בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 27.3.14 למשך 60 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

בבקשה שהגיש טען המבקש כי אף אם יורשע הוא אינו צפוי לפסילת רשיון נהיגה, לפיכך אין הצדקה לפילה מנהלית. בעת הדיון בפניי הוסיף הסנגור וטען לאחריות חלקית של המבקש ונסיבות המצדיקות הקלה.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. המבקש עצמו הודה באחריות חלקית לאירוע כאשר מסר במשטרה כי הבחין ברוכב האופניים מתקרב במרחק של 30-40 מ' אולם סבר כי יוכל לפנות את הצומת לפני הגעתו, וזאת בניגוד להודעה קודמת בה טען כי הצומת היה פנוי ורוכב האופניים היה רחוק.

מהנסיבות שבנפיי בשלב זה, דומה כי מדובר בטעות שבשיקול דעת של המבקש אשר לא היה מודע למהירות רוכב האופניים.

המבקש הינו נהג חדש, המחזיק ברשיונו מאז ינואר 2013. לחובתו אין הרשעות קודמות, אולם מובן כי בהתחשב בוותק הנהיגה הקצר אין בכך כדי ללמד על נהיגה זהירה.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל, את העובדה כי התאונה התרחשה עקב טעות בשיקול דעת ולא עקב נהיגה פרועה, את נטילת האחריות, לפחות חלקית של המבקש, ואת וותק נהיגתו והיעדר הרשעות, סבורני כי ניתן להסתפק מקרה דנן ב"תקופת צינון" בת 40 ימים, בטרם יחזור המבקש לנהוג, וזאת כמובן מבלי להביע דעה על העונש הראוי במסגרת ההליך עצמו, שטרם הוגש ואשר חקירתו טרם הושלמה.

לפיכך, רשיונו של המבקש יוחזר לו בתום 40 יום מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014.