ביום 16/7/2014, באין בר"ל מעם הנתבע ניתן פס"ד כעתירת התובעת.

בחלוף למעלה משנתיים מהמועד הנ"ל, ביום 16/8/2016 הגיש הנתבע בקשה^[1] לביטול פסה"ד הכוללת גם:

בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד, הארכת מועד להגשת בר"ל, עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל של פסה"ד – הכל על גבי 25 עמודים בהם גם תצהיר הנתבע שראשיתו בעמוד 7/25 של הבקשה הסרוקה.

הבקשה מציינת, כי המבקש הינו נכה, 100 אחוז נכות רפואית משוקללת לצמיתות, למן יום 22/4/2007,כעולה מאישור המל"ל מיום 14/7/2016 (נספח א' לתצהיר).

אשתו נטלי לוקה במחלה קשה למן 2008, כעולה מאישור ביה"ח רמב"ם שצורף לבקשה (סומן ב').

נשיא המדינה בהחלטה משנת 2014 (נספח ג') ממליץ לכל גוף אליהם יפנו בני הזוג להתחשב במצבם הקשה ולעשות למען הקל במרב על סבלם.

עוד מציינת הבקשה, כי המבקש מכוח היותו נכה ועפ"י החוק זכאי לפטור מלא מחיובי ארנונה.

המשיבה (בסעיף 19) העלימה ביודעין את עובדת היותו של הנתבע נכה צה"ל הזכאי להנחה בתשלום הארנונה והעלימה קיומו של הסדר תשלומים, אותם שילם המבקש ותחת זאת הוגשה התביעה בהתעלם מכל זכאות לפטור.

תצהיר המבקש מציין את העובדות הבאות:

המבקש נכה צה"ל ונקבעו לו 100% נכות לצמיתות בעקבות פציעתו במלחמת יום הכיפורים.

אשתו חולה כמתואר לעיל, בבקשה.

בתצהיר "עובדות" שמן הראוי שלא יובאו במסגרת הצהרה על עובדות שכן המדובר בביטויים ערכיים המיוחסים למשיבה ולא בעובדות להצהיר עליהן, כגון, אלו אשר בסעיף 6.

המבקש מצהיר, כי בתקופת מגוריו בתחום המוניציפלי של התובעת דאג ליידע אותה בדבר נכותו והמציא לה מדי שנה אישור מתאים.

שנה אחר שנה, מצהיר המבקש, נמנעה המשיבה מלעדכן את נתוני הגביה וכך גרמה לחיובו בלא 80 אחוזי הנכה, להם הוא זכאי עפ"י החוק.

המבקש התגורר בשכירות מעת לעת, במקום אחר, ויידע את המשיבה אודות סיום השכירות, כל אימת שעבר דירה.

בשנת 2010 למשל, חויב בדמי ארנונה מלאים עבור שתי דירות מגורים, עפ"י הדו"ח המצורף לכתב התביעה עולה, כי חויב בסך 20,337 ₪ אותה שנה חלף חיוב לו הוא חייב עפ"י החוק ששיעורו כ-8,000 ₪.

התצהיר מפרט דוגמאות נוספות לזו הנ"ל.

תשובת המשיבה הוגשה ביום 22/9/2016 על גבי 10 עמודים מציינת, כי ביום 12/6/2014 נמסר כתב התביעה לאשתו של המבקש כעולה מאישור המסירה שצורף וסומן א'. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן פס"ד ונמסר למבקש באמצעות אשתו ביום 22/7/2014 (נספח ב').

שבוע לאחר שפסה"ד נמסר לאשת המבקש כתב המבקש בעצמו "פרוטוקול ישיבה" חד צדדי ולא על דעת נציגי המשיבה ובשורה השנייה נרשם ע"י המבקש "לאור העובדה שהובא לידיעתי כי נפסק לחובתי פס"ד לגבי חוב לתשלום מסי הארנונה..." (נספח ג') מכאן שהמבקש קיבל את פסה"ד שכן עוד ביום 30/7/2014 עפ"י נספח ג' פנה אל המשיבה בעניין פסה"ד.

משלא שולם חוב נפתח ביום 11/9/2014 תיק הוצל"פ והאזהרה לחייב נמסרה לחייב באמצעות אשתו ביום 25/11/2014.

חלפו שנתיים ויותר למן המצאת כתב התביעה למבקש, ובקשתו מוגשת בחלוף עשרות חודשים מיום שחלפו 30 הימים להגשת בקשה לביטול פס"ד מבלי שהוארך המועד להגשתה.

אין בבקשה וממילא גם לא בתצהיר הנמקה כלשהי או הסבר לאיחור הרב בהגשתה.

טענת המבקש למסירה סתמית של כתב התביעה לחולת סרטן, אינה מתיישבת עם העובדה העולה מתצהיר המבקש, בדבר קיום פגישה עם נציגי המשיבה בסמוך לאחר המצאת פס"ד.

המשיבה אינה מתעמרת במבקש כמוצהר על ידו, נהפוך הוא, היא מכבדת אותו ואת אשתו, כמו את כל תושביה. חזקה על המשיבה כפי שהיא מעידה על עצמה, כי כל מי אשר יציג בפניה אישורים המזכים אותו בהנחה מתשלום ארנונה, ייהנה מן ההנחה.

המבקש אינו נמנה על רשימת הזכאים על הנחה ממשרד הביטחון המועבר מדי שנה לרשות המקומית.

המבקש לא צירף אישורים על נכות רפואית של משרד הביטחון, כי אם של המוסד לביטוח לאומי.

הנחה לנכה המל"ל גבוהה מזו של נכה משהב"ט לשנים 2009 – 2013.

בשנים 2007 ו-2008 לא הביא המבקש אישור כלשהו.

בשנים 2009 – 2011 בוטלה ההנחה שכן המבקש לא שילם אף לא את 20 אחוזים הנותרים והכל בהתאם לדין.

המבקש לא הודיע במספר פעמים על סיום השכירות בדירות בהן התגורר ולא הביא אישור מבעל הדירה על סיום השכירות למרות שהתבקש לעשות זאת ע"י המשיבה.

המבקש לא שילם לאורך שנים, חובותיו בגין מים, ביוב ארנונה והתביעה שהוגשה בשנת 2014 כללה חובות ביחס לחובות שכללה בשנים 2007 ואילך.

חובות שהתיישנו לא נתבעו כלל.

ככל שהמבקש חויב בחיובים שלא אמור לעשות בהם היה עליו עפ"י הדין להגיש השגה בכל שנה שייכת. כזאת לא נעשה ולו פעם אחת.

הפרוטוקול (נספח ט' של בקשת המבקש נכתב על ידו חד צדדית ואין בו ממש).

תצהיר מנהלת מחלקת הגביה, הגב' ורד בלה, צורף בתמיכה למענה.

תשובת המבקש הוגשה ביום 28/9/2016 על גבי 3 עמודים.

היא פותחת בהכחשה כוללת של טענות המשיבה בתשובתה. קובעת, כי לבימ"ש סמכות לבטל את פסה"ד בנסיבות העניין מציינת, כי אין המבקש מכחיש שכתב התביעה הומצא לאשתו אך טוען, כי הייתה במצב בריאותי ונפשי קשה אותה עת.

המבקש הינו קשה יום, אינו בקיא בעולם המשפט ובהסדרים הנוגעים לצורך מימוש הנחה לה הוא זכאי ושבה על חלק הנטען זה מכבר, תוך הדגשת עמדת נשיא המדינה והמלצתו כנזכר בראשית החלטה זו.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק באשר לא נפל כל דופי בהמצאת כתב התביעה והזמנה לדין, בפרט למסירת פסה"ד לפני למעלה משנתיים בכלל.

כבודו של נשיא המדינה במקומו מונח ואין לקרוא בהמלצתו להתחשב במצבם הקשה של המבקש ואשתו את שלא נכתב בה:

נשיא המדינה לא פטר את המבקש מקיום הוראות הדין אלא חנן אותו בעבירות בהן הורשע קודם למתן החנינה.

אכן, לא מצאתי בבקשה הנמקה כלשהי שלא לומר טעם מיוחד, מדוע יוארך המועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד בחלוף למעלה מ-25 חודשים מיום המצאת פסה"ד למבקש.

מצבו הקשה של המבקש, לרבות מצבה הקשה של אשתו אכן מזכים אותו עפ"י כל דין ואף לפנים משורת הדין, בהתחשבות ובהקלה על סבלם, אולם, אין היא מקנה חסינות מפני הגשת תביעות שעניינן בחוב לרשות המקומית אשר מצדה מופקדת על אכיפת החוק באופן שוויוני ובהתאם לדין ואינה יכולה לגרום למבקש לעשות את המוטל עליו על מנת שיזכה להנחה כזו או אחרת.

קל וחומר כאשר לא מצאתי סימוכין בבקשת המבקש וצרופותיה, כי המבקש שילם במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ולו 20% מהחוב המיוחס לו (באופן שתבוא לידי ביטוי הנחה בת 80% לו הוא זכאי לטענתו).

מן המקובץ הוא, שאין מקום לביטול פסה"ד, אף לא עפ"י שיקול דעת.

עם זאת, וברוח המלצת נשיא המדינה, טוב תעשה המשיבה אם תמצא את הדרך לפשרה כספית בתיק ההוצל"פ המבצע את פסה"ד שניתן על ידי בתיק זה ביום 16/7/2014.

בקשות המבקש נדחות בלא צו להוצאות, בנסיבות העניין.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

1. הבקשה מציינת בסעיף א' כמו גם ב', כי פסה"ד ניתן ביום 16/4/2016. הנכון הוא, כי פסה"ד ניתן ביום 16/7/2014. ↑