1. ע"פ כתב התביעה, בתאריכים 20.1.14 ו – 21.1.14 ביקשה הנתבעת מס' 1 מהתובע לעשות שימוש בכרטיס האשראי שלו על מנת לארח אורח עיסקי של הנתבעת מס' 2. הנתבעת 1 שהיתה אישתו של התובע באותו מועד, ציינה שהנתבעת מס' 2 בה עבדה, תשיב לו את הכסף ואף לקחה את החשבוניות בגין האירוח (במסעדה) ע"מ שהכסף יושב לו.

לטענת התובע, למרות הבטחתה של הנתבעת 1 לא הוחזר לו הכסף ולמרות שהובהר לו שהסכום יוחזר לו.

התובע עותר להחזרת סכום החשבוניות בסך כולל של 1,538 ₪ וכן הוצאות בסכום

של 500 ₪.

2. הנתבעת 1, בכתב הגנתה, מאשרת כי בעלה אכן שילם עבור הארוחות אך לדבריה התובע אכל ביחד עם עימה (היתה אישתו באותה עת) וכן אכלה עימם ביתו של התובע, כאשר התובע עמד על כך שהוא ישלם עבור הארוחות למרות שיכלה לשלם בכרטיס האשראי שלה.

3. הנתבעת 2, בכתב הגנתה, טוענת שהתובע אכן שילם עבור הארוחה כפי שבעל סביר

משלם עבור אישתו וביתו. מכל מקום, נטען כי אין לנתבעת 2 כל קשר לסכסוך בין הצדדים.

4. בדיון שהתקיים בפניי הוברר שלמעשה הנתבעת 1 קיבלה החזר מלא של הוצאות הארוחות ע"פ החשבוניות שהוגשו ורק עקב הסכסוך בין התובע לנתבעת 1 "שורבבה" החברה (נתבעת 2) לסכסוך.

5. התובע עצמו בסיכומיו מציין כי הנתבעת 1 אמרה לו שלכשיתקבל ההחזר על הוצאות הארוחות תעביר לו את הכסף.

בדיון הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין ע"פ סעיף 79 א'.

6. כבר מיד אציין שדין התביעה, ככל שהיא מתייחסת לנתבעת 2 (החברה) להידחות.

לא היתה כל התחייבות של הנתבעת 2 להחזיר סכום כלשהו לתובע וגם אם הנתבעת 1 התחייבה שהחברה תשיב לו את הכסף, הרי מדובר בהתחייבות של הנתבעת 1 והיא בלבד.

מעבר לכך אציין כי התובע בעצמו מאשר בסיכומיו שהנתבעת 1 אמרה לו שלכשתקבל את הכסף תעביר לו אותו, ומכאן, שאף לדברי התובע, הסכום היה אמור להיות מוחזר לו ע"י הנתבעת 1 (אישתו באותה עת) ברגע שתקבל את הכסף מהנתבעת 2 בה עבדה באותה עת.

אשר על כן, דין התביעה כנגד נתבעת 2 להידחות.

7. באשר לנתבעת 1, השאלה היא האם לאחר שקיבלה את החזר סכום ההוצאות בגין האורחות היה עליה להחזיר את הסכום לידי התובע (בעלה באותה עת).

התרשמתי שבאותה עת, אכן התובע והנתבעת 1 היו בני זוג לכל דבר ועניין ובנסיבות אלה החזר לנתבעת 1 כדין השבת הסכום לתובע.

אין אני יכול לקבל את גרסת התובע על פיה התחייבה אישתו להחזיר לו את סכום הוצאותיו, מה גם, שגם הוא וגם ביתו סעדו ביחד עימם.

לא הוכח בפניי ברמה הנדרשת שאכן הנתבעת 1 התחייבה להחזיר לתובע סכום כלשהו לאחר שתקבל את הכסף מהנתבעת 2. התרשמתי שאכן התובע "התנדב" לשלם בכרטיס האשראי שלו את הוצאות הארוחות תוך ידיעה שהכסף יגיע לאישתו ולא הייתה לו כוונה לדרוש ממנה כסף זה.

אכן בשלב כלשהו התערערו היחסים בין התובע לנתבעת 1 אך עדיין אין בעובדה שלאחר התשלום התערערו היחסים כדי להצדיק קביעה שבעת התשלום עבור הארוחות היתה הסכמה בינו לבין הנתבעת 1 שהכסף ששולם יושב לו ולא לאישתו.

גם דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות.

בנסיבות העניין, אני דוחה התביעה ללא צו להוצאות.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.