6-7).

הנתבעת חברת לבנה ברמה צירפה שתי חשבוניות לתצהירי העדות ראשית מטעמה מהן עולה שהובלו פיגומים מבית שמש לרחוב בלפור 19 בראשון לציון.

אם אכן נותרו באתר פיגומים וציוד של התובעת מדוע היה צורך להעביר פיגומים לאתר כפי שנעשה? אין זאת שכאשר נכנסה חברת לבנה ברמה לאתר ברחוב בלפור לא נותרו שם פיגומים וציוד של התובעת ועל כן נאלצה היא לדאוג להעברת פיגומים למקום.

18. לאור האמור לעיל דין התביעה כנגד נתבעים מס' 3 ו4 להדחות. על התובעת לשלם הוצאות משפט לנתבעים אלה בסך כולל של 12,000 ₪.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.