השאלה הטעונה הכרעה

1. הלכה היא, כי על מבטח לפרט בכתב את נימוקי דחיית התביעה (להלן – "מכתב הדחייה") וכי בהעדר טעמים מיוחדים, לא יוכל להעלות בשלב מאוחר יותר, נימוקים נוספים אשר לא נטענו במכתב הדחייה.

השאלה המתעוררת בעניינו הינה, האם הלכה זו חלה ביחסים שבין צד ג' למבטח של המזיק.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. מדובר בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש. התובעת זכתה במכרז לביצוע עבודות חשמל בפרויקט בבת-ים. הנתבעת 1 שימשה כקבלן משנה של התובעת בביצוע הפרויקט ובמהלך ביצוע העבודות, השתמשה במנוף שבבעלות התובעת. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח לביצוע עבודות קבלניות, כלפי צד ג'.

3. ביום 9.8.12, במהלך ביצוע העבודות, נגרם נזק למנוף והתובעת טוענת, כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות נתבעת 1 ולכן, הוגשה התביעה, הן כנגד נתבעת 1 כמזיק והן כנגד נתבעת 2 כמי שביטחה את המזיק כלפי צד ג', היא התובעת במקרה זה.

4. ביום 19.5.14, הגישה נתבעת 2 כתב הגנה וביום 1.3.15, הגישה הנתבעת 2 בכובעה כצד ג', מול הודעת צד ג', שהוגשה כנגדה על ידי נתבעת 1, כתב הגנה להודעת צד ג'.

5. בכתב ההגנה מופיע סעיף 15, שבו טוענת נתבעת 2, טענות נוספות על אלה אותן ציינה במכתב הדחייה, ששלחה לנתבעת 1. בין היתר טענה, כי היה ויתברר שהתובעת לא יידעה את נתבעת 1 אודות הגבלת השימוש במנוף ולהנפת אדם בלבד, כי אז האחריות המלאה מוטלת על כתפי התובעת ו/או מוטלת לפתחה אחריות בשל אשם עצמי תורם בשיעור מלא ו/או בשיעור מירבי. בנוסף נטען, כי היה והתובעת ידעה אודות מגבלות השימוש במנוף, אין כיסוי ביטוחי על רקע הפרה חמורה של חובת הזהירות המוטלת מכוח הפוליסה שצורפה לתביעה.

6. התובעת הגישה בקשה למחוק את אותו סעיף 15 וזאת, בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, אשר הוכרו כמחייבות אף בפסיקת בית המשפט העליון, בפרשת אסולין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אסולין). בנוסף, טוענת התובעת, כי הרציונל מאחורי הפסיקה שאכפה את הנחיות המפקח על מבטחים, מתקיים גם כלפי צד שלישי והדבר מצוין במפורש בהנחיית המפקח עצמו, שמורה, כי היא חלה על תביעה של צד שלישי לצד המבוטח עצמו: "מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח" (ההוראה שבמכתב מיום 9.12.98).

7. נתבעת 2 טוענת, כי הוראת המפקח על הביטוח לא חלה על היחסים שבין צד שלישי, המשתמש בזכותו שבסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח ותובעת את המבטח, היא המשיבה, שכן אין בין הצדדים יחסים חוזיים, ומטרתם של ההנחיות הנ"ל לא נועדה להגן – אלא על המבוטח עצמו, וזאת על אף שבהנחיה רשום כי זו חלה גם על צדדים שלישיים כאמור. משכך, נטען, כי הרחבת ההלכה שנקבעה בפרשת אסולין, גם על "תובע" שהוא צד שלישי ושאינו צד לחוזה הביטוח, שבין המבטח ובין המבוטח, תחטא למטרותיה של ההנחיה, שנועדה להיטיב עם המבוטח דווקא ולא עם צדדים אחרים.

דיון והכרעה

8. בחנתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה אליה התייחסו הצדדים ופסיקה נוספת. אכן, בפסיקה אין הכרעה בשאלה העקרונית, בדבר תחולתן של הנחיות המפקח על הביטוח, ביחסים שבין צד ג' למבטח של המזיק.

9. לאחר שנתתי דעתי לפסיקה וכן לנסיבות התביעה הנדונה, הגעתי למסקנה, כי דעתי כדעת השוללים תחולתן של ההנחיות לגבי תביעת צד ג', כנגד המבטח של המזיק (ראה למשל החלטתה של כב' השופטת בילהה טולקובסקי, בש"א 176162/08, צ'נדלר דורית נ' אגפתא חיים ואח' (פורסם בנבו) וכן החלטתה של כב' השופטת אורנה לוי, בת.א. (ת"א) 26450/08, צילה הלדנברג נ' א.ב. שיקום נתניה (1997) בע"מ ואח', (פורסם בנבו)).

10. הרציונל העומד בבסיס הנחית המפקח על הביטוח, כמו גם בבסיס ההלכה הקובעת, כי מבטח שלא פירט את הנימוקים לדחיית התביעה בהזדמנות הראשונה לא יורשה לעשות כן בשלב מאוחר יותר, הינו צמצום פערי הכוחות הקיימים בין המבוטח לחברת הביטוח והגנה על ציבור המבוטחים מפני דחייה שרירותית של תביעה, מניעת מידע ושליפת טענות מפתיעות וזאת, כחלק מחובת תום הלב בניהול מו"מ לביצועו של חוזה הביטוח. רציונל זה, אינו מתקיים, ככל שמדובר בתביעת צד ג', עימו אין למבטחת המזיק יחסים חוזיים כלשהם.

11. זאת ועוד, בעוד שביחסי מבטח מבוטח, בירור חבותה של המבטחת מתמקד, בשלב ראשון, בשאלת תוקף והיקף הכיסוי הביטוחי, הרי שבתביעת צד ג' מדובר בטענות מסוג אחר ובמרבית המקרים, נפרשת יריעה רחבה הדורשת בירור שאלת חבותו ו/או אחריותו של המבוטח לנזקים הנטענים על ידי צד ג', שהרי אחריות המבוטח כלפי צד ג', היא שמהווה את בסיס, לחיובה של המבטחת, מכוח הפוליסה. בנסיבות אלה, לא יהיה זה סביר לחייב את המבטחת של המזיק, לברר את חבות המבוטח ואת חבותה היא, מכוח פוליסת הביטוח ולגבש עמדה סופית ומחייבת בתוך אותה מסגרת זמן קצרה יחסית, במהלכה הייתה נדרשת לברר חבותה ולגבש עמדתה, בכל הנוגע ביחסים שבינה לבין המבוטח.

12. יתרה מכך, אינני רואה טעם והגיון להגביל את אפשרותה של מבטחת המזיק לטעון טענות שלא נטענו במכתב הדחייה, בעוד שעל המבוטח עצמו, אשר חבותו בנזיקין, מהווה בסיס לחיובה של המבטחת, לא מוטלת חובה דומה. הכלל במקרה זה צריך להיות, כי כל טענת הגנה שעומדת למבוטח כנגד צד ג', תעמוד גם למבטחת.

13. במקרה שלפנינו, מה ההיגיון לחסום את מבטחת המזיק בטענות הגנה, כי התובעת לא יידעה את נתבעת 1 אודות הגבלת השימוש במנוף. טענה זו אין מקומה במכתב דחייה, כי הכיסוי הביטוחי מכסה גם רשלנות של המבוטחת. טענה זו, בוודאי, יש לה מקום ביחסים שבין מבטחת המזיק וצד ג' וכך גם לגבי יתר הטענות שבסעיף 15 לכתב ההגנה.

14. לאור האמור, הבקשה נדחית.

15. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.